פוסטים מתויגים עם אינדינגב

  • בארץ החיפושיות הורודות

    טרום בכורה לסרט התיעודי על אינדינגב, "בארץ החיפושיות השחורות". רוב הזמן סרטי תעודה הם על איזה רוקסטאר, מקום, או תקופה שנמצאים הרחק מפה, והנה סוף כל סוף סרט על התרבות שאני חלק ממנה, על הפסטיבל שאני פוקד בשנתיים האחרונות ושומע עליו בשנתיים שלפני כן.

    הלוקיישן - בניין הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד בתל אביב. כן, הבניין הגדול הזה עם הכניסה המפוארת שאתם עוברים לידו שיכורים בלילות חמישי. השומר מורה לנו ללכת למסדרון ולרדת במדרגות שמובילות אותנו לחלל לבן וסטרילי. פרסומות של הבנק הבינלאומי מוקרנות בלופ על הקיר, מחזה שמזכיר לי את סרט הדיסטופיה THX 1138. הפירות הטריים שמוגשים על השולחן ממתיקים את הטעם.

    מגניב שבנק לוקח על עצמו לתמוך בתרבות שוליים ובסצינה קטנה של כמה אלפי איש. אולי אפילו נוצר פה פתח למוזיקאים לקבל עזרה פיננסית כדי להגשים את עצמם. אממה, עם כל הדיבורים על אינדינגב והמארגנים שלא לוקחים שום חסות מסחרית, מלבד תמיכתה של קרן על שם מטוס קרב צרפתי ישן, זה לא קצת מוזר שאירוע הקרנת הסרט מתרחש באולם של בנק מלוקק? הייתי מצפה שתהיה התארגנות פרטיזנית DIY עם מקרן על סדין לבן על איזה גג או בחצר בפאתי העיר.

    ההקרנה עומדת להתחיל. נציגה של הבנק מקריאה את התסריט הפוליטיקלי קורקט והמחייב בפנים נוקשות אדיבות, מרגישה מנותקת לגמרי מהטקסט שהיא מקריאה בקרירות חמימה. אני מבין שזה חלק מהפרוטוקול, אבל עדיין מרגיש את הניגוד המוחלט בין האנשים היצירתיים והמשוחררים שיושבים בקהל לעומת התרבות התאגידית שניצבת מולנו. זה לא בעצם האויב? אפשר לשתף איתו פעולה מבלי לפחד שהוא יחליט להפר את הסכם השלום ולפלוש לארצינו במלוא הכוח?

    כשהסרט התחיל, כל זה נשכח. אני לא נמצא יותר בתוך בניין של קונגלומרט. אני אחד עם השלווה של הנגב. אההההה. תמונות מרהיבות של חול, חיפושיות, וטרקטורים מעלים לי את ההרגשה הנעימה הזאת של להיות בדרך לאינדינגב. שיר של שני/אחרון/אוקטובר מבשר שאני כבר ממש שם, מקים את האוהל שלי במתחם הקמפינג ושומע את הדי ההופעה. מיד כשאסיים ארוץ לקופה לקחת את הצמיד שלי ואכנס לחגיגה.

    מאוד התרשמתי מהויזואליות של הסרט. מעבר לצילומי טבע מרהיבים, הבחירה להשתמש בשוט סטטי כדי לצלם אמנים בהופעה נותנת זווית מרעננת ולא שיגרתית. הצלמים הסבירו בפאנל לאחר מכן שהם פשוט הציבו את המצלמות וחיכו להתרחשות. סחטיין על הזן. מהזווית הזאת אפשר לראות איך אמנים כמו יהוא ירון, אבי עדאקי, רות דולורס ווייס, ונדב אזולאי נמצאים שם בהווייה מוחלטת וחושפים את הנשמה שלהם, שם על הבמה, לעיני כולם. המוזיקה מלווה את הסרט בהתאם עם הקלטות חיות מהפסטיבל באיכות מעולה.

    הראיונות בסרט, אני לא בטוח מה אני חושב לגביהם. מצד אחד הם העלו כל מיני אמיתות קטנות על הפסטיבל וסצינת האינדי שהוא חוגג אותה. לא עוקפים שם בשירותים, השם שאנשים באים לשמו הוא אינדינגב ולא איזה הדליינר, השלווה של המארגנים מחלחלת הלאה ומגיעה עד אחרון האנשים בקהל, וכו'. מצד שני, התחלתי להרגיש שבעצם מגישים לי שוב ושוב ושוב את אותה הדיעה. והדיעה היא שאינדינגב הוא אוטופיה. הפסטיבל המושלם שכל מה שיש בו זה פיס ולאב ורוקנרול, תחייה מחודשת של וודסטוק, אידאל כל הפסטיבלים.

    יש איזשהו גרעין של אמת ברעיון הזה. אינדינגב פסטיבל מעולה שמכניס אותך למצב צבירה אחר. אני מאוד ממליץ לכל אחד לבוא ולהשתתף בו לפחות פעם אחת, כי ברור שתצאו עם טעם של עוד ותחזרו גם בשנה הבאה. אבל הגזימו לגמרי עם הקו הזה. יש לפסטיבל גם פן בידורי ואנשים באים לשם בשביל גוד טיים - סקס, סמים, ורוקנרול. אנשים משתכרים, עושים שטויות, יש מלא רעש וגם קצת בלאגן (מי אמר ריסוק באס? פיאסקו של כרטיסים? שרוב הלהקות לא מקבלות תשלום על ההשתפות בפסטיבל?). זה בסדר גמור, כאוס זה חלק מכל פסטיבל, רק למה לא מציגים אותו? כנראה שהוא לא עבר את האודישן.

    יוצרי הסרט טענו שזה מה שיצא כי הם שמעו שוב ושוב את אותם הדיעות מכל האנשים שהם ראיינו. נשאלת השאלה, את מי הם ראיינו? יש הרגשה שסוג של ברנז'ה, ולכן מה הפלא שמקבלים את אותה הדיעה מכולם. היחיד שנתן גוון קצת אחר היה אביב מארק, שהזהיר מסכנות הפיתוי של הביג מאני שעוד עלול לבוא ולהטיל את צילו על המדבר. אני בטוח שאם יוצרי הסרט היו רוצים, היה אפשר למצוא עוד המון דיעות ונקודות מבט על הפסטיבל - מלהקות קטנות יותר שהופיעו בו (רגע, לא ראיינו לסרט רק אמנים מהבמה הגדולה? מה עם להקות עוד פחות מוכרות מהבמה הקטנה?), מהמתנדבים שבונים את הפסטיבל, מהקהל שהולך אליו, מהיישוב שנמצא מאות מטרים מאחור, אפילו מהמיינסטרים שלא מכיר בו בכלל.

    כשהסרט הסתיים הייתי באופוריה. איזה כיף, איזה מוזיקה, איזה אנשים. היקום מקום נפלא. אפילו הצהרתי בקול שזה הסרט הדוקומנטרי הישראלי הכי טוב שראיתי. אבל חברתי הילה שישבה לידי לא בלעה את הפיתיון. והיא צודקת. זה לא סרט דוקומנטרי, זה סרט תדמית. המציאות בנויה בגוונים סבוכים של אפור, בעוד שהסרט על אינדינגב צבוע כולו בורוד.

    שוב, אני חושב שזה פסטיבל מעולה וכל מי שמעורב בו היה מקבל פס אוטומטי לגן עדן אם זה היה תלוי בי. אבל סרט דוקומנטרי, יפה ומרהיב כל שיהיה, אמור לתת מבט מעמיק ורחב מה באמת קורה שם מאחורי הקלעים מאשר לשדר את המסר הבנקאי המחוייך והשיטחי שהכל טוב. יוצרי הסרט מודעים לזה שזה סרט תדמיתי. בעצם כשבוחנים את זה, חברת ההפקות של הסרט Rainbow Productions עושה סרטי תדמית ופרסומות לאינטרנט כמו שהיא גם מצלמת הופעות ווידאו קליפים. אז מה הפלא שיצא סרט תדמית מוזיקלי.

    במהלך הפאנל לאחר הסרט הועלתה תהייה מוצדקת לגבי הדחף להוציא אותו עכשיו. היו לנו כולה ארבעה אינדינגבים, וכל שנה ההרגשה היא שלא ברור אם יהיה אינדינגב בשנה הבאה. כל פעם צצות שמועות על עייפות של המארגנים, דרישות בלתי אפשרויות מהמשטרה, עלויות הולכות וגדלות, והתלבטויות מסחריות שמאיימות לסגור את העסק. ואז, פתאום, ממש ברגע האחרון איזה חודש לפני מודיעים ברחבי הווב שזה קורה. האם עכשיו זה הזמן הנכון לעשות עליו סרט, כשהפסטיבל עוד נחשב לתופעה שולית ולא וודאית?

    כנראה נצטרך לחכות עוד כמה שנים, בתקווה שהפסטיבל יחזיק מעמד וימשיך להתקיים בקביעות כמו כל הפסטיבלים הגדולים בעולם, שהוא יצבור צלקות וסיפורי קרב שיצדיקו סרט דוקומנטרי אמיתי. עד אז, שרופי האינדינגב מוזמנים לקבל מנה מהסם הנפלא הזה בצפיית "בארץ החיפושיות השחורות", אולי אפילו למצוא את עצמם בקלוז אפ באחת הסצינות. מי שלא נמנה בין חובבי הפסטיבל או לא שמע עליו בכלל עלול לפקפק בציור של האוטופיה או לחילופין לבלוע את הכדור הכחול ולפגוש אותנו באינדינגב הבא. מי יודע, אולי הסרט יעזור להביא את הפסטיבל ואת סצינת השוליים לתודעה של ההמונים. זה טוב? זה רע? זה טוב ורע? זה לא טוב ולא רע? מי יודע.

    נ.ב. יש סרט אינדי DIY על אינדינגב בשם "לקחת את אינדינגב" שאפשר לראות בחינם ביוטיוב. לא צפיתי בו במלואו. ממבט מהיר מדובר במוצר מחוספס והזוי, אך כזה שנותן פרספקטיבה על הפסטיבל מגובה הקהל איפה שיש יותר חול ולהקות. צפייה מהנה:

  • איך לשרוד את אינדינגב

    הולכים לאינדינגב בפעם הראשונה? מתלבטים מה לארוז בתיק הגדול? תוהים מה הצורה האולטימטיבית להנות בפסטיבל? מעולה!

    אני שמח לבשר שהעברתי לכאן את המדריך להשרדות בפסטיבלי מוזיקה מהבלוג הישן, כולל את התגובות המעולות שחכמי הפסטיבלים השאירו. תאמינו או לא, אבל אפילו אני מסתמך על זה עכשיו כשאני אורז את התיק לאינדינגב, ומודה לסינים או למספוטמים שהמציאו את הכתב שעוזר לי לשמור זכרונות אבודים. טיפ אחד כבר הוכיח את עצמו - לקנות כרטיסים מוקדם. גבירותיי ורבותי, אינדינגב סולד אאוט.

    ספציפית לסופש של אינדינגב - קבלו המלצות מהאינדינגבים, ורפרפו ב-FAQ של הפסטיבל. שימו לב גם שתחזית מזג האוויר חוזה לנו גשם! זה בעצם חדשות ממש טובות. לא רק שהנגב יזכה ללגום קצת מים טריים, אלא זה אומר שאינדינגב מצטרף בכך רשמית לשורות הפסטיבלים המובילים בעולם, ושנזכה להפוך או לראות את אנשי הבוץ. אלה יצורים קסומים דמויי אדם שמבקרים מדי שנה בפסטיבלים הכי טובים ביקום ועושים שם הרבה שמח.

    כך או כך, מומלץ במיוחד להביא מגפיים או נעליים עמידות במים כדי להשאר יבשים שם למטה, ואולי אפילו איזה מעיל גשם או מטרייה אם אתם עשויים מסוכר. אתם מבינים שגם ככה יהיה חם לאללה שם במדבר, אז איזה כיף שנוכל להתרענן קצת במי גשם טריים.

    אם יש לכם טיפים נוספים לאינדינגב או בכלל, תשאירו בבקשה תגובה במדריך. אתם מוזמנים כמובן להפיץ את הלינק בגרסתו הסקסית לכל החברים המבולבלים. תהנו!

  • 10 סיבות למה אסור לפספס את אינדינגב 2010

    לכל מי שחי מתחת לסלע וכרגע הציץ החוצה לראות מה קורה, בשבוע הבא יתקיים פסטיבל אינדינגב 2010, הרביעי במספר. הייתי שם בשנה שעברה והיה פשוט מעולה. משום מה השנה אני שומע כל מיני התלבטויות מכל מיני אנשים סביבי אם ללכת או לא. אישית אני לא מבין על מה יש להתלבט בכלל, אבל כדי לעזור ולהביא את ה-"כן" המיוחל, קבלו 10 סיבות למה אסור לפספס את אינדינגב 2010:

    1. הופעות מעולות. למקרה שזה לא ברור מאליו, אינדינגב זה חגיגה מוזיקלית של הופעות מעולות. יש באינדינגב יותר קהל מאשר בהופעה הממוצעת, והלהקות מעלות את השואו שלהם מדרגה אחת קדימה. הסאונד באינדינגב טוב, והאווירה של הופעות במדבר הפתוח ממש כיפית, על אחת פי כמה וכמה כשמדליקים את המזלפים ביום מדברי לוהט.
    2. יש משהו לכל אחד. משום מה יש השנה תלונות לגבי הליינאפ של אינדינגב, שהוא "מאכזב". תגידו, איך לכל הרוחות ליינאפ של עשרות להקות מכל הסוגים, מאקטים מוכרים יותר (נועם רותם, בום פם, קרולינה) ועד ללא מוכרים בכלל (קרלי פיירבורן בנד, סומסום, לברדור לברטוריז), רועשים (שני/אחרון/אוקטובר, אשכרה מתים, Mad Bliss), שקטים (Aprons, יאיר יונה, טליה אליאב), נסיוניים (מורחת לאקום, We Are Ghosts, Massive Fingerz Spacetrip), פופיים (נערות ריינס, אלקטרה, מיכל לוטן), ועוד רבים מוגדר כמאכזב? יש באינדינגב משהו לכל טעם, וגם הזדמנות פז לפתוח את הצ'אקרות המוזיקליות לדברים שלא הייתם שומעים אחרת.
    3. להיות שם כשזה קרה. הייתם שם כשקוקהאד ניפץ לאיתן רודשנסקי מהמידנייט פיקוקס את הבאס? או כשסולן אינגה דינגו הבטיח להתפשט אם אנשים ירקדו לצליליו, ואז מימש את הבטחתו? או כשאסף אבידן הלך לנגן ספונטנית לבאי אינדינגב 2008 שנותרו בלי כרטיסים? או באינדינגב המיתולוגי הראשון שכל מי שהיה בו נשבע שהיה הכי טוב? לא? אז כדאי שתגיעו לאינדינגב הפעם. מי יודע מה יקרה שם.
    4. השלמת פערים. רוב האנשים הם לא מכורי מוזיקה שעוקבים אחרי כל פיפס ופופס, ואין להם מושג כשאנשים כמוני עושים ניימדרופינג לשמות כמו אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. לכן, אינדינגב זאת הזדמנות פז להתעדכן, לראות, ולשמוע את האמנים השווים בארצינו במרוכז ובמקום אחד מאשר להתרוצץ בין אירועים בפייסבוק ומועדוני הופעות. אחרי אינדינגב, בפעם הבאה שתהיו באיזה בר היפסטרי ואנשים ידברו על Bela Tarr לא תהיו נבוכים יותר.
    5. לגלות את הדבר הבא. גם מכורי מוזיקה לא מספיקים לעקוב אחרי כל דבר שזז, ואיכשהו אינדינגב היתה עד כה במה מעולה להעלות להקות חדשות לתודעה. גילינו באינדינגב להקות מעולות כמו קיצו, טייני פינגרס, אינגה דינגו, ועוד. מי יודע את מי נגלה הפעם?
    6. מחיר משתלם. אם עד עכשיו לא השתכנעתם, אפנה לחוש הקמצני-לוגי שלכם. לראות 4 הופעות במחיר סביר יעלה לכם 160 ש"ח ביום ביום. הכרטיס לאינדינגב עולה 170 ש"ח (וזה אחרי שהיה מחיר מבצע של 150), וכולל גישה לעשרות הופעות. בטוח תהיו ב-4-5 הופעות במינימום כך שתקבלו את התמורה לכספכם והרבה מעבר לזה.
    7. קהל מעולה. באמת שמגיע לאינדינגב אחלה של קהל – אנשים טובים ויפים במצב רוח מרומם, לא נעים להגיד, אבל אנשים הרבה יותר איכותיים מאלה שבאים לאירועים ההמוניים הרגילים. אם רק כל יום עצמאות היה מורכב מקהל שכזה. תפגשו שם מלא חברים, תכירו אנשים חדשים מכל הארץ, ואולי אפילו תהיה לכם איזה הרפתקה רומנטית, אולי אפילו אחת כזאת שתמשיך מעבר לפסטיבל. כן בחורות, אני פתוח להצעות באינדינגב.
    8. מוי כיף. מעבר למוזיקה, יש אווירת פסטיבל פר אקסלנס באינדינגב. זאת אווירה חופשית שבה מותר ואף רצוי לעשות שטויות ולמקסם את ההנאה בכל צורה שרק נראית לכם, כל עוד זה לא הורס את הכיף של מישהו אחר. זאת הזדמנות לחופש מהשגרה, מתבניות הסופש הצפויות, ומעצמכם. יאללה בלאגן!
    9. תתחרטו אם לא תלכו. אם לא תלכו, תראו את חבריכם שהלכו לאחר מכן. הם יספרו לכם סיפורי שכרות מצחיקים עם חיוך ענק על פניהם, ואתם תאכלו את הלב שלא הייתם שם ותשבעו לנסוע בשנה הבאה. במילותיו של מארק טוויין, "כשתתבגרו, תגלו שהדברים היחידים שתתחרטו עליהם הם הדברים שלא עשיתם".
    10. תאמינו לי, כדאי ללכת. תגידו שלום אם במקרה תתקלו בי שם.