פוסטים מתויגים עם אינדי רוק

  • סט אינדי רוק ישראלי ליום העצמאות

    המוזיקה העצמאית בארץ אובדת בתהום הנשיה. להקות מתפיידות כשהיאוש, הדיי ג'וב, והילדים משתלטים על החיים. אין שום מגזין מוזיקה או מצעדים לתעד את ההייפ. הזיכרון מאוד סלקטיבי. הלכתי להמון הופעות אינדי ב-14 השנים האחרונות ושמעתי מלא להקות. הספקתי לשכוח את רובן. אפילו הרדיו, שבקושי נותן מקום לאינדי מקומי, משדר בעיקר קטעים חדשים במעגל אכזרי. איך שירים יהפכו לקלאסיקות אם התקשורת לא עפה עליהם ואף אחד לא שומע אותם שוב?

    אז גירדתי את הראש, פשפשתי במדפי הדיסקים המאובקים, וערכתי סט אינדי רוק ישראלי לכבוד יום העצמאות ברדיו הבינתחומי. הופתעתי מהגיוון והכיפיות של השירים, להיטים בעולם מקביל שבו העם נגעל מספריי קצף לבן.

    1. Plastic Peacocks - Radio Death
    2. geishNO - Oblivious Inc
    3. פוריטנים צעירים - בון ג'ובי
    4. קין והבל 90210 - מלחמת אחים
    5. Drunk Machine - Swallow
    6. ויתרתי - אתמול הייתי בריף-ראף ורציתי להקיא
    7. שעלת נפוצה - הזמן הורס הכל
    8. Ed Turner & The Danilof Center - Sophie
    9. אשכרה מתים - קוקה קולה מנטוס וחמאת בוטנים
    10. אנטיביוטיקה - מונומיליציה
    11. סדרני הדשא - קדרים באים
    12. בתריי זוזי - יאללה לט'ס גו
    13. נושאי המגבעת - נושאי המגבעת
    14. קנאק/פופ - פגשתי נערה בדיסקו
    15. Shy Nobleman - Sad Song Happy Song
    16. Bucharest - Cold House
    17. Noria - Volcanic You
    18. Kitzu - Going Far
    19. Vaadat Charigim - Ze Beseder Lefahed
  • ראיון עם יאק / Yuck Interview

    Scroll down for English

    אני לא מוצא את עצמי בין הלהקות האופנתיות להרכבי הדינוזאורים שמביאים לארץ בזמן האחרון - לא רוצה למשכן את הגיטרה כדי לראות את האבנים המתגלגלות ולא משתגע על קאלטס. לכן אני ממש שמח לקראת ההופעה של Yuck.

    אלבום הבכורה של יאק חגג את הרוק האלטרנטיבי מתחילת הניינטיז של להקות כמו Dinosaur Jr, Sonic Youth, ו-Pavement. דילגתי עליהם בהתחלה בגלל הייפ מוגזם ותיוג הלהקה כמושיעת הרוקנרול, אבל כששמעתי את המוזיקה גיליתי שירים קליטים של ארבעה אקורדים שזמזמתי בהנאה בחדר המדרגות; אפילו בחרתי בו כאחד מהאלבומים האהובים עלי מ-2011. אבל אבוי! סולן יאק, Daniel Blumberg, עזב את הלהקה לטובת פרויקט הסולו שלו Hebronix. הרבה מהקסם של הלהקה היה תלוי בקול הקולי (אפשר לקרוא כ-"בקוֹל הקוּלי" או "בקוּל הקוֹלי") שלו והשירים המשונים-חמודים שהוא כתב ולא היה ברור איך הם ימשיכו. אז Max Bloom, גיטריסט הלהקה וחבר ילדות של דניאל, תפס את עמדת הפרונטמן והלהקה שחררה את אלבומה השני "Glow & Behold" בשנה שעברה, אלבום יותר אנרגטי וצבעוני שהמשיך את הגיטרות הגראנג'יות של קודמו עם קצת שוגייז ורגישות.

    תפסתי את מקס לראיון קצר במייל לקראת ההופעה בבארבי ולפני שחרור אי פי חדש של יאק:

    בסשן החי של הלהקה ב-KEXP אמרת ש-2013 היתה רכבת הרים רגשית. מה קורה ב-2014 עד כה?

    "בדיוק סיימנו סיבוב הופעות של חודשיים באמריקה ואירופה שהיה ממש טוב, עכשיו אנחנו פשוט כותבים מוזיקה חדשה ומופיעים בכמה פסטיבלים, ואחרי זה נמשיך לכתוב ולהקליט חומר חדש עד סוף השנה".

    בדיוק סיימתם טור באיסטנבול וכבר קבעתם הופעות לחודשים הבאים. איך החיים בדרכים בשביל הלהקה? מה אתה עושה כדי לא להשחק?

    "כרגע מאוד מספק וכיף לי להופיע. אני חושב שחשוב לנסות שיהיו לך חיים די פשוטים בטור. בדרך כלל אני לא יוצא לשתות ולחגוג, אני פשוט מנסה להשאר בריא ולשמור על ראש טוב וזה עושה את החיים בדרכים להרבה יותר פשוטים. בחודשיים האחרונים ראינו "Breaking Bad" באדיקות, זה גרם לנסיעות ארוכות בוואן לעבור די מהר".

    הגיטרות של יאק נשמעות מעולה. באיזה סוג של ציוד אתה משתמש? יש לך מרכיבים סודיים?

    "אין לי סודות או שום דבר כזה! אני משתמש היום באותם הפדאלים כמו שהשתמשתי מאז שהקמנו את הלהקה. נראה לי שעבדתי די קשה על הסאונד של הגיטרה שלי כשהתחלנו. יש לי כמה פדאלים של אוברדרייב שאני משאיר דלוקים כל הזמן, ואז אני פשוט משתמש באוברדרייבים שונים ודיסטורשנים מעליהם, פלוס כמה אפקטים. אני אוהב להשאיר את זה כמה שיותר פשוט כדי שלא אצטרך לחשוב מה אני עושה בזמן ההופעה. אני חושב שזה דבר אחד שיהיה לך סאונד טוב לגיטרה אבל הדבר הכי חשוב הוא באיזה צורה אתה מנגן".

    אתם עומדים לשחרר EP חדש בשם "Southern Skies". איך הקלטתם אותו ומה נתן השראה למוזיקה?

    "שמעתי באותו הזמן המון Cocteau Twins ו-Jeff Buckley. זה הוקלט בסוף השנה שעברה, הקלטנו הכל בחדר החזרות שלנו בלונדון. נראה לי שה-EP הוא סוג של ניסוי בשבילנו, הצורה שבה אנחנו עושים מוזיקה נמצאת בהחלט במעבר. כתבתי כמה מהשירים בעצמי אבל כתבנו את 'Another One' ביחד כלהקה וזה משהו שלא ניסינו אף פעם".

    שמעתי שאתה מתכנן לקחת כמה ימי חופש בתל אביב אחרי ההופעה. איך אתה רוצה לבלות אותם?

    "יש לי המון חברים ומשפחה שגרים בישראל, אז אני הולך לבלות כמה ימים בירושלים כדי לבקר אותם, לנסוע לים המלח, ואז לבלות את שאר הזמן בתל אביב. אני ממש מצפה לבוא בחזרה, לא הייתי בישראל מאז שהייתי בן 16!"

    Yuck יופיעו בבארבי בתל אביב ב-23.4.14

    I just can't find myself between the fashionable and the dinosaur bands that perform in Israel lately - don't want to sell my guitar to go see The Rolling Stones and I'm not crazy about Cults. That's why I'm really happy that Yuck are coming to Tel Aviv.

    Yuck's debut album celebrated early nineties alternative rock by bands like Sonic Youth, Dinosaur Jr, and Pavement. At first I ignored them due to exaggerated hype and the band being labeled as the saviors of rock'n'roll, but when I actually listened to the music I discovered catchy four chord songs that I liked to hum while walking down the stairs from my apartment; I even picked it as one of my favorite albums of 2011. But alas! Yuck's lead singer, Daniel Blumberg, left the band for his solo project Hebronix. A lot of the band's charm depended on his cool vocals and the strange-cute songs that he wrote. It wasn't clear how the band could go on, but they did - Max Bloom, the band's lead guitar player and also Daniel's childhood friend, stepped up to become the new front man and the band released their second album "Glow & Behold" last year, a more energetic and colorful effort that continued the dirty guitars from the debut and added shoegaze and sensitivity.

    I caught Max for a short email interview about a week and a half before the show and a soon to be released EP:

    In your the band’s live KEXP session you said that 2013 has been an emotional roller coaster. What’s happening in 2014 so far?

    "We've just finished a 2 month tour in America and Europe which was really great, now we're just writing some new music and playing some festivals, and then we'll probably carry on writing and recording new stuff until the end of the year".

    You've just ended a tour in Istanbul and already have shows set for the next few months. How’s life on the road for the band? What do you do to keep from burning out?

    "I find touring very enjoyable and fulfilling at the moment. I think its important to try and have quite a simple life on tour. I don't usually go out drinking and partying, I just try and keep healthy and keep a level head and it makes life a lot better on the road. For the past 2 months we've been watching breaking bad quite religiously, that made long journeys in the van pass quite quickly too".

    Yuck has a great guitar sound. What kind of equipment do you use? Do you have any secret ingredients?

    "I don't really have any secrets or anything! I use the same pedals now as I have done since we started the band. I guess I worked quite hard on my guitar sound when we first started. I have a couple of overdrive pedals that I keep on the whole time, and then I just use different overdrives and distortions on top of those, plus a couple of effects. I like to keep things as simple as possible so I don't have to think about what I'm doing live. I think its one thing having a good guitar sound but the way you play is the most important thing".

    You’re about to release a new EP called “Southern Skies”. How was it recorded, and what influenced the music?

    "At the time I was listening to a lot of Cocteau Twins and Jeff Buckley. It was recorded at the end of last year, we recorded everything in our rehearsal studio in London. I guess this EP was kind of an experimentation for us, the way we make music is definitely in transition. I wrote some of the songs myself but we wrote 'Another One' together as a band and that was something we had never tried before".

    I've heard that you plan to take some days off in Tel Aviv after the show. How would you like to spend them?

    "I have a lot of friends and family who live in Israel, so I'm going to spend a couple of days in Jerusalem to visit them, go to the dead sea, and then spend the rest of the time in Tel Aviv. I'm really looking forward to going back, I haven't been to Israel since I was 16!"

    Yuck will perform at the Barby Tel Aviv on 23.4.14

  • בלי מחשבות מרושעות: ראיון עם Pretty Lightning

    Scroll down for English

    הפתיח של "True Detective" לא היה שלם בלי שיר הנושא "Far From Any Road" של הרכב הקאנטרי האלטרנטיבי The Handsome Family. עוד לפני שראינו טיפת זיעה אחת נוזלת על פניהם של וודי הארילסון ומת'יו מקונהי אנחנו כבר במצב רוח לאמריקנה קודרת מגואלת בדם. אבל דווקא להקה שרחוקה אלפי מיילים מאמריקה גרמה לי לחשוב על הסדרה, להקה גרמנית בשם Pretty Lightning. השירים המסוממים שלהם יכלו להתנגן בקלות בנסיעות על אותו כביש בודד לצד חופי לואיזיאנה. לא לחינם כתבו עליהם בעיתון המקומי Saarbrücker Zeitung "בלוז שפל ומלוכלך".

    Pretty Lightning הם סבסטיאן הס (גיטרה) וכריסטיאן ברגהוף (תופים), שני חברי ילדות שגדלו יחד בזארבריקן במערב גרמניה. הם שיחררו את אלבום הבכורה "There Are Witches In The Woods" (ויש גם פסלי עץ שטניים ביער) לפני שנתיים, פולק פסיכדלי מכושף בבלוז. הזמנתי את סבסטיאן לראיון היכרות לכבוד שלוש הופעות שהם יתנו בסוף החודש בארץ.

    מתי ואיך החלטתם להקים להקה?

    "אני לא זוכר שהחלטנו 'בוא נקים להקה', אלא זה היה משהו שגדל עם הזמן. כריס ואני התחלנו לנגן ביחד בחצי השני של העשור הקודם (אני לא זוכר בדיוק מתי), כשהיינו לגמרי בקטע של גאראג' Pאנק ופשוט התחלנו להתאמן על גיטרה ותופים. התחלנו כמתחילים גמורים, ונראה לי שאנחנו עדיין כאלה :) דבר אחד הוביל למשנהו והבנו יום אחד שיש לנו להקה. אם אני יכול לסכם, האהבה שלנו לגאראג' רוקנרול וכו' בהחלט השפיעה עלינו להקים להקה בימים ההם".

    איך השפיעה ההתבגרות בזארבריקן על המוזיקה שלכם?

    "למעשה לא גדלנו בזארבריקן, בילינו את הילדות שלנו בעיר שכנה עוד יותר קטנה והמוזיקה תמיד היתה סוג של רכב מילוט. למרות שאני לא יכול להכחיש שלעיר שגדלת בה יש השפעה גדולה על מי שאתה ומה שאתה עושה, קשה לי להגיד איך החיים בעיר הזו השפיעו על המוזיקה שלנו. ברור שזה תלוי במיוחד באנשים שאתה פוגש, במיוחד בחברים, ופגשנו את שלנו בסוג של סצינת פאנק. אז אם אתה מתחיל בתור נער עם מוזיקת פאנק, אני מניח שלא תהיה, למשל, מוזיקאי פופ מיינסטרימי או סוחר מניות. ברור, יש יוצאים מן הכלל שמוכיחים את הכלל..."

    יש בשירים שלכם וייב של קסם אפל מהעולם הישן. מאיפה ההשפעה הזו מגיעה?

    "אם אתה רוצה ליצור וייב, אתה משתמש באמצעים אסתטיים, ואלה שאתה מתאר הם כביכול שלנו. זה לא בגלל שאנחנו אנשים עם ראש קודר, אני פשוט חושב שאנחנו נכנסים לוייבים כאלה בקלות. אם המוזיקה שלנו יוצרת תחושה של אופל, אז אני מקווה שזה בא בקטע טוב בלי 'מחשבות מרושעות' כמו שאנחנו מכירים מלהקות מטאל. בנוסף אנחנו צמד, רק תופים, גיטרה + שירה. זה פורמט נורא פשוט שיוצר אפשרויות 'מוגבלות', אבל במצב רוח אפל, אפילו לאור הקטן ביותר יכולה להיות השפעה גדולה".

    תוכל לשתף את האירוע הכי מיסטי/מוזר שקרה לך אי פעם?

    "אני מתנצל, אבל אין שום דבר שעולה לי כרגע על הדעת ששווה לספר".

    למה נוכל לצפות מההופעות החיות שלכם בארץ?

    "בעיקר חומר חדש מהאלבום הבא. חלק מהשירים שאולי אתם מכירים מאלבום הבכורה לא נשמעים לנו טוב מספיק בהופעה חיה ותמיד יהיו קטעים שלא ננגן. אנחנו לגמרי אסירי תודה על ההזמנה לנגן בישראל ונורא מתרגשים, אנחנו ממש מקווים שנוכל לספק משהו שאנשים יוכלו להנות ממנו".

    Pretty Lightning יופיעו ביום חמישי ה- 27.3, לבונטין 7, תל אביב, 22:00 – מופע פותח : OLD MAN RIVER, ההופעה תכלול ויז'ואלז של עידו רמון
    יום שישי, ה-28.3 , מסיבת צהריים באוגנדה ירושלים, 14:00, מופע פותח : NIV AST
    יום שבת, ה-29.3 , סירופ, חיפה , 20:00, מופע פותח : JOOVE

    The opening of "True Detective" would not be complete without the show's theme song "Far From Any Road" by alt country band The Handsome Family. Even before seeing one drop of sweat drip across the faces of Woody Harrelson and Matthew McConaughey we're already in the mood for dark and bloody Americana. Actually, a band that lies thousands of miles from America made me think about the show, a German band called Pretty Lightning. Their druggy songs could easily be played when driving on that lonesome road on the shores of Louisiana. Maybe that's why their local newspaper Saarbrücker Zeitung called the band's music "blues that's snotty and dirty".

    Pretty Lightning are Sebastian Haas (guitar + vocals) and Christian Berghof (drums), two childhood friends that grew up in Saarbrücken in the west of Germany. They released their first album "There Are Witches In The Woods" (there are also satanic wooden sculptures in the woods) two years ago, psychedelic folk with a spell of the blues. I invited Sebastian to an introductory interview before they play three shows in Israel at the end of the month.

    When and how did you decide to start a band?

    "I don´t remember making a decision like 'let's form a band', but rather something that has been growing with the years. Chris and me started playing together in the second half of the last decade (I don't remember exactly), when we were totally into garage punk stuff and just begun practicing guitar and drums, so we really started as absolute beginners, and I suppose we still are:) Then one thing led to another and one day we realized that we had a band. If I sum it up, our love to garage rock'n'roll etc. definitely had it's impact on founding a band back in the days".

    How did growing up in Saarbrücken impact your music?

    "Actually we didn't grow up in Saarbrücken, we spent our youth in an even smaller neighboring small town and music has always been some kind of a getaway vehicle. Even if I can't deny that the city you've been growing up in has important influences on what you are and what you do, I can hardly tell how living in this town has affected our music. For sure it especially depends on the people you meet, mainly your friends and we met ours in some kind of punk scene. So if you start out as a teen having a focus on punk music, I guess you barely become a mainstream pop musician or a broker for example. Certainly, there are exceptions that prove the rule..."

    There’s a dark magic old world kind of vibe in your songs. Where does this influence come from?

    "If you want to create a vibe, you use aesthetic means and those you're describing are seemingly ours. It's not because we are dark-minded people, I think we just get into such vibes easily. If our music causes a feeling of darkness, than hopefully in a comfortable way without some kinds of 'evil thoughts' which we know from bloody-minded metal bands. Furthermore we are a duo, only drums, guitar + vocals, which is a quite simple set up that causes 'limited' options, but in a dark mood, even the tiniest light can have a huge effect".

    Could you share the most mystical/strangest experience that you have ever had?

    "I´m sorry, but there's truly nothing crossing my mind right now that would be worth telling".

    What should we expect from your live shows in Israel?

    "Mostly new stuff from our upcoming album. Some songs you might know from our debut album don't sound satisfying in a live set to us and there will always be tracks which will never be played live. We´re deeply grateful for the invitation to Israel and very excited, therefore we truly hope we can deliver something the people will enjoy".

    Pretty Lightning will play Levontin 7 in Tel Aviv, Thursday 27.3 at 22:00
    Friday 28.3, Uganda Jerusalem at 14:00
    Saturday 29.3, Syrup Haifa at 20:00

  • אין עוד גיבורי גיטרה יותר

    השבוע שמעתי את "High Hopes", השיר החדש של Bruce Springsteen. הוא נפתח עם תופים שבטיים בסגנון "Sympathy for the Devil" ואז נכנסת גיטרה חשמלית. אחרי חריקה אחת ניחשתי מי מנסר אותה, ידעתי אחרי השנייה, ועף לי השכל אחרי השלישית - Tom Morello, גיטריסט Rage Against The Machine, מנגן עם ברוס פאקינג ספרינגסטין.

    טום מורלו הוא ממשיך הדרך של ג'ימי הנדריקס. הוא לקח את הבלוז-רוק, תיבל אותו בהארדקור Pאנק, והגביר את נסיונות הסאונד של ג'ימי ל-12. אלבום הבכורה של רייג' מ-1992 נשא בגאווה את ההערה "לא השתמשו בסימפולים, קלידים או סינתיסייזרים בעשיית האלבום הזה" כי צלילי הסקראצ'ינג והרעשים הצבעוניים שממלאים אותו לא הגיעו משום פטיפון או סמפלר. הם הגיעו מהגיטרה של טום מורלו. לא שמעתי אף גיטריסט שנשמע כמוהו לפני כן, ולמרות שהרבה גיטריסטים ניסו לחקות אותו, לא שמעתי אף גיטריסט שנשמע כמוהו אחרי כן.

    הזיהוי המידי של טום מורלו התחיל להניע לי את הגלגלים. איזה גיטריסטים מתחילת המאה הייתי מזהה לו היו מתארחים אצל אמן אחר? איזה גיבורי גיטרה נולדו מאז שנת 2000 ומה הם תרמו להתפתחות הגיטרה?

    החזרה לרוקנרול של תחילת הנוטיז הוציאה את הגיטרה מהקבר, אך הולידה מעט מאוד גיטריסטים עם פריטה שאפשר לזהות באוזניים עצומות, חוץ, אולי, מג'ק ווייט. אי אפשר להתחמק מהריפים העצומים ("Seven Nation Army") והסולואים החצופים ("Ball and Biscuit") שהוא משגר מגיטרת הפייברגלאס האדומה שלו. יש לג'ק חתימת סאונד ברורה שנסמכת על רטרו אמריקאי והפרסונה הססגונית שלו. אבל הוא לא חידש כלום, אלא אם כן לא שמעתם על הדבר הזה שנקרא "הבלוז" או על ג'ימי פייג' מלהקת אינדי אנונימית בשם לד זפלין.

    מגמת הגיטרה של 14 השנים האחרונות סלדה מאתוס הרוק, אימצה את אתוס הפוסט Pאנק, וקראה לגיטריסטים להיות אנטי-גיבורים ולא להתבלט בשום אופן. אם בשנות ה-90 הגיטרה היתה במרכז הבמה של נירוונה, מטאליקה, ורובים ושושנים, בשנות האלפיים החזירו את הגיטריסט ללוות את הסולן בצד הבמה, ואם הוא ילד טוב אז להפציר עם איזה ריף חביב ספוג ריוורב. הסולו לא באופנה. ג'וש הומי, גיטריסט Queens of the Stone Age, הוא מהבודדים שמעיזים ללכת נגד הזרם וייצר כמה מהסולואים הכי קליטים מאז תחילת המילניום ("No One Knows"). רוב הגיטריסטים התנתקו מחבל התבור של רוק הסבנטיז והתחברו לאייטיז של ג'וני מארר מה-Smiths, זן מאסטר שבולט מבלי להתבלט ועושה בדיוק את העבודה שצריך ללא עשייה.

    צליל הגיטרות עבר מביצים שעירות של אדם אחד לגנג בנג של להקה. אינטרפול הם דוגמה מעולה. שתי הגיטרות של Paul Banks ו-Daniel Kessler מתפתלות כל כך צמוד שאי אפשר להפריד ביניהן. כל ניסיון יהרוס את הסאונד של הלהקה. גם אצל להקות רוק אחרות שפרצו לתודעה כמו Foals, Arctic Monkeys, ו-Kings of Leon מוטבים השניים מן האחד. אפילו ה-Strokes שנהנים לצאת לסולואים אירוניים נשענים על 2 גיטריסטים במשקל שווה שמשלימים אחד את השני. אצל Arcade Fire, אחת מלהקות האינדי האהובות בזמנינו, זה אפילו עוד יותר קיצוני - מה שנחשב זה המאמץ הקבוצתי של מיליון האיש בלהקה והגיטרה נדחקת לשולי המיקס. לפחות ללהקות האלה יש איזשהי חתימת סאונד. לרוב הלהקות יש סאונד גיטרה גנרי שבקרוב יצא מאפליקציה במגע כפתור. לא משנה אם זה אינדי פופ, שוגייז, או גאראג' רוקנרול, הגיטריסטים בימינו מקנפרמים את עצמם כמה שיותר לחוקי הז'אנר ועושים הכל כדי לא להתבלט.

    גיבורי גיטרה הם בכל מקרה נדירים ונשמע שהרוק שבע ממהפכות ונותר עם קול מחאה חלוש בכיכר במוצש. איך עוד אפשר לנגן על הכלי הזה שקרעו לו את המיתרים מכל כיוון אפשרי במשך יותר מ-65 שנה? מה שבטוח אצל הסבא השובב הזה זה כשחשבנו ששמענו את כל הסיפורים שלו פתאום מתגלה עוד פרט מרעיש.

  • Cheatahs: מלודיה ופאז / Melody and Fuzz

    Scroll down for English

    הראיון עם Royal Blood נתן לי טעם של עוד. יצרתי מיד קשר עם Cheatahs, להקת הרוק החדשה האהובה עלי. כבר מזמן לא התרגשתי ככה לגבי להקה, אולי מאז Oceansize. יש משהו בצ'יטאז שלוחץ לי על הכפתורים הנכונים, הגיטרות המפותלות האלה שמשתלבות עם חטיבת קצב מיליטנטית וסולן רגיש. זה השיט, בהייה בנעליים שרוקעות חזק על הרצפה.

    התמיילתי עם Nathan Hewitt, סולן וגיטריסט הלהקה, כשהם טסים במהירות האור עם הופעות בשני צידי האוקיינוס האטלנטי ולקראת אלבום בכורה שיצא בפברואר.

    איך הטור האירופאי שלכם? קרה משהו מטורף?

    "הטור מעולה. Metz הם החברים הכי מפנקים לטור. מאוד שמח לנסוע עם קנדיים. היה לנו בילוי קריוקי-טסטי בברלין, Hayden (מתופף Metz -ע.ש.) ביצע גרסה שוברת לבבות ל-"Pancho and Lefty" כשרובינו צרחנו כל הדרך עם ACDC".

    אני מאוד אוהב את החזרה שלכם לרוק. למה אתה חושב שמוזיקת גיטרות לא טרנדית בשנים האחרונות?

    "אני לא יודע. אני לא יודע מה הטרנד כרגע בכנות? אני מרגיש שעדיין יש מלא להקות שעושות מוזיקה עם גיטרות, אתה פשוט צריך לדעת איפה לחפש ולחפור קצת יותר לעומק, מה שהרבה יותר כיף מאשר שידחפו לך את זה בכוח לתוך הגרון".

    יש בשירים שלכם המון ריפים חכמים והוקים קליטים. איך אתם יוצרים אותם?

    "תודה! ובכן, אנחנו מנגנים שעות על גבי שעות ואם משהו צץ אנחנו משתדלים להקליט אותו כדי שלא נשכח! אחרי זה בדרך כלל נחזור ונקשיב לדמואים במשך ימים ונמשיך משם. הרבה מהריפים נכתבו על גיטרה אקוסטית מה שקצת מוזר, אבל אני מאמין שאם אתה גורם למשהו להשמע מגניב בלי פאז, אז זה הרבה יותר מאתגר וכיפי כשאתה סוף כל סוף מוסיף אותו באולפן".

    איך אתם עובדים על הצליל שלכם, במיוחד הגיטרות?

    "יש לנו כל מיני אפקטים שאנחנו מזיזים כל הזמן ומשחקים איתם. זה מטורף איך הם יכולים להשמע אחרת דרך מגברים שונים, פיקאפים, שרשור, וכו'. זה תמיד יהיה סוג של ניסוי באולפן. ניסינו גם לחבר שתי גיטרות לאחד מהמגברים שלנו וממש להעמיס עליו, זה נתן לנו סאונד ממש מפוצץ שלגמרי התאים לתפקיד".

    מה אנחנו יכולים לצפות לקראת אלבום הבכורה שיצא בקרוב?

    "ובכן יהיו סך הכל 12 שירים. המון מלודיה ופאז. מקווה שאנשים יאהבו אותו!"

    Interviewing Royal Blood gave me a taste for more. I immediately contacted Cheatahs, my favorite new rock band. I haven't been this excited about a band in ages, maybe since Oceansize. There's something about Cheatahs that moves me the right way, those warped guitars intertwined with a militant rhythm section and sensitive vocals. That's the shit, gazing at shoes stomping hard on the floor.

    I emailed Nathan Hewitt, vocals/guitar, while the band was traveling at light speed with shows set across both sides of the Atlantic and their debut album about to be released in February.

    How’s your current European tour going? Have there been any crazy incidents?

    "Tour is going great. Metz are the most accommodating tour mates. Very happy to be traveling with Canadians. We had a pretty karaoke-tastic time in Berlin, Hayden did an absolutely heartbreaking rendition of "Pancho and Leftט" while most of us screamed our way through ACDC".

    I really like your return to rock. Why do you think guitar music has been a bit out of trend in the last few years?

    "I don't know. I don't really know what's on trend right now to be honest? I feel like there are still tons of bands making music with guitars, you just have to know where to look and dig a little deeper, which is way funner than getting it shoved down your throat".

    Your songs have a lot of smart riffs and catchy hooks. How do you come up with them?

    "Thanks! Well, we just play for hours and hours and if anything pops up we try and record it so we don't forget it! Then usually we'll get to listen back to demos for days and work from there. A lot of the riffs were written on acoustic which is kind of weird, but also I believe if you can make something sound cool without fuzz, then it's much more challenging and fun when you finally get to add it in the studio".

    How do you work on your sound, especially the guitars?

    "We've got a bunch of pedals that we are constantly moving around and playing with. It's pretty crazy how different they can sound through certain amps, pick-ups, chains etc. It's always going to be a bit of an experiment in the studio. We also tried plugging in two guitars into one of our amps and really overloading it, that gave it this really blown out sound that totally suited the part".

    What can we expect from the up and coming debut album?

    "Well there are 12 songs total. Lots of melody and fuzz. Hopefully people will like it!"

  • Royal Blood בראיון: מוגברים ל-11 / Turned Up To 11

    השבוע היתה לי הברקה: אני לא צריך לחכות שלהקות מחו"ל יופיעו בארץ כדי לראיין אותן. תודות לקסם של האינטרנט אפשר לעשות את זה כבר עכשיו. אזרתי אומץ ושלחתי הודעה בפייסבוק ללהקה חדשה שנמצאת במעלית האקספרס לפנטהאוז, להקה שמחזירה את ה-"ררררר" לרוק - Royal Blood.

    Scroll down for English

    בשביל מתקפת רוק קטלנית צריך 4 אנשים ומעלה, מינימום 3, אבל RB עושים את זה רק עם 2: הבאסיסט/סולן Micheal Kerr והמתופף Ben Thatcher, שניהם מברייטון באנגליה. הריפים המלודיים-מלוכלכים של הבס בשילוב התופים העצומים והקול הגבוה שעוקץ מעל מתחברים לסימפוניות רוק הדוקות שמחזירות את ההאדבנגינג לאופנה וזורקות את ההיפסטרים הניהיליסטים לפוגו. ראיינתי את בן ביום שלישי, יום אחרי הופעה מיוחדת.

    ממש עכשיו הופעתם בפעם הראשונה בלונדון. איך הקהל הגיב? קרה משהו יוצא מן הכלל?

    "כן, זה היה מעולה. האולם היה מלא והיה באזז אמיתי. לא יכלנו לחכות לעלות לבמה ולנגן. זה התפוצץ שם. ההיילייט בשבילי היה כשהקהל שר ביחד איתנו את 'Out Of The Black'".

    העפתם אותי כשגיליתי שאתם רק צמד שמנגן על תופים ובס, הייתי יכול להשבע שיש שם גיטרה חשמלית. איך אתם יוצרים סאונד כזה מאסיבי?

    "תודה רבה. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל אצלנו. אין גיטרות חשמליות, טראקים לליווי, ואין טריגרים, רק הרבה מגברים, גיטרה בס ותופים שמוגברים ל-11".

    Royal Blood הוכתרה כלהקת השבוע ב-NME, נוגנה בתוכנית של Zane Lowe ב-BBC1, בתוכנית "The Selector", ועוד. איך זה מרגיש לקבל כל כך הרבה תשומת לב רק שנה מאז שהקמתם את הלהקה?

    "זה משוגע לגמרי. התמיכה שקיבלנו מ-NME ו-Radio 1 ו-XFM מדהימה. אם היית אומר לנו בתחילת השנה שכל זה עומד לקרות, אין לי מושג מה היינו חושבים. אנחנו אוהבים לנגן מוזיקה ולשתף אותה עם האנשים שאנחנו אוהבים. זה החלום".

    משווים את המוזיקה שלכם ל-White Stripes וה-Black Keys בעוד שאני שומע חיבור ל-Muse מתקופת "Origin of Symmetry"/"Absolution". מה ההשפעות שלכם בפועל?

    "אנחנו מושפעים מכל הנ"ל. אנחנו אוהבים את רוב הפרויקטים שג'ק ווייט מעורב בהם. The Raconteurs, The Dead Weather, וכו'. הסיבה שמשווים אותנו הרבה לווייט סטרייפס היא בגלל שאנחנו צמד. שנינו אוהבים את Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana ואני חושב שאפשר לשמוע את זה במוזיקה שלנו".

    המתופף של הארקטיק מאנקיז, Matt Helders, לבש את חולצת הלהקה שלכם, אז איזה חולצות של להקות אתם לובשים?

    "שאלה טובה. מייק (הבאסיסט/סולן) בטח היה לובש את חולצת המאריה קארי שלו. ואני חושב שהייתי הולך עם סלין דיון או P. Diddy".

    I had an epiphany this week - I don't need to wait for bands to perform in Israel in order to interview them. Thanks to the magic of the Internets, I can do it now. Gathering some huzpa, I sent a Facebook message to a new band that's on the express elevator all the way up to the penthouse, a band that puts the "RRRRR" back into rock - Royal Blood.

    A lethal rock attack usually needs four people or above. Sometimes three suffice. But Royal Blood, operating out of Brighton England, manage it with just two: Michael Kerr on bass/vocals and Ben Thatcher on drums. Their dirty-melodic bass riffs, combined with gigantic drums and the high pitched vocal sting, form tight rock symphonies that put headbanging back in style and shove nihilistic hipsters into the pit. I was lucky to interview Ben on Tuesday, the morning after a special gig.

    You just had your first show in London. How did the crowd react? Did anything extraordinary happen?

    "Yeah, It was great. the room was packed and there was a real buzz. We couldn't wait to get on and the stage and play. It went off in there. Highlight for me was having the crowd singing along when we played 'Out Of The Black'".

    I was blown away when I found out that you’re a only duo playing drums & bass, could have sworn there's an electric guitar in there. How do you create such a massive sound?

    "Thank you very much. What you see is what you get with us. There are no electric guitars, no backing tracks, no triggers, just a lot of amps, a bass guitar and a drums all turned up to 11".

    Royal Blood was named NME band of the week, played at Zane Lowe’s show on BBC1, on “The Selector”, etc. What’s it like to get so much attention only 1 year since starting the band?

    "It's been absolutely crazy. The support we have had from NME & Radio1 and XFM has been amazing. If you told us that all this was going to happen at the beginning of the year..... I have no idea what we would have thought. We love playing music and sharing it with people that also love it. It's the dream".

    Your music is being compared to White Stripes and Black Keys while I hear a Muse “Origin of Symmetry”/”Absolution” era connection. What are your actual influences?

    "We are influenced by all of the above. We are into most projects Jack White is involved in. The Raconteurs, The Dead Weather etc. The reason we get compared to White Stripes the most is because they are a two piece. We both love Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana which I think all have hints in our music".

    Arctic Monkeys drummer Matt Helders sported your band t-shirt, so which band t-shirts do you sport?

    "Good question. Mike (The bassist/singer) would probably wear his Mariah Carey t-shirt. And I think I would go with Celine Dion or P.Diddy".

  • האזנות החודש - מאי 2012

    קבלו את המוזיקה באיחור אופנתי וללא הקדמה מיותרת. רגע, אז מה המשפט הזה?

    Evans The Death - Evans The Death

    למרות שאין שום דבר חדשני או ייחודי בהרכב Evans The Death חוץ מהשם הלא ברור, עפתי על אלבום הבכורה שלהם. מדובר באינדי רוק מהממלכה הבריטית כמו שאינדי רוק צריך להיות, עם זמרת מעוררת הזדהות, גיטרות מלודיות, באס מלוכלך, ותופים שנותנים את הקרקע המוצקה לכל זה. למעשה, הלהקה מזכירה לי להקות מתקופת הבריטפופ בסגנון Elastica. אם נמאס לכם כמוני מהאנמיות ששולטת כרגע בעולם האינדי, אם אתם מתגעגעים לאלבום חסר גימיקים שמלא ברגש ומלודיות, ליחצו על play.

    Ringo Deathstarr - Colour Trip

    לא בכדי השלישיה הטקסנית הזו אייתה את המילה 'Colour' באיות אנגלי. גופם במערב, אך ליבם במזרח, יחסית. הלהקה הזו שואבת/גונבת את כל הדברים החלומיים מלהקות השוגייז הקלאסיות כמו My Bloody Valentine, Slowdive, Jesus & Mary Chain ויוצקת שוגייז ניאו קלאסי עם ווקאלס נשי מעורפל וגיטרות שקורעות את החלל-זמן. כל כך התלהבתי שהשקעתי בשמחה $10 באלבום הבא שלהם.

    Damon Albarn - Dr. Dee

    אחרי לא מעט פרויקטים נער הפוסטרים הלונדוני לשעבר מוציא אלבום סולו שמהווה בעצם סאונדטרק לאופרה. יש פה חיבור בין עולם הפולק לעולם המוזיקה הקלאסית, משהו מרענן שלא שומעים מדי יום (פוסט-בארוק?). הוא נע בין בלאדות על גיטרה אקוסטית לתזמורות ומקהלות שמימיות עם אורגנים כנסיתיים. התנודות של דיימון אלברן בעולם הפופ מזכירות לי את התנודות של אביו הרוחני Paul Weller מלהקת The Jam, גם לו היסטוריה מוזיקלית פטלטלה. כנראה שככה נראית דרכו של אמן.

    The Cribs - In The Belly Of The Brazen Bull

    הקריבס הם אחת מהלהקות החדשות האהובות עלי. האלבומים הראשונים שלהם היו מלאים בחן נעורי פרוע, אלבום המופת השלישי Men's Need's, Women's Needs, Whatever חידד אותם לכדי סכיני אינדי רוק יפניים, והאלבום הרביעי Ignore The Ignorant הפגיש אותם עם גיטריסט ה-Smiths האדיר Johnny Marr שהוסיף להם סטייל ובגרות. האלבום החדש, החמישי במספר, נשמע כמו צעד אחורה, כמו סתם כמה שירים שהוקלטו באולפן. למזלי אחרי כמה שמיעות הוא החל להתחבב עלי בפשטות ובאנרגיה ובלכלוך שלו. סוג של חזרה למקורות בשביל הקריבס.