פוסטים מתויגים עם בן טברסקי

  • אריאל פינק לא פינק: פוסט אורח מאת בן טברסקי

    בזמן שהייתי בהופעה המרדימה של אינקובוס באמפי רעננה, יקיר המדור בן טברסקי הלך לראות את Ariel Pink בבארבי וניסה לפענח מדוע היפות והחנונים נהרו למשוגע.

    אנשים שילמו קרוב ל-200 ש"ח לראות בנאדם משוגע על הבמה ממלמל דברים עם המון ריוורב - זאת היתה המסקנה המרכזית מההופעה של אריאל פינק אמש על במת הבארבי ת"א.

    הגעתי להופעה בלי שום ידע על פועלו של אריאל פינק, שום דעות קדומות, ובעיקר, המון סקרנות לדעת מי זה הבנאדם הזה שגורם להרבה אנשים עם משקפי ראייה, תיקי שרוכים, ובעיקר בנות ממש יפות לנהור אל הבארבי בתחושת ציפייה שאנחנו הולכים לראות גאון פופ עכשווי בשיאו.

    אריאל פינק שהיה חמוש בשלושה קלידנים שאחד מהם תפקד גם בתור גיטריסט בעוד שהשני תיפקד על כלי הקשה, בסיסט אניגמטי, גיטריסט וירטואוז, ומתופף לבוש בביקיני מאחורי מערכת תופים מוגזמת למדי (טריוויה: המתופף הוא דון בולס שניגן בלהקת הפאנק המיתולוגית The GERMS ושייך לאסכולת המתופפים שאיכשהו לא הצליחו להשתפר מאז השנים ההן) ומעל כולם, אריאל פינק, לבוש בסרבל אפור ירקרק החושף בטן שמנמנה ולבנבנה. נראה קצת כמו אוזי אוסבורן של פעם עם גוף של אוזי אוסבורן של ימינו.

    לאחר תקלה טכנית קלה שבעיקר הוציאה מאריאל פינק מלמולים חסרי פשר בעברית והמון ריוורב מהמיקרופון, הלהקה החלה לנגן. הקו המוזיקלי היה מגוון למדי, המוזיקה נשמעה לרוב כמו אוינגו בוינגו מינוס הכישרון של דני אלפמן. קצת סינת'פופ אייטיזי וגאראז' רוק מודרני, מוזיקת ילדים מקולקלת בשילוב של מוזיקת פרסומות לכאבי בטן של שיגעון ושיגעון גדלות.

    מעל כולם בלט אריאל פינק שבכדי לפצות על כישורי שירה דלים (זמר נוראי) הוא נתן פרפורמנס כריזמטי למדי (פורטיס משוגע? אריאל פינק משוגע) מלמל שטויות אל הקהל, השתדל לרקוד ולהתלהב מהמוזיקה והראה המון מניירות של ילד שכלוא בגוף של מבוגר.

    זה היה נדמה כאילו אף אחד לא באמת הבין מה הלך בהופעה של אריאל פינק, המעריצים האדוקים באמת רקדו ושרו את מילות השירים והלהקה גם ביצעה את הלהיט "Put Your Number in my Phone". אבל ההרגשה הכללית היתה שמלבד המעריצים האדוקים, אנשים באו בגלל יח"צ ממש טוב, והיה נדמה כאילו שהקהל חיכה שמישהו יגיד להם משהו על ההופעה, בין אם היא טובה או רעה. הקהל היה מבולבל, הלהקה היתה מבלבלת והסאונד היה מתחת לכל ביקורת. עם שעה וחצי של הופעה לא קוהרנטית ותנועה מתמדת של אנשים לכיוון היציאה, אני יכול לומר בכנות שחזינו בתופעה לא חדשה. מצד אחד אין ספק שיש כישרון רב באריאל פינק ובלהקה שלו. חלק מהשירים היו מורכבים למדי ואפילו אסתכן ואכתוב שהיה בהם משהו אוונגארדי. מצד שני, אולי זה בגלל המקום, אולי זה בגלל הסאונד, אולי זה בגלל אווירת ההייפ, עושה רושם שעם כל הכבוד לכישרון, היה מדובר בעוד אירוע יח"צ ותו לא, להקה שמונהגת ע"י אינפנטיל משוגע שמנגנת מוזיקה לא קוהרנטית וזכתה להגדרה הלא מחייבת של "אינדי פופ".

    וואלק, אריאל לא פינק אותי.

    קרדיט צילום: Gaya's Music Photography שהציוד שלה ניצל בנס מהזעם של פינק נגד העדשה

  • איך לשרוד בטור ולספר על זה לבוס שלך: פוסט אורח של בן טברסקי

    אז שוב הגיע הזמן הזה בשנה? הופעתם מספיק בארץ, מיציתם את מיטב הבמות שיש למועדונים, ברים ופסטיבלים להציע? הקלטתם אלבום, קוואמי השמיע אותו בקצה ו-70-80 איש באו להשקה שלכם? ואחרי כל התלאות הללו, הגבעות שטיפסתם עליהן, הזמן וההשקעה שהוצאתם כלהקה, החלטתם סופסוף לצאת לגולה, ולאן? לאירופה! ברור! היכן שהתרבות זורמת כיין והמים תמיד מבעבעים. אבל יש רק בעיה אחת, אתם לא יודעים איך עושים את זה מאחר וזו הפעם הראשונה שלכם, אל תדאגו, במדריך הבא אתם הולכים לדעת הכל על איך לשרוד בטורים.

    1. להיות זן מאסטרים

    אין מה לעשות, כשיוצאים לטור מבלים המון זמן עם אותם האנשים יום אחר יום ולא תמיד אפשר לקבל איזשהו ספייס מאותם האנשים הללו, במיוחד כשיושבים בוואן שנוסע מרחקים של כמה מאות קילומטרים פר יום, נסיעות של 3-10 שעות ואף יותר. אז איך בדיוק מצליחים לצלוח את האתגר הזה מבלי להתחרפן?

    להלן רשימת נושאים להתווכח עליהם בואן:

    1. למה להקה X שהיא בעצם הלהקה האהובה של הבסיסט שלך היא הלהקה הכי גרועה בעולם
    2. זכות ראשונים ל-wi-fi כשמגיעים למקום ההופעה
    3. האם דימויים מעולם השואה הם שימוש מוסרי בקמפיינים של צמחונות/טבעונות
    4. פורטיס או סחרוף
    5. מוצאו של הנמר
    6. איפה יותר מגניב, קרויצברג או נויקלן
    7. האם למכור את בגדיך האישיים כמרץ' זה רעיון טוב או רע
    8. האם "סטונר קבב" זה שם טוב ללהקה
    9. ההבדלים הדקים של הגרמנית של הגרמנים לגרמנית של האוסטרים
    10. זה דנקה שן או דנקה שון?

    2. הון וממון או במילים אחרות, כסף.

    אין מנוס מלהפסיד כסף. כשמדובר בטור ראשון מפסידים כסף, אז המטרה היא - מעבר ללהנות כמובן - לדעת טוב טוב את הסביבה בה אתה מופיע, את האוכלוסיה הספציפית שבאה למקום ההופעה, את הפרומוטר שמרים לך את ההופעה, את הרקע ההיסטורי של המדינה בה אתה מופיע ואת היחס שלה ללאום שלך, וכמובן איפה משלמים יותר ואיפה משלמים פחות. התשובה היא: גרמניה.

    תופיעו כמה שיותר בגרמניה, תדברו אליהם בעברית, תביאו להם טחינה ותסבירו להם שזה טחינה ולא טחיני, תחפשו כמה שיותר אנטי דויטשים (גרמנים מגה סמולנים עם רגשות אשם על מה שקרה בשנות הארבעים) שירימו לכם הופעות, תלמדו אותם משפטי מפתח בעברית כמו, "מי העלה אותך על הכביש יא שרמוטה", ו-"מים רגילים, בלי בועות בחיאת דינאק" ועל הדרך תנסו להתחנף אל הבחור הספיציפי שהרים לייבל מרתף שיוציא את הסבן אינץ' שלכם כי הוא חושב שתל אביב זה כמו ברלין אבל עם לחות ויותר שיער פנים. ככה חוסכים כסף!

    zaga zaga breakfast

    חולץ נעליים לארוחת בוקר. אל תשאלו למה.

    3. תזונה תזונה תזונה

    אי אפשר להופיע יום אחר יום על קיבה ריקה, ואי אפשר יום אחר יום להוציא כסף על אוכל שברובו יהיה יקר - שבע יורו על נקניקייה מתחנת דלק? מה נסגר?! למזלינו רוב הפרומוטרים האירופאים מבטיחים ארוחת ערב בהגעה למקום ההופעה, ואם אתם ברי מזל ונפלתם על פרומוטר מוצלח במיוחד, אז אפילו ארוחת בוקר - הארוחה החשובה ביותר - והצד החיובי בכל העניין שברוב המקרים הארוחה תהיה צמחונית ואף טבעונית. אז זאת הודעה לכל הטבעונים שקוראים את זה ומצפים לטור באירופה, סתמו את הפה!

    4. אופנה, ביגוד וסטייל

    זה לא סוד שהאירופאים ניחנו בכישרון האסטתיקה והסטייל יותר מהישראלים, וכל גיחה לאירופה גורמת לנו להרגיש כמו הקראסטיז הכי דוחים בסקוואט*. ואתם אומנם באתם לנגן, אבל באתם גם לראות בכדי להיראות. אז מה עושים כשיש כ"כ הרבה בגדים להסתובב איתם, אבל מעט מאוד מקום במזוודה? שלא לדבר על הגבלת המשקל שחברות התעופה גוזרות עלינו? הפתרון הוא פשוט: לובשים את מרבית הבגדים ומרבית השכבות עליכם כל הזמן וכל יום וכל היום. אני מדבר על סריג\סוודר מעל חולצה של הלהקה האהובה עליכם. מעל הסריג מעיל עור (סינטטי כמובן, פרווה=רצח), משקפי שמש יוקרתיות, סקיני שקטן עליכם לפחות במידה אחת, נעלי מוקסין ושעון ג'י שוק, כדי שתדעו מה השעה, והשעה היא להיראות טוב, בכל זמן שהוא ובכל שעה שהיא!

    את הבגדים מומלץ להוריד בעת מקלחת.

    *מילון מונחים קצרצר
    קראסט - תת ז'אנר של פאנק, מוזיקה מהירה, מלוכלכת ואפלה המציגה גיטרות מלנכוליות וזמרים ששרים כאילו יש להם פחם בתוך הגרון. הטקסטים לרוב יתעסקו בעולם דיסטופי, זכויות בעלי חיים ופחי זבל.
    קראסטי - אוהד הז'אנר, לרוב ילבש שחורים, יצחין מחוסר היגיינה וראסטות יעטרו את ראשו;
    קראסטיז - קראסטי ברבים.
    סקוואט - רעיון מעולה עם ביצוע לקוי.

    ben tversky jesus

    טברסקי וישו. צילום: זיו ארבל

    5. איך להיות תייר בזול

    אירופה זה נופים, אירופה זו אדריכלות נהדרת, אירופה היא יבשת שבה כיף להיות תייר מאחר ואין את הסכנה לקבל מלריה. הבעיה היא שכשאתה בטור יש לו"ז מאוד צפוף ולרוב אין את הזמן להסתובב בעיר ולהנות מהאתרים והאטרקציות שיש לעיר להציע. אז הנה נוסחה כללית שתעזור לכם להתמודד עם הערים שאתם נמצאים בה במינימום זמן ומינימום כסף.

    ערים גדולות\מרכזיות - תמיד כיף בערים הללו, יש הכל מהכל והעיר תמיד תהיה ענקית. אז איך מצליחים להסתובב בעיר בכמה שפחות זמן וכמה שפחות כסף? מוצאים תחבורה ציבורית - לרוב זו תהיה רכבת תחתית או חשמלית - לא טורחים לשלם ופשוט נהנים מהטרמפ חינם. אם וכאשר פקח תופס אתכם, הגיע הזמן לשלוף את העברית הכי מזרחית שלכם ואת האנגלית הכי קלוקלת שלכם ולהיראות כמו תייר ממדינת עולם שלישי שלא מבין את חוקי המודרניזציה

    ערים קטנות - אם יש קתדרלה אז מעולה, אם אין, אז אין מה לטרוח.

    6. סיכום דבר

    אני מקווה שאחרי קריאה במדריך שלי הצלחתם להפנים איך לעשות את זה בגדול באירופה ואולי יום אחד אפילו להתקדם לליגת העל ולהופיע מחוץ לאירופה, בוא נגיד באנגליה או משהו כזה. אבל טיפ אחרון: תהיו להקה טובה.

    קרדיט תמונת וואן: זיו ארבל

    ~~

    בן טברסקי מנגן בלהקות Mad Choice ו-Zaga Zaga וגם מביים קליפים ללהקות.

  • המאזין ברדיו 76: פוסט-הארדקור עם Zaga Zaga

    The Listener 76: Post-Hardcore Special with Zaga Zaga by Idosius on Mixcloud

    אירחתי את להקת Zaga Zaga (בתמונה) לכבוד השקת אי פי הבכורה שלהם בספיישל פוסט-הארדקור הכי ברוטאלי בתולדות הרדיו הישראלי. תשמעו אותם בשעה השנייה, ובשעה הראשונה תקבלו אינדי אקלקטי לריכוך האוזן מ-The Cribs ועד Bad Religion.

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-19:00

  • פוסט אורח: שיר השנה של בן טברסקי 2014

    גלקטיק קניבל הם להקת פאנק רוק ממילווקי ארה"ב והשיר שלהם, Hate everything more הוא שיר השנה שלי. השיר לא מרפה לרגע אחד מהמאזין, מהרגע שהוא מתחיל ועד הרגע שהוא מסתיים, אלו שתי דקות אינטנסיביות של גיטרות מכסחות ב4-5 אקורדים, סולואים חזקים וסולן שצורח את הגרון שלו. אבל אל תטעו, מדובר בשיר מלודי להחריד, אומנם הסולן נשמע כאילו הוא שתה זכוכית עם הוויסקי שלו, אבל המלודיה של השיר לא מרפה ולא יוצאת מהראש. ישנה תחושה מאוד חזקה של בינוניות בשיר, לא כי השיר בינוני, נהפוכו, השיר מעולה. אבל החיים עצמם בינוניים, אין פה מקום לבזבז את הזמן על רומנטיזציה של חיים שירדו לטימיון, כי החיים בסה"כ הם בינוניים עם עליות ומורדות, וברגע שבחרת לנגן בלהקת פאנק רוק במילווקי או בת"א, החיים שלך הם בינוניים מינוס ואתה כותב על זה שיר שנותן הצדקה לקיום שלך בתור בנאדם\פאנק רוקר. "Hate Everything More" זה השיר הזה, אותו שיר שמתאר את תחושת האפסות של לקום בבוקר לעוד משמרת נוראית בעבודה, להיות בן אדם לא מושך מדי ולא מכוער מדי, להיות בנאדם שאומנם הוא לא בכושר וסביר להניח שיש לו כרס בירה אבל הוא רחוק (לא רחוק מדי) מלהיות שמן. זה שיר שגורם לדם לבעבע בעורקים, שמקצין את הדחף לרצות לצרוח משהו ולא לדעת מה לצרוח בדיוק ובראש ובראשונה, לדעת על מה לעזאזל הסולן שר, ואם אפשר אז שהשיר יתנגן בריפיט. השיר אומנם באורך שתי דקות, אבל סביר להניח שתבזבזו הרבה יותר משתי דקות בלהאזין לשיר הזה, אני יודע שאני עשיית את זה.

    ~~

    בן טברסקי מנגן בלהקות Mad Choice ו-Zaga Zaga וגם מביים קליפים ללהקות.

    השיר שודר כחלק מספיישל להיטי 2014

  • המאזין ברדיו #54 ספיישל Pאנק רוק עם בן טברסקי

    שעה של Pאנק רוק אדיר, פוסט-Weezer, וחיקויי Seinfeld עבריים עם בן טברסקי באולפן.

    התוכנית משודרת בימי חמישי ב-20:00 ברדיו הבינתחומי / הרשמה ל-iTunes