המאזין

בלוג מוזיקה מאת עידו שחם

ארכיון עבר ינואר, 2011

26 ינואר
תגובה אחת

הופעות הופעות הופעות

אולי אתם מכירים את התופעה. אני נתקל במישהו ברחוב שלא פגשתי מלא זמן. בגלל שאני כביכול מומחה למוזיקה, משתרבבת בין הסמול טוק השאלה "אז איזה הופעות כדאי ללכת לראות השבוע?" הרי ברור שאני זוכר בעל פה את לוח ההופעות של כל הלהקות וכל המועדונים בארץ, לא?

חוץ מהמלצות כלליות לראות תופעות קוסמיות כמו המידנייט פיקוקס בהופעה, הייתי שולח אותם לבלוג אטמי אזניים. מדי שבוע נדב לזר וצוותו הנאמן סיכמו את כל ההופעות ששווה לראות, וזה היה פשוט תענוג. אבל נדב החליט לקחת הפסקה מהבלוג עד להודעה חדשה, מה  שאומר שאין אצלו עוד פוסטים נוקבים על הסצינה, ואין המלצות על הופעות.

נכון, יש את פייסבוק. אבל אם אתם לא חברים של הפרופילים הנכונים, לא תקבלו את ההזמנות שאתם אשכרה רוצים לקבל. גרוע מכך, אם אתם חברים של הפרופילים הלא נכונים, תקבלו כל מיני הזמנות ספאמיות של הופעות שלא מעניינות אתכם בכלל. אז מה עושים? או.

לאחרונה עלו לאוויר 2 אתרים חדשים שיעזרו לכם למצוא משהו טוב לראות הלילה. אם אתם מומחי המוזיקה המקומיים, תוכלו להיות רגועים ולשלוח את הסמול טוקרים לשם. אם אתם סמול טוקרים, תאלצו למצוא שאלה חדשה לשאול אותנו.

הופעה סוערת ברוגטקה של מטען, צולם על ידי יעל מאירי המוכשרת

הופעה סוערת ברוגטקה של מטען, צולם על ידי יעל מאירי המוכשרת

הראשון הוא אפרכסת. הבלוג החדש הוקם על ידי הצוות המוכשר מאחורי ההמלצות השבועיות של אטמי אוזניים שיצאו לדרך עצמאית. מדי יום שישי תמצאו בבלוג המלצות להופעות בשבוע הקרוב. יש סינון, שזה אומר שמפרסמים דברים איכותיים, ומצד שני שלא מפרסמים הכל, אז דבר או שניים עלולים להתפספס. מחלקים באפרכסת גם כרטיסים מדי פעם, ונראה שיש גם מקום לביקורות על הופעות למרות שלא עלו עדיין פוסטים בעניין. הם גם עובדים על ההתממשקות לגוגל קלדנר, בדיוק כמו שהיה פעם. סחטיין.

השני הוא האתר החדש GoingOut. היה לי רעיון דומה לפני חצי שנה, אבל התעצלתי ולא מימשתי אותו, אז שאפו ליזמי האתר. מדובר בלוח הופעות לכל דבר, רק שבמקום שפרסום ההופעות יהיה נתון לידיהם של עורכים, כפי שנהוג בד"כ, זה סוג של ויקי הופעות שבו כל אחד יכול לפרסם. חובבי ההופעות מצידם יכולים לסנן באתר בדיוק את ההופעות שהם רוצים לראות לפי ז'אנר, מיקום, וכו' מה שמקל למצוא את האירועים שאשכרה מעניינים אותנו. יש התממשקות לאירועים בפייסבוק, המלצות לפוסטים בבלוגי מוזיקה נבחרים (אה המ), ואפילו ניוזלטר שבועי ששולח הופעות מועדפות למייל. סחטיין2.

מעבר לכך, יש את הבלוג הירושלמי הידוע במחוזותיו מסיבות בטחוניות, לו"ז הופעות חו"ל מעודכן תודות לחבר'ה החרוצים במונוקרייב, וכמובן שאפשר תמיד לדגום את אתר מועדון ההופעות הקרוב לביתכם (אוזןבר, לבונטין 7, בארבי, תמונע, רוגטקהאוגנדה, הצוללת הצהובה, הקצה, המעבדהעשן הזמן, הפטריה, הביט, מרתף 10וכו').

יש לכם עוד מקור טוב להופעות? ספרו בתגובות, ונתראה ברוקנרול.

15 ינואר
3תגובות

האקסטזה ומה שבא אחריה

שנה חדשה, וכבר מלא זמן שלא ראיתי רוקומנטרי. לכן כשקראתי במוסף הסופש של הארץ ביקורת על אלבום האוסף של שון ריידר שהזכירה סרט דוקומנטרי עליו, מיד רצתי ליוטיוב לראות את Shaun Ryder The Ecstasy & The Agony של ה-BBC, ישתבח שמם.

למי שלא מכיר, שון ריידר הוא סולן להקת ההאפי מאנדייז. למי שלא מכיר, זו להקה אגדית מסוף שנות השמונים/תחילת שנות התשעים מעיר הקודש המוזיקלית מנצ'סטר, שחיברה בין רוק למוזיקת הדאנס החדשה דאז שפלשה לאנגליה מדטרויט הרחוקה. המאנדייז היו בעין הסערה התרבותית שקיבלה את השם הפאנקי מאדצ'סטר, ושון ריידר היה הנביא הגדול שלה שהטיף נהנתנות קיצונית וזלילה של אקסטות כמו פאקמן.

זה היה לפני עשרים שנה, וכמו שכל צופה רוקמנטרי יודע, להצלחה בד"כ יש מחיר. שון ריידר מודל שנות האלפיים אולי חזר לתודעה בעזרת הגורילאז והסרט הגאוני אנשי המסיבות, אבל הוא אדם מרושש, במשקל עודף, עם זיכרון שבור, ובמאבק משפטי ארוך ומיגע מול המנהלים שלו לשעבר. עצוב לחשוב שאנחנו, המעריצים, והתקשורת, דופקים וזורקים ככה את כוכבי הפופ שלנו, הופכים אותם לדמויות קומיקס שכאילו חדלות מלהתקיים ברגע שהם כבר לא במצעדים. אלה שלא מתו בגיל 27 ממשיכים לחיות גם אחרי ימי התהילה, ובהרבה מקרים לסבול מהמחיר שהיא גבתה. איפה למשל נמצא את MGMT בעוד עשר שנים?

אבל יש גם צד שמח יותר למוקמנטרי. שון בכל זאת חי בניגוד לכל התחזיות שצפו לו, מטפח משפחה, וגר בשכנות לחברו הטוב Bez שגם שרד איכשהו את ימי האקסטות ההוללים. נראה שהוא עדיין מלא ברוח חיים משעשעת וישירה, מודע למה שעובר עליו גם אם הוא קצת מחוק. מעניין במיוחד לראות איך הוא מדבר בגובה העיניים עם כולם, ואפילו מציע לצלם הרוקומנטרי לטעום מהשייק שבדיוק הכין.

אתם מוזמנים לצפות בעצמכם, באזהרה מראש שהמבטאים והמלמולים שם לא תמיד מובנים, אבל את הרגשות תבינו.