פוסטים מתויגים עם tatran

  • טאטרן בתיאטרון גשר: לנגב את הלסת מהרצפה

    טאטרן מאוד עסוקים מאז שהם פקדו במה תל אביבית בפעם האחרונה, אי שם בנובמבר. במקביל לעבודה אינטנסיבית על אלבום שלישי, אם מחשיבים את אלבום ההופעה המצוין "Soul Ghosts", נראה שהם מבלים יותר זמן בדיוטי פרי מאשר במיטותיהם התל אביביות בדרך לאסטוניה, ליטא, או הולנד - וזו רק ההתחלה (בקרוב הם יעלו על הבמה המכובדת בפסטיבל הג'אז של אטלנטה). בין כל ההתרחשות המרגשת הזאת, טאטרן שקדו במרץ על הפקה עצמאית קרובה מאוד לליבם: סדרה של שלוש הופעות בתיאטראות. אם יש להקה שראויה למיקוד ולפוקוס שמספק אולם תיאטרון, זו טאטרן, ואכן השקת המיני-טור ברביעי האחרון בתיאטרון גשר ביפו הייתה מפגן עוצמה יוצא דופן.

    אולם נגה היה מלא כמעט עד אפס מקום (852 מושבים) לקראת השעה 9:30 והייתה תחושה מיוחדת באוויר. לאולמות תיאטרון יש קסם. ההתכנסות ברחבה, הציפייה ששערי האולם יפתחו, הריח האומנותי באוויר, ההתיישבות במושב המרופד, והחלל הגדול, כולם ממקדים אותך ומכינים אותך לקראת מסע רגשי. בתיאטרון, בשונה ממופעי עמידה, המושב מעניק לצופה מעין חלל אישי ומוגן שמאפשר לכל אחד חוויה פרטית. אין צורך להיאבק על מקום ואין מצב שמישהו יסתיר לך. מצד שני גם אין אפשרות לרקוד. זו חוויה עצורה מבחינה פיזית אך יכולה להיות עוצמתית כפליים ברמה המנטלית.

    12977209_1068158096558606_5255035346448626995_o

    פסיכדליה טאטרנית. צילום: Gaya's Photos

    ואז זה החל. האור באולם כבה ולאחר שמחיאות הכפיים נרגעו הגיח לו מהאפלה תמוז דקל בגפו והתיישב על הכיסא השמאלי. על הבמה הועמדו שלושה פרוג'קטורים ומאחוריהם נפרסו שלושה מסכי בד לבנים, מה שהעצים את הציפייה למופע ויז'ואלי שילווה את הנגינה.

    העובדה שדקל עלה ראשון אל הבמה והחל לנגן לבדו היתה מפתיעה, שכן בכל הפעמים שראיתי את טאטרן הם עלו לבמה כיחידה אחת. תמוז צמרר את הקהל ביצירה שנשמעה כאילו שהיא נלקחה מסרט של סטיבן ספילברג. באמצעות הכפלות חוזרות ונשנות של הגיטרה שלו רקח יצירה עם כינורות וכלי נשיפה. מיד לאחר הקטע הזה, הצטרפו אליו דן מאיו ואופיר בינימינוב והלהקה צללה אל עבר השירים מ-"Soul Ghosts".

    היכולת למצוא את קו התפר שבין החוויה האינטימית של להאזין למוזיקה באוזניות ובין מופע חי ואנרגטי, היא מה שהופך מופע תיאטרון למיוחד. אפשר ללמוד הרבה על קהל ממופע שכזה. חלק מהצופים שייכים לסוג המתנועע, זה שלא יכול שלא לזוז במקומו ומניע את הראש בצורה רפטטיבית. חלק אחר שייך לסוג המכושף, הבוהה (אנוכי ביניהם). מהצד הם נראים כמו אחוזי כישוף, עיניהם דבוקות למתרחש והפה תמיד מעט פתוח בתדהמה. בין השאר יש גם את הסוג המנגן, זה שמלווה כל סנר של המתופף דן מאיו וכל ריף של הגיטריסט תמוז דקל.

    12971048_1068165069891242_8818026001700824115_o

    צילום: Gaya's Photos

    אני בטוח שמי שזו הייתה הפעם הראשונה שלו בהופעה של טאטרן היה צריך לנגב את הלסת מהרצפה, כי מעבר להופעה הבלעדית שלהם, האווירה באולם הייתה מכושפת. על הבדים מאחורי חברי הלהקה הוקרנו אורות שיצרו צלליות בשלל צורות פסיכדליות. באחד משיאי הערב הופיעה צללית של רקדן שהשתולל לצלילי "Ta Pa Da", תוספת מינימליסטית אך בהחלט ראויה, וכמו תמיד, הג'אמים היו מרתקים. לעומת זאת, בעיניו של מי שכבר ראה את טאטרן בעבר, תוכן ההופעה לא היה שונה בהרבה מהופעות אחרות. כשהמופע נפתח עם הסולו של תמוז, חשבתי שאולי טאטרן יחרגו מהשגרה ויספקו מופע שונה מהרגיל, שיאפשר אולי מבט לתהליך היצירה המרתק של הלהקה. בקטע של תמוז היה ממש ניתן לראות איך הראש המבריק שלו חושב בין התווים וההכפלות וקיוויתי שאולי כך יראה כל המופע, בשילוב עם הקטעים המוכרים.

    גם אם הציפיות שלי התבדו, אי אפשר שלא להתפעל ממה שהלהקה הזאת עושה עם הכלים שלה, אומנות צרופה. טאטרן גם פינקו את הקהל עם קטע חדש ומרקיד שמתחיל בג'אם מצרי והופך לקטע אסיד דיסקו מחשמל. גם קטע הסיום היה מרענן והרגיש כמו רימיקס למספר רעיונות מוזיקליים משיריה הקודמים, כולל פראפרזות מהקטע המהפנט "A Cut In The Crust".

    אחד מהרגעים החזקים במופע היה לפני הקטע "Ta Pa Da" בזמן שמאיו הרביץ סולו תופים עם גרובים שלא מהעולם הזה. המבטים של דקל ושל בנימינוב לעברו היו פרייסלס. אחרי שנים של היכרות, חברי הלהקה עדיין מפתיעים אחד את השני ביכולות המוזיקליות שלהם. אני מקווה שהתשוקה הזו תביא את הלהקה להמשיך ולחקור את עצמה ואת הכיוונים המוזיקליים שלה.

  • Tatran בהופעה: מרחפים הכי גבוה במזרח התיכון

    איתי שומרי חזה אמש באחת מלהקות הלייב הטובות בעולם ותהה: מדוע הם עדיין בארץ?

    חמש דקות לשעה עשר בלילה, הבארבי היה צר מלהכיל - נדמה שהמועדון ברחוב קיבוץ גלויות הפך הערב לקיבוץ גלויות של ממש. אין הרבה אומנים בישראל שהקהל שלהם כה מגוון, אך Tatran תמיד היו שונים בנוף המוזיקלי. מי לא היו שם: היפסטרים, סאחים, חיילים, בני נוער, מבוגרים שוחרי מוזיקה, ערסים ותיירים. אין ספק, טאטרן נותנים את ההופעה הכי נכונה בעיר.

    זיווג שמיימי הפגיש את שלושת החברים האלה - אופיר בנימינוב על הבס, תמוז דקל על החשמלית ודן מאיו המכשף על התופים - ורקח מהם את אחד מההרכבים הטובים שצמחו במחוזותינו. היצירתיות, הדיוק, העוצמות, ובעיקר העובדה שעל אף הטכניקה העילאית של נגני ההרכב, הרגש חזק ואמיתי. רבים הם המוזיקאים שטכניקה ורגש אצלהם מתקיימים אחד על חשבון השני, אך לא אצל טאטרן.

    טאטרן שונים. בניגוד להרכבים אחרים. המון ג'אז זורם להם בדם, ואת האיחור האופנתי של הרוקנ'רול הם משאירים בצד ומתחילים בזמן - מיותר לציין שבהופעות שלהם אין הדרן. הם משתלטים על הבמה מיד. ה-"וותיקים" שבקהל מלמדים את החדשים שבהופעות של טאטרן אסור לדבר, וצעקות "שקט שקט" טסות בחלל האוויר. אורות, מצלמה, אקשן.

    גמבא צלמים | www.gambawed.com

    צילום : אביחי לוי - https://www.facebook.com/avihai.levy

    טאטרן לוקחים אותנו למסע דרך אלבום הלייב החדש "Soul Ghosts" שזו ההשקה שלו. הם משלבים חמישה קטעים חדשים לצד שירים מוכרים מאלבום הבכורה "Shvat", והמון ג'אמים חלליים. המופע נפתח עם שיר הנושא המהפנט "Soul Ghost", ומיד אחריו מגיח "Filtered Thoughts" המקפיץ, שני קטעים חדשים שנוגנו מספר פעמים בהופעות האחרונות של הלהקה. לאחר מכן, ההרכב חשמל את האווירה עם "Space Out" ו-"Shore" מאלבום הבכורה. הרגשתי שתחילת המופע היתה מעט חסרת אנרגיה במונחים "טאטרניים", בטח בהשוואה למופע המדהים שסיפקה הלהקה באינדינגב האחרון. אבל אז האיש ומפתח התופים, דן מאיו, הטיס את הבארבי לשמיים ברגע של שחרור מטריף באמצע השיר "WW III", ומשם הלהקה רק המריאה.

    הסרט נמשך כאשר הלהקה מג'מג'מת וחוקרת טריטוריות מוזיקליות אוונגרדיות בין שיר לשיר. זוג צעיר צפה בהמון הזורם לרחבת הבארבי והעלה את השאלה האם טאטרן הם כבר מיינסטרים. ובכן, נראה שהלהקה עונה על השאלה הזאת דרך קטעי המעבר שלהם. מיינסטרים זה לא. תמוז דקל מפליא ברכות על הגיטרה, שמיד מתחלפת לדיסטורשנים מפלצתיים, ככה, בהרף עין. על דן מאיו כבר נגמרו הסופרלטיבים, המתופף הטוב ביותר בישראל. הברנש המעניין ביותר בחבורה הזאת הוא אופיר בנימינוב הבסיסט, המוח מאחורי הלהקה. אופיר מקבל קרדיט על רוב כתיבת השירים והוא הברומטר הלהקתי. חברי הלהקה נשארים בקשר עין קבוע ברוב ההופעה, ואילו עיניו של אופיר קובעות מתי מגיע ברייק, מתי נגמר הג'אם, ומתי מתחיל הקטע הבא. אין ספק שמדובר בגאון מוזיקלי.

    הערב מגיע לשיאו כאשר הלהקה מבצעת את "Demian" המעולה , ואת "Lemon", השיר הקבוע שסוגר את ההופעה של הלהקה בשנה האחרונה, קטע מטריף. טאטרן להקה ייחודית. על אף הריפים המשוגעים והבומבסטיות הוירטואוזית, הם מצליחים להישאר צנועים, אפילו מעט נבוכים, ובקושי מדברים על הבמה.

    האור בתוך המועדון נדלק והלהקה מודה לקהל, שמתחיל את דרכו לכיוון היציאה. צעדתי מחוץ לבארבי ברגשות מעורבים. מצד אחד, בדיוק חזיתי פעם נוספת באחת מלהקות הלייב הטובות ביותר שיש לפלנטה שלנו להציע. מצד שני, זאת הייתה הפעם הראשונה ששיכרון החושים לא הקהה את המחשבה של "לאן הולכים מכאן?". טאטרן, שבתחילת דרכה הופיעה בחינם ברחבי העיר, מצאה את עצמה מול קהל מפולג אתמול בבארבי. זאת חוויה לא נעימה כל כך למאזין. הפופולאריות המתפרצת של הלהקה משכה באופן מבורך דם חדש, ונראה שזה לא התאים לחלק מהציניקנים התל אביביים. בתוך ההמון, כל מיני "יודעי דבר", שעדיין סבורים שטאטרן הם איזה להקת שוליים מסקרנת, כנראה זלזלו בקהל החדש שאולי לא עונה לתפיסה המעוותת שלהם של איך נראה קהל "טאטרני". "אחי אני כבר ראיתי אותם לפני 4 שנים באזור, תראה איך הטמבלים האלה רוקדים" זה משפט ששמעתי לא מעט אמש. כדרך קבע בהופעות הלהקה, אנשים הולכים לאיבוד, בקטע הכי טוב שיש. צעקות שחרור רנדומאליות ותנועות גוף ספונטניות הן דבר שבשגרה. נדמה שהיה קשה להתנתק אתמול ולהיות בתוך החוויה הזו במאת האחוזים.

    0005135557_10

    זיווג שמיימי. בנימינוב, מאיו , דקל

    כנראה שהבארבי כבר קטן על טאטרן, ולכן הלהקה צריכה לעשות חושבים ולהחליט לאן היא רוצה להגיע. בעיניי זה פשע שהלהקה לא מספיק ידועה מחוץ למחוזותינו. נכון, הם מבלים זמן לא מועט בהופעות ברחבי העולם, אך זה לא מספיק. הם צריכים להשתקע במקום רגוע יותר, פחות בועתי כמו תל אביב, ולגדול שם. לדוגמה, בטורונטו צמח הרכב לפני כמה שנים שהוא בעל דמיון רב לטאטרן וקוראים להם Badbadnotgood. גם הם טריו אינסטרומנטלי שיש ב-DNA שלו המון ג'אז, רק ש-BBNG גדלו במקום שבו להתפתחות המוזיקלית שלהם אין גבול. הסגנון שלהם, שמשלב היפ הופ וג'אז, לא חמק מאוזניי הראפרים הגדולים בארה"ב שהטובים מהם עבדו עם ההרכב. אם טאטרן לא יעשו צעד משמעותי אל עבר הבינלאומיות, הקלחת התל אביבית תשרוף אותם.

  • TATRAN בראיון על האלבום "Soul Ghosts": פתיחת הראש והלב + הגרלת כרטיסים

    TATRAN עשו את הבלתי האפשרי בשנה שעברה ופרצו לקהל עוד יותר גדול, דבר מוזר בהתחשב בכך שהם עושים מוזיקה אינסטרומנטלית נסיונית, או אולי לא בהתחשב בפופולריות של Tiny Fingers. הרבה מזה קרה בזכות ההופעות שלהם שהיו גם הדוקות וגם מאוד צבעוניות. עכשיו מגיע אלבום חי של ההרכב בשם "Soul Ghosts" שיושק ב-16.11 בבארבי. תפסתי אותם לראיון קצר במייל לכבוד על ההשקה לברר מה עבר עליהם השנה, איך הם בוחרים שמות לקטעים, והאם הם הולכים לכבוש את הגולה.

    "Shvat" יצא לפני שנה בערך. מה שונה ב-TATRAN מודל 2015 לעומת מודל 2014?

    היתה לנו שנה מאוד אינטנסיבית וגדושה. כלהקה, וגם מבחינה אישית. כל אחד מאיתנו עבר הרבה דברים. התבגרות אולי, ופתיחת הראש והלב. זה כמובן מתקשר ישירות עם מה שיש לנו להגיד כמוזיקאים ונגנים. מרגיש שכל אחד נהיה יותר עצמו. לאט לאט אנחנו משילים דברים שהם לא אנחנו ומבינים מה אנחנו באמת. לשמחתנו ניגנו המון יחד בשנה הזאת והעמקנו את החברות ואת ההבנות על הסאונד שלנו, ועל החופש, הביטוי והתקשורת שאנחנו מחפשים להשיג דרך המוזיקה.

    יש לקטעים שלכם שמות מאוד מסקרנים. איך אתם בוחרים אותם?

    לפעמים זה מגיע באופן אינטואיטיבי לגמרי, ביחד עם היצירה של הקטע. ולפעמים זה מגיע מתוך סיעור מוחין: מדברים על השיר, מה הסיפור שלו, מה הוא מעלה בנו, מה הוא גורם לנו להרגיש, לדמיין, מה האסוציאציות ואיך הסאונד של השם כשאומרים אותו, מתקשר עם המוזיקה.

    בד"כ הרכבים מוציאים אלבום לייב אחרי שיש להם כמה אלבומים ברזומה, אך הוצאתם בינתיים רק אלבום אחד. מדוע החלטתם אם כך לשחרר אלבום לייב?

    הרגיש לנו שיש איזה משהו שקורה בהופעה, שהוא ייחודי להופעה ואי אפשר באמת לשחזר אותו לבד באולפן, שהוא אלמנט מאוד חשוב בלהקה והיה לנו חשוב לתת לו ביטוי ותיעוד. הרבה מההתפתחות המוזיקלית שלנו קרתה וממשיכה לקרות לייב על הבמה. כל הופעה מרגישה לנו כמו משהו אחר לגמרי ויש הופעות שאנחנו יוצאים מהם בתחושה של "וואו, עברנו עכשיו משהו. אנחנו כבר לא בדיוק אותם אנשים". ההופעה הספציפית הזאת תפסה אותנו במקום שהרגשנו שנגענו באיזשהו מיקסום ומיצוי של אנרגיה מסויימת, והתחלנו לראות ניצנים של הדבר הבא. לכן זה מרגיש לנו כמו צעד מאוד טבעי ונכון להנציח את הרגע הזה.

    יש ב-"Soul Ghosts" גם כמה קטעים חדשים. מה אתם יכולים לספר עליהם?

    כן, יש באלבום הזה חמישה קטעים חדשים. חלקם מלווים אותנו תקופה ארוכה וחלקם עדיין טריים, במיוחד היו טריים בהופעה עצמה. השירים החדשים ברובם באו יותר מנגינה משותפת ביחד. כל מיני רעיונות שבאו תוך כדי אילתור, שלקחנו ופיתחנו ביחד. אפשר להגיד שאל השירים מהאלבום "שבט" באנו אז עם הגישה והכלים שהיו לנו עוד לפני הלהקה ואל השירים החדשים הגענו עם הגישה והכלים שרכשנו בתוך הלהקה, מתוך חיפוש משותף והפריה הדדית.

    מה התוכניות הבאות של ההרכב? יש דיבור על הופעות בחו"ל?

    הרבה הופעות, בארץ ובחו״ל לאט לאט. בדצמבר נגיע להולנד לפסטיבל מאוד מגניב בשם State-X New Forms, ובהמשך השנה נרקמים להם כמה טורים באירופה ואמריקה בשיתוף עם AMI. ובעיקר אנחנו מתכננים לעשות הרבה מוזיקה ולנסות גישות חדשות ביצירה.

    מה עוד תרצו להוסיף?

    אנחנו רוצים להודות לקהל הבאמת באמת מדהים שמתעניין ועוקב ובא להופעות ומקשיב, ותומך בנו בצורה כזו אמיתית ואוהבת. זה די מטורף ואחד הדברים החשובים שמאפשרים לנו להמשיך לתת את כל כולינו. תודה, אוהבים.

    רוצים לזכות בכרטיס זוגי להשקה של טאטרן? כנסו לפייסבוק של המאזין וחפשו את סטטוס ההגרלה

    קרדיט צילום: זוהר ראלט

    tatran soul ghosts

  • סיכום ה'תשע"ה הסחיפסטרי במוזיקה הישראלית - המאזין + הקוצב

    The Listener + HaKotsev: Best Israeli Music H'ATASHA by Idosius on Mixcloud

    איחדתי כוחות עם יובל לוי מ-"הקוצב", ויחדיו סיכמנו את שנת ה'תשע"ה במוזיקה הישראלית מהפולק הרך של ג'יין בורדו ועד הפוסט-הארדקור המחורע של זאגה זאגה וכל מה שביניהם - לשמיעה בלחיצת פליי למעלה או האזנה סלקטיבית פה למטה.

    Totemo - Heavy As My Dreams EP

    יובל: רותם אור (Totemo) הוציאה בתחילת השנה אי.פי חדש ומשובח. מוזיקה אלקטרונית עם שירה מהפנטת, עשרים דקות של צלילה עמוקה. האי פי הקצר (רק כעשרים דקות אורכו) היה אמור להיות מלווה בסיבוב הופעות בארץ, אבל הוא נדחה בעקבות אבחון של מחלת סרטן השד. בימים אלו רותם אור עובדת על חומרים חדשים, ואנו מקווים שכשיצאו, היא תוכל להשיק אותה כמו שצריך.

    עידו: האי פי של טוטמו היה אחד מהיציאות של השנה, בכלל במוזיקה האלקטרונית בעולם. כבר קלישאתי להגיד שזה נשמע "חו"ל", ובכל זאת, היללו את האי פי בבלוגים ברחבי העולם, ובצדק. מאחל הרבה בריאות לרותם בשנה הקרובה ועוד המון שירים חלומיים כאלה.

    Garden City Movement - Modern West EP

    יובל: לפני כחודש התקיימו ההופעות של Alt-J בארץ. לכל אחד מהמופעים נקבע מופע חימום אחר. אני בחרתי ללכת למופע הראשון בגלל מופע החימום של Garden City Movement, והיה כל כך טוב, שעם כל הכבוד ל-Alt-J, הגארדן לא נפלו מהם בכלל. האי פי שיצא להם השנה, Modern West, ממשיך את הקו האלקטרוני המתוחכם מהשניים הקודמים, ומדגים לנו שוב איך אפשר להכניס כמות עצומה של רגש לתוך ביטים ממוחשבים. תגלית נוספת שגיליתי לגביהם השנה היא שהמוזיקה שלהם מעולה לשחייה. אז אם יש לכם נגן MP3 עמיד למים – אני ממליץ בחום.

    BEMET - The Chase After Tomorrow

    יובל: הוד מושונוב הוציא אלבום משותף עם ריג'וייסר כחלק מהלייבל Raw Tapes, אלבום בשם The Chase After Tomorrow שכולל גם שיתופי פעולה עם נגני הלייבל. הוד מושונוב הוא נגן קיטאר (הקלידים האייטיזים שלובשים כמו גיטרה על הכתף) שגדל כנגן פסנתר קלאסי, ובשנים האחרונות עבר למוזיקה אלקטרונית ומשלב באלבום הזה בין אלמנטים של ג'אז למוזיקה אלקטרונית. הלייבל חצה את גבולות האינדי בשנה האחרונה עם השינויים המעניינים שהתרחשו בגלגל"צ.

    Anatopia - User Experience

    עידו: אנטופיה הם הצמד Henrietta Morgenstern ו-Klaus Plötzlich, ישראלית וגרמני שעושים מוזיקה אלקטרונית סקסית, חיבור בין השיק הברלינאי לחוצפה הישראלית עם תהיות קיומיות על העולם הדיגיטלי.

    Shtuby Band Experience

    יובל: את שטובי גיליתי בפסטיבל יערות מנשה. הוא עלה לבמה לבוש בבגד גוף ורוד שמכסה את כולו מכף רגל ועד ראש, ולרגע אחד הפך את היער לרחבת ריקודים ענקית, שהזכירה יותר דיונות במדבר של פסטיבלי טראנס מאשר פסטיבל רוק. שטובי מופיע לפעמים בהרכב מלא עם נגנים, כמו ביערות מנשה, שכולל מתופף, קלידן (BEMET, הנ"ל), MC וחלילנית, ולפעמים הוא מופיע לבד כדיג'יי במסיבות בפסטיבלים ובמועדונים, בארץ ובחו"ל. אמנם לא יצא לו אלבום, או אי.פי השנה, אבל עדיין הוא ה-תגלית שלי. ממליץ בחום להטות אוזן ואם אפשר לתפוס אותו גם על הבמה בהופעה או דיג'יי סט.

    שי צברי - שחרית

    יובל: המלך החדש, שמאפשר גם להיפסטרים לתת בכפיים הוציא השנה את האלבום "שחרית" שמצליח לייצר מוזיקה ישראלית ומאוד אותנטית. במקרה של שי הוא מצליח לחבר פיוטים יהודים ישנים עם ז'אנריים עדכניים – רוק, בלקן, דאב ורגאי.

    עידו: שי צברי והרכבים כמו A-WA ולירן עמרם והפנתרים עשו נסיון מאוד יפה ליצור מוזיקה ישראלית אותנטית שלא שואבת מהתרבות האנגלו-סקסית של רוק/פופ אלא ממקורות של מוזיקה יהודית ותימנית. באופן אישי פחות התחברתי לזה, אך ברור שזו מוזיקה שהקהל הישראלי הרחב יאהב, מוזיקה שעושה שמח ושתעלה את הישבנים לרקוד על השולחנות ולתת בכפיים - אני פשוט מעדיף פוגו.

    TATRAN - Shvat

    יובל: שלושה האקס-נגני הג'אז קפצו מדרגה ענקית בשנה האחרונה. הם הוציאו את האלבום "SHVAT", מילאו את הבארבי ואת הבמה המרכזית ביערות מנשה, ואפילו הצליחו להכניס שיר לגלג"צ - הפתעה גדולה בהתחשב במוזיקה הנסיונית שלהם. נראה שזו רק תחילת הדרך של השלישיה הפסיכדלית הזו, וכדאי לתפוס אותם בהופעה מהר, לפני שייגמר והם ילכו לבמות גדולות בניכר.

    עידו: הופתעתי איך המוזיקה הנסיונית והאינסטרומנטלית נטולת הווקאלז של טאטרן גרמה לאנשים לעוף השנה. הקהל המיינסטרימי שנתקע בשנות השבעים על פינק פלויד והדורז כנראה פוקח את האוזניים, סוף כל סוף, ומבין שיש טריפ חדש.

    Pits - Premeditated Endings

    עידו: אלבום שלא קיבל בכלל פוקוס בשנה שעברה ודורש עוד מלא האזנות. מוזיקה נסיונית, סוג של פוסט-רוק חורך עם טירוף שמרחף מלמטה, אולי בגלל הפקתו המושחזת של עמי שלו (המונוטוניקס).

    קין והבל 90210 - וידאודרום

    עידו: ההרכב הרוצח של השנה ומבחינתי אלבום השנה. זה אלבום שלא מוערך מספיק. הוא גאוני כמו שהוא טפשי, הוא מטורף, הנגינה קטלנית, הוא מלא ברפרנסים תרבותיים לסרטים והצגות ומוזיקה ולחיים שלנו היום. לוקח זמן *סטגדיש* להבין אלבום כזה, וזה יקרה בסוף כמו שזה קרה לאינפקציה והופעות האיחוד המפוצצות שלה השנה. מי שרוצה את ההזייה המלאה שלא יחכה לאיחוד אלא ילך להופעה הבאה של קין והבל 90210 עכשיו עוד כשהם צעירים ומחורפנים.

    Cut Out Club - Cut Out Club

    יובל: פרויקט הסולו של ניצן חורש (אקלטרה) הפך לסופרגרופ אימתני שכולל שמונה חברים מנוסים שפעילים גם במסגרת להקות אחרות. אחרי שהם מתחו את הסבלנות שלנו עד תום, הם הוציאו ממש לאחרונה את האלבום הראשון שלהם. מעבר לשירים המצויינים אני מציע לתת תשומת לב להפקה המוזיקלית המעולה של ניצן וברוך בן יצחק שצובעת את השירים במלא גוונים ויוצרת רוק אפל אך עדיין מלא ב-FUN.

    KIDS FLY - KIDS FLY

    יובל: האלבום הראשון, שנושא את שם הלהקה, יצא אי שם בינואר. הלהקה הוקמה על בסיס להקת אומללה ושנתה את פניה אחרי שהסולן עזב. האלבום מלא ברוק מאוד חלומי, כזה שעוזר לי לצלול במחשבות. חברי הלהקה מפוצלים בין ישראל ואנגליה, ולכן קשה לתפוס אותם בהופעה, אז אם נקרית בידכם ההזדמנות אני ממליץ מאוד לא לפספס.

    lessAcrobats - Other Selves EP

    עידו: EP מאוד איכותי וכיפי עם נגיעות של ניאו-פסיכדליה, עוד ריליס מוצלח מבית אנובה. המיקסוס של Tom Monahan, שעבד עם Peter Bjorn and John וגם Devendra Banhart, מוסיף מגע של קסם זר ומענג (מתנצל על הטעות בשידור - הוא לא עבד עם Tame Impala למרות שזה נשמע מתבקש).

    Lola Marsh

    יובל: הההפתעה הכי גדולה בלהקה הזו היא שאנחנו כל כך אוהבים אותה למרות שעד היום יצא להם (רשמית) רק שיר אחד. יעל שושנה כהן הגיעה לתודעת הקהל כשעשתה כיסוי לשיר של לאנה דל ריי בתכנית ריאליטי, והקו המוזיקה של לולה מארש ממשיך בדיוק משם, ועושה את זה טוב. הם עשו מלא הופעות, והופעות מלאות, שיר אחד והבטחה לאלבום. בארץ, לדעתי, הם יצליחו, השאלה אם יצליחו לפרוץ את מחסום החו"ל, שם נראה לי שיש עוד הרכבים שעושים מוזיקה דומה, והתחרות יותר קשה. שיהיה בהצלחה!

    Private Men - Private Men EP

    עידו: ההרכב החדש של רועי דותן (פאנקייק, המועדון, ועוד) הוציא EP עם שירים שבריריים ויפים ברוח תחילת המילניום של הרכבים כמו Doves, Elbow, Kings of Convenience.

    Russo & Weinberg - Stay

    יובל: ארז רוסו (הג'ירפות) ועדי ווינברג הוציאו באמצע הקיץ אלבום שיהיה כיף להתכרבל לצליליו בחורף, מול האח. הפרויקט המשותף, שהחל במקרה, הוציא כבר לפני שנתיים(!) שיר ראשון מתוך האלבום "Stay", וגם הוא עושה את דרכו במהירות מערבות האינדי למרכז המיינסטרים. השירים נכתבו על ידי ארז רוסו, ועדי ווינברג נתנה לו את הדחיפה לעלות יחד איתה למרכז הבמה, ואפילו לתפוס את המיקרופון. יש לקולות שלהם הרמוניה מדהימה, שמזכירה לי זוגות בסגנון ג'וני קאש וג'ון קארטר או לי אוזוולד וננסי סינטרה, והאלבום הזה התנגן אצלי שוב ושוב, אפילו בחום של אוגוסט.

    ועדת חריגים - השעמום שוקע

    עידו: "השעמום שוקע" נמצא אצלי במקום השני השנה בתחרות מאוד צמודה למקום הראשון (קין והבל 90210). אני מאוד אוהב את הקונספט של יובל הרינג, סולן ההרכב, הנסיון ליצור מצע של מוזיקה ישראלית חדשה עם רפרנסים מקומיים שתהווה בסיס לדור הבא של האינדי הישראלי. לדעתי האלבום פחות חזק מאלבום הבכורה "העולם אבד מזמן" מבחינת השירים (יש פה כמה פילרים), אם כי בסה"כ זה המשך ראוי שמעגן את השוגייז הישראלי ומצליח לגעת באיזשהו רגש מקומי - ראה למשל הפזמון "דרך יפו, העליה" בשיר "אמפריה אחרונה". גם ועדת חריגים זוכים להרבה סיקור והופעות באירופה וארה"ב, הישג לא נורמלי להרכב אינדי ישראלי ששר בעברית.

    הקליק - אני לא בפסקול

    עידו: קאמבק ענק של הקליק, להקת הפוסט-Pאנק שהוציאה אלבום חדש אחרי 30 שנה של הפסקה. מסתבר שצריך חבורה של בני 50-60 בשביל לשים מראה מול הריקבון הארץ הישראלי, בשביל לצרוח מהגגות עד כמה המצב מסריח דרך גיטרות מלוכלכות וליריקה א/ערסית בזמן ששאר המוזיקאים בארץ עסוקים באסקפיזם ושירי אהבה שמאלציים. ריספקט.

    שעלת נפוצה - ימית 2000 EP

    עידו: שעלת נפוצה הם סוג של ממשיכי הדרך של הקליק, של פאנק-רוקנרול חכם בעברית עם סולן שמתפרק על וכותב מדי פעם שורות מבריקות כמו "הבידור שלכם זו הטרגדיה שלנו". שעלת נפוצה התפרקה, אך חברי ההרכב המרכזיים עברו הלאה ללהקת הקאלט המסך הלבן שחורשת במות ומלהיבה את הקהל.

    Zaga Zaga - Year One

    עידו: אלבום הפוסט-הארדקור פאנק של השנה (כנראה כי הוא היחיד שיצא בארץ!), מלא בשירים דיסוננטיים ב-120 קמ"ש וקורטוב של הומור (ראה למשל "I Just Called To Say I Hate Your Band"). ההרכב חורש בזה הרגע את מרתפי ההופעות המזוהמים של אירופה.

    Sweatshop Boys - Always Polite, Never Happy

    עידו: גאראג'-פופ-פאנק שמשי מלא בהוקים חזקים ומלודיות קליטות, כאילו שהביץ' בויז שמעו יותר מדי ראמונס והוציאו את האי פי הזה. לא ברור למה זה לא תפס בארץ, אבל בחו"ל הסווטשופ בויז (שם גאוני) מקבלים שבחים רבים - אפילו יובל לוי שמע בפעם הראשונה ואהב.

    תעני אסתר - מסקנות מכדור הארץ

    יובל: תעני אסתר הוציאו השנה את האלבום השני "מסקנות מכדור הארץ" – אלבום שאמור היה לצאת בשלושה אי.פי'ז קצרים יצא בסוף כאלבום אחד, אבל עדיין ניתן לזהות את שלושת החלקים שלו. למרות שהמוזיקה פסיכדלית והמילים נשמעות הזויות בשמיעה ראשונה (ושניה), אחרי כמה שמיעות, מגלים שיש בהן עומק רב, ולדעתי שי רוט, שכתב את רוב השירים, עשה עבודה נפלאה.

    Maya Johanna - Born To Become

    יובל: אלבום שהופק על ידי Sun Tailor (ארנון נאור) וההשפעה שלו בו בולטת מאוד (שזה טוב, כן?). אלבום פולק שמגיע לגבהים ועוצמות גבוהים, כמו ב-"Born To Become".

    ג'יין בורדו - ג'יין בורדו

    יובל: שנה מעולה עברה על ההרכב הזה, ששלושה משירים נכנסו השנה לפלייליסט של גלגל"צ, וששוב ושוב מוכרים את כל הכרטיסים להופעות שלהם. דורון תלמון כותבת שירים יפים ומלאי הומור, ויחד עם מתי גלעד ואמיר זאבי (על הקונטרבס והגיטרה) הם שלישייה שמחה וכיפית, שכיף להפליג איתה לרגע למקומות אחרים, יפים יותר, מלאים בפרחים, ופרפרים ווויסקי..

  • ראיון עם TATRAN: בתוך תבשילים מעניינים

    אם הייתי חוזר אחורה בזמן במכונית דלוריאן מעופפת ואומר לכם: "גרייט סקוט! טריו ישראלי אינסטרומנטלי שמשלב בין ג'אז, רוק, ואלקטרוניקה הולך למכור את כל הכרטיסים בבארבי!" הייתם מאמינים לי? כנראה שלא - אבל זה בדיוק מה שקרה.

    להקת Tatran פיצצה לפני חודש את הבארבי. הם נתנו את אחת ההופעות הכי מהוקצעות שראיתי בתקופה האחרונה, עם קטעים צבעוניים ונגינה תותחית. ומה אתם יודעים, הם חוזרים לנגן שוב לבארבי ב-7.1.15.

    רציתי להבין איך לעזאזל הם עשו את זה, ומה הם מתכוונים לעשות הלאה, אז הזמנתי את הלהקה לראיון קצר במייל.

    מילאתם את הבארבי בהופעת ההשקה עם מוזיקה אינסטרומנטלית ניסיונית שבדרך כלל שמורה ל-20 האיש המיתולוגיים שהולכים ללבונטין. איך עשיתם את זה? הופתעתם שכל הכרטיסים נמכרו?

    "הופענו הרבה מאוד במהלך השלוש שנים שהלהקה קיימת. למעלה מ-100 הופעות בשנתיים וחצי, והרבה ברחבי הארץ: מקומות קטנים, גדולים, פסטיבלים וכו'.

    "במהלך הדרך שדרגנו, הוספנו, שיפרנו והעשרנו את המוסיקה, ועם הזמן צברנו איזשהו קהל מכל רחבי הארץ שבא וחוזר להופעות. עשינו איזשהי הפוגה כדי לסיים את העבודה על האלבום שלאחריה הוצאנו את האלבום בנובמבר האחרון בבארבי ובאמת הרבה מאוד קהל הגיע להקשיב ולפרגן.

    "כל זה כמובן בשילוב עבודת ניהול מצוינת וחכמה של אייל בסון שהוא חבר טוב והמנהל של הלהקה. באיזשהו מקום לא הופתענו שכל הכרטיסים נמכרו כי באמת עבדנו מאוד קשה על המוסיקה ולפתח את הלהקה והשקענו הרבה זמן ומאמץ כדי שההופעה תהיה גדולה וחזקה".

    מאוד התרשמתי מהנגינה שלכם בלייב. מה הרקע המוזיקלי של חברי ההרכב ואיך הגעתם לרמה הזו?

    "אינדיוודואלית. אופיר [באס -ע.ש.] למד ג'אז בתלמה ילין, והושפע הרבה מהעולם הזה. בהמשך הוא התעסק המון במוסיקה קלאסית אבל הושפע רבות גם מלהקות כמו רד הוט צ'ילי פפרס ורדיוהד. השילוב של אלה תרם לו ובנה אותו.

    "תמוז [גיטרה -ע.ש.] פעל בכמה הרכבי רוק קטנים והתעסק לבד במוסיקה יותר אבסטרקטית, ועיקר ההתמקדות שלו הייתה בהפקה ובסאונד ובצד אלקטרוני יותר של יצירה. בשנים האחרונות הוא התעמק גם קצת בג'אז וגם הושפע רבות מאופיר.

    "לדן [תופים -ע.ש.] לעומת זאת היה מין מסע של רוק כבד, פרוגרסיב, מטאל ופיוז'ן, שהובילו דווקא לתקופה של ג'אז של כמה שנים, שם הוא גילה את הגרוב, הפ׳אנק, וניגן המון גרובים וביטים במשך תקופה ארוכה".

    "הדרך הזאת שכל אחד עבר עם עצמו הובילה באופן טבעי לכך שלכל אחד מאיתנו יש אישיות מסויימת על הכלי, וכשנפגשנו לעבוד ביחד, האישיות הזאת הקצינה. פיתחנו איזשהי שפה ביחד. אנחנו מרגישים שאנחנו מאוד מפרים ומשפיעים אחד על השני".

    איך עובד תהליך כתיבת השירים ב-Tatran?

    "באלבום הנוכחי רוב השירים נכתבו ע"י אופיר שהביא כמה לחנים שעיבדנו ביחד. בפועל כל אחד זורק רעיון, שזורק אותנו לכל מיני מקומות חדשים ולרעיונות נוספים. תמוז הביא גם כל מיני קטעים, כל מיני לחנים שהוא כתב, וביחד הוספנו להם, עיבדנו אותם וליטשנו אותם. יש לנו גם קטעים כמו 'ספייס אאוט' ו׳למון׳ שנולדו מתוך ג'אם מאולתר, ויש שירים שבנויים מקטעים קטנים שכל אחד הביא איתו. הקשבנו לג'אמים שעשינו ולקחנו משם איזשהו חלק, והרכבנו את זה ביחד לכדי קטע. יש גם קטעים שדן הביא, אבל הוא החליט לגנוז אותם כי הוא לא מרגיש מספיק פתוח ושלם איתם בשלב הזה. אולי בהמשך. בכל אופן, יש הרגשה שהקטעים הם של כולם, אנחנו כמו משפחה מהבחינה הזאת".

    במוזיקה של Tatran יש אלמנטים מהמון סגנונת: מג'אז דרך רוק פרוגרסיבי ועד ז'אנרים יותר איזוטריים כמו מת' רוק. מאיזה מוזיקה ואמנים אתם אשכרה מושפעים?

    "מבחינה סגנונית אנחנו לא חושבים דרך הגדרות כלשהן ביצירה. כל אחד מביא את העניין שלו ויוצא איזשהו מרקם חדש שאנחנו לא מתעסקים בלהגדיר אותו בנטייה סגנונית. בכל זאת כמובן ששלושתינו הקשבנו להרבה מוסיקה שחדרה אלינו, לרבות רד הוט צ'ילי פפרס, רדיוהד, לד זפלין, מארס וולטה, דביסי, באד פלוס, אבישי כהן - אנחנו מושפעים מהרבה מוסיקה מכל מיני אזורים ועולמות. ההשפעה העיקרית שלנו היא אחד על השני כי אנחנו באמת עוברים תהליך ארוך ועמוק של להקה. אנחנו מנגנים המון ביחד אז כל מה שעובר על אחד מאיתנו מוזיקלית וריגשית משפיע על השאר, ומשם אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך תבשילים מעניינים".

    אתם חוזרים לבארבי למופע הקרוב אחרי מעט זמן יחסית. אתם מצפים למלא אותו שוב? מה ישתנה בהופעה הזאת לעומת הקודמת?

    "להופעה הקרובה בבארבי אנחנו מתכוננים כמו לכל הופעה. מה שמעניין אותנו זה שהמוסיקה תבוצע בצורה הכי טובה ואמיתית. אנחנו כן יודעים שכל הופעה פותחת אותנו למחוזות חודשים. אנחנו ניגשים לדברים אחרת ומאלתרים ותמיד יוצאים דברים אחרים ומפתיעים, אז בטוח שזו תהיה הופעה שונה מכל קודמותיה. אין לנו ציפיות מבחינת למלא את הבארבי. אנחנו מקווים שמי שרוצה להגיע, יגיע בכיף. אנחנו הולכים לתת את ההופעה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת".

  • טאטרן בהופעה: בית ספר לרוק

    סיקרתי את הופעת ההשקה המהוקצעת של TATRAN עבור עכבר העיר:

    הבארבי היה מפוצץ כאילו שלהקת K's Choice חזרה לעוד סיבוב בעיר. אבל זאת לא היתה K's Choice. זאת אפילו לא היתה להקה מפורסמת. הלהקה שמכרה אמש את כל הכרטיסים להופעת ההשקה שלה בבארבי, לכבוד אלבום הבכורה "Shvat", היא להקת TATRAN.

    לכתבה המלאה בעכבר העיר