ללא הסבר: ראיון עם מארק קוזלק

לא רק שאעשה תיקון ואלך להופעה של מארק קוזלק החודש, אלא קיבלתי הזדמנות לראיין אותו במייל. שמתי ברקע את האלבום האחרון "Like Rats" שמורכב כולו מקאברים, וחשבתי, מה אפשר לשאול אותו?

ידעתי שזה יהיה מאתגר - לבועז כהן לקחו 2 נסיונות כדי לראיין אותו. מארק קוזלק לא נשמע כמו מישהו שאוהב להתראיין, אם יש מוזיקאים שאוהבים את זה (ראו Meeting People Is Easy). הגעתי בסוף ל-5 שאלות, נסיון להכיר יותר טוב את מארק ואת המוזיקה שלו. הסתבר שחלק ממנו וממנה ימשיכו להיות מסתוריים. אם אתם רוצים למצוא הסבר, בואו להופעה בזאפה תל אביב, יום חמישי 24.10 בשעה 22:00.

אתה מנגן בצורה מאוד ייחודית בגיטרה הקלאסית. איך פיתחת את הסגנון שלך? האם יש גיטריסטים קלאסיים שהשפיעו עליך?

"הסגנון שלי ייחודי כי אני נגן מיתרי מתכת, קודם כל. הקדשתי את הזמן למיתרי מתכת עד לבערך לפני 7 שנים כשהרמתי תקליט של Segovia. האמנית האהובה עלי כרגע היא Ana Vidovic. ראיתי אותה מנגנת, וגם פגשתי אותה. נגנית מאוד מעוררת השראה".

נורא התרשמתי מהיכולת שלך לקחת שירים של מוזיקאים אחרים ולהפוך אותם לשלך. אפילו הצלחת להזרים חיים חדשים לשיר "I Got You Babe" מבלי להשמע קלישאתי! איך אתה עושה את זה? יש לך תהליך מסוים?

"את זה אני לא יכול להסביר. אין תהליך. ככה פשוט אני מפרש מוזיקה".

אחד משירי Red House Painters האהובים עלי הוא "24", על התבגרות, להיות במקום אחר מאיפה שחשבת שתהיה, עדיין לא להבין את החיים. בהקשר הזה, איך החיים נראים עכשיו כשאתה בן 46?

"מצחיק לחשוב שהתלוננתי על גיל מבוגר, בזמנו. היום, אני פוגש בני 30 שמתנהגים כמו ילדים. ההשקפה שלי שונה לגמרי עכשיו. אם אתה מתחת לגיל 40, אתה די צעיר, לדעתי".

שמעתי ציטוט שיוחס למיק ג'אגר, למרות שלא יכלתי לאשר אותו, שרוקנרול זה 90% לחכות. אתה מבלה הרבה זמן בטור, אז איך אתה מעביר זמן בין לבין הופעות מבלי להשתגע?

"להגיע מנקודה A לנקודה B זה מבאס אבל אין דרך אחרת לעשות את זה. המפתח הוא זמן לבד. כל הזדמנות שיש לך לסגור את דלת חדר המלון שלך ולהרגע, קח אותה".

נשמע דרך הליריקה שלך שאתה מאוד מתבונן ומודע, מסתכל ותופס פרטים בשירים שלך. איך אתה מטפח את היכולת הזו?

"אין לי מושג. חלק מאיתנו שרברבים וחלק מאיתנו רופאים וחלק מאיתנו אמנים. אני לא יכול להסביר את זה".

  1. FUNK SINATRA says:

    תודה ששאלת על 24.מאז גיל 13 אני שומע אותו בכול יומהולדת ובודק מה נהיה מאז היום ההוא בחטיבה שגילית את אלבום הפלא הזה ועד אותו יום שאני חוגג.ב-24 זה אכן הרגיש נורא.בשלושים היה כבר טוב :)

טראקבאק לפוסט

  1. סינגריט/סונגרייטרית בצבע אחר | המאזין

התגובות סגורות.