פוסטים מתויגים עם עכבר העיר

  • גארי ניומן מעריץ: הכירו את Bill and Murray

    דיברתי עם Bill and Murray על ההתגלגלות הלהקה:

    משהו לא צפוי קרה כשההרכב הישראלי Bill and Murray חימם בבארבי את כוכב הסינת'פופ גארי ניומן. "הוא נתן לנו טיפים ובאופן מפתיע גם ביקש מאיתנו שניתן לו", מספר דיוויד בלאו, חבר הלהקה. "לא נראה לי שהוא היה מודע לסדר הגודל שלנו. הטיפ שלו היה ש'ממש חשוב שהשירים שלך יהיו להיטים ענקיים ברדיו. ולהצליח'. סיפרנו שאנחנו לקראת טור במזרח אירופה, אז הוא שאל אותנו אם יש לנו אנשי קשר טובים בשבילו להופעות. הוא מצחיק, כי אני חושב שבזמנו הוא הופיע שלושה לילות ברצף באיצטדיון וומבלי והכל היה סולד אאוט".

    להמשך קריאה בעכבר העיר

  • הריק שבפנים: המקומות הנמוכים של טייני פינגרז

    טייני פינגרס אכלו לי את הראש:

    בנטור: "אנשים בתעשייה כל הזמן רוצים לשים עליך תווית, להבין עם מה אתה מזדהה? מי אתה? מה אתה? מה אתם עושים? מה זה המוזיקה הזאת? בעיניי, זה דבר הרבה יותר מופשט. זה גם כל הזמן משתנה. גם המוזיקה משתנה, אתה כל פעם קצת מזדהה עם כל מיני דברים. אתה שואב השראה מכל מיני כיוונים, וזה בסוף מתגבש להיות משהו ייחודי שהוא שלך. אני לא רק בועז שמתעניין בבודהיזם או בועז שעושה מוזיקה אלקטרונית".

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • The Antlers בישראל: לאט, לאט מדי

    פיהקתי בהופעה של ה-Antlers:

    הופעה של ה-Antlers בבארבי היתה כמו משחק של נבחרת ישראל בכדורגל: בינונית ובלי הפתעות. אם לא הייתי מסקר את ההופעה הייתי עוזב כבר אחרי השיר השלישי - זה הספיק לי בשביל להבין את התבנית: התחלה שקטה עם תפקיד קלידים יפה וקצת גיטרה אווירתית, תופים במקצב הצד האפל של הירח, קולות מרוחים שמתחילים בשקט ועולים לכדי יבבות ת'ום יורקיות, ולקראת הסוף, קליימקס אינסטרומנטלי שאחריו מורידים את הכל בחזרה לכמעט שקט. בהתחלה זה נשמע מעניין עם אופציה לריגוש אך ככל שזה המשיך התעייפתי והתפללתי שלא תהיה להופעה הדרן (תפילותיי לא נענו). הייתי כל כך רדום שפופ ים תיכוני גנרי כלשהו שהתנגן בקולי קולות מאיזה מאזדה מתפרקת מחוץ לבארבי נשמע לי כמו הדבר הבא.

    להמשך קריאה בעכבר העיר

    קרדיט צילום: Gaya's Photos

  • סוויד בישראל: להשאר צעירים לנצח

    Suede היו סבבה אבל לא הגיעו לעילוי:

    אנדרסון בן 47 ו-"כן, הוא עדיין חתיך" כפי שאישרה העורכת שלי לאחר ששלחתי לה תמונה מאחד מהמסכים במופע, שלא לדבר על המבט הדלוק של חברתי הטובה רימה שהתלוותה אלי. לבוש בחולצת כפתורים חשופת חזה ושרשר, אנדרסון עלה לבמה ושלף את כל הטריקים שיש לו במכנסי הג'ינס הצמודים: תפיסת מיקרופון דרמטית, הרחקת מיקרופון לא פחות דרמטית, קפיצה מהמוניטורים הישר לברכיים, צעקות, הרמות ידיים, נענועי אגן, שקשוקי שיער, וכן, גם היטמעות מוחלטת בין הקהל בשורות הראשונות באמצע השיר. אנדרסון עבד קשה בשביל שיהיה שואו. הוא ביקש מאיתנו לדמיין כאילו שאין שם כיסאות בכלל כדי שנוכל לקפוץ וצבר כתמי זיעה ענקיים על החולצה. לגמרי מעריך את המאמץ, במיוחד לאור הסולנים האנמיים שמייצגים את רוב הלהקות של ימינו.

    להמשך קריאה בעכבר העיר

    קרדיט צילום: Gaya's Photos

  • טימבר טימבר בישראל: צליל אורגני מלא ברגש

    חליתי בטימברמניה:

    הוא עלה לבמה עם חליפה חומה ועניבה בהירה, הוא הציג קרחת ושיער שמוחלק לאחור, פלוס שפם מוקפד מעל לשפה. אבל אל תהיו כאלה שטחיים. קירק פתח את ההופעה לבד, רק הוא וגיטרה חשמלית, בביצוע "Memories" של לאונרד כהן. הקול שלו הדהד דרך המיקרופון באפקט פיפטיזי בסגנון אלביס ונשמע מאוד עמוק ועשיר. הוא הזכיר לי את מאט ג'ונסון, סולן The The, גם בהד, גם בגוון וגם בשפיכת הלב על הבמה לכדי צמרמורת. לגיטרה שלו היה צליל אורגני מלא ברגש. הוא הרבה להשתמש בידית הטרמולו ונתן לצלילים לנצנץ.

    לכתבה המלאה בעכבר העיר