אינטרו 7: Meuban - על קו פתח תקווה - תל אביב

כשההרכב שלי, Viene Tormenta, חיפש עם מי להופיע, אחד מחברי הלהקה נתקל בהרכב Meuban. לא הכרתי אותם. הבנתי מיד שהם בראש המתאים: ראש שמסתכל למעלה לעבר הכוכבים ומנגן פוסט רוק רחב ומדויק. עכשיו יוצא להם סוף כל סוף סינגל בכורה והם ינגנו אותו ביום שבת 5.12 בלבונטין 7. תכירו.

1. מי חברי הלהקה?

אדם קלוד—בס; טום קלוד—תופים; צוף משעלי—קלידים; ניצן דנא—גיטרה.

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

ניצן: כולנו נולדנו וגדלנו בפתח-תקווה והתאגדנו מגיל צעיר מאוד סביב מוזיקה. כשהיינו בני 14, אדם היה מגיע אלי הביתה לנגן ומביא איתו את אחיו טום—ילד בן 10 בזמנו, שכבר אז ידע לתת בראש בגיטרה, בתופים ובקלידים. בסופו של דבר, ארבעתנו פרחנו מתוך החממה המוזיקלית היחידה שהייתה לנו באזור, "בית דני", שם ניגנו ביחד ולחוד בהרכבים שונים. הדבר הזה שנקרא "מאובן" התגבש סופית לפני שנה, כשאדם ואני עברנו לגור בדיזנגוף. כל העת הסשנים עם טום נמשכו, אבל היה זה צוף שממש השלים את הפאזל. ברגע שהיו ניגונים משותפים לארבעתנו היה ברור עבורנו שיש לנו קול להשמיע.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

מוזיקה אינסטרומנטלית-אווירתית, ששואבת אלמנטים מפוסט-רוק, שוגייז, פסיכדליה וגרוב.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית שממש הכנו רשימות אינסופיות של מילים שעניינו אותנו. כל שיחה שניהלנו עם מישהו, כל טקסט שקראנו—היינו מחפשים שם מילה שתצלצל לנו. היה מאוד קשה לנהל איתנו שיחה נורמלית באותו זמן. היה לנו ברור שאנחנו רוצים מילה עברית, שתייצג איזו תפישה של החיים בקו תל אביב—פתח-תקווה ושתתקשר לאווירה המוזיקלית שאנחנו יוצרים. נפלנו על המילה "מאובן" ועלתה לנו בדמיון תמונה של עיר אפורה, עייפה—ומעל קו הרקיע שלה מתנגנת המוזיקה שלנו.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

אנחנו מאוד רוצים ליצור מוזיקה שתיקח את המאזין לאיזשהו מסע, שמי שמקשיב לנו ידע שהוא נכנס עכשיו לחוויה מסוימת. כל קטע שלנו מתרחש בלוקיישן מסוים, בזמן מסוים ביום ומתאר תחושה או רגש מסוימים. המטרה שלנו כרגע היא לחקור כל קטע לעומק, לצבוע אותו בפלטה של צבעים המתאימה לו—בכדי לייצר אווירה מדויקת יותר, שתאפשר לנו לקחת את המאזין למסע הזה. אנחנו מאמינים שזה מאוד בא לידי ביטוי בהופעות שלנו.

במקביל, אנחנו מנסים לחשוב איך לתעל את האנרגיות האלו גם להקלטות. ב-"Waiting For Pizza", הסינגל החדש שלנו, יצא לנו לעבוד עם נועם לוינברג - איש סאונד מדהים ואושיה ותיקה בסצינה—וזו הייתה חוויה מדהימה; לראות איך מנווטים שיר למחוזות שאנחנו והוא רוצים שהוא יגיע אליהם. אנחנו כבר לא יכולים לחכות להיכנס שוב לאולפן ולהקליט עוד.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

ניצן הוא בוגר 8200 ונחטף על ידי איזו חברת סטרט-אפ. גם צוף ואדם עובדים בהייטק, וחוץ מלנגן גם לומדים סאונד ומוזיקה באופן מקצועי. טום מתקדם אל עבר עבודה כמוזיקאי פול-טיים, גם בצד הטכני—פועל להקים אולפן, מתעסק במיקסינג, סאונד, מרחיב אופקים. תכל'ס אנחנו די מקנאים בו.

7. ממה אתם מושפעים?

מוזיקלית, אנחנו מאוד מושפעים מ-Mogwai, שזה מעניין, כי כל אחד מאיתנו קולט אותם בצורה אחרת לגמרי. בנוסף, היכולת של UNKLE ושל Death in Vegas ליצור קטעים שנשמעים מאוד שונה אחד מהשני, אך עדיין עם חוט רעיוני שמקשר ביניהם—זה דבר שמאוד עוזר לנו בתהליך היצירה.

הדרך בה Slowdive ו-Spiritualized מצליחים להביע המון רגש בצורה שאיננה מובנת מאליה, עם המון סבלנות ותשומת לב—זה גם משהו שאנחנו לוקחים איתנו. יש לנו שיר שנקרא "Toreffe"—קטע שאנחנו עובדים עליו כבר תקופה ארוכה—שהוא דוגמה מאוד מוצלחת לביטוי של זה, לדעתנו. אפשר לשמוע אותו בהופעות שלנו, והאמת שמאוד מעניין אותנו מה הקהל יחשוב עליו, הוא עדיין משנה את עורו מפעם לפעם.

עוד מישהו שהשפיע עלינו הרבה הוא הבמאי וים ונדרס. הצורה בה הוא מנתב את המחשבות שלך כצופה, גורם לך להתבונן פנימה ולשאול את עצמך שאלות—אנחנו מאוד רוצים לעשות את זה במוזיקה שלנו. למשל, "The Future Is Behind You" הוא קטע שלנו שלחלוטין מושפע מ"מלאכים בשמי ברלין"—כמעט הומאז' אפילו. זה סרט שרובו מתרחש במבט עילי על העיר ועל האנשים שנמצאים בה, עם תנועות מצלמה איטיות וארוכות, ובשלב מסוים הדמות מקבלת הארה וכל הטונים משתנים, הגוונים הופכים צבעוניים יותר—כל זה לחלוטין קורה בשיר הזה.

מעבר לכך, אנחנו מנסים לדלות מידע ולספוג כמה שיותר מאנשים שאנחנו מעריכים בסצינה המקומית. הרי בסופו של יום, רוב ההופעות שאנחנו רואים והרבה מהמוזיקה שאנחנו שומעים היא תוצר מקומי. כל יום אנחנו לומדים משהו חדש מההרכבים הרבים שפועלים כאן, בין אם זה לצאת מהופעה של The Great Machine ולתהות על איך נותנים שואו טוב ובין אם זה להקשיב לאלבומים של ועדת חריגים ולשאוף להפיק משהו בסטנדרטים האלו.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

"Abbey Road" הוא אלבום שהצליח לחבר אותנו חזרה למציאות במצבים בהם הרגשנו מנותקים; אנחנו בטוחים שהוא יהיה שותף טוב גם למסע הזה.

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

קשה להגיד. לא, לא נראה לנו שהיינו יכולים לבחור משהו כזה. ג'ון קייג' אמר, שכאשר אתה נתקל במשהו שנראה לך מכוער, שאל את עצמך מדוע זה ככה, ותיווכח שהוא לא מכוער כלל. אנחנו מאוד מתחברים לזה—גם מיצירות שנראות לנו במבט ראשון כגרועות אפשר להפיק משהו וללמוד משהו על ההקשר בו הן נמצאות.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

שמענו שבהופעות של ג'ק וויט דואגים לגוואקמולי מיוחד ממתכון מאוד ספציפי; היינו מאוד שמחים לטעום את זה.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישות או קידום עצמי?

אנחנו מרגישים שבחיים כדאי לשאוף להתעסק עם דברים הקרובים לאדמה. בחיים שלנו בעיר אין הרבה קשר לאדמה; רוב המסגרות בהן אנו נמצאים רחוקות שנות אור ממנה. הדבר היחיד שממש אמיתי בחיים הוא הנגינה; הרגע עצמו בו התווים מתפזרים בחדר.

קרדיט צילום: יואב קדם

התגובות סגורות.