אנפלאגד

אני מקבל ביטולי הופעות ברגשות מעורבים. מצד אחד זה מדליק את הלהבה לרוץ למקלדת ולהתחיל לכתוב. מצד שני זה ממש מבאס. התבאסתי כבר מביטול הפיקסיז, התבאסתי מביטול The Pains Of Being Pure At Heart, ועכשיו אני מתבאס מביטול Plug Fest.

כמאמר פוסטר הקאלט של הסוכן מאלדר, "אני רוצה להאמין". אני רוצה להאמין שאפשר לקיים פה פסטיבל עם אמנים שווים מחו"ל, פסטיבל שימשוך אליו אנשים מרחבי העולם כמו ש-Werchter ו-Roskilde מושכים. הסקפטיקן שבתוכי נשמע אחרת. הוא אומר שזה too good to be true - אין מספיק קהל, יקר מדי להביא לפה אמנים, הם יבטלו מסיבות פוליטיות, ואין מפיק עם ביצים מספיק גדולות.

להפתעתי קמה הפקה עם וואחד קוחונס - Plug Productions, החבר'ה הטובים שהביאו את Nine Inch Nails, Iggy Pop, & The Stooges, ו-Faith No More. הם הכריזו על פסטיבל בים המלח שכולל את !!!, CSS, Aezelia Banks, ואמנים מקומיים כמו עדי אולמנסקי ו-Jack In The Box.

קיבלתי את ההכרזה בטעם חמוץ מתוק. חמוץ כי בטח תהיה אינתיפאדה שלישית בול יום לפני והכל יתבטל, מתוק כי הפסטיבל הזה נשמע פנטסטי. לצערי הסקפטיקן ניצח וביום חמישי ההפקה פרסמה הודעת ביטול. הסיבה לא היתה אינתיפאדה (חאמסה חאמסה חאמסה), אלא חוסר ביקוש:

עקב מכירת כרטיסים והיענות דלה של הקהל, פסטיבל פלאגפסט שהיה אמור להתקיים ב 9-11 למאי- מתבטל.

זו לא הפעם הראשונה שמבטלים הופעות עקב חוסר ביקוש, זה קרה למשל עם Adam Green. אבל מה שהפתיע אותי זה חוסר הביקוש ספציפית לפסטיבל הזה. האם ההפקה פישלה באירגון האירוע? או שמא זה הקהל הציני שהדיר את רגליו? ביררתי עם קוראי הבלוג למה הם לא רכשו כרטיסים.

קוראי הבלוג הצביעו על כשלים בהפקה. "העובדה שהם הוזילו את המחיר רק לא מזמן, אבל לא הפכו את זה למחיר רשמי, אלא קראו לזה 'מחיר מיוחד', לא חשפו את הליינאפ המסודר לפי ימים ושעות מראש, אלא רק לפני כשבוע בערך", אמרה שלי אלעזר, מכורת וכתבת מוזיקה. אכן בפסטיבלים מקבילים בחו"ל מפרסמים את הליינאפ היומי חודשים מראש ולא עושים קונצים במחירים. למרות שפלאג הינה חברת הפקות מנוסה, בארץ כלכלת ההופעות עובדת אחרת.

הטענה הכי שכיחה לסגירת הארנקים היתה האכזבה מהליינאפ. "אני חושב שהבעיה היתה שמדובר בלקט של אומנים שאין להם קהל 'שרוף' בארץ, אלא בעיקר אנשים שיודעים מי הם ואולי שומעים אותם אחת ל.... חסרים שמות גדולים שיימשכו הרבה קהל", אמר יובל לוי. "באופן אישי, המחיר לא תאם את האמנים שבאו להופיע", סיכם עמית דויטשר. קוראים נוספים הביעו עמדה דומה.

אחרים חשבו שיש תמורה בעד האגרה. "אני מבואסת קשות. קניתי כבר כרטיס דרך הקצה. 450 שח לשלושה ימים של פסטיבל אופמיינסטרים במדבר, עם אמנים מחו"ל? זה היה אמור להיות כמו אידינגב הראשון, לפני שהוא נהיה מוגזם, ורק הרבה יותר מגניב. קיצר הקהל מעפן", אמרה בוסמת לוי חברוני. שירה ז. כרמל, זמרת/יוצרת, מצטרפת אליה: "אנחנו גילינו (לא מזמן) שהוזילו את מחיר הכרטיס משמעותית וגם אפשרו לקנות כרטיס רק ליום אחד, כך שרכשנו מיד כרטיסים ליום של אזילייה. כמובן שלפני זה לא שקלנו לרכוש כרטיסים, אבל אחרי ההנחה זה היה הוגן למדי - 350 ש"ח ל-15 מופעים בערך, זה סביר בהחלט".

האם ההפקה לא העריכה נכון את קהל המעריצים הישראלי של האמנים? יכול להיות. ברור שפסטיבל עם Pearl Jam היה מוכר את כל הכרטיסים בקלות. מצד שני, כבר ראינו שלא צריך קהל גדול בשביל להרים פה הופעות שוליים. Of Montreal, למשל, מוכרים באותה מידה כמו CSS ורבים נהרו לראות אותם בבארבי. כרטיס להופעה ההיא עלה 179 ש"ח במכירה מוקדמת. כלומר, אפילו אם הייתם הולכים רק ל-3 הופעות גדולות בפלאג פסט הייתם מכסים את העלות של הכרטיס המוזל עם עודף לבירה ונאצ'וס.

לא משנה על מי נטיל את האשמה, העובדה היא שבסופש הקרוב אשאר בבית במקום לרקוד במדבר. שאלתי את הפקת הפסטיבל האם יביאו לפחות כמה מן האמנים להופעות סולו, אך טרם קיבלתי תשובה. חבל, כי אחד מהביטולים הגדולים הוליד את אחת ההופעות הגדולות בחיי.

  1. יעל ר. says:

    באמת הופתעת? הייתי מתפלאת יותר אם הפסטיבל היה מתקיים ועובר בהצלחה מסחרית.
    לא ידעתי על הורדת המחירים, אבל גם לא התעניינתי (פרסום בפייסבוק פונה למשוכנעים ולסמי-משוכנעים ממילא). כשהיו פרסומים, דובר על 700 שקל (!!!) לפסטיבל במקום מרוחק, מה שאומר להוסיף לא מעט כסף על דלק, מזון וכו'. וכמובן שזה דלק, כי הרי לא תהיה תחבורה ציבורית נורמלית לשום מקום בארץ (הרי גם בתוככי ת"א אין), וממילא היא פועלת רק בחלק מימי השבוע, אז זה רכב או לא.
    זה המון כסף בימינו. המון. כדי להוציא הוצאה שכזו פלוס כל ההתעסקות בנסיעות וכו', הליין אפ צריך להיות אובר-דה-טופ, והוא לא היה כזה. ולא, זה לא משנה אם זה מחיר סביר או זול ביחס לפסטיבלים בארץ אחרת – בארצנו אנו חיים, וב(לא מספיק) שקלים אנו משתכרים בה. המחיר הוא גורם מרתיע, גם בהופעות הרבה יותר זולות ויותר קרובות לבית.

    ובמקרה יצא לי לדבר כמה פעמים השבוע על נושא הופעות חו"ל בארץ וה-Value מול העלות. ההופעות פה יקרות, לעתים יותר יקרות מהופעה זהה באירופה, ולא אחת מקבלים פחות: קחו למשל את דפש מוד (או כל שם אחר באותו מיקום) בפארק הירקון, עם 200% לחות, צפיפות, לבוא שעות קודם לתפוס מקום, נגמר אבל אין שום מקום באף אוטובוס ויש פקק ענק בחנייה, צריך לחכות איזה שעה-שעתיים עד יעבור הזעם… פרויקט. בלונדון – מקום ישיבה, מתחיל בשעה סבירה, אנדרגראונד מהיר וזמין בחזרה הביתה.
    ככל שעולים המחירים והמשכורת לא, ככל שעובדים יותר אבל שעות ההתחלה (והאיחורים) של ההופעות נדחקות מאוחר כאילו אין מחר, הסבלנות והרצון שלך לשים את הכסף מתפוגגים.

התגובות סגורות.