פוסטים בכללי

  • המאזין ברדיו 241: אגם ציריך

    שעה של מוזיקה אקלקטית כולל סינת'פופ מה-Gorillaz, ירידה למחתרת עם עדי שחם ושובו של גיבור הגיטרה Vennart.

    1. Gorillaz - Lake Zurich
    2. Donny Benet - Reach The Top
    3. The Egyptian Lover - A Strange Place The Alezby Inn
    4. Imatran Voima - In-Out
    5. לרדת למחתרת - עדי שחם
    6. אורן זילברשטיין - אני לא צריך להיות מוטרד
    7. Just Mustard - Curtains
    8. The Smashing Pumpkins - Zero
    9. Bambara - Back Home
    10. Meuban - Material Love
    11. Alan Vega, Alex Chilton & Ben Vaughn - Fly Away
    12. VENNART - Immortal Soldiers
    13. PYNKIE - Warm
    14. Hater - It's So Easy

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי בשעה 20:00

  • המאזין ברדיו 240: מראה מחורבנת

    שעה של מוזיקה אקלקטית עם חומר טרי של Nine Inch Nails (בתמונה), המשך שיתוף הפעולה בין Iggy Pop & Underworld והגיטרות המנצנצות של Johnny Marr.

    1. Nine Inch Nails - Shit Mirror
    2. Mitski - Nobody
    3. Rolling Blackouts Coastal Fever - An Air Conditioned Man
    4. Deerhunter - Vox Celeste
    5. Deeper - Message Erased
    6. Underworld & Iggy Pop - I'll See Big
    7. Anthony Rother - Red Light District
    8. Martyn - Manchester
    9. Fit of Body - Black Box No Cops
    10. Blawan - Careless
    11. The Beat Escape - Limestone Alps
    12. Blithe Field - Clouds Roll In
    13. Johnny Marr - Walk Into The Sea

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • המאזין ברדיו 239: מציאות

    שעה של מוזיקה אקלקטית עם הסינת'פופ של Nation of Language (בתמונה), האלקטרוניקה של דיגיטל_מי ובלדה חדשה של המסך הלבן.

    1. Nation of Language - Reality
    2. Broken English Club - Thee Art Ov Metals
    3. Helena Hauff - Gift
    4. Rhyw - Unpunishable - Original Mix
    5. Maelstrom - Throwing Grain Into Air
    6. Digital Me - חומר ואנרגיה
    7. Marisa Anderson - Cloud Corner
    8. Amanda Glasser - Black
    9. Ghost Bag + Tine Fetz - Portal
    10. Snail Mail - Pristine
    11. The Fall - Hurricane Edward
    12. המסך הלבן - נפגש בעולם הבא
  • ביקורת: Albert Hammond Jr. - Francis Trouble - אלבום בפיצול אישיות

    אלבומו הרביעי של אלברט האמונד ג'וניור "Francis Trouble" הוא אלבום בפיצול אישיות, קרוע בין פחד לאומץ. בצד האמיץ שלו, האמונד יצר אלבום קונספט על אחיו התאום פרנסיס, שמת במהלך ההריון, והופך לסיפור על אלטר אגו שהאמונד סוחב איתו לכל מקום (פיצול אישיות כבר אמרנו?). בצד הפחדני, כבר מהצליל הראשון ברור שהאמונד, בדומה לאלבומים הקודמים שלו, לא מתכוון להתנסות ברעיונות או סאונדים חדשים. זאת אותה הנוסחה הידועה שעבדה מצוין לסטרוקס באלבומים הראשונים ובהבלחות קצרות גם באחרונים - פוסט-פאנק אנרגטי, דו שיח בין גיטרות חצי-מלוכלכות ושירה שנעה בין אדישות לרגש מתפרץ.

    אלא שפחדנות היא רק דרך אחת, וביקורתית למדי, לראות את הבחירה של האמונד לחזור וללטש את אותם טריקים. האמונד הוא לא האומן הראשון ובטח שלא האחרון לחזור על עצמו, סגנונית או נושאית. מי שיאזין באמת ל-"Francis Trouble", ולא יפסול אותו מיד כעוד אלבום של הסטרוקס, יגלה שיכולת כתיבת ועיבוד השירים של האמונד הושחזה לאורך השנים. מהריף הזריז והקליט שמלווה את הבתים ב-"Far Away Truths", קריאות ה-"Hold on" החוזרות בפיזמון של "Set to Attack", שינויי המקצבים ואווירת הגראז' רוקנ'רול הישן ב-"Screamer" - כולם גורמים לשירים להידבק לאוזן וללשון, ולתנועה כמעט בלתי רצונית בגוף. האמונד יצר באלבום הזה משהו שלא שמענו כבר הרבה מאוד זמן מהסטרוקס או מהחברים האחרים בה: שירים שכיף לשיר ולרקוד אותם.

    הקונספט על האח שהלך לאיבוד הוא לא באמת מחייב. למעשה פרנסיס והתיאור שלו כאחיו התאום האבוד לא מועלים באופן מפורש לכל אורך האלבום, והאמונד משאיר לנו את האפשרות להשלים אותו, או כל אלטר אגו אחר שעולה לנו בראש. קחו למשל את "Strangers", אחד השירים היותר מוצלחים באלבום, שמתעכב שוב ושוב על השורה "How strange the feeling to be strangers / Who strain for feeling, we're all strangers" ומכוון לתחושת המבוכה הבסיסית מאותה זרות פנימית. כך שמתוך הקונספט האישי-ביזארי ואפילו ההומוריסטי לפרקים, מתגלים הנושאים האמיתיים של האלבום - התמודדות עם אובדן והחוויה שאנחנו לא באמת מכירים את עצמנו.

    אלברט האמונד ג'וניור יופיע בבארבי תל אביב ב-16.7

  • בכורה לקליפ: Bucharest - Oceans - כמיהה לזמנים אחרים

    צילום: סופיה אקברג

    ב-"Oceans" של בוקרשט יש תחושה של כמיהה. אולי זו כמיהה לזמנים אחרים, זמנים שבהם להקות גיטרות שלטו באצטדיונים ובמצעדים. יש משהו מניק סטריט פריצ'רסי בשיר מתקופת "Everything Must Go", בגרנדיוזיות של גיטרות מנצנצות ושירה שמהדהדת באולם רגע לפני הסולו. הלהקה מסתובבת בארצות זרות בין לבין במות ואחורי קלעים וברים ומטוסים והרבה כבישים ועצים שמשתקפים מבעד לחלונות של כלי תחבורה. האווירה של זרות ומרחק מרגישה מלנכולית אבל גם כיפית ומלאה בחופש עם חולצות הוואי צבעוניות וצחוקים של משחקי מחבט על הדשא. ואנשים, מלא אנשים. זה מרגיש קצת כמו רטרוספקטיבת "חיים שכאלה", וידאו שחברי הלהקה הקליטו לעצמם העתידיים של עוד 20 שנה אחרי שהמציאות תכניע אותם להיבלע בתוך חור השחור של זוגיות עבודה וילדים, שידור ישן מכוכב אי שם בקצה הגלקסיה שמגיע לכדור הארץ רק עכשיו ומזכיר איך זה היה פעם.

    בוקרשט יופיעו עם להקת סירנות ב-19.6 בלבונטין 7