פוסטים מתויגים עם אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר

  • אלבומי השנה של המאזין 2010 - אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר

    אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר - אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר

    אהבתי אותם ממבט ראשון, והסתבר שהייתי הראשון שראה ושמע אותם, סתם ככה, במקרה. אם הייתי מאמין בגורל, הייתי אומר שזה היה גורל, כי אד טרנר והדנילוף סנטר להקה מעולה. הם לא נראים ולא נשמעים כמו אף אחד אחר. הם הצליחו ליצור איזשהו שילוב אקלקטי בטירוף בין סגנונות, בין השכל לבין הבטן, בין נושאי המגבעת לווייט סטרייפס לנירוונה לג'יימס פאקינג בראון. אני יכול לזרוק עליהם סופרלטיבים עד מחר, אז תעשו לי טובה, לכו לראות אותם בהופעה, תשמעו את האלבום שלהם, הוא מדבר בעד עצמו.

    לעוד פוסטים בסדרה »

  • חם חם חם

    קיץ. הרבה שמש, מונדיאל אחד שעבר, ולא מי יודע מה הרבה מוזיקה. כלומר כל הזמן יוצאת מוזיקה חדשה אי שם מעבר לים, אבל שום דבר לא נדבק לאוזן כמו שהלחות יודעת להדבק. בניגוד לקיצים קודמים, פשוט אין לי סאונדטרק מוגדר לקיץ הזה.

    אממה, דווקא בגזרה הישראלית העניינים לוהטים כמו חול על החוף בטמפרטורות מופרזות עם אלבומים שיצאו ו/או שעומדים לצאת שאפילו מעפילים בקלות על מאות האלבומים שיוצאים להם בגולה. לא יצא לי עדיין לשמוע את האלבומים פר סה, אבל אני ממש מצפה לכך בכיליון אוזניים בתקווה שסוף כל סוף יהיה משהו לשמוע.

    קין והבל 90210 - מסע הכזבים של קין והבל

    קין והבל 90210 בפעולה, צולם על ידי איתי סקלי

    בשנת 2008 הם היו בין הזוכים האולי מאושרים בקורנות להופעות הבנותזונה של השנה (איזה פאשלה, שכחתי להמשיך את זה בשנת 2009), ומאז אני מחכה לשמוע את הרפש הנא שלהם גם על גבי פס ההקלטה הוירטואלי. שנתיים לאחר מכן איכשהו כל הכאוס, החירפון, והאקסטזה שהם קין והבל 90210 הצליחו להתלכד אל תוך אלבום מוקלט. אני מאוד שמח, כי ההרכב הזה היה כל כך נפיץ עד כדי כך שחשבתי שיתפוצץ ויעלם מהשטח.

    אם לשפוט לפי השירים ששמעתי ברדיו זה חתיכת אלבום מופת של רוק ישראלי, וכשאני אומר את זה אני מתכוון לכך שסוף כל סוף יש פאקינג רוק ישראלי, ולא כל השיט הרכרוכי, השבלוני, והצפוי הזה שמתהדר לשווא בשם הז'אנר. אני לא מצפה לפחות מיריקות, צחוקים, וריפים ב-7/8 מהפאוור טריו העצבני הזה שצריך לשמוע בווליום של 11.

    ירונה כספי - אגו

    ירונה כספי כפי שהיתה ב-2008, צולם על ידי יפעת ורצ'יק

    את שמה של ירונה כספי ראיתי לראשונה בשרת העיוור. לא חקרתי את זה, חשבתי שזו עוד איזה סינגר סונגרייטרית ישראלית שפשוט לא תעניין אותי. למזלי לאון פלדמן הביא אותה לאחד מערבי הלכלוך באוזן המשובחים שלו, ואני עמדתי שם עם פה פעור. הנה עמדה בפני יוצרת בועטת, צועקת, עם יד יציבה על הגיטרה וגרון שמנקז החוצה לב מדמם. התדיינתי פעם עם ידידה מי היא פי ג'יי הארווי הישראלית, ואם בילי לוי היא אולי פי ג'יי בלוק הרוקנרול השחרחר והסקסי, ירונה כספי היא הפי ג'יי במוזיקה ובנשמה.

    כל כך התרשמתי מההופעה שלה וכל כך לא היה לי מושג מי זאת ירונה כספי (שנגנה בין היתר עם ערן צור), שאחרי ההופעה פשוט הצעתי לנגן בשבילה באס. למרות שהייתי נובאדי מוחלט היא הזמינה אותי לנגן, ולמרות שהייתי רחוק מהרמה המוזיקלית שהיא בטח רגילה אליה היא החמיאה לי ובכלל היתה מאוד מעניינת.

    כך או כך, אחרי 2 אלבומים טובים גם הם, כנראה עכשיו בא המאסטרפיס שלה שאמור להיות עוד יותר מחוספס ומגוון ופשוט פאקינג טוב. אז תזכרו שירונה כספי זה לא עוד איזה סינגר סונגרייטר רדומה, ירונה כספי זה פי ג'יי הארווי הישראלית ומעבר לכך. הופעה חשמלית ב-28 ביולי בלבונטין 7.

    פלישת חוטפי הגופות + אד טרנר והדנילוף סנטר

    בן טברסקי מפלישת חוטפי הגופות בפוזה אופיינת

    קיבצתי אותם יחדיו משתי סיבות. קודם כל כי המתופף המוכשר של שתי הלהקות, כמו קלארק קנט וסופרמן, הוא אותו האדם, אורי רנרט. ושנית כל כי שתי הלהקות משיקות אלבום בהופעת השקה גב אל גב ב-31 ביולי בלבונטין 7.

    אז על הפאוור טריו שעושים ארט-Fאנק-Pאנק-ניוז-גרוב קראתם כבר בתחילת השנה כשהם פשוט העיפו אותי, ואני מת לשמוע את האלבום. את פלישת חוטפי הגופות אולי אתם זוכרים גם כן מפרסי קורנות להופעות הבנותזונה של שנת 2008 שהם קיבלו על האנרגיה הלא נורמלית שהם הפגינו בזמנו בפטיפון, במיוחד סולנם הבלתי נלאה, בן טברסקי.

    מה שלא יאמן זה שמאז רמת האנרגיה בהופעות שלהם רק עלתה. אם יש להקות שמתיאשות שלא בא קהל או כל מיני תירוצים אחרים ונעלמות להן, פלישת חוטפי הגופות לא סופרים את זה. גם אם יש 5 אנשים בקהל תראו אותם נותנים את כל מה שיש עד שלא נשאר כלום, ואז עוד קצת. האנרגיה ויכולת הנגינה המהירה והמדויקת שהם מפגינים בהופעות מבישה את רוב הלהקות בארץ, והם רק משתבחים עם השנים.

    עכשיו כשיצא האלבום הם יקבלו הזדמנות להוכיח שהם יודעים לעשות מוזיקה ושהם להקת הארדקור Pאנק מעולה אפילו בסקאלה גלובאלית. גם הם אגב, כמו קין והבל, שרים בעברית ונותנים למונח "רוק ישראלי" את המשמעות שהוא ראוי לקבל, רוק!!!

    נ.ב. לתוהים מדוע אני לא כותב בבלוג לאחרונה, מדובר בסיבה הסטנדרטית של היותי עסוק מאוד ועם מעט השראה.

  • אד טרנר וקניון בטבריה

    זה היה ערב סתיו נעים. הלכתי ברחובות בקצב הליכה עירוני שכזה, קצב שאמור להביא אותך מ-A ל-B מהר ללא מזמוזים מיותרים. אפילו מכרים שנקרים בדרכך בקצב ההליכה הזה מקבלים רק "היי" ללא שארית הסמולטוק, אם יוצא לי לשים לב אליהם בכלל מרוב מהירות ופוקוס להמשיך קדימה.

    הייתי בדרך לערב הראשון של תחרות GBOB שהוזמנתי לצפות בו, כזכור אותו ערב שקרוסלה לקחו, והחלטתי ללכת ברגל (אני אוהב ללכת ברגל). טסתי דרך נחלת בנימין לכיוון הבארבי. פתאום שמעתי בדרך צלילים גרוביים של מוזיקה חיה, משהו לא ברור. הבנתי שאני נמצא ליד הריף רף ושקורה שם משהו. אני לא משוגע על הריף רף, אבל האינסטינקט אמר לי להכנס. שמתי את הבלמים, הסתובבתי ב-90 מעלות ונכנסתי.

    בפנים נגנו להם טריו - באס מפגיז עם דיסטורשן מלוכלך עמוק מהביוב, תופים עם גרוב מטורף ומוזיקליות שופעת, ותמהוני אחד על הקולות שצעק אל תוך המקרופון את הפואמות הכנראה חתרניות שלו. זה היה רק אני והם, ואיזה מלצרית שהסתובבה וסידרה את המקום לקראת הגעת הלקוחות. איזה כיף! השיר שהם בדיוק נגנו הסתיים. מחאתי כפיים ואמרתי שזה מעולה. הם התלבטו והחליטו לעשות עוד אחד בעידוד שלי. נכנסתי לזה, פשוט התנוענעתי שם לבד מול האנרגיות המעולות האלה. רק אני והלהקה בסאונדצ'ק.

    לא יכלתי להשאר לצערי, אז בסוף שאלתי איך קוראים להם ומתי הם מופיעים שוב. לא הקשבתי כמו שצריך, וכל מה שהבנתי היה בכלל "טד טרנר אנד דה ______", אבל לא היה נעים לשאול. המזל הוא שהצגתי את עצמי אישית, השארתי את המייל שלי, ובכך נפתח המיילינג ליסט הרשמי של הלהקה החדשה.

    הגעתי בסוף דרך המיילינג ליסט לחזות בהופעה מלאה שלהם בצימר ונגנבתי לגמרי. נגנבתי מהמלודיות המטורפת שלהם תודות לבאסיסט שלא מפסיק להביא אותה בליינים מארץ הליינים ושר קולות רקע, מן גרסת הבאס האסורה של ג'ק ווייט. נגנבתי מהתיפוף הסופר ורסטילי שנע בין מקצבי מזרחית דרך גרובים של מתופף Fאנק מחורפן ועד התפרעות מוחלטת. לצערי הסאונד היה בעייתי ולא שמעו את הסולן כמו שצריך, אבל מהנוכחות האינטנסיבית שלו היה ברור לי שהוא אומר משהו חשוב שהוא מאמין בו. ביחד הכל מתחבר למשהו שגורם לך לרצות להניע את הישבן ולבעוט במישהו באותו הזמן ולתהות על העניין.

    אז אם נמאס לכם מהעשור הקודם ואפילו עצם כתיבת המילה "עשור" צורמת לכם, אם אתם מרגישים שאין משהו חדש בביצה המקומית ומשהו חדש בכלל, אם נמאס לכם מלהקות נטולות באס ואתם רעבים לתדר נמוך ומטונף, אם אתם רוצים מוזיקה שבועטת גם בבטן גם בישבן וגם בראש, טוסו להופעה של אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. יש אחת כזאת ביום שישי הזה ה-15.1 בלבונטין 7 בשעה 15:00 כחלק מחגיגות היום הולדת של בן ריפתין (מזל טוב!).

    אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. תשננו את השם הזה, הוא פחות קליט אפילו מתרבות ניכור שיעמום ויאוש. אולי יעזור לכם לזכור שהם על שם קניון בטבריה בשם דנילוף סנטר. טרם ידוע לי מיהו אד טרנר, אלא אם כן מדובר ב-VP של CNN. יודעים מי הוא או מה הקשר שלו לטבריה? תשאירו תגובה ותחשפו את סוד הלהקה. בינתיים קבלו את הלהיט שלהם בביצוע חי בבאסס, את "סופי" (יש עוד קליפים ביוטיוב):