פוסטים בכללי

  • פסקול החלומות המושלם: 8 קטעים של Washed Out שחייבים להכיר

    הקטעים של ארנסט גרין, או בכינויו Washed Out, מרכיבים את פסקול החלומות המושלם. מצד אחד הם מרגיעים ומצד שני הם מלאים בגרוב, סימפולים, ביטים ואפקטים מיוחדים. יש במוזיקה שלו השפעה מפופ ודיסקו של שנות ה-70 וה-80 ואמני היפ הופ ואלקטרוניקה עכשוויים יותר, כפי שניתן לשמוע במיקסטייפים שגרין רקח לכבוד הגעתו. הוא הוציא הוציא שישה ריליסים עד היום, מתוכם שלושה אלבומים ושלושה אי פים שנעים שיריו נעים בין צ'ילוויב לדרים פופ. בחרתי מתוכם שמונה קטעים שלו שחובה להכיר לקראת ההופעה ב-28.11 בבארבי.

    Good Luck

    שומעים את הווייבים המרגיעים כבר בטראק הראשון מאי פי הבכורה "High Times". השילוב של הביט העדין-אך עוצמתי, עם חזרה על הצלילים המסונתזים והגבוהים ברקע, יוצרים מלודיה הנותנת תחושה של רוגע, והרגשה של הימצאות במים שקטים וזורמים. מזל שיש גרסה מורחבת ביוטיוב לקטע הזה, הקצר מדי.

    Feel It All Around

    איך אפשר בלי הקטע מתוך האי פי "Life of Leisure",שיצא גם הוא ב-2009. השיר זכה לחשיפה גדולה כשהופיע כפתיח של סדרת המערכונים ההיפסטרית "פורטלנדיה". גם כאן יש אווירה גרובית מלאה בצ'יל, הנוצרת משילוב של צלילים מסונתזים החוזרים על עצמם, יחד עם ביט איטי - הטראק מסומפל במקור מקטע הדיסקו האיטלקי "I Want You" של Gary Low. יש משהו בגרוב האיטי של השיר שמתחבר בול למערכונים ההיפסטריים המצחיקים של "פורטלנדיה" בדרכם המשונה.

    Within and Without + Amor Fati

    אלבום הבכורה "Within and Without" שיצא ב2011 נשמע בזמנו כאלבום המזמוזים האולטימטיבי: החל המהעטיפה המחרמנת ועד לקטעים הרכים והיפים בפשטותם. "Amor Fati" והקטע הסוגר את האלבום "A Dedication" ממחישים היטב את האווירה.

    Falling Back

    בהאזנה ל-"Falling Back" מתוך האלבום השני "Paracosm", מתחדדת ההבנה כי וושד אאוט פשוט אלוף ביצירת מלודיות פשוטות אך מרגשות, בשילוב ביט עדין והבלחות של צלילי סינתי גבוהים ויפים. פשוט לעצום עיניים ולהאזין.

    I’ve Been Daydreaming My Entire Life

    מהקטעים האיטיים שבאלבום החדש. השירה של גרין מהורהרת ועדינה, והמלודיה רגועה ומינימלית.

    Burn Out Blues

    הסקרצ'ים וסמפולי הצווחות שבתחילת הקטע נשמעים כפתיחה לשיר רועש, אך הבס הגרובי, הקצב והשירה העדינה הופכים את הקטע לאחד החזקים באלבום - וגם הקליפ הפסיכדלי שמלווה את השיר.

    Hard to Say Goodbye - Live in KEXP

    בדרך כלל בהופעות ב-KEXP אין דגש על הוויזואליזציה, אך בוידאו הזה קטעי האנימציה והצבעים החזקים משתלבים עם ההופעה החיה. אם נזכה גם בהופעה בארץ לחוויה ויזואלית מרשימה בנוסף למוזיקה, הרי שזו תהיה הופעה מעניינת ומהנה.

  • אינטרו 74: יודקו - מוזיקה אלקטרונית נטולת בולשיט

    קרדיט: אייל פאר

    הפעם אתן לקרן דוניץ (באטרינג טריו, לא דובים) להציג את הקולגה הטריה מהלייבל Raw Tapes: יודקו. "יודקו הוא אחד האנשים המיוחדים שמסתובבים בינינו. במקור סקסופוניסט ג׳אז וירטואוז, מוזיקאי מוכשר, שמנגן מגיל צעיר בהרכבי ג׳אז בארץ ובעולם. אני חושבת שדווקא בגלל המקום שממנו הוא בא, הגישה שלו לאלקטרוניקה מיוחדת כל כך. יש משהו בגישה שלו למוזיקה אלקטרונית שמפשיט את כל הבולשיט וחודר ישר למהות. מלאת נשמה, בלי צורך להיות מוגדרת בקלות. כשהוא שלח לי טיוטה ראשונית של האלבום, שמעתי אותה בלופים שבועות. האלבום הזה הוא יציאה מרעננת לגמרי ברפרטואר של הלייבל. הזיות עמוקות של רעשים מוקלטים, רעשים אלקטרוניים ואנלוגיים, שמתחברים יחד ויוצרים כל מיני צורות. איכשהו המוזיקה הזאת, עם האבסטרקט האינסופי שלה, נוגעת באופן כל כך נוגה. אני מרגישה שהחייזרים מתקשרים איתי דרך יודקו, וקוראים לי לבוא הביתה"

    1. מי אתה?

    יהונתן יחזקאל יודקוביץ (י.י.י) 30.4.83, גובה - 1.78, משקל - 64, שיער - חום, עיניים - ירוקות. את השמות האלו נתנו לי ההורים שלי, שכנראה מאוד אהבו אחד את השנייה באיזה רגע של קסם אי שם בשנת 82. נבראתי בחשכה מיימית ושם גדלתי כמה חודשים, עד שבניגוד מוחלט לרצוני נשטפתי אל מחוץ לעולם הקטן והמושלם שלי ופגשתי באור לבן ומסנוור.

    2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    נולדתי בלטרון שבשומרון וגדלתי ברשפון (ירושלים). כשנולדתי מספרים שהדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי לאוויר העולם זה לבכות, ככה הכול התחיל. כנראה שהמעבר בין העולמות היה כל כך מטלטל ומעורר השראה שהיתהי חייב להביע את זה על ידיי הפרחת תדרי קול לאוויר. ככה עושים מוזיקה, לא?

    3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

    בתור התחלה מוזיקה היא לא שלי. היא מעולם לא היתה ולא תהיה שייכת לאף אחד. היא לא רכוש. היא לא קניין ולכן אני לא יכול לתאר את המוזיקה שלי, כי אין כזה דבר. האדמה לא שייכת לנו, אנחנו שייכים לאדמה ואמורים לדאוג ולשמור עליה. אותו הדבר עם מוזיקה. המוזיקה אולי יכולה לתאר אותי או באופן יותר מדויק, אותנו. בשביל זה תצטרכו לפנות זמן ומקום, (אולי) לעצום את העיניים, ולהקשיב. משימה לא בהכרח קלה בימינו. בהצלחה עם זה.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    האמת היא שלא אני בחרתי אותו. הרבה חברים קוראים לי יודקו (וגם לאחי הקטן). קורה לא מעט שאנשים שלא קרובים אליי קוראים לי יודקו ולא יודעים את שמי הפרטי. לפעמים זה עולה לי על העצבים, בעיקר כשחברים מציגים אותי בפני אנשים (נשים) כיודקו. יום אחד התמרמרתי על התופעה באוזני חבר שלי יובי (rejoicer) וכתגובה להתמרמרות שלי קיבלתי את השם האבסטרקט או יודקו האבסטרקט. יום אחד כשאהיה גדול יקראו לי יודקו האסטרל.

    5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

    מוזיקה היא דרך תקשורת שביכולתה לבטא תדרים רגשות ורעיונות שמילים עשויות לצמצם או להשטיח. מוזיקה ביכולתה לקשט ולהתייחס לחלל ולזמן (שם הם אותו הדבר). אבל בעיקר אני רוצה דרך המוזיקה להלחם בזומבים ולטאות.

    6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

    אני אוהב לישון לפחות 8 שעות ביממה וכשאני מתעורר אני אוהב לשתות מים, זה משהו שאני משתדל לעשות כמה פעמים ביום (וגם לבקש מהמים תודה). נשימה היא פעילות מאוד חשובה, נשימה שיש בה כוונה ולא נעשית בצורה אוטומטית. ישנם מים באוויר לכן שאנחנו נושמים אנחנו בעצם גם נושמים מים. אני מאוד אוהב להביט באש, תופעה מסתורית וקסומה בעיניי וגם ללכת יחף על האדמה. יש מצב שאני היפי?

    7. ממה אתה מושפע?

    קודם כול אני מושפע מכל שושלת אבות אבותיי באשר הם, אני מאוד מושפע מההורים והאחים שלי ומכול משפחת הדם שאני חלק ממנה. כול אדם חיה צמח ותופעה על פני כדור הארץ שאי פעם באתי איתם במגע מאוד השפיעו עליי. השמש הירח והכוכבים הם חלק בלתי נפרד מההשפעות שלי. וגם אפקס טווין.

    8. איזה אלבום היתה לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    יש טיסות למאדים? אדיר. רגע אני צריך לארוז חמש דקות, חכו לי. מי עוד בא? מה אני טס לבד? כיוון אחד? זה מתחיל להישמע כמו עונש. במה אני אשם? רגע רגע רגע, אתם שולחים אותי בטיסה בכיוון אחד למאדים לבד עם ווקמן וקסטה אחת בגלל דו״ח חניה משנת 2013 שלא שילמתי? Keren Dun & Yudko - What it is

    9. איזה אלבום היתה מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

    מספרים שיש ניגון, ניגון שעדיין לא נמצא, כשיימצא הניגון הזה ובני האדם ילמדו אותו וישירו אותו ביחד אז תבוא הגאולה, תיולד האנושות החמישית ושחר חדש יפציע. לפני השמועה הזאת אני מניח שגם הניגון ההפוך קיים, ניגון שיביא את ההפך מהגאולה, ואני מאוד מקווה שלא ימצאו אותו. במקרה שכן יימצא אני אשתמש בכוח העל שיש לי למחיקת אלבומים מדפי ההיסטוריה ואמחק את הניגון הזה ואת כול האלבום שעליו הוא נמצא.

    10. איזה אמן היתה רוצה לחמם ולמה?

    יוצאים לטור כלל עולמי (אולי גם למאדים) בשנת 2020 Buttering Trio. הם חברים שלי ואני מאוד מאוד אוהב אותם והכי כיף זה לטייל עם חברים ברחבי היקום.

    11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    זמן הוא הדבר היחיד שיש לנו, והדבר היחיד שבאמת חשוב. כסף רכוש קריירה הישגים וליקוק לטאות לא שווים את הזמן המוגבל שיש לכל אחד מאיתנו. זמן הוא לא משאב אין סופי ואין לדעת מתי הוא יגמר. ולכן חשוב לחלוק את הזמן הזה שיש לנו עם אנשים שאנחנו אוהבים, לקשט אותו ולהתייחס אליו יפה, כי עכשיו הוא הזמן היחיד שקיים, עכשיו הוא זמן מקודש. תודה, וחג חיים שמח ∞

    הופעות קרובות
    יום שלישי 21.11.17 - מסיבת השמעה ברומנו - תקלוטים של יודקו, קרן דן וריג׳ויסר

  • פסטיבל חשיפה בינלאומית 2017: מגוון צלילי המוזיקה הישראלית

    מוזס פרוג'קט. צילום: ציפי פישר

    השבוע הוזמנו לארץ נציגים מתעשיית המוזיקה ברחבי העולם - למשל נווין דשפנדה, הישר מהעיר פונה שבהודו, שם הוא מנהל חברה להפקת פסטיבלים ולניהול אמנים. דשפנדה מתעסק עם אמנים מכל הסגנונות, מרוק ומטאל לאלקטרוני ומוזיקת עולם. הוא התרגש לבוא לישראל ולהכיר מוזיקה מקומית, ואפילו יש כמה הרכבים שכבר יצא לו להכיר. "באטרינג טריו הופיעו באחד הפסטיבלים שלנו", הוא מספר, "והם מעולים". נציג נוסף שפגשתי הוא לואי בלוונס, אשר מנהל את פסטיבל d'e'te de Quebec, אחד מהפסטיבלים הגדולים בקנדה. הפסטיבל מתמחה בכל הסגנונות, והסגנון המועדף שם הוא אמריקנה, וגם מטאל ורוק. "הייתי אמור לנסוע בכלל לפסטיבל בילבורד שמתקיים הערב", הוא מספר, "אבל חבר מוויניפג סיפר לי על הפסטיבל בישראל והעדפתי להגיע לכאן". בלוונס האזין לדה פז בנד, ההרכב בניצוחה של גל דה פז, שמופיע גם הוא כאן, ואהב אותם מאוד.

    כולם הוזמנו לפסטיבל החשיפה של הצוללת הצהובה בירושלים. הפסטיבל נוצר ביוזמת משרד החוץ בשיתוף משרד התרבות והצוללת הצהובה. אל אירוע הפתיחה הגיעו מנהלי פסטיבלים, עיתונאים, מנהלי לייבלים ובעלי מועדונים משלל מדינות באירופה ובאסיה, במטרה להיחשף לסצנת המוזיקה המקומית בישראל. הפסטיבל מחולק לשבוע המוקדש לג'אז ומוזיקת עולם ושבוע המוקדש לרוק ואינדי, ובסך הכל מופיעים בו השנה כ-60 אמנים. רוב ההופעות מתקיימות בצוללת אך חלק מהן מתקיימות גם בבסקולה ובמועדון האיזור בתל אביב. האמנים המשתתפים הגישו מועמדות מראש, ולאורך השנים חלק מן ההרכבים שהופיעו זכו לקשרים משמעותיים ברחבי העולם ולחשיפה גדולה. כך למשל להקות כמו טייני פינגרס, לולה מארש, הקולקטיב, לוסיל קרו ועוד - כולן הופיעו בפסטיבלים שונים ברחבי אירופה, בסין, ואפילו בפסטיבלים באפריקה. הליינאפ במופע הפתיחה כלל את ההרכב האינסטרומנטלי טטרן, את להקת הסירקוס-קור הוותיקה מידנייט פיקוקס, את ההרכב האלקטרוני הטרי מוזס פרוג'קט והצמד אקו וטיטו.

    טטרן פתחו את הערב. ההרכב הג'אזי הצעיר זכה בשלוש שנים האחרונות לאהדה עצומה בקרב הקהל המקומי, ואף יצא לטורים באירופה, במקביל להקלטת אלבומים והופעות רבות בארץ. הסגנון שלהם פחות מדבר אלי, אבל בהופעה שלהם חוויתי הפתעה. הקטעים החדשים והאינסטרומנטליים שהם ביצעו היו הרבה יותר רוקיסטים, חדים ומהוקצעים ממה ששמעתי עד כה בהופעות שלהם והיה בהם הרבה יותר דיוק וגיוון. לצד הקטעים הג'אזיים ה-"רגילים", טטרן היו מוצלחים כמופע פתיחה, וגרמו לקהל ולנציגים להריע להם. על אף החשיפה הרבה שהם כבר זוכים לה ממילא, כולי תקווה שבזכות הפסטיבל הם יזכו לעוד במות להופיע בהן. לאחר ההופעה של טטרן, פגשתי את ג'ו דוגאן, המנהל את פסטיבל בלסוניק בבלפסט, צפון אירלנד. דוגאן מספר שאמריקנה ורוק הולך חזק מאוד בפסטיבלים בצפון אירלנד, ואף הביא לי שתי המלצות לאמנים שמצליחים כרגע מאוד בבריטניה: Foy Vance ו-MMODE. כריסטיאן מורין, המנהל את הפסטיבל הרב תחומי Pop-Kultur בברלין, מספר כי הוא מכיר קצת מוזיקה ישראלית: "הרכבים כמו a-wa וריף כהן הופיעו בפסטיבל אצלנו בברלין".

    המידנייט פיקוקס. צילום: ציפי פישר

    המידנייט פיקוקס. צילום: ציפי פישר

    הכי ציפיתי להופעה של המידנייט פיקוקס. ראיתי אותם בפעם אחרונה בגיל 16, לפני כתשע שנים, ועד היום ההופעה הזו זכורה לי, בה מנהיג ההרכב איתן רדושינסקי הניח את גיטרת הבס שלו על הבמה וכמעין טקס מכושף דרך עליה עם בובה של טווס. הפיקוקס הוציאו השנה את האלבום "קטסטרופה", כ-8 שנים לאחר אלבומים האחרון "שלוש", והם ביצעו אמש קטעים ממנו. רקדנית בטן הצטרפה אליהם על הבמה, מה שהתאים לסגנון שכולל מטאל עם השפעות אתניות ומוזיקת עולם. ההופעה של הפיקוקס הייתה יוצאת דופן בליינאפ הרך של אתמול, וסיפקה את מנת הכסאח ההכרחית לטעמי בפסטיבל, והם הרביצו מופע מטאל כמו שצריך - כולל צווחות גראולינג שבקעו מגרונו של רדושינסקי, והדבנגינג בקרב הקהל. אך דווקא חלק מהנציגים עיקמו את האף ויצאו באמצע המופע. לדעתי הם דווקא יכולים להצליח בחו"ל עם קהל מסוים אשר אוהב את הסגנון הכבד והמיוחד שלהם. לאחר ההופעה של הפיקוקס פגשתי את רן ניר, הפועל כמוזיקאי בשם LFNT ומנהל חברת בוקינג בשם IMU לאומנים בברלין. לפי של ניר, פסטיבל החשיפה הוא הזדמנות מדהימה ואירוע חשוב מאוד, אך יש לדעתו מעט זלזול מצד האמנים, וזה צריך להשתנות. ניר מתמקד בייצוא של מוזיקה מישראל לעולם, ומנהל כיום 8 אמנים, מתוכם טוטמו ואורי מישראל, ואמנים נוספים מפולין.

    מוזס פרוג'קט היה ההרכב הלפני אחרון שעלה. זהו פרויקט של המלחין גיא מוזס שמשתף פעולה עם עוד מוזיקאים, רקדנים ואמני סאונד. ראיתי אותם לפני כשנה במופע המשלב מוזיקה ומחול, מה שיצר סקרנות וציפייה לקראת הופעה נוספת שלהם. על הבמה נכחו שני מתופפים המנגנים על פדים אלקטרוניים, גיטרות וזמרים מתחלפים ביניהם מוזס עצמו והזמרות סיוון טלמור ואלכס משה. ההופעה של הפרויקט עוררה התלהבות רבה בקרב הקהל והנציגים. הסגנון האלקטרוני שלהם והשירה העדינה אך בטוחה של מוזס והזמרות באנגלית, נשמעו כסגנון שרבים מתחברים אליו, ויכול מאוד להצליח. לי המוזיקה הרגישה בוסרית ורכה מדי, אך שמחתי לשמוע את הקהל והנציגים מתלהבים, למשל אורב מילר אשר הגיעה מהעיר טארטו באסטוניה: "המוזיקה שלהם מזכירה לי ממש דברים מהבית, מאסטוניה".

    ההופעה שחתמה את הערב הייתה של אקו וטיטו. הצמד מורכב מאקו מורגנשטרן ותום אידן, היוצרים סול-אלקטרוני עם גרוב ים תיכוני. מורגנשטרן רקדה וקפצה על הבמה, צעקה לקהל "התגעגעתי אליכן אחיות שלי!" וביחד עם הלופים האלקטרוניים של אידן, גרמה לכולם לרקוד בהתלהבות ולרצות לשמוע עוד ועוד בזכות הכריזמה הממגנטת שלה והגרובים של טיטו. עם ההצלחה של הערב, המסקנה העיקרית שלי היא שאפשר להעיז יותר בליינאפ, ולהביא הרכבים פחות עדינים ויותר מופרעים, דוגמת המידנייט פיקוקס ולטאות הענק מכוכב הניבירו שהופיעו לפני כשנתיים. מצד שני, נראה כי האוזן של הנציגים מרחבי העולם צריכה עוד להתרגל לצלילים ולמגוון הסגנונות המרכיבים את המוזיקה הישראלית.

  • המאזין ברדיו 211: תמיד בעליה

    שעה של מוזיקה אקלקטית בלי דיבורים מקטע חדש של Franz Ferdinand (בתמונה), דרך טכנו אגרסיבי של Blush Response ועד לשיתוף פעולה אינטרגלקטי בין בריאן אינו וקווין שילדס.

    1. Franz Ferdinand - Always Ascending
    2. The Human League - Dance Like a Star
    3. Blush Response - Serpentine
    4. Lucy - The Hermit
    5. Tangerine Dream - It Is Time to Leave When Everyone Is Dancing
    6. Kiri Grach - Second
    7. The Telescopes - Everything Must Be
    8. Kevin Shields/Brian Eno - Only Once Away My Son
    9. Meshukatzot - Buzz

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • המאזין ברדיו 210: לוס אייג'לס

    שעה של מוזיקה אקלקטית כולל פופ מושלם מ-St. Vincent (בתמונה), טכנו אפל ומלוכלך מ-Blawan וה-Replacements בהקלטות לייב נדירות.

    1. St. Vincent - Los Ageless
    2. The Horrors - Something To Remember Me By
    3. Dane Joe - She said I had trains coming out of my eyes
    4. Blawan - Calcium Red
    5. Ancient Methods - Immured In Supreme Beliefs
    6. Hexenschuss - Leftfield
    7. John Carpenter - Main Title
    8. The Telescopes - Become The Sun
    9. Yael Eisenberg - אמא
    10. Tombstones In Their Eyes - Shutting Down
    11. Rukshin - Spleen Eating Master
    12. The Cribs - Rainbow Ridge
    13. The Replacements - Hold My Life (Live At Maxwell's, Hoboken, Nj, 2/4/86)

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • אינטרו 73: Ghost Bag + Tine Fetz - מיקרוקוסמוס סגור

    הכל התחיל מהודעה מהאקסית: האם חברה של חברה שלה יכולה להלוות ממני בס? אני לא מלווה בס בכזאת קלות, אז ביררתי מה הסיפור. מסתבר שהבס נועד לצמד האירופאי Ghost Bag & Tine Fetz שבאים לבקר בארץ ולעשות הופעה קטנה ב-11.11 באוגנדה. הלואו-פיי הפולקי שלהם מצא חן בעיני, אז לא רק שהסכמתי להלוות להם את הבס, אלא גם הזמנתי אותם לאינטרו.

    1. מי חברי הלהקה?

    חברי הלהקה הם ניק יונגן והמאיירת טינה פץ. ניק מקליט לבד בבית תחת השם Ghost Bag ומנגן בלהקות כמו Sleep Kit, Baby Galaxy ו-I Am Oak. טינה עושה קומיקס ואילוסטרציה למגזינים שונים ושחררה ספר בשם "This Is Not Uganda: Observations from Israel".

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ניק מגיע ממאסטריכט בהולנד וטינה גרה בברלין.

    ניק: יום אחד גיליתי יצירות של טינה דרך חבר משותף וזה ממש דיבר אלי. אז ביקשתי ממנה לעצב חולצה ללהקה שלי בייבי גלקסי. הזמנתי אותה להופעה כשעשינו טור בגרמניה אחרי חצי שנה. טינה: קחי את זה מפה, אני מדבר יותר מדי בכל מקרה.

    טינה: זמן קצר לאחר מכן החלטנו לעבוד ביחד על פרויקט שיהווה דיאלוג אומנותי בינינו. אני צירתי ציורים ואז ניק קיבל מהם השראה וכתב שירים. ואז שלחתי לו עוד ציור שקיבל השראה מהשיר וכו'. תקשרנו רק אונליין ודרך האומנות שלנו. זה נהיה מאוד אינטנסיבי. אחרי שעבדנו על זה במשך חודשיים בכל דקה פנויה, היו לנו 11 שירים ו-11 ציורים שיצאו בתור אלבום ופנזין בתחילת 2018.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    ניק: בעיקר בתור הקלטות ביתיות. מוזיקה שנכתבה והוקלטה במיקרוקוסמוס סגור. אולי אינטימי? ליצור את זה היה תהליך מאוד אינטימי. בהחלט אינטרוספקטיבי. לגבי האינסטרומנטציה האלבום די מגוון: לפעמים זה מבוסס על גיטרות, לפעמים סינתי, לפעמים הרכב מלא (אני מנגן על כל הכלים). להקלטות שטח גם יש חלק גדול בזה. האלמנט הכי עקבי הוא כנראה השירה שלי.

    טינה: מאוד כנה. ונעים להאזנה. תיכנעו לזה.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    ניק: אני לא יודע אם אני זוכר את זה כמו שצריך, אבל גלשתי ברשת כשהייתי בן 17 ואז גיליתי את המושג הזה. אנשים שואלים אותי אם זה מהסרט "אמריקן ביוטי", אבל זה לא! חה.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    ניק: להפוך מחשבות מקוריות ורעיונות לפורמט יותר מוחשי: מוזיקה. או להפך. אתה לוקח משהו מהרעיון המקורי ומכניס אותו לעולם היום יומי בעזרת מכשירי הקלטה. זה כל כך מרתק ויכול להרגיש ממש מידי. אני מקווה שאוכל להמשיך לעשות את זה במשך הרבה זמן. אני מקווה שאעשה עוד דברים שאני לא יכול לדמיין, לפחות כרגע.

    טינה: בשבילי זה קטע חדש. האומנות המועדפת עלי היא ציור, אבל תמיד אהבתי מוזיקה. ניגנתי גיטרה בתיכון בלהקת פאנק חסרת שאיפות ובחזרות עם חברים לפני כמה שנים. אז הפרויקט הזה פותח לי דלתות ואשמח להמשיך לנגן.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    ניק: אני עובד בתור שליח על אופניים במאסטריכט. לטינה ולי יש גם אינטרס משותף בפסיכולוגיה חובבנית.

    טינה: ציור. לפרנסה ובשביל עצמי.

    7. ממה אתם מושפעים?

    ניק: מוזיקלית, כל רשת הרפרנסים של מה שאני מכיר. יש לי אובססיה למוזיקה מגיל מאוד קטן. אני חושב שזה התחיל כשהייתי בן 7 והייתי יושב בבית ושומע כמה שיותר אבבא שיכלתי. כשאני חושב על זה, משם מגיע הסנטימנט המלנכולי במוזיקה שלי. בתור נער הייתי בקטע של אימו וזה מתי שהתחלתי לנגן בלהקות. הפרספקטיבה שלי על מוזיקה השתנתה באותה תקופה כי כבר לא הייתי רק צרכן, אלא גם יוצר. היום אני מבלה חלק גדול מהשגרה שלי במחשבות על סאונד, מוזיקה ערומה, מוזיקה בתור אומנות, מוזיקה ככלי טעון פוליטית, מוזיקה כהיפותזה, מוזיקה כמשהו שיוצר תמורות בתודעה ובצורה שבה אני חווה את הזמן. פה זה כבר נהיה לא ברור כל כך. זה יכול ממש להעסיק אותי, בכל זמן נתון, והמחשבות האלה מתערבבות במה שאני עושה. ואז יכולה להיווצר קורלציה. אם אצטט ליריקה מאלבום שמתאים למה שאני מנסה לומר: "זה ברור מאליו אך קשה לתפיסה, שלכל מחשבה יש השלכה".

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    ניק: Slim Whitman - Greatest Hits. אם אני יוצא לנסיעה בכיוון אחד למאדים, עדיף שיהיה לי קליל.

    טינה: *חריקה של צרצרים וכדור של קש מתגלגל*

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    ניק: האלבום הזה של U2 שמגיע עם כל אייפון. ניסיתי למחוק אותו הרבה פעמים ולא הצלחתי.

    טינה: "Best of Classic Rock"

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    ניק: טינה פץ.

    טינה: Nick Jongen Cover Band.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    ניק: אספר לך משהו שקרה לי לפני כמה ימים. נתקלתי בחבר ושתינו קפה. זה היה מגניב. רגע לפני שנפרדנו הוא סיפר לי שהוא אלרגי לג'ין או טוניק. הוא לא היה בטוח. אבל מתי שהוא שותה את זה, ממש מגרד לו "שם למטה".

    טינה: (נכתב בעברית במקור) מחר יום חדש

    האלבום והפנזין “Ghost Bag & Tine Fetz” יצא ב-2018

  • סינתמאניה: המאזין באוגנדה 4.11.17

    סט של ארבע שעות באוגנדה תל אביב עם מלא סינתיסייזרים מכל התקופות והסגנונות: סינת'פופ, קולדווייב, אינדסטריאל, האוס, טכנו ומוזיקת פסקולים משנות השישים ועד ההווה.

    1. Walter Carlos - Title Music From a Clockwork Orange
    2. Depeche Mode - New Life
    3. La Roux - In For The Kill
    4. John Foxx - Underpass
    5. Kavinsky & Lovefoxxx - Nightcall
    6. Preoccupations - Anxiety
    7. Ultravox - Mr. X
    8. The Human League - Dance Like a Star
    9. The Clique - Mondina
    10. Buenos Aires - Tishmor Al Haszena
    11. Kraftwerk - Die Roboter
    12. New Order - Your Silent Face
    13. Fuck Buttons - Olympians
    14. mitch murder - Airwolf Theme
    15. Normal, The - A1 - T.V.O.D.
    16. Cybotron - Clear
    17. Kraftwerk - Numbers
    18. Daniel Avery - Naive Response
    19. Mule Driver - For all our Heroes are Gone
    20. Trickfinger - 430
    21. Throbbing Gristle - Hot On The Heels Of Love
    22. Factory Floor - Two Different Ways
    23. Anne Clark - Our Darkness
    24. Yello - You Gotta Say Yes to Another Excess (UK Promo 12" Version)
    25. The Horrors - Machine
    26. HEALTH - STONEFIST
    27. Gesaffelstein - Pursuit
    28. Synths Versus Me - Machines Loves Better
    29. Franz Ferdinand - Lucid Dreams
    30. Harold Faltermeyer - Axel F Theme
    31. Gary Numan - Films
    32. Cluster - Hollywood
    33. Klaus Johann Grobe - Geschichten aus erster Hand
    34. Ladytron - Playgirl
    35. DMX Krew - Street Boys
    36. Lena Platanos - Τι Νέα Ψιψίνα
    37. The KVB - Night Games
    38. Suicide - Cheree
    39. Jinjiot - Jinjiot
    40. Kyle Dixon & Michael Stein - Stranger Things Main Theme (Extended)
    41. Virgo - Take Me Higher
    42. D-Mob - We Call It Acieed
    43. Aphex Twin - Pulsewidth
    44. A Guy Called Gerald - Voodoo Ray
    45. The Models - Unit Creamshnit [Confused Machines CM03]
    46. Pan Sonic - Teurastamo
    47. Plastikman - F1 Consumed
    48. Ø - Kuvio
    49. Tangerine Dream - It Is Time to Leave When Everyone Is Dancing
    50. Tom Dissevelt / Kid Baltan - Song Of The Second Moon
    51. DICTATURA - 1995
    52. A Flock Of Seagulls - Wishing [If I Had A Photograph Of You]
    53. I Break Horses - Medicine Brush
    54. John Carpenter - Main Title