איך לשרוד בטור ולספר על זה לבוס שלך: פוסט אורח של בן טברסקי

אז שוב הגיע הזמן הזה בשנה? הופעתם מספיק בארץ, מיציתם את מיטב הבמות שיש למועדונים, ברים ופסטיבלים להציע? הקלטתם אלבום, קוואמי השמיע אותו בקצה ו-70-80 איש באו להשקה שלכם? ואחרי כל התלאות הללו, הגבעות שטיפסתם עליהן, הזמן וההשקעה שהוצאתם כלהקה, החלטתם סופסוף לצאת לגולה, ולאן? לאירופה! ברור! היכן שהתרבות זורמת כיין והמים תמיד מבעבעים. אבל יש רק בעיה אחת, אתם לא יודעים איך עושים את זה מאחר וזו הפעם הראשונה שלכם, אל תדאגו, במדריך הבא אתם הולכים לדעת הכל על איך לשרוד בטורים.

1. להיות זן מאסטרים

אין מה לעשות, כשיוצאים לטור מבלים המון זמן עם אותם האנשים יום אחר יום ולא תמיד אפשר לקבל איזשהו ספייס מאותם האנשים הללו, במיוחד כשיושבים בוואן שנוסע מרחקים של כמה מאות קילומטרים פר יום, נסיעות של 3-10 שעות ואף יותר. אז איך בדיוק מצליחים לצלוח את האתגר הזה מבלי להתחרפן?

להלן רשימת נושאים להתווכח עליהם בואן:

  1. למה להקה X שהיא בעצם הלהקה האהובה של הבסיסט שלך היא הלהקה הכי גרועה בעולם
  2. זכות ראשונים ל-wi-fi כשמגיעים למקום ההופעה
  3. האם דימויים מעולם השואה הם שימוש מוסרי בקמפיינים של צמחונות/טבעונות
  4. פורטיס או סחרוף
  5. מוצאו של הנמר
  6. איפה יותר מגניב, קרויצברג או נויקלן
  7. האם למכור את בגדיך האישיים כמרץ' זה רעיון טוב או רע
  8. האם "סטונר קבב" זה שם טוב ללהקה
  9. ההבדלים הדקים של הגרמנית של הגרמנים לגרמנית של האוסטרים
  10. זה דנקה שן או דנקה שון?

2. הון וממון או במילים אחרות, כסף.

אין מנוס מלהפסיד כסף. כשמדובר בטור ראשון מפסידים כסף, אז המטרה היא—מעבר ללהנות כמובן—לדעת טוב טוב את הסביבה בה אתה מופיע, את האוכלוסיה הספציפית שבאה למקום ההופעה, את הפרומוטר שמרים לך את ההופעה, את הרקע ההיסטורי של המדינה בה אתה מופיע ואת היחס שלה ללאום שלך, וכמובן איפה משלמים יותר ואיפה משלמים פחות. התשובה היא: גרמניה.

תופיעו כמה שיותר בגרמניה, תדברו אליהם בעברית, תביאו להם טחינה ותסבירו להם שזה טחינה ולא טחיני, תחפשו כמה שיותר אנטי דויטשים (גרמנים מגה סמולנים עם רגשות אשם על מה שקרה בשנות הארבעים) שירימו לכם הופעות, תלמדו אותם משפטי מפתח בעברית כמו, "מי העלה אותך על הכביש יא שרמוטה", ו-"מים רגילים, בלי בועות בחיאת דינאק" ועל הדרך תנסו להתחנף אל הבחור הספיציפי שהרים לייבל מרתף שיוציא את הסבן אינץ' שלכם כי הוא חושב שתל אביב זה כמו ברלין אבל עם לחות ויותר שיער פנים. ככה חוסכים כסף!

zaga zaga breakfast

חולץ נעליים לארוחת בוקר. אל תשאלו למה.

3. תזונה תזונה תזונה

אי אפשר להופיע יום אחר יום על קיבה ריקה, ואי אפשר יום אחר יום להוציא כסף על אוכל שברובו יהיה יקר—שבע יורו על נקניקייה מתחנת דלק? מה נסגר?! למזלינו רוב הפרומוטרים האירופאים מבטיחים ארוחת ערב בהגעה למקום ההופעה, ואם אתם ברי מזל ונפלתם על פרומוטר מוצלח במיוחד, אז אפילו ארוחת בוקר—הארוחה החשובה ביותר—והצד החיובי בכל העניין שברוב המקרים הארוחה תהיה צמחונית ואף טבעונית. אז זאת הודעה לכל הטבעונים שקוראים את זה ומצפים לטור באירופה, סתמו את הפה!

4. אופנה, ביגוד וסטייל

זה לא סוד שהאירופאים ניחנו בכישרון האסטתיקה והסטייל יותר מהישראלים, וכל גיחה לאירופה גורמת לנו להרגיש כמו הקראסטיז הכי דוחים בסקוואט*. ואתם אומנם באתם לנגן, אבל באתם גם לראות בכדי להיראות. אז מה עושים כשיש כ"כ הרבה בגדים להסתובב איתם, אבל מעט מאוד מקום במזוודה? שלא לדבר על הגבלת המשקל שחברות התעופה גוזרות עלינו? הפתרון הוא פשוט: לובשים את מרבית הבגדים ומרבית השכבות עליכם כל הזמן וכל יום וכל היום. אני מדבר על סריג\סוודר מעל חולצה של הלהקה האהובה עליכם. מעל הסריג מעיל עור (סינטטי כמובן, פרווה=רצח), משקפי שמש יוקרתיות, סקיני שקטן עליכם לפחות במידה אחת, נעלי מוקסין ושעון ג'י שוק, כדי שתדעו מה השעה, והשעה היא להיראות טוב, בכל זמן שהוא ובכל שעה שהיא!

את הבגדים מומלץ להוריד בעת מקלחת.

*מילון מונחים קצרצר
קראסט—תת ז'אנר של פאנק, מוזיקה מהירה, מלוכלכת ואפלה המציגה גיטרות מלנכוליות וזמרים ששרים כאילו יש להם פחם בתוך הגרון. הטקסטים לרוב יתעסקו בעולם דיסטופי, זכויות בעלי חיים ופחי זבל.
קראסטי—אוהד הז'אנר, לרוב ילבש שחורים, יצחין מחוסר היגיינה וראסטות יעטרו את ראשו;
קראסטיז—קראסטי ברבים.
סקוואט—רעיון מעולה עם ביצוע לקוי.

ben tversky jesus

טברסקי וישו. צילום: זיו ארבל

5. איך להיות תייר בזול

אירופה זה נופים, אירופה זו אדריכלות נהדרת, אירופה היא יבשת שבה כיף להיות תייר מאחר ואין את הסכנה לקבל מלריה. הבעיה היא שכשאתה בטור יש לו"ז מאוד צפוף ולרוב אין את הזמן להסתובב בעיר ולהנות מהאתרים והאטרקציות שיש לעיר להציע. אז הנה נוסחה כללית שתעזור לכם להתמודד עם הערים שאתם נמצאים בה במינימום זמן ומינימום כסף.

ערים גדולות\מרכזיות—תמיד כיף בערים הללו, יש הכל מהכל והעיר תמיד תהיה ענקית. אז איך מצליחים להסתובב בעיר בכמה שפחות זמן וכמה שפחות כסף? מוצאים תחבורה ציבורית—לרוב זו תהיה רכבת תחתית או חשמלית—לא טורחים לשלם ופשוט נהנים מהטרמפ חינם. אם וכאשר פקח תופס אתכם, הגיע הזמן לשלוף את העברית הכי מזרחית שלכם ואת האנגלית הכי קלוקלת שלכם ולהיראות כמו תייר ממדינת עולם שלישי שלא מבין את חוקי המודרניזציה

ערים קטנות—אם יש קתדרלה אז מעולה, אם אין, אז אין מה לטרוח.

6. סיכום דבר

אני מקווה שאחרי קריאה במדריך שלי הצלחתם להפנים איך לעשות את זה בגדול באירופה ואולי יום אחד אפילו להתקדם לליגת העל ולהופיע מחוץ לאירופה, בוא נגיד באנגליה או משהו כזה. אבל טיפ אחרון: תהיו להקה טובה.

קרדיט תמונת וואן: זיו ארבל

~~

בן טברסקי מנגן בלהקות Mad Choice ו-Zaga Zaga וגם מביים קליפים ללהקות.

  1. עומר says:

    בן טברסקי =the second coming of jesus

התגובות סגורות.