J. Viewz חגגו 10 שנים לאלבום "Muse Breaks" אבל המסיבה לא התרוממה:
יונתן דגן היה ישראל: כפיים, הצגה נלהבת של הלהקה מיד עם תחילת המופע, וחפירות בסגנון ויקי פולארד מ-"בריטניה הקטנה", למשל על איך שהסקסופוניסט היה בסין, ואז יונתן ישן אצלו, ואז הוא חזר פתאום על הבוקר בלי חולצה, ואז הוא הביא את ה-DVD של נמר דרקון, ואז... לא התחברתי לקטע אבל הקהל הביתי מת על זה.
קרדיט צילום: Gaya's Music Photos
עשיתי ראיון בלעדי עם פעילי ה-BDS הישראלים שפועלים, בין היתר, לביטול הופעות בארץ:
"ההופעות האלה באות עם מטען פוליטי כי הן בעצם מנסות לייצג את ישראל באור חיובי - שאפשר לעשות פה הופעות, שאין כאן איומים. אבל זה לא שיש איומים, כמו שיש כאן תרבות שמנסה להעלים ושמיועדת רק לצד אחד. מתוך זה הן הופכות לחלק מהתעמולה של ישראל: תראו מי הופיע פה! תראו כמה יפה פה! כמה תרבותי פה! אבל התרבות פה היא לא תרבות הגיונית."
הייתי בגן העדן של האינדי:
לחלוף בנונשלנטיות ליד הופעה של טורי איימוס, להתעטף בניחוחות מריחואנה, לראות את השקיעה יורדת בין בניינים מרהיבים, לחפש אנשים עם תלבושות אקזוטיות, לאכול בורגר טבעוני עם כמה אנגלים שבדיוק הכרתי, לגלות שאני אוהב את פטי סמית', להתאהב בסולן של Fucked Up, לרקוד בטירוף עם חבורת הולנדים שיכורים בהופעה של Caribou, להצטלם עם המוזיקאים האהובים עליי בעולם - ברוכים הבאים לפסטיבל פרימוורה 2015 בברצלונה.
רוח המחאה של פטי סמית' העיפה אותי מהרגליים:
"כתבתי את השיר הזה עם אלן לניאר מ-Blue Oyster Cult," סיפרה פטי סמית' לפני השיר האחרון במופע, שנכתב לזכר ג'ימי הנדריקס. "אבל ב-40 השנה האחרונות רבים אבדו", היא המשיכה. "השיר הזה הוא לכל אלה שנאהבו, אבדו, ולא נשכחו". סמית' הקריאה רשימה של שמות, בין היתר של ג'יימס דין, לו ריד, וגיטריסט הרכב הרוקנרול MC5 מר פרד "סוניק" סמית'. "כל כך הרבה חברים", אמרה סמית' וחתמה את המופע עם "Rock N Roll Nigger".
קשה פה בפסטיבל פרימוורה:
חטפתי מקרה חריף של FOMO בפסטיבל פרימוורה בברצלונה. למי שלא בקיא בז'רגון, Fear of missing out, או הפחד להחמיץ, היא תסמונת פוסט-מודרנית שכזו, שלא אהיה מרוצה לא משנה מה אעשה - תמיד יהיה מישהו יותר מגניב שעושה משהו יותר מגניב בתמונות באינסטוש. אפילו בכתיבת שורות אלה, מאוחר בלילה בדירה מול כנסיית סגרדה פאמיליה המפורסמת, אפליקציית הפסטיבל החביבה הזכירה לי שעוד 15 דקות יתחיל סט של די ג'יי הטכנו האגדי Richie Hawtin. צרות של מולטי מיליארדרים.
