ההרכב ישיק את אלבום הבכורה "Sentences By My Love" ב-14.10 באוזןבר

הפוסט בכורה: The Lonely Peters - Start Over - הרהור של תקופת החגים הופיע ראשון בהמאזין

1. מי חברי הלהקה?

נועם ברמן (שירה), ענב אבן-צור (בס), אלון ברייאר (סאמפלר ותרמין), ונעה סגל (תופים).

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

נועם היה בלהקת היפ הופ גסה, ניהיליסטית, וכושלת בשם יומולדת. אחרי שהיא התפרקה הוא חיפש עניין חדש. את אלון הוא הכיר דרך סצנת האיור כשחיפש מישהו שמנגן על תוכנת אבלטון. נעה הצטרפה מלהקה של חברים. וענב הגיעה אלינו דרך פוסט בשיח פמיניסטי כשחשבה שאנחנו להקת בנות.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

ישרוטראש / אינדי פופ ישראלי נוצץ ומלוכלך / מוזיקת רטרו מהעתיד.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

חיפשנו משהו שמשקף מצד אחד את הצד הסיפורי של המילים ומצד שני את הצד האלקטרוני, האוטומטי של המוזיקה. השם פוטומט התאים לזה: מכשיר שלוקח תמונות קטנות, מהירות ולאו דווקא מחמיאות, מכשיר ישן, מסורבל ורטרואי מצד אחד אבל כזה שלגמרי חזה את הסלפי מצד שני.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

פופ שלא מתפשר על כלום. להיות בשוליים זה כיף, אבל פופ זאת המוזיקה החתרנית באמת. לא סתם נועה קירל וסטטיק ובן אל מצליחים להוציא מאנשים מסוימים כאלה אגרסיות. פופ טוב גורם לאדמה מתחת לרגליים לרעוד ויש מי שזה מפחיד אותו. ישראל כיום היא חברה כל כך מפולגת ושבטית שכדי לעשות פופ צריך שתהיה לך את היומרה לעשות משהו (שלפחות אתה מאמין) שהוא טוב, חכם, מרגש, חדשני ואמיתי, אבל גם יכול לגעת בהרבה אנשים שחלקם מאוד שונים ממך. בסוף זה הרבה יותר רדיקלי מאשר לנגן לקומץ יודעי דבר ולפטור את כל השאר כעמך.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

מאיירים, עובדים בשירות הפסיכולוגי באור יהודה, מגדלים ילדים, עובדים בהייטק, מנסים להיגמל מכדורים נגד דיכאון, ומנגנים בעוד הרכבים.

7. ממה אתם מושפעים?

היפ הופ הוא השפעה ענקית עלינו גם מוזיקלית וגם טקסטואלית. היכולת לספר סיפור אישי כמו שהוא, לעבור באותו שיר משפה גבוהה לסלנג פרטי, ממחאה חברתית לסליז מוחלט, להשתמש ברפרנסים וסימפולים, זה משהו שמאוד היינו רוצים לעשות. מצד שני יש את הכתיבה הבריטית של אנשים כמו אלכס טרנר, מייק סקינר, דיזי רסקל, איימי ווינהאוס, לילי אלן וכו'. איכשהו לא משנה באיזה ז'אנר הם, הם תמיד מצליחים עם היובש הבריטי העוקצני, והאירוניה המרירה הזאת שתמיד אומרת דבר אחד ובעצם מתכוונת לדבר אחר, להגיד משהו מרגש בלי להיות רגשניים. וחוצמזה יש את טיפקס, Pulp, Chance the Rapper, Noname, Clipping, Macintosh Plus, Kanye, GFOTY, שרית חדד, הג'ינג'יות, קנאק פופ, Underworld, Basement Jaxx, Brooke Candy, Carl Craig, Yelle, D'angelo, Roots Manuva, MIA, Prince, Die Antwoord, Zora Jones, ESG, Willow, Tirzah, וועדת קישוט, Gil Scott-Heron, Wu Tang.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

כנראה שאת "Velvet Underground and Nico".

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

את האלבום "Piper at the Gates of Dawn". אלבום מדהים, אבל אם הוא לא היה קיים היה אפשר לשנוא את פינק פלויד בשקט.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

ניקי מינאז'. ההופעה שלה טייט לגמרי מצד אחד אבל שכונה רצח מצד שני. כמו שאנחנו שואפים להיות.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אנחנו ישרוטראש.

הופעות קרובות:
30.1 - השקת קליפ, הבוקסה, רוטשילד 31, תל אביב

הפוסט אינטרו 46 + בכורה: פוטומט - פופ שלא מתפשר הופיע ראשון בהמאזין

חשש אמיתי

הלהקה הגבעתיימית עושה מוזיקה שנשמעת בדיוק כמו שמוזיקה שנעשית על ידי צעירים צריכה להישמע. השירים שלהם עוסקים בקיץ האחרון כנערים, בין סיום של תקופה אחת להתחלה של תקופה אחרת בחיים, והפאנק הפופי שלהם הוא המצע המושלם לטקסטים האלה. הם הוציאו בתחילת השנה אי פי בכורה בשם "הודעה מוקלטת", ובו חמישה שירים שרק מחכים לרגע שהם יהפכו ללהיטים.

עיזה בר, יום שלישי 6.9, בשעה 21:00

Simple light

סימפל לייט מגדיר את המוזיקה שלו כ-"רגאיי-דמדומים", והמוזיקה שלו בהחלט הכי אפקטיבית כששומעים אותה במהלך הלילה. הטקסטים שלו עוסקים במסע ואובדן זהות, בטבע ובאמונה, אבל הדבר המעניין היא הדרך שבה הוא שר אותם, ומערבב בין עברית לאנגלית בצורה זורמת וקליטה. בתחילת הקיץ יצא אי פי הבכורה שלו, "Night Creature", והוא מכיל 4 שירים, שהאחרון שבהם הוא לחן למזמור מתהילים.

דוברין, יום שלישי 6.9, בשעה 21:00

Her Majesty the Queen

להקת האינדי פופ החיפאית מצליחה לעשות מוזיקה עם הרבה נשמה והשפעות מהאייטיז, ועדיין להישמע עדכנית ונכונה לסאונד של מוזיקת הפופ האלטרנטיבי ב-2016. האי פי שיצא להם בתחילת השנה, שזוכה גם להתייחסות מצד מבקרים בחו"ל, מוכיח את הפוטנציאל של הלהקה להיות הדבר הבא בפופ הישראלי.

סינקופה, יום שלישי 6.9, בשעה 22:00

עובר

הלהקה עם השם המטריד-משהו עושה סטונר-רוק בעברית, בז'אנר שבו רוב הלהקות הישראליות מחליטות לשיר באנגלית. מהשיר היחיד שיש להם ביוטיוב, בנוסף לסרטוני החזרות שהם מעלים לעמוד הפייסבוק שלהם, עולה שהופעת הבכורה שלהם בפסטיבל תהיה אחת מהופעות הרוק המעניינות שבו.

עיזה בר, יום שלישי 6.9, בשעה 22:00

סוג ב

כל האזור של חיפה והקריות, עם כל התעשייה והזיהום, אמור להיות פס ייצור של להקות פאנק זועמות. ובאמת, בשנים האחרונות קיימת התעוררות של להקות פאנק בעיר, כשהבולטת מביניהן היא סוג ב'. הפאנק של סוג ב' לא מהיר וחסר מעצורים, אלא איטי ומלודי, על גבול המטאל. כתיבת זרם התודעה של הלהקה הופכת אותה לקצת יותר ייחודית משאר להקות הפאנק החיפאיות, וגם פה, כמו במקרה של להקת עובר, הבחירה לשיר בעברית נותנת יתרון על גבי שאר הלהקות בסצנה.

בארקי, יום שלישי 6.9, בשעה 22:00

שרון דואק והסטוקס

לפני הכל, שרון דואק היא כותבת חכמה ומיומנת. היא לוקחת סגנונות כתיבה מיושנים יחסית כדי להכניס בהם שפה ורעיונות חדשים יותר. בדרך היא גם מכניסה המון שנינות ואופי לתוך טקסטים אישיים. תוסיפו לזה את המוזיקה שמשלבת בין בלוז, ג'אז, ופולק של להקת הסטוקס שמלווה את דואק, וקיבלתם את "פרי מדבר", אלבום בכורה של זמרת שקל להתאהב בה, זמרת שיכולה לעמוד בקלות לצד גיבורות נשיות אחרות באינדי-פולק הישראלי של העת האחרונה כמו דניאלה ספקטור ודורון טלמון מג'יין בורדו.

בית בובות, יום רביעי 7.9, בשעה 21:00

ניסו

מכל האלבומים הישראליים המוצלחים שיצאו בשנת 2015, דווקא האלבום הישראלי שהכי אהבתי, "היסטוריה ב'" של ניסו, לא זכה להתייחסות מהמבקרים והקהל בישראל. גם שנה אחרי שיצא, הוא עדיין אלבום שלם שמלא בטקסטים אישיים ומקוריים, שמרגישים פשוטים בהתחלה אבל ככל שמקשיבים יותר מגלים חרוזים, הגיות ומשפטים קטנים שמכילים בתוכם אמירה רגשית ענקית. מתחת לכל זה, ניסו הוא גרסה הרבה יותר מעניינת של עידן עמדי, עידן חביב, ועוד כמה עידנים שכבשו את המיינסטרים של גלגלצ. ההופעה של ניסו בפסטיבל היא אולי ההזדמנות הכי גדולה שלו לפריצה עד כה, אז אני מפציר בכם לא לפספס אותו.

פיינט, יום רביעי 7.9, בשעה 22:00

דניאלה טורג'מן

הקול העדין של דניאלה טורג'מן, לשעבר סולנית Tiny Fingers, יחד עם מוזיקה אקוסטית מהפנטת, נותן הרגשה שאנחנו נמצאים תחת כישוף. כל השירים הפשוטים באלבום הבכורה הקטן שלה מהשנה שעברה מרגישים נורא גדולים ככל ששומעים אותם יותר, כך שאפשר להסביר את זה רק בדרך אחת: קסם. כנראה שתרגישו את אותה התחושה בהופעה שלה בפסטיבל, רק היא וגיטרה אקוסטית.

פאב ה"עוגן", יום רביעי 7.9, בשעה 22:00

נועם וזאנה

נועם וזאנה גרה באמסטרדם והאלבומים שלה זוכים לביקורות משבחות על ידי המבקרים שם, אבל היא לא מקבלת הרבה התייחסות מהקהל הישראלי. האלבום השני שלה, "Love Migration", יצא לפני שנתיים וזכה להצלחה גדולה בחו"ל. באלבום וזאנה מתעסקת במשברי זהות המתבטאים במערכת יחסים ממרחק. יש פה שירי אהבה מתוזמרים וגדולים מהחיים שמעבירים טקסט חשוף ואישי.

פאב הקבאריט, יום רביעי 7.9, בשעה 22:00

פאב קלמנ'ס, יום חמישי 8.9, בשעה 22:00

Mad & Lost

יש סצנה אלקטרונית די גדולה בחיפה, והצמד מאד אנד לוסט של רן לביא ולי מילר הם אחד ההרכבים שמייצגים אותה בפסטיבל. אי פי הבכורה שהם הוציאו אמנם מכיל רק 3 שירים, אבל אלו שלושה שירים ממכרים שקשה להפסיק לשמוע אותם, שירים היפראקטיביים ומרגשים, מרקידים ומלודיים כאחד. קשה לעמוד בשקט בזמן שהשירים האלו ברקע, ואני מאמין שגם ההופעה שלהם תהיה בהתאם.

בארקי, יום חמישי 8.9, בשעה 21:00

בני אסתרקין

בשנה שעברה בפסטיבל הייתי בהופעה של בני אסתרקין במרתף 10, וכמות הקהל הייתה זעומה להחריד. נורא התאכזבתי כי אלבום הבכורה שלו הוא אחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים של הגל החדש של סצנת ההיפ הופ. "יום אחד כל זה יהיה שלנו" הוא עדיין אלבום מפוספס, ונשאר רק לקוות שהשנה יגיע יותר קהל לגלות את הכישרון של אסתרקין.

בארקי, יום חמישי 8.9, בשעה 22:00

The Aprons

"כובש" זאת המילה הטובה ביותר לתאר את המוזיקה של טליה פרי וחווה כהן. האזנה לשירים שלהן היא כניסה לעולם חלומי שנבנה לאט-לאט סביבך. הצמד כבש אותי עם אלבום הבכורה שלהן ב-2012, והסינגל שהן הוציאו לאחרונה זכה לשבחים רבים בקרב המבקרים, ולי הוא בעיקר הגביר את הציפייה לאלבום הבא שייצא בקרוב.

בית בובות, יום חמישי 8.9, בשעה 23:00

3421

3421 הם אחד מההרכבים הכי מוערכים שיצאו מחיפה בשנים האחרונות. הם חלק מהלייבל האלקטרוני BLDG5 ועושים דאבסטפ עם נגיעות של פסיכדליה ושיגעון כללי. אלבום הבכורה שלהם, "Bipolar", יצא ממש עכשיו. הדינמיקה בין המתופף חזוס והזמר\קלידן שוזין מובילה לאנרגיות מעיפות בהופעה, והאלקטרוניקה הפסיכדלית שלהם תתאים בול לשעה המאוחרת יחסית.

סינקופה, יום חמישי 8.9, בשעה 23:00

הפוסט 13 הופעות שאסור לפספס בפסטיבל חיפה 100 הופיע ראשון בהמאזין

אז, איפה היית ומה עשית בדיוק לפני שענית על השאלות?

אני בוואן כרגע בדרך מאוסטין לניו אורלינס ובדיוק התעוררתי משינה קלה.

אתה מוירג'יניה במקור אבל לא שמענו על יותר מדי אינדי שהגיע מהמקום. איך סצנת המוזיקה שם? תוכל להמליץ לנו על אמנים מקומיים?

כן, לא יצאה הרבה מוזיקה מוירג'יניה אם אהיה כנה לגמרי, כנראה שלפחות לא יותר מדי להקות "אינדי". יש הרבה אמני היפ הופ מפורסמים שהגיעו מוירג'יניה. הלכתי לבית ספר בעירה קטנה בשם Blacksburg. היתה סצנה לא רעה של הופעות בית, רוב האנשים שהכרתי פשוט ניגנו במרתפים כי לא היו הרבה מועדונים. זה בהחלט היה מאוד כיף, נראה לי שזה עדיין קורה שם. אני פשוט כבר לא בן 19 יותר אז אני לא יודע איפה.

הקלטת את כל האלבומים שלך לבד, חוץ מתופים וכלים נוספים מדי פעם. איך תהליך הכתיבה שלך עובד? האם אתה שומע את כל השיר בראש ואז פשוט כותב את החלקים השונים?

לא הייתי אומר שזה מוכן לגמרי. רוב השירים שלי פשוט נולדים מחלק או מרעיון ראשוני על כלי נגינה מסוים שאני מקליט ואז מנגן מעליו. אך ברגע שהדברים מתחילים לזוז בצורה מסוימת בדרך כלל יש לי מושג טוב איך השיר הסופי אמור להישמע. משם והלאה פשוט מתעסקים בפרטים, למצוא את הצלילים הנכונים לכל הכלים ולשחק עם המבנים.

"Life of Pause" הוא האלבום השלישי שלך. שיר הנושא נשמע כאילו שהוא על מערכת יחסים בלונג דיסטנס, כשהמסקנה היא "I take a life of pause / Just so I could be dancing you". אם כך, למה אתה מתכוון כשאתה אומר "חיים של פאוזה"?

למעשה הליריקה היא "I'd take a life of pause / just so I could be near to you", אבל אתה בכל זאת צודק לגבי המשמעות. השיר נכתב על איזון של מערכת יחסים מהדרכים אבל הרגשתי שהסנטימנט של "חיים של פאוזה" למעשה עובד בכמה רמות וזה הגיוני לאיפה שאני נמצא כרגע. זה פשוט עוסק באיזון של כל החלקים של חייך ופשוטו כמשמעו לקחת את הזמן כדי לעשות הפוגה בשביל הדברים בחיים ששווה להתבונן בהם.

עטיפת "Life of Pause": בהשפעת Brian Eno ו-Robert Fripp

השיר הראשון באלבום נקרא "Reichpop" ויש בו מקצב מרימבה מחזורי. אני מניח שהוא על שם המלחין המודרני סטיב רייך? איך רייך השפיע על השיר?

כן, זו הוקרה לסטיב רייך. "Reichpop" היה במקור שם זמני שהיה בזמן ההקלטות אבל לפעמים דברים פשוט נדבקים בין אם אתה רוצה בכך או לא. בסופו של דבר חשבתי שזה קצת מצחיק להיות פשוט שקוף לגבי ההשפעות עד כמה שאפשר. אהבתי את הרעיון לחבר את האופי הרפטטיבי של המוזיקה שלו עם שיר פופ ניו ווייב מסורתי יותר. אמנים כמו Talking Heads וגם פיטר גבריאל כבר עשו משהו דומה ורציתי לנסות את זה בעצמי.

האלבום "Life of Pause" מציג שירי פופ ישירים יותר מאשר הטקסטורות השוגייזיות/חלומיות של האלבומים הקודמים שלך. איך השינוי הזה קרה? פחדת שהמעריצים אולי לא יבינו את הקטע?

כן לגמרי. כלומר אני עדיין דואג ואני יודע שיהיו אנשים ומעריצים ותיקים יותר שלא יהיה אכפת להם לגבי האלבום החדש. אבל זה הסיכון שאתה לוקח עם כל דבר חדש שאתה עושה אז זה לא מפריע לי כל כך. זה האלבום שעשיתי ואני עומד מאחוריו. בהחלט היה מאמץ שזה לא יהיה אלבום "חלומי" כל כך. הרגשתי שכבר עשיתי משהו כזה, אתה יודע? אני פשוט לא מבין את הקטע של לחזור על עצמך. אם אנשים רוצים אלבום שנשמע כמו "Nocturne" אז הם יכולים לשמוע את "Nocturne". האלבומים הישנים לא הלכו לשום מקום רק בגלל שיש אחד חדש.

האלבום הוקלט בלוס אנג'לס ושטוקהולם. האם נסעת לשטוקהולם רק כדי לעבוד עם John Ericsson מלהקת Peter Bjorn and John, או שהיו סיבות נוספות? האם שטוקהולם השפיעה על האלבום באיזשהו אופן?

במקור זה היה אמור להיות בלוס אנג'לס, אבל למפיק שלי Thom Monahan היה את החיבור לג'ון בשוודיה. זה היה חלק גדול מהסיבה למה נסענו לשטוקהולם אבל גם קפצתי על ההזדמנות כדי לצאת מאזור הנוחות שלי ולעבוד על השירים בסביבה אחרת. היה מדהים להיות בשוודיה, בכנות הרגשתי קצת משוגע. לא היה שם הרבה אור יום בזמנו ולא עשיתי כמעט כלום חוץ מלשתות קפה, להקליט ולישון כמה שעות בלילה. הג'ט לג שלי הרס לי את כל השבועיים שהייתי שם. היתה לי אנרגיה עצבנית כל הזמן וזה בהחלט השפיע על השירים.

העטיפה של "Life of Pause" מעניינת, זה נראה כמו ציור שלך יושב בסוג של לובי או סלון אקזוטי, ויש מוטיב של מחזוריות עם כמה תבניות שמופיעות בתמונה הזו. מדוע בחרת בעטיפה הזו ואיפה המקום המוזר הזה נמצא?

זה למעשה מקום שיצרנו ספציפית בשביל הצילומים. אהבתי את הרעיון ליצור משהו יותר "קלאסי" במובן מסוים. הרעיון היחיד שהיה לנו בהתחלה הוא שזה יהיה חלל פנימי. רציתי שזה יהיה דיוקן, משהו סוג של פשוט אבל עם יסוד מוזר. כמו העטיפה של "No Pussyfooting" של Fripp ו-Eno. החלטנו לקחת את זה צעד אחד הלאה וממש הושפענו מעטיפות ישנות של Hipgnosis. כשתראה את החזית, החלק האחורי, ואת החלק הפנימי של האלבום, הכל יתחבר.

אתה מגיע לתל אביב בפעם הראשונה. מה שמעת עליה? יש לך תכניות מלבד ההופעה?

המפיק שלי תום למעשה בילה הרבה זמן בתל אביב בגלל שלאשתו יש משפחה בישראל והוא ממש דרבן את זה בזמן ההקלטות. אני חייב להגיד בכנות שאני לא יודע למה אפשר לצפות מההופעה! לפעמים זה פשוט כיף להגיע בצורה עיוורת ללא ציפיות. זו הפעם הראשונה שמישהו מחברי הלהקה בא לתל אביב. יש לנו יום שלם לבלות בעיר לפני ההופעה אז אני בטוח שנחקור אותה.

קרדיט צילום: Shawn Brackbill

הפוסט Wild Nothing בראיון: "אני פשוט לא מבין את הקטע של לחזור על עצמך" הופיע ראשון בהמאזין

בכל זאת כמה חוויות דרך האזנות החודשיים האחרונים עם הקשר לטיול שעשיתי. לא תמצאו פה חידושים אלא את הדברים המוכרים בהקשר קצת שונה והרבה יותר שורשי.

The Stone Roses - The Stone Roses

אם לא קראתם עדיין, הייתי באירוע המוזיקלי החם של הקיץ, האיחוד של הסטון רוזס במנצ'סטר. לפני ואחרי ומצדדי ההופעה שמעתי את אלבום הבכורה המופלא בריפיט בהנאה גמורה, עם גיחות קטנות בנסיון לחבב את האלבום השני, "Second Coming". אין כמו הביאה הראשונה.

The Smiths - The Queen Is Dead

גם בגלל שביקרתי בעיר מולדתם האדירה מנצ'סטר, גם בגלל ההופעה המעולה של מוריסי בארץ, וגם בגלל ששמעתי מלא סמית'ס בתקופה הזו ובמיוחד את אלבום המופת הזה. פעם לא סבלתי את מוריסי והסמית'ס, איזה תענוג זה לשנות את דעתי המוזיקלית ולהפתח ליוצרים מטורפים שכאלה.

נ.ב. אם כבר מנצ'סטר, נתקלתי במקריות במכור מוזיקה מקומי בשם סטיבן עם בלוג מוזיקה מקומי, Manchestertaper. זה בלוג של חובבי הקלטות והופעות שהולכים להופעות בעיר הדגל, וכן, מקליטים אותן. הכל ניתן להורדה והאזנה חופשית, ולפי סטיבן רוב הלהקות מאוד מרוצות מכך. איכות ההקלטות מעולה, אז אם אתם רוצים להיות בהופעה מנצ'סטרית מבלי לזוז מהכיסא ולגלות אמנים חדשים לפני כולם, קדימה ללינק.

British Sea Power - Open Season

לצערי בגלל חוסר זמן ואוברדוז של הרים וגבעות ירוקות אגמים ונהרות צלולים דילגתי על מחוז Cumbria ב-Great Lake District, משם הגיעו אהובי כוחות הים הבריטיים. על פי ביוגרפיית הלהקה השפעת מחוז מולדתם נוכחת לכל אורך הדיסקוגרפיה שלהם. מה הפלא אם כך שצלילי הגיטרה המהדהדים והשירים שמוקדשים לקרחונים היוו סאונדטרק מעולה לפיסות אלוהיות נוספות באי הבריטי. עוד אשוב לשם.

The Vaccines - What Did You Expect From

הגשמתי חלום קטן וראיתי את ה-Vaccines, אחת מהלהקות האהובות עלי בשנה+ האחרונה, במקום הכי הזוי בבריטניה, ב-Eden Project. הם נתנו הופעה קצרה וקולחת מלאה בלהיטים ורוקנרול כיפי כולל חומרים מהאלבום החדש. ככה זה צריך להיות - 4 גברים, גיטרה-באס-תופים, סולן בלתי נלאה, ומלא ג'ינס וליבידו שמושפרץ לכל עבר.

הסאונד היה פרקקט אבל בכל מקרה היה קשה לשמוע את הלהקה מעל לשירת הקהל. כולם עשו חיים תחת טיפות הגשם שבאו והלכו ושוב חזרו לקלח אותנו. הסולן, ג'סטין יאנג, הזכיר הופעה גורלית של Pulp שראה שם כבן 14 וממש השפיעה עליו. מקווה שהוא השפיע על מישהו להקים עוד להקת רוק.

Little Leagues - A Problem Solved EP

חיפשתי מה לעשות אחרי ההופעה של ה-Vaccines. קניתי מנת קארי חומוס שחיממה אותי בגשם וברוח הקרירה ושמתי פעמי לבמה הקטנה. שם חיכה לי הקינוח, להקת Little Leagues. אני מת על הרגע הזה שאתה מבין שאתה עומד מול להקה מעולה, ולא הייתי היחיד. מעט הקהל שעמד שם התעלם מהגשם והמשיך לרקוד לצלילי הרביעיה הזו. הם עושים את האינדי פופ במבטא הבריטי הזה שאנחנו מכירים רק עם מלא חינניות וחיוניות. משהו בין התחכום והזוויתיות של Foals מינוס הרצינות התהומית פלוס חצוצרה ויותר הוקים.

ה-EP החדש שלהם עם העטיפה החמודה נמכר כמו כוסות פלסטיק מלאות בבירה וכשהלהקה נאלצה לרדת אני ועוד כמה מעריצים חדשים צעקנו "עוד שיר אחד!" שוב ושוב. הלהקה נתקעה בין פטיש הרוקנרול שובר החוקים לבין סדן הנימוס הצייתנות הבריטית. לצערינו הסדן ניצח, אבל גם הוא לא יכל לקחת את הטעם המתוק שנשאר בפה. נתקלתי בגיטריסט הלהקה זמן קצר לאחר מכן ואמרתי לו שהם היו המופע הכי טוב באותו היום.

Evans The Death - Evans The Death

גם בחודשיים האחרונים טחנתי את האלבום המעולה הזה בשממת הקיץ המוזיקלית. כשהגעתי ללונדון ציפתה לי הפתעה. הוזמנתי על ידי חבר ותיק ושמו אלכס למסיבת יום הולדת של ידידה שלו באיזה פאב מקומי בשעת צהריים. השמש עשתה טובה וסוף כל סוף יצאה החוצה לאחר אינספור ימי גשם. הגענו לפאב ולאחר איחולי מזל טוב מנומסים ומתן מתנה מאולתרת של גלויה מים המלח, הלכנו לבצע את מלאכת הקודש של הזמנת המשקאות.

בבר בין העובדים היתה ברמנית חמודה עם בלונד פלטינה ועיניים בהירות שנראתה לי מאוד מוכרת. יכלתי להישבע שזו Katherine, הסולנית המעולה של Evans The Death. אבל מדוע שהיא תעבוד בפאב הזה, דווקא עכשיו, דווקא שאיזה מעריץ הזוי מתל אביב נמצא שם? ספוג בנימוס הבריטי מדרכי בממלכה ורחוק מהחוצפה הישראלית של הים התיכון התביישתי לברר את הסוגיה.

חזרנו לשולחן עם המשקאות וסיפרתי לאלכס על העניין. הוא הפציר בי לחזור לבר ולשאול אותה והחליט לבוא איתי ולחזות במעשה. קצת רועד ונרגש כמו מעריץ בן 16 עשיתי את דרכי לבר וחיכיתי בסבלנות שהיא תתפנה. לאחר שמזגה בירה לעוד לקוח מרוצה, שאלתי אותה אם היא סולנית בלהקה. היא אמרה שכן עם חיוך. שאלתי אם קוראים להם Evans The Death. היא אישרה וממש התלהבה וצחקה! היא סיפרה לי שזו הפעם הראשונה שמישהו זיהה אותה, שבד"כ חשבו בטעות שהיא לורה מארלינג.

היא ממש שמחה שזה סוף כל סוף קרה. סיפרתי לה שזה צירוף מקרים ממש משונה, שאני בכלל מתל אביב ודלוק על אלבום הבכורה של להקתה בחודשיים האחרונים ושהנה, היא מופיעה לפתע לפני. דיברנו על מוזיקה ודיי ג'ובס וקיבלתי עדכון שבאסיסטית הלהקה פרשה כך שהלהקה בהפסקת פעילות בעוד קת'רין לומדת לנגן על גיטרה ואחד הגיטריסטים עבר לבאס. הזמנתי אותם להופיע בתל אביב כמובן, למרות שאני בספק שזה יקרה אי פעם, אבל מי יודע.

הפוסט האזנות החודש - יוני/יולי 2012 הופיע ראשון בהמאזין

ניקול עלתה לבמה ונעמדה מאחורי סט תופים מינימליסטי. בחור משופם לבש גיטרה קלאסית על יד סינטיסייזרים מצועצעים. הצ'לנית התישבה מאחורי צ'לו עם גלוקנשפיל לצידה ודפדפה לעמוד התווים הראשון. הצלילים החלו לזרום, אינדי פופ עדין בכל מיני צבעים.

הרגשתי כאילו שאני שוב באמריקה, באיזה מועדון קטן באיסט ווילג' בניו יורק או ברחוב הוליוודי צידי בלוס אנג'לס, צופה בכישרון וביצירתיות ובמוזיקליות פורצים כנגד אוזני. מסתבר שהאינסטינקט שלי צודק: הפייסבוק שלה מציין שהיא באה מלוס אנג'לס. השירה הטבעית באנגלית, המקוריות, הרבגוניות, קשה למצוא שילוב שכזה בין הצברים.

זוזי הצידה, נינט.

הפוסט ניקול מרסדס כוכבת אינדי הופיע ראשון בהמאזין

למה הם הלהיט הבא?

1. יש להם סולן מאוד כריזמטי עם נוכחות וקול מהדהד, משהו בין ברט אנדרסון מסווייד לג'ונת'ן פירס מהדראמס. מסוג הסולנים שהולכים לשבור לא מעט לבבות.
2. הלהקה שמאחוריו מנגנת מעולה ועם הרבה תשוקה. אפילו יש חבר להקה חסר כלי נגינה, שאחראי על קולות רקע, מחיאות כף, ותוף מרים לסירוגין. לא יודע מה אתכם, אבל אותי זה מגניב.
3. המוזיקה שלהם מיישרת קו עם סאונד רטרו-עכשווי מחו"ל - שירי פופ קליטים עם השפעות מהפיפטיז/סיקסטיז, עם רוח נעורים ומלנכוליה של קיץ חולף ואהבה אבודה.
4. לעזאזל, זו היתה הופעת הבכורה שלהם וזה כבר היה מהנה ומרגש לפרקים.

נכון, הם צריכים עוד להתבשל ולהשתפשף ולעבות את הסט ליסט שהיה קצת קצר. אבל אם אתם רוצים לראות להקה בהתהוות עוד כשהם תמימים וחמודים, ולשמוע משהו טוב לפני כולם, לכו לראות את תותחי פדרו בהופעה. אם הם רציניים לגבי המוזיקה שלהם, יש אפילו סיכוי לייצא את זה לחו"ל.

עד אז, תנו האזנה ל-EP הבכורה שלהם ותגידו מה אתם חושבים.

הפוסט הצביעו לפדרו הופיע ראשון בהמאזין

Marching Band - Pop Cycle

נמשיך עם שבדיה, ונגלה אלבום אינדי פופ סכריני שגם לא ברור לי למה לא ראיתי אותו בשום מקום, חוץ מרשימת האלבומים החדשים של אמ"ג. צריך עוד אלבומים כאלה כדי להבין שפופ זה לא מילה גיסה, ושאפשר לתת בראש בסאונד מעולה ולהיות מאוד מלודיים. מומלץ במיוחד לחובבי פיטר ביורן וג'ון.

לעוד אלבומי השנה של המאזין 2010 »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - Marching Band הופיע ראשון בהמאזין

Shout Out Louds - Work

כשנסעתי לשבדיה הקיץ מילאתי את האייפון שלי בהמון מוזיקה שבדית, וזה כמעט כל מה ששמעתי במשך השבועיים כשהייתי שם. אבל יצא שנדבקתי לאלבום המשובח הזה שמלא בהמנוני אינדי קטנים עם טעם של עוד. מאוד התחברתי גם לליריקה הישירה ולגיטרות, והמשכתי לשמוע אותו גם אחרי הטיול.

לעוד אלבומי השנה של המאזין 2010 »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - Shout Out Louds הופיע ראשון בהמאזין

The Drums - The Drums

רגע, לא אמרתי שאני לא מחפש סאונדים ואופנה וכל השיט הזה? אז מה פתאום יש לי אלבום היפסטרים קלישאתי? ועוד אחרי ההופעה הבינונית שלהם בחימום ל-LCD Soundsystem? אז זהו, שכן. יש מרחק די גדול בין האלבום והנסיון להביא אותו להופעה, ומבחן התוצאה הוא זה שקובע - שמעתי אותו מלא השנה. למה? כי הוא מלא בשירים קאצ'יים עם הוקים וליריקה פשוטה וקולעת, סוג של אלבום מאוד גרנדיוזי בדרך הקטנה שלו שמאוד נהניתי לשמוע. פופ פר אקסלנס.

למרות שהוא שארית של הפוסט-פוסט-Pאנק של העשור האחרון, אני חייב להודות שיש משהו חמוד בשילוב שה-Drums עושים בין הסאונד של Factory Records לפופ מהפיפטיז והביץ' בויז. וזה רק אני, או שזו אחת מהלהקות היחידות באזור שיש לה סולן עם נוכחות ויכולת בריאה לכתיבת שירים? בשנה אחרת אולי האלבום הזה לא היה מגיע לטופ אוב דה פופס של השנה שלי, כי הוא בכל זאת מונוטוני ונוסחתי לעיתים, אבל הפעם זה קרה, ואולי טוב שכך.

לעוד פוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - The Drums הופיע ראשון בהמאזין