אמריקה, אמריקה
חזרתי מארה"ב. אני עדיין אפוף ג'ט לאג ושוק תרבותי מהחזרה לארץ, עוד מעכל את כל הדברים שראיתי ושמעתי והרחתי ומיששתי וטעמתי שם. אנשים שואלים אותי איך היה ואין לי שום פאנץ' ליין לסיכום הטיול הזה חוץ מהמילה האניגמטית "חוויתי".
אני לא יכול להגיד שנהניתי. אני לא יכול להגיד שלא נהניתי. ככה זה כשיוצאים לטיול ולא לחופשה, המטרה היא לא להנות. למעשה אין מטרה חוץ מלטייל ולספוג ולחקור וללכת על כל הזדמנות מגניבה שנקראית בדרך ולהתמודד גם עם הזמנים הפחות מגניבים. בטיול חווים את החיים בתאוצה, אם הייתם באחד אתם בטח יודעים את זה.
בכל מקרה, זה לא בלוג אישי(!?), אז החלטתי לכתוב על הטיול מהזווית המוזיקלית. בכל זאת, בלוג מוזיקה. לא הלכתי לכל כך הרבה הופעות באמריקה, בטח בניגוד מוחלט למה שאתם חושבים. העדפתי לפעמים לבלות עם חברים חדשים מההוסטל, לשרוד הוריקן, לצאת לברים (dive bars זה השיט!), או סתם ללכת לישון אחרי יום עמוס. גם לא תמיד היה מוזיקה באיזור, למשל כשאתה ישן באיזה מוטל על יד אגם טאהו.
מבחינת הופעות גדולות, התזמון שלי היה מעפן. איכשהו כל מיני הרכבים שכבר הופיעו בארץ הופיעו בדיוק בזמנים ובמקומות שהגעתי אליהם. Twilight Singers, Low, Laura Marling, אפילו איגי פופ והפאקינג סטוג'ס! מה קורה פה? לרגע זה נראה כאילו שכל ההרכבים שיש ביקום הופיעו אצלינו בארץ. או שהקארמה שלי גרועה ולא עזרתי למספיק מוזיקאיות זקנות לחצות את הכביש.
למרות זאת היו חוויות מוזיקליות, וכמו שאתם מכירים אותי אני הרבה יותר אוהב להיות נוכח באירוע מוזיקלי שהוא לא גדול יותר מהארוחה האחרונה של ישו ומרגש לפחות כמוה. בזמן הקרוב אפרסם פוסט לכבוד כל עיר שראיתי בה הופעה עם רשמים וסיפורים והמלצות. אולי תמצאו פה את הדבר הבא, אולי ראיתי את הדבר הבא מבלי שידעתי בכלל. סטיי טיונד.
נ.ב. שנה טובה מלאה במוזיקה אינטרגלקטית והופעות לא נורמליות!