פוסטים מתויגים עם אינטרו

  • אינטרו 74: יודקו - מוזיקה אלקטרונית נטולת בולשיט

    קרדיט: אייל פאר

    הפעם אתן לקרן דוניץ (באטרינג טריו, לא דובים) להציג את הקולגה הטריה מהלייבל Raw Tapes: יודקו. "יודקו הוא אחד האנשים המיוחדים שמסתובבים בינינו. במקור סקסופוניסט ג׳אז וירטואוז, מוזיקאי מוכשר, שמנגן מגיל צעיר בהרכבי ג׳אז בארץ ובעולם. אני חושבת שדווקא בגלל המקום שממנו הוא בא, הגישה שלו לאלקטרוניקה מיוחדת כל כך. יש משהו בגישה שלו למוזיקה אלקטרונית שמפשיט את כל הבולשיט וחודר ישר למהות. מלאת נשמה, בלי צורך להיות מוגדרת בקלות. כשהוא שלח לי טיוטה ראשונית של האלבום, שמעתי אותה בלופים שבועות. האלבום הזה הוא יציאה מרעננת לגמרי ברפרטואר של הלייבל. הזיות עמוקות של רעשים מוקלטים, רעשים אלקטרוניים ואנלוגיים, שמתחברים יחד ויוצרים כל מיני צורות. איכשהו המוזיקה הזאת, עם האבסטרקט האינסופי שלה, נוגעת באופן כל כך נוגה. אני מרגישה שהחייזרים מתקשרים איתי דרך יודקו, וקוראים לי לבוא הביתה"

    1. מי אתה?

    יהונתן יחזקאל יודקוביץ (י.י.י) 30.4.83, גובה - 1.78, משקל - 64, שיער - חום, עיניים - ירוקות. את השמות האלו נתנו לי ההורים שלי, שכנראה מאוד אהבו אחד את השנייה באיזה רגע של קסם אי שם בשנת 82. נבראתי בחשכה מיימית ושם גדלתי כמה חודשים, עד שבניגוד מוחלט לרצוני נשטפתי אל מחוץ לעולם הקטן והמושלם שלי ופגשתי באור לבן ומסנוור.

    2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    נולדתי בלטרון שבשומרון וגדלתי ברשפון (ירושלים). כשנולדתי מספרים שהדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי לאוויר העולם זה לבכות, ככה הכול התחיל. כנראה שהמעבר בין העולמות היה כל כך מטלטל ומעורר השראה שהיתהי חייב להביע את זה על ידיי הפרחת תדרי קול לאוויר. ככה עושים מוזיקה, לא?

    3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

    בתור התחלה מוזיקה היא לא שלי. היא מעולם לא היתה ולא תהיה שייכת לאף אחד. היא לא רכוש. היא לא קניין ולכן אני לא יכול לתאר את המוזיקה שלי, כי אין כזה דבר. האדמה לא שייכת לנו, אנחנו שייכים לאדמה ואמורים לדאוג ולשמור עליה. אותו הדבר עם מוזיקה. המוזיקה אולי יכולה לתאר אותי או באופן יותר מדויק, אותנו. בשביל זה תצטרכו לפנות זמן ומקום, (אולי) לעצום את העיניים, ולהקשיב. משימה לא בהכרח קלה בימינו. בהצלחה עם זה.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    האמת היא שלא אני בחרתי אותו. הרבה חברים קוראים לי יודקו (וגם לאחי הקטן). קורה לא מעט שאנשים שלא קרובים אליי קוראים לי יודקו ולא יודעים את שמי הפרטי. לפעמים זה עולה לי על העצבים, בעיקר כשחברים מציגים אותי בפני אנשים (נשים) כיודקו. יום אחד התמרמרתי על התופעה באוזני חבר שלי יובי (rejoicer) וכתגובה להתמרמרות שלי קיבלתי את השם האבסטרקט או יודקו האבסטרקט. יום אחד כשאהיה גדול יקראו לי יודקו האסטרל.

    5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

    מוזיקה היא דרך תקשורת שביכולתה לבטא תדרים רגשות ורעיונות שמילים עשויות לצמצם או להשטיח. מוזיקה ביכולתה לקשט ולהתייחס לחלל ולזמן (שם הם אותו הדבר). אבל בעיקר אני רוצה דרך המוזיקה להלחם בזומבים ולטאות.

    6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

    אני אוהב לישון לפחות 8 שעות ביממה וכשאני מתעורר אני אוהב לשתות מים, זה משהו שאני משתדל לעשות כמה פעמים ביום (וגם לבקש מהמים תודה). נשימה היא פעילות מאוד חשובה, נשימה שיש בה כוונה ולא נעשית בצורה אוטומטית. ישנם מים באוויר לכן שאנחנו נושמים אנחנו בעצם גם נושמים מים. אני מאוד אוהב להביט באש, תופעה מסתורית וקסומה בעיניי וגם ללכת יחף על האדמה. יש מצב שאני היפי?

    7. ממה אתה מושפע?

    קודם כול אני מושפע מכל שושלת אבות אבותיי באשר הם, אני מאוד מושפע מההורים והאחים שלי ומכול משפחת הדם שאני חלק ממנה. כול אדם חיה צמח ותופעה על פני כדור הארץ שאי פעם באתי איתם במגע מאוד השפיעו עליי. השמש הירח והכוכבים הם חלק בלתי נפרד מההשפעות שלי. וגם אפקס טווין.

    8. איזה אלבום היתה לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    יש טיסות למאדים? אדיר. רגע אני צריך לארוז חמש דקות, חכו לי. מי עוד בא? מה אני טס לבד? כיוון אחד? זה מתחיל להישמע כמו עונש. במה אני אשם? רגע רגע רגע, אתם שולחים אותי בטיסה בכיוון אחד למאדים לבד עם ווקמן וקסטה אחת בגלל דו״ח חניה משנת 2013 שלא שילמתי? Keren Dun & Yudko - What it is

    9. איזה אלבום היתה מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

    מספרים שיש ניגון, ניגון שעדיין לא נמצא, כשיימצא הניגון הזה ובני האדם ילמדו אותו וישירו אותו ביחד אז תבוא הגאולה, תיולד האנושות החמישית ושחר חדש יפציע. לפני השמועה הזאת אני מניח שגם הניגון ההפוך קיים, ניגון שיביא את ההפך מהגאולה, ואני מאוד מקווה שלא ימצאו אותו. במקרה שכן יימצא אני אשתמש בכוח העל שיש לי למחיקת אלבומים מדפי ההיסטוריה ואמחק את הניגון הזה ואת כול האלבום שעליו הוא נמצא.

    10. איזה אמן היתה רוצה לחמם ולמה?

    יוצאים לטור כלל עולמי (אולי גם למאדים) בשנת 2020 Buttering Trio. הם חברים שלי ואני מאוד מאוד אוהב אותם והכי כיף זה לטייל עם חברים ברחבי היקום.

    11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    זמן הוא הדבר היחיד שיש לנו, והדבר היחיד שבאמת חשוב. כסף רכוש קריירה הישגים וליקוק לטאות לא שווים את הזמן המוגבל שיש לכל אחד מאיתנו. זמן הוא לא משאב אין סופי ואין לדעת מתי הוא יגמר. ולכן חשוב לחלוק את הזמן הזה שיש לנו עם אנשים שאנחנו אוהבים, לקשט אותו ולהתייחס אליו יפה, כי עכשיו הוא הזמן היחיד שקיים, עכשיו הוא זמן מקודש. תודה, וחג חיים שמח ∞

    הופעות קרובות
    יום שלישי 21.11.17 - מסיבת השמעה ברומנו - תקלוטים של יודקו, קרן דן וריג׳ויסר

  • אינטרו 73: Ghost Bag + Tine Fetz - מיקרוקוסמוס סגור

    הכל התחיל מהודעה מהאקסית: האם חברה של חברה שלה יכולה להלוות ממני בס? אני לא מלווה בס בכזאת קלות, אז ביררתי מה הסיפור. מסתבר שהבס נועד לצמד האירופאי Ghost Bag & Tine Fetz שבאים לבקר בארץ ולעשות הופעה קטנה ב-11.11 באוגנדה. הלואו-פיי הפולקי שלהם מצא חן בעיני, אז לא רק שהסכמתי להלוות להם את הבס, אלא גם הזמנתי אותם לאינטרו.

    1. מי חברי הלהקה?

    חברי הלהקה הם ניק יונגן והמאיירת טינה פץ. ניק מקליט לבד בבית תחת השם Ghost Bag ומנגן בלהקות כמו Sleep Kit, Baby Galaxy ו-I Am Oak. טינה עושה קומיקס ואילוסטרציה למגזינים שונים ושחררה ספר בשם "This Is Not Uganda: Observations from Israel".

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ניק מגיע ממאסטריכט בהולנד וטינה גרה בברלין.

    ניק: יום אחד גיליתי יצירות של טינה דרך חבר משותף וזה ממש דיבר אלי. אז ביקשתי ממנה לעצב חולצה ללהקה שלי בייבי גלקסי. הזמנתי אותה להופעה כשעשינו טור בגרמניה אחרי חצי שנה. טינה: קחי את זה מפה, אני מדבר יותר מדי בכל מקרה.

    טינה: זמן קצר לאחר מכן החלטנו לעבוד ביחד על פרויקט שיהווה דיאלוג אומנותי בינינו. אני צירתי ציורים ואז ניק קיבל מהם השראה וכתב שירים. ואז שלחתי לו עוד ציור שקיבל השראה מהשיר וכו'. תקשרנו רק אונליין ודרך האומנות שלנו. זה נהיה מאוד אינטנסיבי. אחרי שעבדנו על זה במשך חודשיים בכל דקה פנויה, היו לנו 11 שירים ו-11 ציורים שיצאו בתור אלבום ופנזין בתחילת 2018.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    ניק: בעיקר בתור הקלטות ביתיות. מוזיקה שנכתבה והוקלטה במיקרוקוסמוס סגור. אולי אינטימי? ליצור את זה היה תהליך מאוד אינטימי. בהחלט אינטרוספקטיבי. לגבי האינסטרומנטציה האלבום די מגוון: לפעמים זה מבוסס על גיטרות, לפעמים סינתי, לפעמים הרכב מלא (אני מנגן על כל הכלים). להקלטות שטח גם יש חלק גדול בזה. האלמנט הכי עקבי הוא כנראה השירה שלי.

    טינה: מאוד כנה. ונעים להאזנה. תיכנעו לזה.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    ניק: אני לא יודע אם אני זוכר את זה כמו שצריך, אבל גלשתי ברשת כשהייתי בן 17 ואז גיליתי את המושג הזה. אנשים שואלים אותי אם זה מהסרט "אמריקן ביוטי", אבל זה לא! חה.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    ניק: להפוך מחשבות מקוריות ורעיונות לפורמט יותר מוחשי: מוזיקה. או להפך. אתה לוקח משהו מהרעיון המקורי ומכניס אותו לעולם היום יומי בעזרת מכשירי הקלטה. זה כל כך מרתק ויכול להרגיש ממש מידי. אני מקווה שאוכל להמשיך לעשות את זה במשך הרבה זמן. אני מקווה שאעשה עוד דברים שאני לא יכול לדמיין, לפחות כרגע.

    טינה: בשבילי זה קטע חדש. האומנות המועדפת עלי היא ציור, אבל תמיד אהבתי מוזיקה. ניגנתי גיטרה בתיכון בלהקת פאנק חסרת שאיפות ובחזרות עם חברים לפני כמה שנים. אז הפרויקט הזה פותח לי דלתות ואשמח להמשיך לנגן.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    ניק: אני עובד בתור שליח על אופניים במאסטריכט. לטינה ולי יש גם אינטרס משותף בפסיכולוגיה חובבנית.

    טינה: ציור. לפרנסה ובשביל עצמי.

    7. ממה אתם מושפעים?

    ניק: מוזיקלית, כל רשת הרפרנסים של מה שאני מכיר. יש לי אובססיה למוזיקה מגיל מאוד קטן. אני חושב שזה התחיל כשהייתי בן 7 והייתי יושב בבית ושומע כמה שיותר אבבא שיכלתי. כשאני חושב על זה, משם מגיע הסנטימנט המלנכולי במוזיקה שלי. בתור נער הייתי בקטע של אימו וזה מתי שהתחלתי לנגן בלהקות. הפרספקטיבה שלי על מוזיקה השתנתה באותה תקופה כי כבר לא הייתי רק צרכן, אלא גם יוצר. היום אני מבלה חלק גדול מהשגרה שלי במחשבות על סאונד, מוזיקה ערומה, מוזיקה בתור אומנות, מוזיקה ככלי טעון פוליטית, מוזיקה כהיפותזה, מוזיקה כמשהו שיוצר תמורות בתודעה ובצורה שבה אני חווה את הזמן. פה זה כבר נהיה לא ברור כל כך. זה יכול ממש להעסיק אותי, בכל זמן נתון, והמחשבות האלה מתערבבות במה שאני עושה. ואז יכולה להיווצר קורלציה. אם אצטט ליריקה מאלבום שמתאים למה שאני מנסה לומר: "זה ברור מאליו אך קשה לתפיסה, שלכל מחשבה יש השלכה".

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    ניק: Slim Whitman - Greatest Hits. אם אני יוצא לנסיעה בכיוון אחד למאדים, עדיף שיהיה לי קליל.

    טינה: *חריקה של צרצרים וכדור של קש מתגלגל*

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    ניק: האלבום הזה של U2 שמגיע עם כל אייפון. ניסיתי למחוק אותו הרבה פעמים ולא הצלחתי.

    טינה: "Best of Classic Rock"

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    ניק: טינה פץ.

    טינה: Nick Jongen Cover Band.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    ניק: אספר לך משהו שקרה לי לפני כמה ימים. נתקלתי בחבר ושתינו קפה. זה היה מגניב. רגע לפני שנפרדנו הוא סיפר לי שהוא אלרגי לג'ין או טוניק. הוא לא היה בטוח. אבל מתי שהוא שותה את זה, ממש מגרד לו "שם למטה".

    טינה: (נכתב בעברית במקור) מחר יום חדש

    האלבום והפנזין “Ghost Bag & Tine Fetz” יצא ב-2018

  • אינטרו 72: DICATUTRA - כמו נפילה חופשית מגובה רב

    צילום: ירדן דהן

    פעם, כשנוגנו ברדיו שירים מרגשים ובלתי מזוהים, מאזינים היו מתקשרים לתחנות ומבררים מי שר אותם. מסתבר שגם היום זה יכול לקרות. קיבלתי פנייה מפתיעה מהמאזין יותם גלפז ששמע את סוף התוכנית שלי ברדיו הבינתחומי ורצה לברר עם איזה שיר סגרתי אותה, שיר שיש בו קול עמוק של גבר ששר בעברית מעל ביט אלקטרוני אפל וניסיוני. מערכת הזיהוי האוטומטית של הרדיו לא זיהתה אותו, כך שכל כך שמחתי שמישהו טרח לשלוח לי הודעה ולברר מה המוזיקה. אז השיר המדובר הוא "1995" של DICTATURA, צמד סינת'פופ טרי מחיפה. אי פי הבכורה שלהם יצא לאחרונה בבנדקמפ וגדוש בסינתיסייזרים עוטפים ואותו קול עברי ועמוק. בואו נגלה מי עומד מאחורי המסתורין הזה.

    1. מי חברי הלהקה?

    נאר וינליף (50) ואלון גינת (25).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    אלון מחיפה ונאר היגר מתל אביב. נפגשנו בערב רנדומלי בסירופ והתחברנו די מהר. אחרי שנתיים בערך התחלנו לנגן יחד.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    סינת'פופ ישראלי מודרני. מוזיקה רקידה וטקסטים בעברית בעלי משמעות.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    אנחנו באים מקצוות שונים והרצון המקורי להוליך היה חזק. הגענו להבנה מוזיקלית אחד של השני, תוך כדי שמירה על הפנטיות האישית של כל אחד מאיתנו. שנינו דיקטטורים עמוק בפנים. זה התאים מאוד.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    מוזיקה מרגשת לזוז איתה, טקסטים בעברית שיחדרו ויגעו במאזינים, עם דגש על דרמה ואווירה.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    אלון הוא סטודנט לחקלאות וכלבויניק. נאר עובד בהפקות אירועים והוא אומן רב תחומי.

    7. ממה אתם מושפעים?

    חיפה, הסקלה שנעה בין נויז לדיסקו, אסתטיקה, מוזיקה עתיקה, זמרות ג'אז, אלקטרוניקה מוקדמת וכו'.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    נאר: Ella Abraça Jobim - Ella Fitzgerald Sings the Antonio Carlos Jobim Songbook

    אלון: The Gun Club - Mother Juno

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    נאר: לא מוחק לאיש את היצירה, גרועה ככל שתהיה.

    אלון: שולי רנד - נקודה טובה, אהוד בנאי - ענה לי, גבע אלון- days of hunger וכל דבר שאריק קלפטון עשה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    דפש מוד. כי הם פשוט מדהימים ואנחנו מעריצים.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    נרצה להוסיף שאנחנו לא מקדמים אידאולוגיה, לא פוליטיים, לא פונים לקהל יעד מסוים ולא מעבירים מסרים. היצירה שלנו באה מסקרנות, אינדיבידואליות ודחף לפעול.

  • אינטרו 71: כוס - פיס אוב שיט בשאיפה לפאנק רוק

    השנה יצא האוסף "RIOT!" עם מוזיקה אקטיביסטית בכל מיני סגנונות ואג'נדות. אחד מהקטעים שבלטו לי במיוחד הוא "פמפרס" של שלישיית כוס, להקה שכתבה המנון פאנק-רוק פשוט וחריף נגד אתוס הפרו ורבו המוגזם של החברה שלנו - או במילותיהן: "אל תשימו לי פרסומת לפמפרס / הרחם שלי הוא לא מפעל / אני לא רוצה ילדים בכלל". הסתקרנתי לשמוע מה עוד יש להן להגיד והבנתי מאוחר מדי ששלחתי את השאלון בלשון זכר, אבל הן כבר החזירו לי.

    1. מי חברי הלהקה?

    חברות הלהקה מאן, חברות: מיה ולנטיין, אלנה (כמו מדונה), עמית רהב.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    יאללה נענה בראפ: יו יו, אנחנו כוס ואנחנו מהארץ, מכל הארץ לא רק מחלק (כאן נגמר הראפ). נפגשנו ברחוב, מיה ואלנה הלכו מכות כי מיה בטעות ירקה עליה ועמית השכינה שלום - זה היה התפקיד שלה מאז כיתה ה' בבצפר היסודי. אפילו יש לה תעודת מגשרת שאותה היא עד היום מחזיקה מעל המיטה. אחר כך התאהבנו והתחלנו לעשות ביחד את ההוצאה לאור "דרור לנפש". ואז הבנו ששתי קומות מתחתינו יש חדר חזרות והתחלנו להרים איזה גג לערב רוק נשי ב-"ג'אם בעכו" שזה ההום בייס שלנו ומקום הורס. אז עשינו איזה קאבר לפי ג'י הארווי וגילינו שזה בעצם כיף לנו לאללה וזאת חוויה שלא הייתה לנו כשהיינו בגיל המתאים כי היינו כזה נשים ולא גברים שעפים על עצמם. אז המשכנו לעשות את זה עד שיצאו לנו חומרים מקוריים מהלב.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אנחנו מתארות את המוזיקה שלנו כפיס אוף שיט. אבל שואפות לכיוון הפאנק רוק. יש מצב שזה אפילו מסתדר.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    רצינו קקי בוקר אבל היה כבר תפוס. חשבנו שכוס, זה שם שצריך לנכס (ריקליימינג בשפת המאדרלנד) ואם נהיה כנות אנחנו פשוט אומרות את זה די הרבה בהקשרים רחבים ומגוונים. זה עובד לנו טוב עם ההערצה העיוורת לפוסי ריוט ולדה סליטס.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להיות סופר סטאר, ההשראה שלנו היא בריטני ספירס ותו לא. אם לא, אז נסתפק בכובעי גרב צבעוניים על הפנים והוקעה ממסדית רחבה. רק חשוב לנו שזה יהיה בצבעים של צבי הנינג'ה.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    התחביבים שלנו הם לנגן על גיטרה וללכת לנוער העובד. וכוס, אנחנו חובבות כוס, ואיברי מין באופן כללי. מין זה סבבה.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מרטין בובר, ברל כצנלסון ותנועת העבודה ההיסטורית. כמו כן, אקטואליה ומוזיקה נשית פמיניסטית קורעת תחת מהעולם הגדול כמו ברטמוביל ושיט לייק דאת.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    רק דיוויד בוואי. אבל זה לא חוכמה זה מאדים. בעיקרון מיה הייתה לוקחת משהו של נו דאוט. עמית את סטורי פרום דה סיטי ככל הנראה כי יש לה פטיש לפי ג'י הארווי. אלנה הייתה לוקחת מיקסטייפ של גראנג' יחד עם דיסקמן. שזה קצת רמאות ביחס לשאלה.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    תראה, דיאלקטיקה לא עובדת ככה. כל אלבום גרוע הוביל לגל נגד של מוזיקה טובה, או בינונית. ובכלל, למה לנו למחוק דברים מההיסטוריה האנושית? היא די חרא אבל היא יפה כמו שהיא.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    את מובי, הוא נשמע תמיד כאילו קר לו.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    שהפאנק הנשי בארץ חי, ובועטת חזק. אנחנו די מוגנבות להיות חלק מזה ומודות לכל הנשים האדירות שעוזרות לנו לדחוף את עצמנו בפנים של הפטריארכיה. לקחת גיטרה או מקלות תופים ליד כשאת אישה זה אף פעם לא אובייסט (obvious -ע"ש) אבל זה משמעותי וחשוב מסרים של נשים לעולם. חוצמזה, זה רק כיף אז כל מי שמנגנת רק לעצמה בחדר - מאחלות לכן ולעולם שתתקבצו יחד ותעשו מוזיקה גרועה ומעולה ככל שתהיה ולו רק שתהיה יצירה שלכן מהלב.

    הופעות קרובות
    16-18.11, פסטיבל אישה אישה אישה, מצפה רמון
    26.11, פסטיריוט - ערב התרמה למרכז נפגעות תקיפה מינית

  • אינטרו 70: טיסר - קו ישיר מהבדידות המוחלטת לעולם הגדול

    צילום: רוי סיגל

    הכרתי את עופר טיסר דרך חברים לפני שנים. הוא נראה לי מאוד יצירתי ומסתורי כך שידעתי עליו מעט מאוד, רק שהוא לומד אומנות ועושה וידאו ארט - וגם לגבי זה לא הייתי לגמרי בטוח. לאחרונה גיליתי שהוא יוצר מוזיקה מגוונת ולא שגרתית בחופן של הרכבים, ושהוא עומד להוציא אי פי של היפ הופ ניסיוני על שמו, אז החלטתי להפיג קצת את המיסתורין.

    1. מי אתה?

    עופר טיסר, עושה ביטים ומתקלט תחת השם "טיסר", מנגן על בהרכבים דרך 12, מינסטרונה, מסילת ישרים ופרא-סטרויקה סאונד סיסטם.

    2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    ירושלים נכון לעכשיו. לפני זה תל אביב וגדלתי בצפון היחסי, עד עכשיו תמיד גרתי לחוף הים התיכון. התחלתי לעשות מוזיקה בשלב די מאוחר. הייתי מאזין אובססיבי שנים, ניגנתי קצת בס וכשהגיע המחשב ותוכנת ההפקה לחיי לפני כשבע שנים אני חושב, התחלתי להתנסות בצורה יותר רצינית ביצירה עצמאית.

    3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

    היפ הופ ניסיוני. פורמט העבודה לחלוטין לקוח מהעולם של הביטים במובן של עבודה עם דגימות ולופים, אבל התוצאה מכילה בתוכה ערב רב של השפעות ומחשבות מכל הספקטרום האמנותי/מוזיקלי/אידאולוגי שאני שרוי בתוכו.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    למזלי נולדתי עם משפחה שהוא קליט מצד אחד ונדיר מצד שני, אז לא ממש הייתי צריך לבחור, רק לקבל.

    5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

    דברים שהייתי רוצה להקשיב להם. מוזיקה שמי שמקשיב לה מבין אותה אבל היא חדשה עבורו. לתקשר, בעצם. החוויה הבסיסית שלי בתור נער הייתה להתבודד מהעולם ולחפש מוזיקה חדשה באינטרנט, בד"כ כמה שיותר מאתגרת/מיוחדת/יפה. אני עדיין עושה את זה כל הזמן וגם יוצר/מופיע מהמקום הזה, ניסיון למתוח קו ישיר מהבדידות המוחלטת אל העולם הגדול ואולי גם לדלג על כמה שיותר תחנות באמצע.

    6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

    עיצוב גרפי לאירועים שאני משתתף בהם (או לא), מתקלט מלא, אמנות סאונד, ניהול אמנותי במזקקה בירושלים - בר ההופעות/מסיבות הכי טוב בעולם.

    7. ממה אתה מושפע?

    החומרים באי פי החדש שלי שיצא בלייבל הירושלמי טאב נוצרו לפני כמה שנים בתקופה שהייתי מאוד מושפע ממאדליב, מפיק היפ הופ אמריקאי שההכרות עם החומרים שלו הבהירה לי שבעצם אפשר לעשות הכל: להיות פרוע לחלוטין אבל מלא ברק באופן חסר תקדים, לבנות מבנים מוזיקליים מושלמים על יסודות אנטי מוזיקליים ופגומים במופגן. לתוך התבנית הזאת יצקתי המון דברים שאני אוהב: ממוזיקה שבטית דרך בלוז, ג'אז חופשי, מוזיקה מזרחית שורשית, רוק מתקדם, ראגיי (כל הדברים האלה נדגמו לביטים שמרכיבים את האלבום) ושיטות עבודה לאו דווקא הגיוניות של מי שאף פעם לא למד הפקה באופן מסודר. אני מקבל המון השראה מהמוזיקאים והחברים שנמצאים סביבי, גם מאיך שהמוזיקה שלהם נשמעת וגם משיחות על שיטות עבודה וגישה לחיים.

    8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Sandwichs - Cracker Against a Void

    9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אלבום הניצחון של מלחמת ששת הימים.

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    אני קודם כל מאזין, אז הייתי רוצה לחמם את מי שהכי הייתי רוצה לראות, אם יש אפשרויות של פנטזיה אז כנראה CAN.

    11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    "מסר בגרמנית זה סכין" -שלמה טיסר.

    הופעות קרובות
    12.10 - ערב צמדים כבדים, הצימר, תל אביב