פוסטים מתויגים עם סוג ב'

  • אינטרו 38: סוג ב - חיפה רוקס

    (צילום: מיכאל לירן)

    בין מאה הלהקות שהופיעו בפסטיבל חיפה 100 האחרון, תפסו את תשומת ליבנו כמה הרכבים חיפאים שמחזירים את הרוק למגבר. אחד מהם הוא סוג ב, שלישייה שמושפעת מהצד המחורע של הניינטיז הישראלי עם הרבה דיסטורשן וליריקה עצבנית בעברית. אז כמובן שתפסנו אותם להכרות.

    1. מי חברי הלהקה?

    איתמר אבן - בס, קולות שניים; תומר שטרן - תופים; אוריה פינקל - גיטרה, שירה.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    אוריה: תומר ואני מכירים מכיתה א' ויחד עם עוד חמישה חברי ילדות אנחנו שומרים על החבורה. בכיתה ח' התחלנו לנגן פעם בשבוע יחד עם שניים מהחברים שלנו אבל לא ממש לקחנו את זה לכיוון רציני. לפני שלוש שנים בערך לקחנו את עצמנו בידיים והתחלנו להופיע בחיפה עם יותם דה-לה זרדה (בס) וגיל שומרון (גיטרה/בס). יותם עזב בשלב מסוים בגלל הלחץ בלימודים ולאחר שנה גם גיל נפרד מאיתנו, חיפשנו בסיסט וזכרתי את איתמר מקורס משותף באוניברסיטה.

    איתמר: אני מגיע מעיר האורות, שופעת התרבות הלא היא נשר רבתי. בעוונותי עשיתי תואר בכלכלה באוניברסיטת חיפה, שם הכרתי את אוריה. את תומר הכרתי לראשונה כשאוריה הזמין אותי לבוא לשמוע אותם מנגנים ונגנבתי לאללה מאיך שהוא מתופף, עד לאותו רגע לא האמנתי שיש מתופפים כאלה בארץ.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אוריה: בגדול רוק אלטרנטיבי, אבל אני מאמין שאנחנו יוצרים משהו ייחודי משל עצמנו.

    איתמר: משהו על הסקאלה בין גראנג' לבריטפופ עם קמצוץ של תוהו ובוהו מקומי.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    תומר: את השם המציא גיל שומרון - חבר קודם בלהקה שהוא גם חבר ילדות - כבר לפני הרבה שנים ואנחנו מתחברים אליו עד היום. היינו מנגנים אצלי בחדר עם ציוד סוג ב', בלי מיקרופון לשירה והכל נשמע בעיקר כמו רעש (לא הרבה השתנה).

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    תומר: רעש טוב.

    איתמר: להלחין שיר עם יותר מארבעה אקורדים.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    אוריה: לומד תואר שני לסטטיסטיקה ומארגן הופעות אלטרנטיביות בחיפה.

    איתמר: ביום אני אנליסט בחברה ליעוץ כלכלי ובלילה אני מנסה להיזכר מי אני ואיפה אני גר. חוץ מזה אני נשוי באושר וחי חיים בורגניים למדי.

    תומר: עובד בלילה, ישן ביום.

    7. ממה אתם מושפעים?

    אוריה: נירוונה זו הלהקה שגרמה לנו באמת להימשך למוזיקה, כשיצא האוסף שלהם עם השיר הגנוז "You Know You're Right" אני ותומר קנינו אותו ביחד ועשינו הסכם בעלות עליו של שבוע-שבוע. אני לא חושב שאנחנו מנגנים ממש גראנג' אבל הוייב שלנו הוא מאוד גראנג'י וגם אומרים לנו את זה בהופעות. שלושתנו גדלנו גם על הרוק הישראלי של הניינטיז (משינה, קספר, איפה הילד, מוניקה סקס, וכו') אבל עם הזמן לקחנו כיוון מעט כבד יותר. הגיטריסטים שהכי השפיעו עלי הם ג'וש הומי, גראהם קוקסון, ואסף שריג.

    תומר: המתופפים שאני אוהב וגונב הם דייב גרוהל, ג'ימי צ'מברלין, וג'ון בונהאם. אה ורינגו, בדוק רינגו.

    איתמר: אני מושפע ממחזות זמר באוף ברודווי, מהמלחין הצרפתי הרומנטי הנודע דבוסי, וימי ויסלר מהבילויים.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אוריה: "Murray Street" של Sonic Youth.

    איתמר: אני אהיה פרובינציאלי ואלך על "מפלצות התהילה" של משינה, אלבום שאני חייב לו הרבה מאוד!

    תומר: ריקי מרטין - האוסף.

    9. איזה אלבם הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אוריה: כל אלבום אוונגרד שיש בעולם.

    איתמר: כל אלבום של בית הבובות שיש בעולם.

    תומר: כל מה שמיוז עשו אחרי "Absolution".

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    אוריה: אישית הייתי מאוד רוצה לחמם את דוקטור קספר. בדומה למוניקה סקס הם החלו לאחרונה להוציא שירים חלביים מדי, אבל הם יצרו משהו מאוד חריג ולא רק בנוף הישראלי. הייתי לפחות בעשר הופעות שלהם.

    תומר: את הגרייט משין.

    איתמר: לא יודע לגביי לחמם, אבל הייתי מת לחזור בזמן ולנגן עם כל מיני להקות בהופעות בלתי נשכחות שנכנסו להיסטוריה, נניח עם אליס אין צ'יינס באנפלאגד.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    איתמר: חיפה אימפריה!

    אוריה: word.

  • 13 הופעות שאסור לפספס בפסטיבל חיפה 100

    העיר התחתית היא הבית של התרבות האלטרנטיבית בחיפה, מקום שאני מבלה בו לילות רבים. בגלל זה אחד האירועים המוזיקליים שהכי משמחים אותי הוא פסטיבל חיפה Live 100 שבמסגרתו מתקיימות 100 הופעות של אמני אינדי ישראליים במשך שלושה לילות בשלל הפאבים והבארים של העיר. אם אתם מכירים את הפסטיבל וראיתם את הליינאפ בטח כבר תכננתם ללכת להופעות של השמות הגדולים של הפסטיבל: אסף אמדורסקי, גלעד כהנא ואולי אפילו הילה רוח שיש לה באזז לא קטן בשנה האחרונה. ההופעות האלו בהחלט יהיו נהדרות ולא יאכזבו אתכם, אבל היופי של הפסטיבל טמון באמנים הצעירים והחדשים יותר, אלו שהוציאו פחות חומרים וקיבלו פחות התייחסות מהקהל ומהמבקרים, והפסטיבל הוא הזדמנות טובה להכיר אותם. ריכזתי רשימה של 13 אמנים כאלו שיופיעו בפסטיבל, שמעניין אותי אישית לראות אותם בהופעה ושכדאי לכם ללכת ולגלות אותם.

    חשש אמיתי

    הלהקה הגבעתיימית עושה מוזיקה שנשמעת בדיוק כמו שמוזיקה שנעשית על ידי צעירים צריכה להישמע. השירים שלהם עוסקים בקיץ האחרון כנערים, בין סיום של תקופה אחת להתחלה של תקופה אחרת בחיים, והפאנק הפופי שלהם הוא המצע המושלם לטקסטים האלה. הם הוציאו בתחילת השנה אי פי בכורה בשם "הודעה מוקלטת", ובו חמישה שירים שרק מחכים לרגע שהם יהפכו ללהיטים.

    עיזה בר, יום שלישי 6.9, בשעה 21:00

    Simple light

    סימפל לייט מגדיר את המוזיקה שלו כ-"רגאיי-דמדומים", והמוזיקה שלו בהחלט הכי אפקטיבית כששומעים אותה במהלך הלילה. הטקסטים שלו עוסקים במסע ואובדן זהות, בטבע ובאמונה, אבל הדבר המעניין היא הדרך שבה הוא שר אותם, ומערבב בין עברית לאנגלית בצורה זורמת וקליטה. בתחילת הקיץ יצא אי פי הבכורה שלו, "Night Creature", והוא מכיל 4 שירים, שהאחרון שבהם הוא לחן למזמור מתהילים.

    דוברין, יום שלישי 6.9, בשעה 21:00

    Her Majesty the Queen

    להקת האינדי פופ החיפאית מצליחה לעשות מוזיקה עם הרבה נשמה והשפעות מהאייטיז, ועדיין להישמע עדכנית ונכונה לסאונד של מוזיקת הפופ האלטרנטיבי ב-2016. האי פי שיצא להם בתחילת השנה, שזוכה גם להתייחסות מצד מבקרים בחו"ל, מוכיח את הפוטנציאל של הלהקה להיות הדבר הבא בפופ הישראלי.

    סינקופה, יום שלישי 6.9, בשעה 22:00

    עובר

    הלהקה עם השם המטריד-משהו עושה סטונר-רוק בעברית, בז'אנר שבו רוב הלהקות הישראליות מחליטות לשיר באנגלית. מהשיר היחיד שיש להם ביוטיוב, בנוסף לסרטוני החזרות שהם מעלים לעמוד הפייסבוק שלהם, עולה שהופעת הבכורה שלהם בפסטיבל תהיה אחת מהופעות הרוק המעניינות שבו.

    עיזה בר, יום שלישי 6.9, בשעה 22:00

    סוג ב

    כל האזור של חיפה והקריות, עם כל התעשייה והזיהום, אמור להיות פס ייצור של להקות פאנק זועמות. ובאמת, בשנים האחרונות קיימת התעוררות של להקות פאנק בעיר, כשהבולטת מביניהן היא סוג ב'. הפאנק של סוג ב' לא מהיר וחסר מעצורים, אלא איטי ומלודי, על גבול המטאל. כתיבת זרם התודעה של הלהקה הופכת אותה לקצת יותר ייחודית משאר להקות הפאנק החיפאיות, וגם פה, כמו במקרה של להקת עובר, הבחירה לשיר בעברית נותנת יתרון על גבי שאר הלהקות בסצנה.

    בארקי, יום שלישי 6.9, בשעה 22:00

    שרון דואק והסטוקס

    לפני הכל, שרון דואק היא כותבת חכמה ומיומנת. היא לוקחת סגנונות כתיבה מיושנים יחסית כדי להכניס בהם שפה ורעיונות חדשים יותר. בדרך היא גם מכניסה המון שנינות ואופי לתוך טקסטים אישיים. תוסיפו לזה את המוזיקה שמשלבת בין בלוז, ג'אז, ופולק של להקת הסטוקס שמלווה את דואק, וקיבלתם את "פרי מדבר", אלבום בכורה של זמרת שקל להתאהב בה, זמרת שיכולה לעמוד בקלות לצד גיבורות נשיות אחרות באינדי-פולק הישראלי של העת האחרונה כמו דניאלה ספקטור ודורון טלמון מג'יין בורדו.

    בית בובות, יום רביעי 7.9, בשעה 21:00

    ניסו

    מכל האלבומים הישראליים המוצלחים שיצאו בשנת 2015, דווקא האלבום הישראלי שהכי אהבתי, "היסטוריה ב'" של ניסו, לא זכה להתייחסות מהמבקרים והקהל בישראל. גם שנה אחרי שיצא, הוא עדיין אלבום שלם שמלא בטקסטים אישיים ומקוריים, שמרגישים פשוטים בהתחלה אבל ככל שמקשיבים יותר מגלים חרוזים, הגיות ומשפטים קטנים שמכילים בתוכם אמירה רגשית ענקית. מתחת לכל זה, ניסו הוא גרסה הרבה יותר מעניינת של עידן עמדי, עידן חביב, ועוד כמה עידנים שכבשו את המיינסטרים של גלגלצ. ההופעה של ניסו בפסטיבל היא אולי ההזדמנות הכי גדולה שלו לפריצה עד כה, אז אני מפציר בכם לא לפספס אותו.

    פיינט, יום רביעי 7.9, בשעה 22:00

    דניאלה טורג'מן

    הקול העדין של דניאלה טורג'מן, לשעבר סולנית Tiny Fingers, יחד עם מוזיקה אקוסטית מהפנטת, נותן הרגשה שאנחנו נמצאים תחת כישוף. כל השירים הפשוטים באלבום הבכורה הקטן שלה מהשנה שעברה מרגישים נורא גדולים ככל ששומעים אותם יותר, כך שאפשר להסביר את זה רק בדרך אחת: קסם. כנראה שתרגישו את אותה התחושה בהופעה שלה בפסטיבל, רק היא וגיטרה אקוסטית.

    פאב ה"עוגן", יום רביעי 7.9, בשעה 22:00

    נועם וזאנה

    נועם וזאנה גרה באמסטרדם והאלבומים שלה זוכים לביקורות משבחות על ידי המבקרים שם, אבל היא לא מקבלת הרבה התייחסות מהקהל הישראלי. האלבום השני שלה, "Love Migration", יצא לפני שנתיים וזכה להצלחה גדולה בחו"ל. באלבום וזאנה מתעסקת במשברי זהות המתבטאים במערכת יחסים ממרחק. יש פה שירי אהבה מתוזמרים וגדולים מהחיים שמעבירים טקסט חשוף ואישי.

    פאב הקבאריט, יום רביעי 7.9, בשעה 22:00

    פאב קלמנ'ס, יום חמישי 8.9, בשעה 22:00

    Mad & Lost

    יש סצנה אלקטרונית די גדולה בחיפה, והצמד מאד אנד לוסט של רן לביא ולי מילר הם אחד ההרכבים שמייצגים אותה בפסטיבל. אי פי הבכורה שהם הוציאו אמנם מכיל רק 3 שירים, אבל אלו שלושה שירים ממכרים שקשה להפסיק לשמוע אותם, שירים היפראקטיביים ומרגשים, מרקידים ומלודיים כאחד. קשה לעמוד בשקט בזמן שהשירים האלו ברקע, ואני מאמין שגם ההופעה שלהם תהיה בהתאם.

    בארקי, יום חמישי 8.9, בשעה 21:00

    בני אסתרקין

    בשנה שעברה בפסטיבל הייתי בהופעה של בני אסתרקין במרתף 10, וכמות הקהל הייתה זעומה להחריד. נורא התאכזבתי כי אלבום הבכורה שלו הוא אחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים של הגל החדש של סצנת ההיפ הופ. "יום אחד כל זה יהיה שלנו" הוא עדיין אלבום מפוספס, ונשאר רק לקוות שהשנה יגיע יותר קהל לגלות את הכישרון של אסתרקין.

    בארקי, יום חמישי 8.9, בשעה 22:00

    The Aprons

    "כובש" זאת המילה הטובה ביותר לתאר את המוזיקה של טליה פרי וחווה כהן. האזנה לשירים שלהן היא כניסה לעולם חלומי שנבנה לאט-לאט סביבך. הצמד כבש אותי עם אלבום הבכורה שלהן ב-2012, והסינגל שהן הוציאו לאחרונה זכה לשבחים רבים בקרב המבקרים, ולי הוא בעיקר הגביר את הציפייה לאלבום הבא שייצא בקרוב.

    בית בובות, יום חמישי 8.9, בשעה 23:00

    3421

    3421 הם אחד מההרכבים הכי מוערכים שיצאו מחיפה בשנים האחרונות. הם חלק מהלייבל האלקטרוני BLDG5 ועושים דאבסטפ עם נגיעות של פסיכדליה ושיגעון כללי. אלבום הבכורה שלהם, "Bipolar", יצא ממש עכשיו. הדינמיקה בין המתופף חזוס והזמר\קלידן שוזין מובילה לאנרגיות מעיפות בהופעה, והאלקטרוניקה הפסיכדלית שלהם תתאים בול לשעה המאוחרת יחסית.

    סינקופה, יום חמישי 8.9, בשעה 23:00