המאזין http://www.listener.co.il בלוג אינדי Tue, 17 Jul 2018 12:14:33 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=4.9.7 14274805 Albert Hammond Jr בבארבי: אולי ההופעה הטובה ביותר השנה http://www.listener.co.il/posts/albert-hammond-jr-barby/ http://www.listener.co.il/posts/albert-hammond-jr-barby/#respond Tue, 17 Jul 2018 11:41:04 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9545 ההופעה של אלברט האמונד ג'וניור הפכה אמש פתאום לערב אינדי רוק. לגיטריסט הסטרוקס נוספו שני חימומים בדמות שני שחקני חיזוק […]

הפוסט Albert Hammond Jr בבארבי: אולי ההופעה הטובה ביותר השנה הופיע ראשון בהמאזין

]]>

ההופעה של אלברט האמונד ג'וניור הפכה אמש פתאום לערב אינדי רוק. לגיטריסט הסטרוקס נוספו שני חימומים בדמות שני שחקני חיזוק מקומיים: רועי פרייליך ואיה זהבי פייגלין. התוספת המאוחרת העידה יותר מהכל על הקרטוע במכירת הכרטיסים, נתון מאכזב בהתחשב באלבום הכה מלהיב גם אם מעט צפוי שהאמונד הוציא ממש לאחרונה. ובאמת, כשנכנסתי לבארבי, שכבר רטט מרעשי הגיטרות של פרייליך והמתוקים רצח, הנוכחות עוד היתה דלה. שמחתי על המקום בקדמת הבמה וקצת התעצבתי בשביל האמונד.

רק שרגשות ההזדהות שלי היו מיותרים לחלוטין. בחליפה זהובה וסימן ההיכר שלו - חולצה מכופתרת עד הצוואר - האמונד עלה עם הלהקה באווירה חגיגית לשיר הפתיחה "Holiday". המזגנים הפושרים של הבארבי לא התאימו לחליפה כבדה, בטח כשזזים בתוכה ללא הפסקה: האמונד רקד על הבמה, ירד על ברכיו, הוריד את הבלייזר, קפץ ממערכת התופים, פרט על הפנדר הלבנה את פריטת החצי טחנת רוח המוכרת שלו וטיזז מימין לשמאל וסביב העמודים הגדולים בשולי הבמה כדי לנסות להגיע לכל אחד ואחת בקהל. כשהוא לא הצליח משם, הוא ירד לתוך הקהל כדי לרקוד ולשיר איתנו - באחת הפעמים הוא גם כמעט איבד בדרך את המיקרופון. התחושה היתה של שבירת כל מחיצות בין האמונד לקהל, הוא חלק מאיתנו ואנחנו חלק ממנו. במובן הזה הוא הוכיח את עצמו כאחד השואומנים היותר מרשימים שיצא לי לראות. הוא השכיל לנצל את האווירה האינטימית והמצומצמת של הבארבי כדי ליצור חיבור עמוק עם הקהל, ויחד עם זאת נראה מופתע מכל האהבה שהרעיפו עליו. "אם זאת המסיבה של יום שני מה קורה כאן ביום שישי?" הוא שאל.

האמונד: שואומן מרשים. צילום: ניצן אגסי

בתוך טירוף ההופעה, נראה שכמות האנשים הכפילה את עצמה. לא ברור מאיפה הם צצו. בין אם הם הגיעו באיחור ובין אם הם ירדו מהבלקון כדי להתקרב להאמונד, אבל קדמת הבמה התמלאה במעריצים ששרו את המילים והתמסרו לקצב הזריז של הפוסט-פאנק המוכר והטוב. הלהקה היתה כל כך מדויקת שאף פלצן לא היה פוצה פה על היעדר תחכום בעיבודים. הסנכרון והתקשורת ביניהם לבין להאמונד היה לא פחות ממושלם, וניכר שהם נהנים לנגן יחד. גם הסט ליסט היה חליפה תפורה לפי מידות. אחרי החימום מנועים האיטי משהו של "Holiday", בא תמהיל של השירים הטובים ביותר משלושת האלבומים הראשונים ורוב מוחץ מהאלבום החדש. הבחירה הזאת מראה עד כמה האמונד אוהב ומאמין בו, ובצדק. רוב השירים ממנו היו מוצלחים יותר, כמו "ScreaMER", הגראז' רוקנרול שקיבל תוספת נכבדת של פאז, והרים את הקהל גבוה יותר, גם כשלא כולם הכירו את המילים.

האמונד איים איום סרק ש-"In Transit" יהיה השיר האחרון של הערב, רק שהיה ברור שהחברים יעלו להדרן. המתופף עלה ראשון, לבוש בחולצה של האלבום החדש כששמו "פרנסס טראבל" כתוב בעברית. הוא הכתיב את הקצב ל-"Postal Blowfish", קאבר ללהקת Guided by Voices וארבעה שירים נוספים. הקהל עוד היה בטירוף כשהלהקה ירדה בסוף ההדרן לצידי הבמה. עברו מספר דקות ארוכות של מחיאות כפיים, שריקות וקריאות בקשה ל-"101", עד שהאמונד עלה שוב לבד לבמה. בטון אוהב אך מעט מתנצל הוא הסביר שנגמרו השירים, ושהם ינסו לנגן את "101" בשבילנו, כי הם פשוט לא התאמנו עליו, והבטיח שכשיבואו בפעם הבאה הם ילמדו עוד שירים. הביצוע הכמעט מושלם (חוץ מעיכוב קל של אחד הגיטריסטים במעבר למודולציה) גרמו לי לחשוב שאולי האמונד אומר את זה בכל הופעה. אבל זה לא שינה דבר. הקהל יצא מפומפם מאדרנלין, בשאלה אם זו אולי ההופעה הטובה ביותר של השנה.

האמונד והלהקה: סנכרון מושלם. צילום: ניצן אגסי

הפוסט Albert Hammond Jr בבארבי: אולי ההופעה הטובה ביותר השנה הופיע ראשון בהמאזין

]]>
http://www.listener.co.il/posts/albert-hammond-jr-barby/feed/ 0 9545
המאזין ברדיו 241: אגם ציריך http://www.listener.co.il/posts/radio-241/ http://www.listener.co.il/posts/radio-241/#respond Wed, 11 Jul 2018 12:24:28 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9539 שעה של מוזיקה אקלקטית כולל סינת'פופ מה-Gorillaz, ירידה למחתרת עם עדי שחם ושובו של גיבור הגיטרה Vennart. Gorillaz - Lake […]

הפוסט המאזין ברדיו 241: אגם ציריך הופיע ראשון בהמאזין

]]>

שעה של מוזיקה אקלקטית כולל סינת'פופ מה-Gorillaz, ירידה למחתרת עם עדי שחם ושובו של גיבור הגיטרה Vennart.

  1. Gorillaz - Lake Zurich
  2. Donny Benet - Reach The Top
  3. The Egyptian Lover - A Strange Place The Alezby Inn
  4. Imatran Voima - In-Out
  5. לרדת למחתרת - עדי שחם
  6. אורן זילברשטיין - אני לא צריך להיות מוטרד
  7. Just Mustard - Curtains
  8. The Smashing Pumpkins - Zero
  9. Bambara - Back Home
  10. Meuban - Material Love
  11. Alan Vega, Alex Chilton & Ben Vaughn - Fly Away
  12. VENNART - Immortal Soldiers
  13. PYNKIE - Warm
  14. Hater - It's So Easy

התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי בשעה 20:00

הפוסט המאזין ברדיו 241: אגם ציריך הופיע ראשון בהמאזין

]]>
http://www.listener.co.il/posts/radio-241/feed/ 0 9539
המאזין ברדיו 240: מראה מחורבנת http://www.listener.co.il/posts/radio-240/ http://www.listener.co.il/posts/radio-240/#respond Sat, 07 Jul 2018 07:58:48 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9535 שעה של מוזיקה אקלקטית עם חומר טרי של Nine Inch Nails (בתמונה), המשך שיתוף הפעולה בין Iggy Pop & Underworld […]

הפוסט המאזין ברדיו 240: מראה מחורבנת הופיע ראשון בהמאזין

]]>

שעה של מוזיקה אקלקטית עם חומר טרי של Nine Inch Nails (בתמונה), המשך שיתוף הפעולה בין Iggy Pop & Underworld והגיטרות המנצנצות של Johnny Marr.

  1. Nine Inch Nails - Shit Mirror
  2. Mitski - Nobody
  3. Rolling Blackouts Coastal Fever - An Air Conditioned Man
  4. Deerhunter - Vox Celeste
  5. Deeper - Message Erased
  6. Underworld & Iggy Pop - I'll See Big
  7. Anthony Rother - Red Light District
  8. Martyn - Manchester
  9. Fit of Body - Black Box No Cops
  10. Blawan - Careless
  11. The Beat Escape - Limestone Alps
  12. Blithe Field - Clouds Roll In
  13. Johnny Marr - Walk Into The Sea

התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

הפוסט המאזין ברדיו 240: מראה מחורבנת הופיע ראשון בהמאזין

]]>
http://www.listener.co.il/posts/radio-240/feed/ 0 9535
המאזין ברדיו 239: מציאות http://www.listener.co.il/posts/radio-239/ Tue, 03 Jul 2018 13:23:33 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9520 שעה של מוזיקה אקלקטית עם הסינת'פופ של Nation of Language (בתמונה), האלקטרוניקה של דיגיטל_מי ובלדה חדשה של המסך הלבן. Nation […]

הפוסט המאזין ברדיו 239: מציאות הופיע ראשון בהמאזין

]]>

שעה של מוזיקה אקלקטית עם הסינת'פופ של Nation of Language (בתמונה), האלקטרוניקה של דיגיטל_מי ובלדה חדשה של המסך הלבן.

  1. Nation of Language - Reality
  2. Broken English Club - Thee Art Ov Metals
  3. Helena Hauff - Gift
  4. Rhyw - Unpunishable - Original Mix
  5. Maelstrom - Throwing Grain Into Air
  6. Digital Me - חומר ואנרגיה
  7. Marisa Anderson - Cloud Corner
  8. Amanda Glasser - Black
  9. Ghost Bag + Tine Fetz - Portal
  10. Snail Mail - Pristine
  11. The Fall - Hurricane Edward
  12. המסך הלבן - נפגש בעולם הבא

הפוסט המאזין ברדיו 239: מציאות הופיע ראשון בהמאזין

]]>
9520
ביקורת: Albert Hammond Jr. - Francis Trouble - אלבום בפיצול אישיות http://www.listener.co.il/posts/albert-hammond-jr-francis-trouble-review/ Mon, 25 Jun 2018 17:52:46 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9509 אלבומו הרביעי של אלברט האמונד ג'וניור "Francis Trouble" הוא אלבום בפיצול אישיות, קרוע בין פחד לאומץ. בצד האמיץ שלו, האמונד […]

הפוסט ביקורת: Albert Hammond Jr. - Francis Trouble - אלבום בפיצול אישיות הופיע ראשון בהמאזין

]]>

אלבומו הרביעי של אלברט האמונד ג'וניור "Francis Trouble" הוא אלבום בפיצול אישיות, קרוע בין פחד לאומץ. בצד האמיץ שלו, האמונד יצר אלבום קונספט על אחיו התאום פרנסיס, שמת במהלך ההריון, והופך לסיפור על אלטר אגו שהאמונד סוחב איתו לכל מקום (פיצול אישיות כבר אמרנו?). בצד הפחדני, כבר מהצליל הראשון ברור שהאמונד, בדומה לאלבומים הקודמים שלו, לא מתכוון להתנסות ברעיונות או סאונדים חדשים. זאת אותה הנוסחה הידועה שעבדה מצוין לסטרוקס באלבומים הראשונים ובהבלחות קצרות גם באחרונים - פוסט-פאנק אנרגטי, דו שיח בין גיטרות חצי-מלוכלכות ושירה שנעה בין אדישות לרגש מתפרץ.

אלא שפחדנות היא רק דרך אחת, וביקורתית למדי, לראות את הבחירה של האמונד לחזור וללטש את אותם טריקים. האמונד הוא לא האומן הראשון ובטח שלא האחרון לחזור על עצמו, סגנונית או נושאית. מי שיאזין באמת ל-"Francis Trouble", ולא יפסול אותו מיד כעוד אלבום של הסטרוקס, יגלה שיכולת כתיבת ועיבוד השירים של האמונד הושחזה לאורך השנים. מהריף הזריז והקליט שמלווה את הבתים ב-"Far Away Truths", קריאות ה-"Hold on" החוזרות בפיזמון של "Set to Attack", שינויי המקצבים ואווירת הגראז' רוקנ'רול הישן ב-"Screamer" - כולם גורמים לשירים להידבק לאוזן וללשון, ולתנועה כמעט בלתי רצונית בגוף. האמונד יצר באלבום הזה משהו שלא שמענו כבר הרבה מאוד זמן מהסטרוקס או מהחברים האחרים בה: שירים שכיף לשיר ולרקוד אותם.

הקונספט על האח שהלך לאיבוד הוא לא באמת מחייב. למעשה פרנסיס והתיאור שלו כאחיו התאום האבוד לא מועלים באופן מפורש לכל אורך האלבום, והאמונד משאיר לנו את האפשרות להשלים אותו, או כל אלטר אגו אחר שעולה לנו בראש. קחו למשל את "Strangers", אחד השירים היותר מוצלחים באלבום, שמתעכב שוב ושוב על השורה "How strange the feeling to be strangers / Who strain for feeling, we're all strangers" ומכוון לתחושת המבוכה הבסיסית מאותה זרות פנימית. כך שמתוך הקונספט האישי-ביזארי ואפילו ההומוריסטי לפרקים, מתגלים הנושאים האמיתיים של האלבום - התמודדות עם אובדן והחוויה שאנחנו לא באמת מכירים את עצמנו.

אלברט האמונד ג'וניור יופיע בבארבי תל אביב ב-16.7

הפוסט ביקורת: Albert Hammond Jr. - Francis Trouble - אלבום בפיצול אישיות הופיע ראשון בהמאזין

]]>
9509
בכורה לקליפ: Bucharest - Oceans - כמיהה לזמנים אחרים http://www.listener.co.il/posts/bucharest-oceans/ Mon, 18 Jun 2018 06:48:38 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9500 ב-"Oceans" של בוקרשט יש תחושה של כמיהה. אולי זו כמיהה לזמנים אחרים, זמנים שבהם להקות גיטרות שלטו באצטדיונים ובמצעדים. יש […]

הפוסט בכורה לקליפ: Bucharest - Oceans - כמיהה לזמנים אחרים הופיע ראשון בהמאזין

]]>

ב-"Oceans" של בוקרשט יש תחושה של כמיהה. אולי זו כמיהה לזמנים אחרים, זמנים שבהם להקות גיטרות שלטו באצטדיונים ובמצעדים. יש משהו מניק סטריט פריצ'רסי בשיר מתקופת "Everything Must Go", בגרנדיוזיות של גיטרות מנצנצות ושירה שמהדהדת באולם רגע לפני הסולו. הלהקה מסתובבת בארצות זרות בין לבין במות ואחורי קלעים וברים ומטוסים והרבה כבישים ועצים שמשתקפים מבעד לחלונות של כלי תחבורה. האווירה של זרות ומרחק מרגישה מלנכולית אבל גם כיפית ומלאה בחופש עם חולצות הוואי צבעוניות וצחוקים של משחקי מחבט על הדשא. ואנשים, מלא אנשים. זה מרגיש קצת כמו רטרוספקטיבת "חיים שכאלה", וידאו שחברי הלהקה הקליטו לעצמם העתידיים של עוד 20 שנה אחרי שהמציאות תכניע אותם להיבלע בתוך חור השחור של זוגיות עבודה וילדים, שידור ישן מכוכב אי שם בקצה הגלקסיה שמגיע לכדור הארץ רק עכשיו ומזכיר איך זה היה פעם.

בוקרשט יופיעו עם להקת סירנות ב-19.6 בלבונטין 7

הפוסט בכורה לקליפ: Bucharest - Oceans - כמיהה לזמנים אחרים הופיע ראשון בהמאזין

]]>
9500
רובי גע בעולם: במרחק נגיעה מאופרת רוק אמיתית http://www.listener.co.il/posts/ruby-ga-baolam-alon-eder-review/ http://www.listener.co.il/posts/ruby-ga-baolam-alon-eder-review/#comments Sun, 17 Jun 2018 18:03:29 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9486 השעון המוזיקלי-ביולוגי שלי צלצל לפני חודש: "תגיד, לא אמור לצאת כבר אלבום של אלון עדר?" בקצב עבודה של אלבום לשנה […]

הפוסט רובי גע בעולם: במרחק נגיעה מאופרת רוק אמיתית הופיע ראשון בהמאזין

]]>

השעון המוזיקלי-ביולוגי שלי צלצל לפני חודש: "תגיד, לא אמור לצאת כבר אלבום של אלון עדר?" בקצב עבודה של אלבום לשנה ובהתחשב בכך שהאלבום הלהקה האחרון שלו ("השמרנים שוב באופנה") יצא בתחילת 2017, נראה שהשעון התעורר בזמן. שבוע אחרי כן כבר ראיתי את הפרסום בעיתון: "רובי גע בעולם" - אופרת רוק חדשה בכיכובו ופרי יצירתו, יחד עם זוגתו שני עדר, תעלה בבית האופרה.

זאת הייתה הפעם הראשונה שכפות הרגליים של אשתי ושלי דרכו בבית האופרה. בכלליות, קשה להגיד שאנחנו חובבי תאטרון מושבעים ונראה שלא היינו היחידים באולם עם אותה חווית ראשוניות והתרגשות זהירה. סביבנו ישבו זוג בשנות ה-20, הוא עם חולצה ספק ישנה של "Guns n' Roses", היא עם קעקוע של מפתח סול ושמש, שיותר מהכל באו לשמוע את המוזיקה של עדר; מהצד השני של הסקלה וממש לידם זוג בשנות ה-60, ודאי מנויים ותיקים שבאו לנצל את המנוי, בחולצת כפתורים מחויטת ושמלה שחורה שנלבשה הערב לראשונה. יהודה עדר ומיקי קם (ההורים של) עמדו בשורות הראשונות, כמו מקדמים פני אורחים לחתונה. כף רגל בכפכף שנחה על כיסא ששמור בהוקרה לאחד התורמים של האופרה, הדגימה את הערבוב של חגיגיות וקז'ואליות, בלי שמץ של אירוניה. על הבמה חיכו עשרות מיקרופונים וסטנדים לתווים. על מסך חצי שקוף הוקרנו המילים "רובי גע בעולם", גדלות וקטנות, מתקרבות ומתרחקות, בחזרתיות מעודדת התקף אפילפסיה.

גרידי, נויה פרנויה ורות התמכרות. צילום: יוסי צבקר

כל הקהל מצמץ יחד ולתוך החשכה שלפני הסערה עלו מה שנראה כמו עדר ולהקו ותפסו חלק מרכזי אך קטן על הבמה. המסך עלה והראה שניחשתי נכון - עדר והלהקה ניגנו את שיר הנושא של האופרה והתחילו לספר בשירה את סיפורו של רובי שמרגיש אבוד בעולם, או יותר נכון בעולם הדייטים התל אביבי. הם אמנם לבשו בלייזרים נוצצים ומקומות פנויים רבים חיכו לתזמורת המהפכה, אבל מעבר לכך הבמה היתה עירומה, אפילו לא פיסת תפאורה אחת הורכבה עליה. כבר מהרגע הראשון אפשר היה להבין שהמילה אופרה, בז'אנר ובשם המקום, הטעה. זאת לא באמת הצגה, אלא משהו שיותר דומה להופעה גרנדיוזית ששזור בה סיפור. גם משחק לא בדיוק נראה לעין. אלון עדר, ובכן, שר את הסיפור של רובי שמרגיש אבוד בעולם. כך גם יעל אייזנברג בתפקיד לוסי, בה רובי מתאהב, שמצליחה להביע מעט יותר רגש אותנטי. האינטראקציה ביניהם היתה מועטה וההעמדה הזכירה לאשתי הצגה מושקעת של סיום בית ספר. גם הקולות בראש של רובי, אחד מהחלקים המבדרים באופרה, לא הצליח לגרום לי ללכת לאיבוד בתוך הסיפור. גרידי הוא חמי רודנר שתפס נוכחות של שלושה אנשים כל פעם שעלה על הבמה, אבל נראה שלא באמת זכר את המילים; נויה פרנויה היא דורון טלמון מג'יין בורדו, שגם כאן הייתה פרווה; ורות התמכרות היא אפרת גוש, היחידה שאשכרה שיחקה הטוטאליות של גוש בתוך תפקיד חושני וסליזי שתאם מאוד את הדמות שלה וגרמה ליתר להיראות חיוורים.

חסרה תפאורה. צילום: יוסי צבקר

שני השירים היחידים במופע שעדר כבר הוציא באלבומיו הקודמים ("קצת אהבה לא תזיק" ו"זונות"), היו הקטעים המוצלחים ביותר במופע. "קצת אהבה" זכה כאן לעיבוד שהתחיל בעצבות מינורית על פסנתר ועבר לגרנדיוזיות של תזמורת בטיימינג מושלם בתוך הסיפור. ב-"זונות" עדר עמד בקדמת הבמה ומאחוריו הפרגוד השקוף, לצידו מקהלה של כעשר נשים בלבוש שחור מינימלי עם הגב לקהל. החזרתיות של השורה "אני הלכתי לזונות" והעמידה שלהן עם הגב צעקה את המסר והראה שהזוג עדר לא מעוניין באנדרסטייטמנטס.

זה בסך הכל עוד סיפור בוי מיטס גירל, כמו שעדר מודה בעצמו במהלך אחד השירים, ואולי אפילו אחד מעט בנאלי. מצד שני, הלחנים תפורים כמו חליפה איכותית לטקסטים שחוגגים את הפשטות שבאהבה והכאב שבחיים. אבל כל זה לא באמת משנה לשאלה האם התוצאה הסופית נוגעת בקהל. מהמבטים סביב ופנימה נראה שהשאלה היא כמה אתם מוכנים לדמיין יחד עם עדר. ההפקה הבימתית כל כך גולמית שהיא דורשת ממי שרוצה לחוות את הסיפור מעבר לרמת המוזיקה לרצות לראות באופרה הרבה מעבר לזה. הפוטנציאל פה יכול להיות גדול, ולא ברור בכלל כרגע אם מדובר ביציאה חד פעמית או במופע שימשיך לרוץ. כפי שזה נראה עכשיו, ההפקה זקוקה לעבודת ליטוש כללית וספציפית השקעה בתחום התפאורה כדי לגעת בעולם.

אלון עדר: בסך הכל עוד סיפור בוי מיטס גירל. צילום: יוסי צבקר

הפוסט רובי גע בעולם: במרחק נגיעה מאופרת רוק אמיתית הופיע ראשון בהמאזין

]]>
http://www.listener.co.il/posts/ruby-ga-baolam-alon-eder-review/feed/ 2 9486
אינטרו 93: עדן דרסו - בדרך להיות מלכת הראפ הראשונה בישראל http://www.listener.co.il/posts/eden-derso-intro/ Sun, 17 Jun 2018 06:00:55 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9480 כשדי ג'יי מש הוציא את אלבומו האחרון, "מחט על תקליט", לא ציפיתי שמכל השמות הגדולים שבאו להתארח על הביט מי […]

הפוסט אינטרו 93: עדן דרסו - בדרך להיות מלכת הראפ הראשונה בישראל הופיע ראשון בהמאזין

]]>

כשדי ג'יי מש הוציא את אלבומו האחרון, "מחט על תקליט", לא ציפיתי שמכל השמות הגדולים שבאו להתארח על הביט מי שהכי תרשים אותי תהיה עדן דרסו האלמונית. הראפרית בת ה-19 נתנה בית לא ייאמן עם "יהיה מה שיהיה", והשאירה אותי עם פה פעור ורעב גדול לשמוע ממנה עוד. מאז היא הוציאה עוד כמה שירים, ולמרות שעדיין אפשר לספור אותם על יד אחת, דרסו מוקפת באנשים בעלי פרופיל גבוה בסצנה (מש ועידו מימון הפיקו לה שירים), מוציאה מיני-להיטים שיכולים להיתקע בראש למשך ימים, ונמצאת בדרך הנכונה לפרוץ. למרות שיש ראפריות מוכשרות כמו אקו וסימה נון, בראפ הישראלי עדיין אין דמות נשית מובילה, ועם פלואו, חריזה וסטייל כמו של עדן דרסו, היא לגמרי יכולה לסלול את הדרך ולהיות מלכת הראפ הראשונה בישראל.

1. מי את?

אני שלומית עדן דרסו, בת 20, חיילת, ראפרית, זמרת.

2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

אני מרחובות, שכונת קרית משה born and raised. תמיד הייתי שרה, מנסה לשמור את זה לעצמי אבל בסביבות היסודי התחלתי להשמיע ולשיר לאנשים והם התחילו להגיד לי שאני שרה טוב. וככה את כל הטקסטים שהייתי כותבת, אם זה סיפורים קצרים או סתם מיני יומן הייתי הופכת לבתים ופזמון, והיפ הופ תמיד היה בבית - אני מגיעה מבית של חמישה אחים ועוד אחות גדולה ואני הבת זקונים אז שאבתי את הטעם המוזיקלי שלי בעיקר בגלל מה שהם שמעו וככה התחלתי במהרה גם לכתוב ראפ.

3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

אני מתארת את המוזיקה שלי כמוזיקה וורסטילית, מעצימה ובעיקר כיפית. בגלל שאני מסרבת לעשות רק ראפ אני מוכרחת גם לשיר קצת ואם רוצים שאעשה פזמון אני מתעקשת על וורס, וקשה לי להישאר על סגנון אחד. אני אוהבת לקפץ כמה שיותר בין כל המשבצות ומעצימה כי אני מסרבת לכתוב דיס על נשים בשירים שלי. אני בעיקר מעצימה את עצמי הראפרית בז'אנר שהוא כולו/רובו גברים. אני דואגת להזכיר לעצמי שזה לא אומר כלום. אני אוהבת לכתוב על צבע העור שלי, על השיער שלי והגוף שלי כי אני יודעת טוב מאוד שכשאני הייתי קטנה יותר הייתי כל כך רוצה לשמוע מישהי אומרת את זה ואוהבת את הדברים האלה בעצמה כדי שאני אלמד לאהוב את המאפיינים האלה בי כמו שאני אוהבת עכשיו.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

אין לי שם במה, אני לפעמים קוראת לעצמי עדן די ואני משתמשת בו בעיקר כשאני נהנית על הביט, כשאני עושה טראפ וכשאני מרימה לעצמי. אני חושבת שאני עושה את זה כי כשאני עדן דרסו אני באה עם יותר מטען במילים, כי זה בלי ניקוד. שאני משאירה את זה בתור עדן דרסו אני מכריחה את כולם לבטא את השם משפחה שלי נכון ולהקשיב לי יותר בבירור, אבל כשאני רוצה רק לעשות כיף ולהנות על הביט אז זה עדן די כי זה וייב של "בואו נהנה עזבו את איך שאתם מבטאים את השם משפחה שלי לא נכון".

5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

השאלה הזאת תמיד מסבכת אותי כי דברים קורים כל כך מהר. עד לא מזמן השאיפה היחידה שלי הייתה לעמוד באולפן ואז השאיפה היתה שיכינו ביט במיוחד בשבילי, וכשהשגתי את זה שאפתי לעשות קובץ שירים משלי, וכשזה יקרה אני אשאף להופעת יחיד ואז זה יהיה הופעת יחיד שלי בכל הארץ. בקיצור אני לא שואפת רחוק אני רוצה את זה צעד צעד כרגע השאיפה שלי זה הופעת יחיד.

6. מה את עושה חוץ מלנגן?

אני כותבת סיפורים קצרים, ממש ממציאה דמויות ועלילות. רוב הסיפורים הדמויות מבוססות על האנשים הסובבים אותי, אה ואני יודעת כמה אקורדים בגיטרה.

7. ממה את מושפעת?

אני מושפעת מאוד מלורן היל, אני מאוד רוצה להיות ה-"אל בוגי" של ההיפ הופ הישראלי (רק שאני רוצה קצת יותר אלבומים) מבחינת כבוד ושתמיד ראו אותה ואת היכולות שלה כשווה לגברים כי הסקילס שלה כל כך מרשימים. אני מושפעת ממנה כי היא הראתה לי שלא צריך או לשיר או לירוק, אלא שאפשר גם וגם. אני מושפעת מהשכונה שלי מהאנשים שחיים בה והמוזיקה ששומעים בה, חשוב לי לעשות אותם גאים.

8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

הייתי לוקחת אלבום שבכל האזנה מפתיע אותי מחדש ואני מצליחה לקלוט מידע חדש שלא הצלחתי בהאזנה הקודמת, והאלבום הזה הוא "To Pimp A Butterfly" של קנדריק. אני אף פעם לא מקשיבה לו מספיק אבל כשאני מקשיבה זה מעיף אותי ובאי בודד יהיה לי הרבה זמן להקשיב לזה ולדברים שפספסתי ופאנצ'ים שהחמצתי, ויש שם אלמנט ג'אזי שיכול לגרום לי להרגיש כאילו הבאתי שני אלבומים באריזה אחת.

9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

אין כזה, כל אלבום גם אם אני לא אוהבת כנראה נגע במאזין אחר גם אם זה שיר אחד, פזמון או שורה, וגם כל אלבום זה מסע של אמן. אף פעם לא שנאתי אלבום לא משנה כמה הוא מאכזב.

10. איזה אומן היית רוצה לחמם ולמה?

יש המון אבל הכי הייתי רוצה לחמם את ליל וויין. עד כמה שהסגנונות שלנו שונים, הוא הבן אדם שבגללו התחלתי לעשות את זה וזאת תהיה סגירת מעגל מטורפת בשביל עדן הקטנה ששמעה היפ הופ תמיד ושמעה את טופאק מתנגן בבית, אבל רק כשהיא שמעה את האחים שלה שומעים את ליל וואין נדלקה בה האש והצורך לעשות את זה בעצמה. וגם אף פעם לא הייתי בהופעה שלו אז יהיה נחמד להכנס בחינם ולהסתכל עליו מאחורי הקלעים.

11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

לכו שמעו קצת היפ הופ ישראלי, בעיקר עכשווי, משהו טוב קורה כאן. אני גם התחלתי לשמוע ישראלי רק בשנתיים האחרונות ועכשיו זה רוב הפלייליסט שלי. אף פעם לא מאוחר מידי!

הפוסט אינטרו 93: עדן דרסו - בדרך להיות מלכת הראפ הראשונה בישראל הופיע ראשון בהמאזין

]]>
9480
המאזין ברדיו 238: גל חום http://www.listener.co.il/posts/radio-238/ Wed, 13 Jun 2018 11:37:17 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9475 שעה של אינדי אקלקטי עם ילדת הפלא Snail Mail, הרוקנרול העקום של Lithics ושיר חדש של Wild Nothing. Snail Mail […]

הפוסט המאזין ברדיו 238: גל חום הופיע ראשון בהמאזין

]]>

שעה של אינדי אקלקטי עם ילדת הפלא Snail Mail, הרוקנרול העקום של Lithics ושיר חדש של Wild Nothing.

  1. Snail Mail - Heat Wave
  2. Boys - Love Isn't On My Mind
  3. Hila Ruach - Elvis
  4. The KVB - Above Us
  5. Lithics - Specs
  6. Deeper - Transmogrified
  7. Yonatan Gat - Cockfight
  8. The White Screen - Mavet Latechno
  9. Gui Boratto - Forgive Me
  10. Fret - List is Full
  11. Head Technician - First Pour
  12. Pelephon Anak - Big Watcher
  13. Express Rising - Area Man
  14. Wild Nothing - Letting Go

התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

הפוסט המאזין ברדיו 238: גל חום הופיע ראשון בהמאזין

]]>
9475
המאזין ברדיו 237: פעמונים ועיגולים http://www.listener.co.il/posts/radio-237/ Tue, 12 Jun 2018 08:18:47 +0000 http://www.listener.co.il/?p=9470 שעה של מוזיקה אקלקטית החל משיתוף פעולה של איגי פופ ו-Underworld, דרך סאגת פולק של Mark Kozelek ועד לסליז החדש […]

הפוסט המאזין ברדיו 237: פעמונים ועיגולים הופיע ראשון בהמאזין

]]>

שעה של מוזיקה אקלקטית החל משיתוף פעולה של איגי פופ ו-Underworld, דרך סאגת פולק של Mark Kozelek ועד לסליז החדש של המסך הלבן.

  1. Underworld & Iggy Pop - Bells & Circles
  2. Aïsha Devi - Inner State of Alchemy
  3. Tv Out - Further
  4. Von Grall - Cycles
  5. Daniel Avery - Citizen // Nowhere
  6. Dedekind Cut - De-Civilization
  7. Mark Kozelek - This Is My Town
  8. Sound of Ceres - Side A
  9. Say Sue Me - Let It Begin
  10. המסך הלבן - דם כחול
  11. Iceage - Showtime

התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

הפוסט המאזין ברדיו 237: פעמונים ועיגולים הופיע ראשון בהמאזין

]]>
9470