המאזין

העתיד כבר כאן 4 – Snaganubbin

סדרת הפוסטים הפוטוריסטית ממשיכה. במסגרת עבודתי לשעבר בדייס מרקטינג, הייתי אחראי לגייס להקות לחג המוזיקה בהרצליה. אחרי כמה מיילים ופרסומים בפייסבוק התחלתי לקבל הפגזה של המון מוזיקאים שרצו להשתתף. זה ממש כיף לראות איזה היצע ענק יש מעל ומתחת לפני השטח יחסית למדינה פצפונת שכמונו. אבל היה שם הרכב אחד שבאמת העיף אותי, הרכב שבחיים לא שמעתי עליו ושעושה משהו אחר לגמרי בנוף הישראלי. ההרכב הזה הוא Snaganubbin.

סנאגאנאבין העיפו אותי כי לא שמעתי שום דבר כזה בארץ. תקשיבו לסינגל הבכורה שלהם Earworm ותשמעו צלילים קשים, נויז דחוס ורווי באפקטים עד כדי כך שלא ברור בכלל איזה כלי מייצר אותם. אבל בניגוד לאמני נויז ואוונגארד אחרים, הנויז הזה קוהרנטי, לא כאוס מוחלט מחריש אזניים, אלא משהו עם סוג של הגיון, ולפעמים אפילו מלודיה וגרוב. זה התחבר לי עם הרכבים נסיוניים כמו HEALTH או Lightning Bolt או Fuck Buttons, ומצד שני עם הסטונריות והגרוב המדברי של Queens Of The Stone Age האימתניים, ומצד שלישי לא בדיוק אף אחד מהם. להשמע שונה בסקאלה עולמית, זה כבר הישג.

אז אחרי ההתלהבות התכתבי עם ההרכב לברך אותם על המוזיקה ולברר מי הם ומתי לעזאזל נשמע אותם בהופעה. אז התברר שסנאגאנאבין הם דואו דינאמי של באסיסט ומאסטר אפקטים בשם אורן זיגל ומתופף בשם רון מיניס. הם התגלגלו במהלך השנים בכל מיני הרכבים עד שהגיעו לתצורה הנוכחית. אורן מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני:

בתחילה ההרכב נועד ליצור מוסיקה לסרטים שלא קיימים. בתחילת ההרכב ניגנתי בוזמנית בעוד 3 הרכבים, ואת סנאגאנאבין תמיד תיארתי לאנשים בתור "זה בשביל הכיף שלי ושל רון — אף אחד אחר לא יאהב את המוסיקה". שיחקנו בכל מיני ז'אנרים של מוסיקה ולא סיימנו חצי מהשירים. השירים היו ספציפית בעברית והומוריסטים באותה תקופה, ואפילו חיפשנו אנשים לשיתוף פעולה רנדומאלי תוך כדי. ניסינו ליצור אינטראקציה בין אמני שוליים בארץ, ואפילו לא אמנים כלל, סתם אנשים שיהיו בקטע, אבל זה לא עבד. הרבה קטעים היו במייספייס הישן שלנו, אבל הורדנו אותם כי הם כבר לא מתאימים לסאונד שלנו יותר. אולי יום אחד נוציא אותם שוב.

לסאונד שאתה שומע הגענו לפני כשנה, למרות שאני לא בטוח – יכול להיות שפחות משנה. שמענו על הג'יבוב, תחרות הלהקות העולמית כשלושה שבועות אחרי שכתבנו שני קטעים, וחשבנו שיהיה מצחיק להתחרות בתחרות להקות עולמית בתור הופעה ראשונה. ידענו שלא יהיה סיכוי להתקרב לנצחון, אבל מאוד נהננו. הקהל היה די בהלם ולא ידע איך לאכול אותנו – היו כמה שפחדו מאיתנו, תאמין או לא. אלו שכן דווקא ממש התלהבו, שזה היה מפתיע ומחמיא.

זה לא מפתיע אותי, מוזיקה שכזו חוצה את הקהל לשניים – מתלהבים לעומת מפוחדים – וטוב שככה. לפחות מישהו אחד מתחבר לזה, וזה מאט באיילס שמיקסס לסנאגאנאבין את הסינגל הראשון והמבטיח ועבד עם להקות כמו Mastodon, Pearl Jam, Blood Brothers, ועוד. נראה שפניהם של סנאגאנאבין מועדות לחו"ל, מהלך חכם ואני מאחל ומצפה להם עתיד מזהיר והמון מוזיקה נסיונית מעולה.

נשמע לכם לעניין? בואו להצטלם לקליפ הבכורה של סנאגאנאבין לסינגל שישוחרר ברחבי העולם. זה הולך לקרות ביום שישי הזה ה-4.6 ברח' המקצוע 4 בתל אביב בשעה 20:00. פשוט באים למקום ומאוד חשוב שתלבשו חולצות צבעוניות בצבעים כמו ירוק, אדום, צהוב, תכלת, סגול וכו', זה לא יהיה קליפ של לובשי שחורים. הלהקה מבטיחה שהצילומים לא יקחו הרבה זמן, שתהיה שתייה וחטיפים, ושיטחנו לנו את הסינגל בלייב, יה בייבי. לפרטים אפשר לדבר עם אורן במספר 052-5703130 או במייל snaganubbin@gmail.com

העתיד כבר כאן 2 – קיצו + הגרלת כרטיסים

אם הייתי שואל אתכם ב-1990 איך תישמע המוזיקה הישראלית בשנת 2010, מה הייתם אומרים? ודאי הייתם נתקפים באיזשהו ויז'ן פוטוריסטי על כיפות זכוכית ענקיות וסייבורגים עם יכולות נגינה על אנושיות, או אולי על עידן פוסט-אפוקליפטי של שממה רדיואקטיבית ולהקות נודדות של נגני עוד עם מסכות אב"כ על טרקטורוני חולות. בטח לא הייתם משערים לעצמכם שעל המצעד השבועי ישלטו בעצם רבי עם קרחניסטים, להקה על שם הלאום-דת שלנו, ו…שלומי שבת.

אז אני שואל, אם זה אמור להיות העתיד, איפה החלליות? רובי הלייזר? איפה הג'ט פק שלי? ולמה המוזיקה הפסיקה לצעוד קדימה? אחרי עשור שלם שבו להסתכל אחורה היה שם המשחק, אני רוצה לשמוע אמנים שמסתכלים קדימה. אני מדבר על אמנים שלא נשמעים כאילו הם הגיעו מהאייטיז או מהסבנטיז, אלא כאילו הם הגיעו מהטוונטי-פורטיז, כלומר שעושים את המוזיקה שדמיינו פעם שצריך לעשות עכשיו.

זה למה, בין היתר, אמנים כמו Oceansize, M83, ו-dredg מדליקים אותי, כי הם נשמעים רלוונטיים לימים האלה והזמן הזה, כי הם דוחפים את המעטפת קדימה בתרגום מילולי מאנגלית (2 נקודות למי שמוצא לזה ביטוי מתאים בעברית). והיום בניגוד לזמנים עברו, אין יותר תירוצים. אם לפני שלושים שנה היה דיליי בין המוזיקה בעולם למוזיקה בארץ, שפשוט לא ידעו מה הולך בחו"ל מלבד מה שהיו מדווחים החוזרים והשבים מנתבג, היום אנחנו מחוברים להכל בריל טיים לייב פיד סטטוס פאקינג אפדייט.

לשמחתי גם בארץ יש ייצוג ללהקות שרואות דברים קצת אחרת. דיברנו בשבוע שעבר על לורנה_בי והזווית שלהם איך רוק/פופ אמור להשמע היום. יש גם את Tiny Fingers, סוג של Mars Volta הצברים, עם הפוסט-רוק האינסטרומנטלי הפרוע שלהם. אבל אם יש להקה אחת שמייצגת בשבילי את החזון הזה בצורה הכי מדויקת, אין ספק שמדובר בלהקה קיצו.

נתקלתי בקיצו בפעם הראשונה כאשר פספסתי את אינדינגב 2 ורק שמעתי איך מזכירים את שמם שוב ושוב ושוב בתור אחד מהשוסים של אותו הפסטיבל. בפעם השניה זה היה במונוקרייב נייט לייב הראשון איפה שדאגתי להיות נוכח ולראות אותם על גבי הבמה. דיברתי בפוסט של לורנה_בי על לראות הופעה מבלי בדיוק להבין או להכיל אותה. ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי גם עם קיצו בערב ההוא.

הנה מופיעה בפני חמישיה ירושלמית מאוד צעירה וקצת משונה, שעושה מוזיקה קצת משונה, ומשום מה בקהל כל מיני אנשים זזו בתנועות קצת משונות לצליליה. אבל נגנבתי. נגנבתי מהשילוב הזה של רית'ם סקשן אסימטרי, עם אלקטרוניקה מרטיטה, עם גיטרה מהחלל החיצון, עם זמרת אדומת שיער בעלת אנרגיות בלתי נדלות. כל החבילה הזאת התחברה לכדי רוק מרגש, אמנותי, וזר מאוד בנוף המקומי. הרבה אנשים תייגו אותו כסקנדינבי. אני אומר שהוא מהעתיד.

ראיתי את קיצו עוד לא מעט פעמים בהופעה, אבל תמיד הרגשתי שמה שחסר מאחוריה כדי להשלים את הפאזל זה אלבום. אלבום שאוכל לשבת בבית ולשמוע אותו, שיתן חוויה וסיפור שהרגשתי שיש שם מאחורי המוזיקה של הלהקה, אלבום שיאפשר שמיעות חוזרות און-דימנד ושיתן למוזיקה לחלחל אלי לאט לאט באוסמוזה. אז לקח לא מעט זמן, אבל הזמן הזה הגיע. קיצו משיקים סוף כל סוף את אלבום הבכורה שלהם "חול".

"חול" הגיע לידי רק לפני שבוע, וחשבתי שיהיה לי משהו חכם לכתוב עליו היום, אבל אני לא מסוגל. הוא מסוג האלבומים שצריך לתת להם זמן ושמיעות כדי לספוג ולאהוב אותו כמו שצריך, ושבוע זה פשוט לא מספיק זמן. בינתיים תפס את אזני החצי הראשון שלו שאני מכיר מההופעות, מהפתיחה הבומבסטית "Inertia" שמצהיר בבירור את כוונות הלהקה קדימה, דרך "Diamonds" שנשמע כמו משהו שהיה יכול להיות בקלות בי-סייד מתוך "In Rainbows" (כן, של רדיוהד) ו-"Balloon" שחותך ממטרונום קצבי למן ג'אז אפלולי. אני מתחיל לעוף גם מ-"במרוצת הזמן", הגראנד פינלה שבו הכל מתרסק והאפוקליפסה שתביא את המדבר הרדיואקטיבי על ראשינו.

מספיק דיבורים, קדימה מעשים. קיצו משיקים את אלבום הבכורה הנפלא שלהם ביום שבת הזה ה-20.3 בתאטרון תמונע בתל אביב, וביום שבת הבא ה-27.3 במועדון הבאסס בירושלים, שניהם עם ויי ג'יי ואורחים מיוחדים. בגלל שהם יודעים שקוראי המאזין הם אוהדי מוזיקה אינטרגלקטית, בין המגיבים לפוסט הזה יוגרלו 2 כרטיסים להופעה של קיצו! אפשר גם לשלוח מייל לכתובת kitzuband@gmail.com ולהצטרף לרשימת ההנחות. האזינו לקיצו, בואו להופעה, נתראה בעתיד.

(ההגרלה עד יום שישי ה-19.3 הזוכים קיבלו הודעה במייל, תודה לכל המשתתפים!)