פוסטים מתויגים עם אינדי רוק

  • 22 בינואר 2014

    אין עוד גיבורי גיטרה יותר

    השבוע שמעתי את "High Hopes", השיר החדש של Bruce Springsteen. הוא נפתח עם תופים שבטיים בסגנון "Sympathy for the Devil" ואז נכנסת גיטרה חשמלית. אחרי חריקה אחת ניחשתי מי מנסר אותה, ידעתי אחרי השנייה, ועף לי השכל אחרי השלישית - Tom Morello, גיטריסט Rage Against The Machine, מנגן עם ברוס פאקינג ספרינגסטין.

    טום מורלו הוא ממשיך הדרך של ג'ימי הנדריקס. הוא לקח את הבלוז-רוק, תיבל אותו בהארדקור Pאנק, והגביר את נסיונות הסאונד של ג'ימי ל-12. אלבום הבכורה של רייג' מ-1992 נשא בגאווה את ההערה "לא השתמשו בסימפולים, קלידים או סינתיסייזרים בעשיית האלבום הזה" כי צלילי הסקראצ'ינג והרעשים הצבעוניים שממלאים אותו לא הגיעו משום פטיפון או סמפלר. הם הגיעו מהגיטרה של טום מורלו. לא שמעתי אף גיטריסט שנשמע כמוהו לפני כן, ולמרות שהרבה גיטריסטים ניסו לחקות אותו, לא שמעתי אף גיטריסט שנשמע כמוהו אחרי כן.

    הזיהוי המידי של טום מורלו התחיל להניע לי את הגלגלים. איזה גיטריסטים מתחילת המאה הייתי מזהה לו היו מתארחים אצל אמן אחר? איזה גיבורי גיטרה נולדו מאז שנת 2000 ומה הם תרמו להתפתחות הגיטרה?

    החזרה לרוקנרול של תחילת הנוטיז הוציאה את הגיטרה מהקבר, אך הולידה מעט מאוד גיטריסטים עם פריטה שאפשר לזהות באוזניים עצומות, חוץ, אולי, מג'ק ווייט. אי אפשר להתחמק מהריפים העצומים ("Seven Nation Army") והסולואים החצופים ("Ball and Biscuit") שהוא משגר מגיטרת הפייברגלאס האדומה שלו. יש לג'ק חתימת סאונד ברורה שנסמכת על רטרו אמריקאי והפרסונה הססגונית שלו. אבל הוא לא חידש כלום, אלא אם כן לא שמעתם על הדבר הזה שנקרא "הבלוז" או על ג'ימי פייג' מלהקת אינדי אנונימית בשם לד זפלין.

    מגמת הגיטרה של 14 השנים האחרונות סלדה מאתוס הרוק, אימצה את אתוס הפוסט Pאנק, וקראה לגיטריסטים להיות אנטי-גיבורים ולא להתבלט בשום אופן. אם בשנות ה-90 הגיטרה היתה במרכז הבמה של נירוונה, מטאליקה, ורובים ושושנים, בשנות האלפיים החזירו את הגיטריסט ללוות את הסולן בצד הבמה, ואם הוא ילד טוב אז להפציר עם איזה ריף חביב ספוג ריוורב. הסולו לא באופנה. ג'וש הומי, גיטריסט Queens of the Stone Age, הוא מהבודדים שמעיזים ללכת נגד הזרם וייצר כמה מהסולואים הכי קליטים מאז תחילת המילניום ("No One Knows"). רוב הגיטריסטים התנתקו מחבל התבור של רוק הסבנטיז והתחברו לאייטיז של ג'וני מארר מה-Smiths, זן מאסטר שבולט מבלי להתבלט ועושה בדיוק את העבודה שצריך ללא עשייה.

    צליל הגיטרות עבר מביצים שעירות של אדם אחד לגנג בנג של להקה. אינטרפול הם דוגמה מעולה. שתי הגיטרות של Paul Banks ו-Daniel Kessler מתפתלות כל כך צמוד שאי אפשר להפריד ביניהן. כל ניסיון יהרוס את הסאונד של הלהקה. גם אצל להקות רוק אחרות שפרצו לתודעה כמו Foals, Arctic Monkeys, ו-Kings of Leon מוטבים השניים מן האחד. אפילו ה-Strokes שנהנים לצאת לסולואים אירוניים נשענים על 2 גיטריסטים במשקל שווה שמשלימים אחד את השני. אצל Arcade Fire, אחת מלהקות האינדי האהובות בזמנינו, זה אפילו עוד יותר קיצוני - מה שנחשב זה המאמץ הקבוצתי של מיליון האיש בלהקה והגיטרה נדחקת לשולי המיקס. לפחות ללהקות האלה יש איזשהי חתימת סאונד. לרוב הלהקות יש סאונד גיטרה גנרי שבקרוב יצא מאפליקציה במגע כפתור. לא משנה אם זה אינדי פופ, שוגייז, או גאראג' רוקנרול, הגיטריסטים בימינו מקנפרמים את עצמם כמה שיותר לחוקי הז'אנר ועושים הכל כדי לא להתבלט.

    גיבורי גיטרה הם בכל מקרה נדירים ונשמע שהרוק שבע ממהפכות ונותר עם קול מחאה חלוש בכיכר במוצש. איך עוד אפשר לנגן על הכלי הזה שקרעו לו את המיתרים מכל כיוון אפשרי במשך יותר מ-65 שנה? מה שבטוח אצל הסבא השובב הזה זה כשחשבנו ששמענו את כל הסיפורים שלו פתאום מתגלה עוד פרט מרעיש.

    3 תגובות / כללי /

  • 8 בינואר 2014

    Cheatahs: מלודיה ופאז / Melody and Fuzz

    Scroll down for English

    הראיון עם Royal Blood נתן לי טעם של עוד. יצרתי מיד קשר עם Cheatahs, להקת הרוק החדשה האהובה עלי. כבר מזמן לא התרגשתי ככה לגבי להקה, אולי מאז Oceansize. יש משהו בצ'יטאז שלוחץ לי על הכפתורים הנכונים, הגיטרות המפותלות האלה שמשתלבות עם חטיבת קצב מיליטנטית וסולן רגיש. זה השיט, בהייה בנעליים שרוקעות חזק על הרצפה.

    התמיילתי עם Nathan Hewitt, סולן וגיטריסט הלהקה, כשהם טסים במהירות האור עם הופעות בשני צידי האוקיינוס האטלנטי ולקראת אלבום בכורה שיצא בפברואר.

    איך הטור האירופאי שלכם? קרה משהו מטורף?

    "הטור מעולה. Metz הם החברים הכי מפנקים לטור. מאוד שמח לנסוע עם קנדיים. היה לנו בילוי קריוקי-טסטי בברלין, Hayden (מתופף Metz -ע.ש.) ביצע גרסה שוברת לבבות ל-"Pancho and Lefty" כשרובינו צרחנו כל הדרך עם ACDC".

    אני מאוד אוהב את החזרה שלכם לרוק. למה אתה חושב שמוזיקת גיטרות לא טרנדית בשנים האחרונות?

    "אני לא יודע. אני לא יודע מה הטרנד כרגע בכנות? אני מרגיש שעדיין יש מלא להקות שעושות מוזיקה עם גיטרות, אתה פשוט צריך לדעת איפה לחפש ולחפור קצת יותר לעומק, מה שהרבה יותר כיף מאשר שידחפו לך את זה בכוח לתוך הגרון".

    יש בשירים שלכם המון ריפים חכמים והוקים קליטים. איך אתם יוצרים אותם?

    "תודה! ובכן, אנחנו מנגנים שעות על גבי שעות ואם משהו צץ אנחנו משתדלים להקליט אותו כדי שלא נשכח! אחרי זה בדרך כלל נחזור ונקשיב לדמואים במשך ימים ונמשיך משם. הרבה מהריפים נכתבו על גיטרה אקוסטית מה שקצת מוזר, אבל אני מאמין שאם אתה גורם למשהו להשמע מגניב בלי פאז, אז זה הרבה יותר מאתגר וכיפי כשאתה סוף כל סוף מוסיף אותו באולפן".

    איך אתם עובדים על הצליל שלכם, במיוחד הגיטרות?

    "יש לנו כל מיני אפקטים שאנחנו מזיזים כל הזמן ומשחקים איתם. זה מטורף איך הם יכולים להשמע אחרת דרך מגברים שונים, פיקאפים, שרשור, וכו'. זה תמיד יהיה סוג של ניסוי באולפן. ניסינו גם לחבר שתי גיטרות לאחד מהמגברים שלנו וממש להעמיס עליו, זה נתן לנו סאונד ממש מפוצץ שלגמרי התאים לתפקיד".

    מה אנחנו יכולים לצפות לקראת אלבום הבכורה שיצא בקרוב?

    "ובכן יהיו סך הכל 12 שירים. המון מלודיה ופאז. מקווה שאנשים יאהבו אותו!"

    Interviewing Royal Blood gave me a taste for more. I immediately contacted Cheatahs, my favorite new rock band. I haven't been this excited about a band in ages, maybe since Oceansize. There's something about Cheatahs that moves me the right way, those warped guitars intertwined with a militant rhythm section and sensitive vocals. That's the shit, gazing at shoes stomping hard on the floor.

    I emailed Nathan Hewitt, vocals/guitar, while the band was traveling at light speed with shows set across both sides of the Atlantic and their debut album about to be released in February.

    How’s your current European tour going? Have there been any crazy incidents?

    "Tour is going great. Metz are the most accommodating tour mates. Very happy to be traveling with Canadians. We had a pretty karaoke-tastic time in Berlin, Hayden did an absolutely heartbreaking rendition of "Pancho and Leftט" while most of us screamed our way through ACDC".

    I really like your return to rock. Why do you think guitar music has been a bit out of trend in the last few years?

    "I don't know. I don't really know what's on trend right now to be honest? I feel like there are still tons of bands making music with guitars, you just have to know where to look and dig a little deeper, which is way funner than getting it shoved down your throat".

    Your songs have a lot of smart riffs and catchy hooks. How do you come up with them?

    "Thanks! Well, we just play for hours and hours and if anything pops up we try and record it so we don't forget it! Then usually we'll get to listen back to demos for days and work from there. A lot of the riffs were written on acoustic which is kind of weird, but also I believe if you can make something sound cool without fuzz, then it's much more challenging and fun when you finally get to add it in the studio".

    How do you work on your sound, especially the guitars?

    "We've got a bunch of pedals that we are constantly moving around and playing with. It's pretty crazy how different they can sound through certain amps, pick-ups, chains etc. It's always going to be a bit of an experiment in the studio. We also tried plugging in two guitars into one of our amps and really overloading it, that gave it this really blown out sound that totally suited the part".

    What can we expect from the up and coming debut album?

    "Well there are 12 songs total. Lots of melody and fuzz. Hopefully people will like it!"

    סגור לתגובות על Cheatahs: מלודיה ופאז / Melody and Fuzz / כללי /

  • 15 בנובמבר 2013

    Royal Blood בראיון: מוגברים ל-11 / Turned Up To 11

    השבוע היתה לי הברקה: אני לא צריך לחכות שלהקות מחו"ל יופיעו בארץ כדי לראיין אותן. תודות לקסם של האינטרנט אפשר לעשות את זה כבר עכשיו. אזרתי אומץ ושלחתי הודעה בפייסבוק ללהקה חדשה שנמצאת במעלית האקספרס לפנטהאוז, להקה שמחזירה את ה-"ררררר" לרוק - Royal Blood.

    Scroll down for English

    בשביל מתקפת רוק קטלנית צריך 4 אנשים ומעלה, מינימום 3, אבל RB עושים את זה רק עם 2: הבאסיסט/סולן Micheal Kerr והמתופף Ben Thatcher, שניהם מברייטון באנגליה. הריפים המלודיים-מלוכלכים של הבס בשילוב התופים העצומים והקול הגבוה שעוקץ מעל מתחברים לסימפוניות רוק הדוקות שמחזירות את ההאדבנגינג לאופנה וזורקות את ההיפסטרים הניהיליסטים לפוגו. ראיינתי את בן ביום שלישי, יום אחרי הופעה מיוחדת.

    ממש עכשיו הופעתם בפעם הראשונה בלונדון. איך הקהל הגיב? קרה משהו יוצא מן הכלל?

    "כן, זה היה מעולה. האולם היה מלא והיה באזז אמיתי. לא יכלנו לחכות לעלות לבמה ולנגן. זה התפוצץ שם. ההיילייט בשבילי היה כשהקהל שר ביחד איתנו את 'Out Of The Black'".

    העפתם אותי כשגיליתי שאתם רק צמד שמנגן על תופים ובס, הייתי יכול להשבע שיש שם גיטרה חשמלית. איך אתם יוצרים סאונד כזה מאסיבי?

    "תודה רבה. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל אצלנו. אין גיטרות חשמליות, טראקים לליווי, ואין טריגרים, רק הרבה מגברים, גיטרה בס ותופים שמוגברים ל-11".

    Royal Blood הוכתרה כלהקת השבוע ב-NME, נוגנה בתוכנית של Zane Lowe ב-BBC1, בתוכנית "The Selector", ועוד. איך זה מרגיש לקבל כל כך הרבה תשומת לב רק שנה מאז שהקמתם את הלהקה?

    "זה משוגע לגמרי. התמיכה שקיבלנו מ-NME ו-Radio 1 ו-XFM מדהימה. אם היית אומר לנו בתחילת השנה שכל זה עומד לקרות, אין לי מושג מה היינו חושבים. אנחנו אוהבים לנגן מוזיקה ולשתף אותה עם האנשים שאנחנו אוהבים. זה החלום".

    משווים את המוזיקה שלכם ל-White Stripes וה-Black Keys בעוד שאני שומע חיבור ל-Muse מתקופת "Origin of Symmetry"/"Absolution". מה ההשפעות שלכם בפועל?

    "אנחנו מושפעים מכל הנ"ל. אנחנו אוהבים את רוב הפרויקטים שג'ק ווייט מעורב בהם. The Raconteurs, The Dead Weather, וכו'. הסיבה שמשווים אותנו הרבה לווייט סטרייפס היא בגלל שאנחנו צמד. שנינו אוהבים את Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana ואני חושב שאפשר לשמוע את זה במוזיקה שלנו".

    המתופף של הארקטיק מאנקיז, Matt Helders, לבש את חולצת הלהקה שלכם, אז איזה חולצות של להקות אתם לובשים?

    "שאלה טובה. מייק (הבאסיסט/סולן) בטח היה לובש את חולצת המאריה קארי שלו. ואני חושב שהייתי הולך עם סלין דיון או P. Diddy".

    I had an epiphany this week - I don't need to wait for bands to perform in Israel in order to interview them. Thanks to the magic of the Internets, I can do it now. Gathering some huzpa, I sent a Facebook message to a new band that's on the express elevator all the way up to the penthouse, a band that puts the "RRRRR" back into rock - Royal Blood.

    A lethal rock attack usually needs four people or above. Sometimes three suffice. But Royal Blood, operating out of Brighton England, manage it with just two: Michael Kerr on bass/vocals and Ben Thatcher on drums. Their dirty-melodic bass riffs, combined with gigantic drums and the high pitched vocal sting, form tight rock symphonies that put headbanging back in style and shove nihilistic hipsters into the pit. I was lucky to interview Ben on Tuesday, the morning after a special gig.

    You just had your first show in London. How did the crowd react? Did anything extraordinary happen?

    "Yeah, It was great. the room was packed and there was a real buzz. We couldn't wait to get on and the stage and play. It went off in there. Highlight for me was having the crowd singing along when we played 'Out Of The Black'".

    I was blown away when I found out that you’re a only duo playing drums & bass, could have sworn there's an electric guitar in there. How do you create such a massive sound?

    "Thank you very much. What you see is what you get with us. There are no electric guitars, no backing tracks, no triggers, just a lot of amps, a bass guitar and a drums all turned up to 11".

    Royal Blood was named NME band of the week, played at Zane Lowe’s show on BBC1, on “The Selector”, etc. What’s it like to get so much attention only 1 year since starting the band?

    "It's been absolutely crazy. The support we have had from NME & Radio1 and XFM has been amazing. If you told us that all this was going to happen at the beginning of the year..... I have no idea what we would have thought. We love playing music and sharing it with people that also love it. It's the dream".

    Your music is being compared to White Stripes and Black Keys while I hear a Muse “Origin of Symmetry”/”Absolution” era connection. What are your actual influences?

    "We are influenced by all of the above. We are into most projects Jack White is involved in. The Raconteurs, The Dead Weather etc. The reason we get compared to White Stripes the most is because they are a two piece. We both love Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana which I think all have hints in our music".

    Arctic Monkeys drummer Matt Helders sported your band t-shirt, so which band t-shirts do you sport?

    "Good question. Mike (The bassist/singer) would probably wear his Mariah Carey t-shirt. And I think I would go with Celine Dion or P.Diddy".

    2 תגובות / כללי /

  • 5 ביוני 2012

    האזנות החודש - מאי 2012

    קבלו את המוזיקה באיחור אופנתי וללא הקדמה מיותרת. רגע, אז מה המשפט הזה?

    Evans The Death - Evans The Death

    למרות שאין שום דבר חדשני או ייחודי בהרכב Evans The Death חוץ מהשם הלא ברור, עפתי על אלבום הבכורה שלהם. מדובר באינדי רוק מהממלכה הבריטית כמו שאינדי רוק צריך להיות, עם זמרת מעוררת הזדהות, גיטרות מלודיות, באס מלוכלך, ותופים שנותנים את הקרקע המוצקה לכל זה. למעשה, הלהקה מזכירה לי להקות מתקופת הבריטפופ בסגנון Elastica. אם נמאס לכם כמוני מהאנמיות ששולטת כרגע בעולם האינדי, אם אתם מתגעגעים לאלבום חסר גימיקים שמלא ברגש ומלודיות, ליחצו על play.

    Ringo Deathstarr - Colour Trip

    לא בכדי השלישיה הטקסנית הזו אייתה את המילה 'Colour' באיות אנגלי. גופם במערב, אך ליבם במזרח, יחסית. הלהקה הזו שואבת/גונבת את כל הדברים החלומיים מלהקות השוגייז הקלאסיות כמו My Bloody Valentine, Slowdive, Jesus & Mary Chain ויוצקת שוגייז ניאו קלאסי עם ווקאלס נשי מעורפל וגיטרות שקורעות את החלל-זמן. כל כך התלהבתי שהשקעתי בשמחה $10 באלבום הבא שלהם.

    Damon Albarn - Dr. Dee

    אחרי לא מעט פרויקטים נער הפוסטרים הלונדוני לשעבר מוציא אלבום סולו שמהווה בעצם סאונדטרק לאופרה. יש פה חיבור בין עולם הפולק לעולם המוזיקה הקלאסית, משהו מרענן שלא שומעים מדי יום (פוסט-בארוק?). הוא נע בין בלאדות על גיטרה אקוסטית לתזמורות ומקהלות שמימיות עם אורגנים כנסיתיים. התנודות של דיימון אלברן בעולם הפופ מזכירות לי את התנודות של אביו הרוחני Paul Weller מלהקת The Jam, גם לו היסטוריה מוזיקלית פטלטלה. כנראה שככה נראית דרכו של אמן.

    The Cribs - In The Belly Of The Brazen Bull

    הקריבס הם אחת מהלהקות החדשות האהובות עלי. האלבומים הראשונים שלהם היו מלאים בחן נעורי פרוע, אלבום המופת השלישי Men's Need's, Women's Needs, Whatever חידד אותם לכדי סכיני אינדי רוק יפניים, והאלבום הרביעי Ignore The Ignorant הפגיש אותם עם גיטריסט ה-Smiths האדיר Johnny Marr שהוסיף להם סטייל ובגרות. האלבום החדש, החמישי במספר, נשמע כמו צעד אחורה, כמו סתם כמה שירים שהוקלטו באולפן. למזלי אחרי כמה שמיעות הוא החל להתחבב עלי בפשטות ובאנרגיה ובלכלוך שלו. סוג של חזרה למקורות בשביל הקריבס.

    תגובה אחת / כללי /

  • 10 בינואר 2012

    תעשה את זה באמשך: ביקורת הספר של British Sea Power

    מה משותף בין מלחמת העולם השניה, צפרות, והליברטינז? British Sea Power! איך אני יודע את זה? כי בדיוק סימתי את הספר הססגוני אודותיהם Do It For Your Mum מאת Roy Wilkinson, מנהל הלהקה לשעבר ואחיהם הגדול של שני סולני הלהקה Yan ו-Neil.

    כשלתי לכתוב השנה על הספר הקולח Bit Of A Blur מאת באסיסט blur מר Alex James, ועל הספר הארסי האוטוביוגרפי/ביוגרפי לסירוגין Rotten: No Irish, No Blacks, No Dogs מאת הג'ינג'י הרוטן מר John Lydon מהסקס פיסטולס. לכן החלטתי לנצל מיד את ההזדמנות ולכתוב book report.

    הספר לוקח אותנו למסע אל תוך הראש של רוי, כמו המסדרון הצר דרך הדלת הסודית בחצי קומה ששואב את עובדי המשרד האפורים אל תוך ראשו של ג'ון מלקוביץ'. מסע שמתחיל בבית הוריו בכפר Natland בצפון אנגליה ומסתיים על סלע בכפר Drumnadrochit ליד לוך נס בסקוטלנד. איזה הרפתקאות קסומות מחכות לנו בדרך?

    רוי מספר את סיפור הלהקה בזווית מצלמה רחבה. יש את סיפור המנהל המוזיקלי המתוסכל עם חזון איך הלהקה שלו תכבוש את העולם, בעוד שחובות הלהקה רק הולכים ותופכים. הביקורות מהללות, המעריצים הדוקים, עוד ועוד סיכות נתקעות על מפת הגלובוס, אך מכירות האלבומים מדשדשות. הם מופיעים עם הליברטינז לפני שפיט דוהרטי ידע את קייט מוס, להקה קטנה בשם הקילרז חיממה אותם, מוזיקאים וסלבס מביעים את אהדתם מחוף לחוף, ואין השמעות רדיו. אבוי.

    בינתיים הלהקה עושה חיים משוגעים. לא רק סקס, סמים, ורוקנרול. יש להם חיבור עמוק לטבע, לתרבות גבוהה, ולהיסטוריה. הלהקה נוסעת להופיע בכל מיני מקומות נידחים, מתנגדת לאוטומציה של מגדלי אור, ומשתתפת באירוע חגיגי לכבוד 100 שנה ללידתו של המשורר Betjeman יחד עם ניק קייב כשבקהל יושב הנסיך צ'ארלס ואישתו קאמילה.

    כעיתונאי מוזיקה ומומחה עולמי לפיקסיז, רוי הוא כוח ספרותי שלא ניתן לעצור. יש לו יכולת כתיבה שוטפת בשילוב ידע תרבותי עצום. סיפור שמתחיל בהופעה פרועה בסוף העולם (הוא נהג לעלות לבמה בתחפושת של דוב) עלול להמשיך בתיאור אירועים היסטוריים שהתרחשו במקום, תוך כדי חיבור לאושיות שהגיעו משם, דרך טריוויה איזוטרית מעולם הפופ, ובחזרה ללהקה. הוא מסוגל להשוות בין מוזיקאים לציפורים שנראות כמוהם ולניימדרופינג לכל כך הרבה שמות תרבותיים שהשאירו את הראש האנגלופילי שלי מסוחרר. אפילו תיאורים של בירות אקזוטיות שהוא שותה בדרכים כל כך מפורטות שכמעט ואפשר להרגיש אותן בחיך.

    מעל לכל שוכן האבא הגאה של האחים והסיפור המלבב שלו. שמו Ronald, הוא בן 87, אבל לפניך! בעקבות כניסת בניו לעולם האינדי רוק, הוא החל להבין את המטריה ואף להפוך למעריץ של ה-Butthole Surfers. מדי פעם רוי מעלה את סיפורו ואת חוויותיו המורבידיות ממלחמת העולם השניה. אך הקטעים הבאמת חזקים הם האהבה האדירה שלו לבריטיש סי פאוור וביקורות המוזיקה החדות שלו לכל להקה אחרת. למשל, ביקורת של רונלד על הסטרוקס, בתרגום ספונטני: "כן, מאוד מקצועי...קול עוצמתי ומעניין. אבל, ת'יודע, בשורה התחתונה, המוזיקה מחורבנת. מחורבנת כמו מאמא עוף!"

    לקראת הסוף הסיפורים המפותלים של רוי החלו קצת לעייף אותי, והמוח הקטן שלי לא הצליח להכיל את כל העושר הזה שהוא מרעיף על הקורא. אני לא תולעת ספרים משוננת, אז לרוב לקחתי את הספר בשלוקים קטנים שלא ישרפו לי את הגרון עם מרתון שתייה מזדמן כשעלה החשק להשתכר. זה באמת שולי בהתחשב באיכות הכתיבה הגבוהה, הפרטים המרתקים, והיריעה הרחבה שהוא פורס בספר.

    אז כפי שהבנתם "תעשה את זה באמשך" הוא ספר אדיר. התחברתי דרכו יותר עמוק למוזיקה המשובחת של כוחות הים הבריטים ובכלל למג'יקל מיסטרי טור שאנו קוראים לו "חיים". תוכלו להנות מהספר גם אם לא התוודעתם אל הלהקה בכלל, במיוחד אם אתם נמנים על אחת או יותר מהקבוצות הבאות: מאזינים, מוזיקאים, זואולוגים, היסטוריונים, אנגלופילים, שתיינים, או קומיקאים. ודיר בעלאק, תעזרו לתקן את אי הצדק. תנו האזנה לבריטיש סי פאוור ותפיצו את המילה הטובה עליהם. באמשכם.

    2 תגובות / כללי /
→ פוסטים קודמים
פוסטים חדשים ←