התחלתי להעריך מוזיקה ישראלית בזכות רוקפור. התאהבתי באלבום One Fantastic Day והבנתי שלא עושים מוזיקה טובה רק מעבר לים, אלא שהדברים הבאמת טובים לא מושמעים פה בערוצים הרגילים. הלכתי להמון הופעות של רוקפור, וממש נשבר לי הלב כששמעתי שאלי לו לאי עזב את הלהקה. הוא היה אחד הסולנים האהובים עלי, ומאז רוקפור אינם אותו הדבר בשבילי.
כמעריץ של רוקפור של פעם הייתי סקפטי לגבי Brain Candies. מה, עוד להקה ישראלית שעושה פסיכדליה באנגלית? מוזיקאים ישראלים לא שמעו שיש עוד להקות חוץ מביטלס ופינק פלויד? אבל כשראיתי את סוכריות השכל בהופעה, באחד מערבי לכלוך באוזן של לאון פלדמן כמדומני, שיניתי את דעתי.
הם עושים את זה ממש טוב. משהו מהנאיביות והקסם שהיו לרוקפור של פעם שכל כך אהבתי נכח מולי על הבמה ואפילו עם מבטא עוד יותר אנגלי. הם לקחו פחות לכיוון הפופי ויותר לכיוון הטריפי, ועברו במכונת הזמן המופלאה שלהם גם בתקופת הבריטפופ איפה שהם כנראה שמעו את Mansun האדירים.
אז אם חסר לכם מבטא בריטי וגיטרות מתפתלות, אולי תצרכו את הסם האהוב עליכם ותלכו להופעה? 2 מכם שישאירו תגובה יזכו בכרטיס להופעה של Brain Candies עם שי נובלמן ביום חמישי ה-2.2 בלבונטין 7 בשעה 22:30. אם בא לכם, ספרו מי ההרכב הנאו פסיכדלי (יעני להקות חדשות שעושות פסיכדליה) האהוב עליכם ואיזה סם כדאי לקחת כששומעים אותם.
הזוכים יבחרו אקראית ויקבלו הודעה במייל ביום שלישי בלילה. תודה לכל האמנים על חלוקות הכרטיסים שיש פה לאחרונה!
ביום ראשון הקרוב, ה-29.1, אחזור בשעה 22:00 לעמדת הדי ג'יי עם חברי אוריונמרודלבלוגרול 3! הפעם נרביץ את תורתינו ברדיו E.P.G.B, מקום על קו התפר בין האינדי למיינסטרים שמעודד תזוזה ושתיה מרובה.
לא הכנתי עדיין שיעורי בית לקראת הסט, אך נראה לי שזה יהיה מורכב מדברים אהובים מ-2011, אנגלופיליה, סינטים, וגיטרות זוויתיות. יאפ, דברים שאני אוהב לאחרונה שבא לי להשמיע ומתאימים לפורמט. פלוס מקום לספונטניות עם אצבע על ה-BPM של הקהל.
בואו להוריד את הבאסה של יום ראשון עם מוזיקה דה ז'ונגלרית ואיזה דרינק. אשמח לאללה אם תשברו את גבולות המסך מקלדת ותבואו להגיד לי שלום.
אני לא יוצא להופעות לאחרונה. סתם תקופה של חוסר חשק שכזה, משהו שקורה מדי פעם כמו שלא בא לי לפעמים לכתוב בבלוג או בכלל לבחוש במוזיקה. זה טבעי, לפעמים צריך לצאת להפסקה כדי לטעון את המצברים.
אממה, הזמנה להופעה של לורנה בי הישר מהסולנית המקסימה, עדי אולמנסקי, שלחה אותי הישר לבארבי אמש, אחד מהלילות הכי קרים של השנה. בכל זאת, השקה של אי פי חדש, פלוס הזדמנות אחרונה לראות אותם לפני שהם נוסעים לשליחות בשגרירות האינדי הישראלי בלונדון.
לפני ההופעה התנגנו כל מיני קטעי היפ הופ איזוטריים ורצועות פוסט דאבסטפ. חששתי קצת. אני לא בדיוק בעניין של היפ הופ או פוסט דאבסטפ. קראתי שהלהקה נכנסה חזק לקטע ופחדתי שאהבתי אליהם עלולה להגמר. לורנה בי עלו על הבמה והעירו את המאקבוק משנתו. הקטע הראשון דווקא התחבר לצד האיסלנדי היפה שברירי, משהו מוכר ומרגיע. ואז הגיעה ההפגזה האלקטרונית, וזה היה כיף!
לורנה בי בפעולה בבארבי, צולם על ידי יובל אראל
הרבה מהפוסט דאבסטפ נשמע לי מאוד מוגבל ושחוק, משחק עם אוף ביטים מאולצים ובאס וובלי מופרז. אבל לורנה בי הביאו לתוכו את הזווית שלהם, ועשו מזה משהו שונה. משהו עם יותר נשמה ויותר נשיכה ופחות גימיק. שילוב בין הצעקה האחרונה לשארית מעורפלת מהזמנים שהם היו להקת אינדי רוק.
וואלה, הם היו להקת רוק. היתה על הבמה גיטרה שהורמה מדי פעם ובאס שהוחזק עוד פחות, מזכרות מעידן האבן, תרתי משמע. אבל עכשיו הסמפלר הוא הגיטרה, הסינטי הוא הבאס, והמתופף הוא על תקן מכונת תופים. מעל לכל קולה השברירי של עדי, שעדיין לא הוחלף בחומרה/תוכנה, אך שודרג לגרסה החדשה עם גוונים של נשמה והיפ הופ.
אין שום ספק, לורנה בי מוכנה ללונדון. ההופעה שלהם הזכירה לי את הווייב העכשווי של ג'יימס בלייק שראיתי בסן פרנסיסקו, לבין הלהטוטנות האלקטרונית של המחממים שלו Teengirl Fantasy, עם שאריות איסלנדיות מהאקסית של לורנה Mum. אולי הגרסה העדכנית של לרקוד עם לחלוחית בעיניים?
לורנה בי בטח הפסידו והרוויחו לא מעט מעריצים לאורך המטמורפוזה המהירה שלהם. לדעתי זה אדיר. לא קל להשתנות ולהתפתח כמוזיקאי, לקחת צ'אנס ולזרום עם השינוי, להיות נאמן לעצמך ולרדת מהעניין לספק את הסחורה. כפי שאמרתי מספר פעמים, להיות בחיפוש זה מה שמוזיקאים גדולים עושים, ואני מת מסקרנות לאן המוזיקה תיקח את לורנה בי.
פעם הבאה שאתם בלונדון תבדקו את לוח ההופעות, אולי תראו שם מוכר. תוכלו להתגאות, לשם שינוי, שהכרתם אותם הרבה לפני הממלכה הבריטית.
ירונה כספי הוציאה אלבום חדש ממש לא מזמן. בקושי הספקנו לנוח מסערת הרוקנרול של אלבומה המשובח והקודם, אגו, והנה יצא לו מאפיה של אישה אחת. יש שני דברים מעניינים שכדאי לדעת לגבי האלבום לפני שאתם רצים לשמוע.
קודם כל, יאפ, זה האלבום האלקטרוני של ירונה כספי. הוא הופק על ידי בוגר מכללת BPM בשם עמית מגן, וזורק אותנו קצת אחורה לרוק אלקטרוני אייטיז-ניינטיז סטייל הג'ינג'יות או Depeche Mode או Adore, האלבום האלקטרוני של ה-Smashing Pumpkins למי שזוכר.
שנית כל, הטקסטים של האלבום מורכבים משירי משוררים מהארץ ומהעולם שירונה אימצה לחיקה והלחינה. היא כנראה בחרה את השירים בקפידה, כי המילים לא נשמעות זרות לשפתיה. אם תשאלו אותי, זה בגלל שהטקסטים פרי עטה של ירונה משובחים לפחות כמו הטקסטים של המשוררים.
אז אם טרם אימצתם את המלצותי לראות את ירונה בהופעה, הנה הצ'אנס שלכם. ירונה חוגגת את יציאת האלבום בלבונטין 7 ביום רביעי הזה ה-18.1 בשעה 22:30 ומחלקת 2 כרטיסים זוגיים לקוראי המאזין! כדי להשתתף בהגרלה תשאירו כמובן תגובה, ואם בא לכם ספרו מהו "האלבום האלקטרוני" האהוב עליכם. הזוכים יקבלו הודעה במייל ביום רביעי בבוקר.
מה משותף בין מלחמת העולם השניה, צפרות, והליברטינז? British Sea Power! איך אני יודע את זה? כי בדיוק סימתי את הספר הססגוני אודותיהם Do It For Your Mum מאת Roy Wilkinson, מנהל הלהקה לשעבר ואחיהם הגדול של שני סולני הלהקה Yan ו-Neil.
כשלתי לכתוב השנה על הספר הקולח Bit Of A Blur מאת באסיסט blur מר Alex James, ועל הספר הארסי האוטוביוגרפי/ביוגרפי לסירוגין Rotten: No Irish, No Blacks, No Dogs מאת הג'ינג'י הרוטן מר John Lydon מהסקס פיסטולס. לכן החלטתי לנצל מיד את ההזדמנות ולכתוב book report.
הספר לוקח אותנו למסע אל תוך הראש של רוי, כמו המסדרון הצר דרך הדלת הסודית בחצי קומה ששואב את עובדי המשרד האפורים אל תוך ראשו של ג'ון מלקוביץ'. מסע שמתחיל בבית הוריו בכפר Natland בצפון אנגליה ומסתיים על סלע בכפר Drumnadrochit ליד לוך נס בסקוטלנד. איזה הרפתקאות קסומות מחכות לנו בדרך?
רוי מספר את סיפור הלהקה בזווית מצלמה רחבה. יש את סיפור המנהל המוזיקלי המתוסכל עם חזון איך הלהקה שלו תכבוש את העולם, בעוד שחובות הלהקה רק הולכים ותופכים. הביקורות מהללות, המעריצים הדוקים, עוד ועוד סיכות נתקעות על מפת הגלובוס, אך מכירות האלבומים מדשדשות. הם מופיעים עם הליברטינז לפני שפיט דוהרטי ידע את קייט מוס, להקה קטנה בשם הקילרז חיממה אותם, מוזיקאים וסלבס מביעים את אהדתם מחוף לחוף, ואין השמעות רדיו. אבוי.
בינתיים הלהקה עושה חיים משוגעים. לא רק סקס, סמים, ורוקנרול. יש להם חיבור עמוק לטבע, לתרבות גבוהה, ולהיסטוריה. הלהקה נוסעת להופיע בכל מיני מקומות נידחים, מתנגדת לאוטומציה של מגדלי אור, ומשתתפת באירוע חגיגי לכבוד 100 שנה ללידתו של המשורר Betjeman יחד עם ניק קייב כשבקהל יושב הנסיך צ'ארלס ואישתו קאמילה.
כעיתונאי מוזיקה ומומחה עולמי לפיקסיז, רוי הוא כוח ספרותי שלא ניתן לעצור. יש לו יכולת כתיבה שוטפת בשילוב ידע תרבותי עצום. סיפור שמתחיל בהופעה פרועה בסוף העולם (הוא נהג לעלות לבמה בתחפושת של דוב) עלול להמשיך בתיאור אירועים היסטוריים שהתרחשו במקום, תוך כדי חיבור לאושיות שהגיעו משם, דרך טריוויה איזוטרית מעולם הפופ, ובחזרה ללהקה. הוא מסוגל להשוות בין מוזיקאים לציפורים שנראות כמוהם ולניימדרופינג לכל כך הרבה שמות תרבותיים שהשאירו את הראש האנגלופילי שלי מסוחרר. אפילו תיאורים של בירות אקזוטיות שהוא שותה בדרכים כל כך מפורטות שכמעט ואפשר להרגיש אותן בחיך.
מעל לכל שוכן האבא הגאה של האחים והסיפור המלבב שלו. שמו Ronald, הוא בן 87, אבל לפניך! בעקבות כניסת בניו לעולם האינדי רוק, הוא החל להבין את המטריה ואף להפוך למעריץ של ה-Butthole Surfers. מדי פעם רוי מעלה את סיפורו ואת חוויותיו המורבידיות ממלחמת העולם השניה. אך הקטעים הבאמת חזקים הם האהבה האדירה שלו לבריטיש סי פאוור וביקורות המוזיקה החדות שלו לכל להקה אחרת. למשל, ביקורת של רונלד על הסטרוקס, בתרגום ספונטני: "כן, מאוד מקצועי…קול עוצמתי ומעניין. אבל, ת'יודע, בשורה התחתונה, המוזיקה מחורבנת. מחורבנת כמו מאמא עוף!"
לקראת הסוף הסיפורים המפותלים של רוי החלו קצת לעייף אותי, והמוח הקטן שלי לא הצליח להכיל את כל העושר הזה שהוא מרעיף על הקורא. אני לא תולעת ספרים משוננת, אז לרוב לקחתי את הספר בשלוקים קטנים שלא ישרפו לי את הגרון עם מרתון שתייה מזדמן כשעלה החשק להשתכר. זה באמת שולי בהתחשב באיכות הכתיבה הגבוהה, הפרטים המרתקים, והיריעה הרחבה שהוא פורס בספר.
אז כפי שהבנתם "תעשה את זה באמשך" הוא ספר אדיר. התחברתי דרכו יותר עמוק למוזיקה המשובחת של כוחות הים הבריטים ובכלל למג'יקל מיסטרי טור שאנו קוראים לו "חיים". תוכלו להנות מהספר גם אם לא התוודעתם אל הלהקה בכלל, במיוחד אם אתם נמנים על אחת או יותר מהקבוצות הבאות: מאזינים, מוזיקאים, זואולוגים, היסטוריונים, אנגלופילים, שתיינים, או קומיקאים. ודיר בעלאק, תעזרו לתקן את אי הצדק. תנו האזנה לבריטיש סי פאוור ותפיצו את המילה הטובה עליהם. באמשכם.
