The XX - The XX - 2009

מה לעשות, לפעמים לוקח זמן עד שאני מבין שיש מוזיקה שהיא גם אופנתית, וגם טובה, זמן שלוקח להתגבר מהרתיעה הראשונית שמזכירים את השם של איזה הרכב בכל מקום ועד שאני אשכרה שומע אותם ברצינות. אז השנה ה-XX התגנבו לליבי ותקעו בו דגל. אני מעריך אותם בכמה רמות - על כתיבת השירים, הביצוע, הסאונד המינימליסטי והמיוחד, והסקסיות. כמו ה-Drums גם הם נתקעים לפעמים בתוך המסגרת שהם יצרו לעצמם, אבל אולי מתחמקים מזה קצת יותר באלגנטיות. מי היה מאמין שמוזיקה שמושפעת מ-TLC תשמע כל כך טוב?

HEALTH - Get Color - 2009

כנראה אחד הדברים היותר חדשניים ולא ברורים ששמעתי השנה, ועוד מחבורה מלוס אנג'לס ההדוניסטית שנשמעת באותה רמה כמו שהיא יודעת להתלבש. אני מודה לשחר מבית מונוקרייב שהכיר לי אותם בפעם הראשונה, ככל הנראה עוד ב-2009, אבל לקח לי זמן עד שהגיע הזמן הנכון בשביל להתחבר אליהם. בהתחלה השיר "Die Slow" קנה אותי עם האלקטרוניקה הקשה אך קליטה שלו, וככל שהעמקתי באלבום העמקתי בעולם הצבעוני רועש והלא בריא של הלת'. משהו לפתוח את הראש איתו.

Slowdive - Souvlaki - 1993

יש דברים שמשום מה לוקח המון זמן לשמוע עליהם, דברים שאתה שואל את עצמך איך זה שאף אחד לא סיפר לך על זה קודם. סלואודייב היא אחת מהלהקות האלה, וסופלאקי הוא אחד מהאלבומים האלה. הם בעצם השפיעו ישירות או בעקיפין על לא מעט מגיבורי המוזיקליים - רדיוהד, סיגור רוס, ובטח שעל אושנסייז. אז השנה התחברתי למקור ונסחפתי בגלי הדיסטורשן העמוקים שלהם, שוחה אחרי קולות הסירנות של זמרי ההרכב ניל הלסטד ורייצ'ל גוסוול. ביליתי עם האלבום הזה לא מעט לילות, בחלקם תוך כדי החלקה אל תוך השינה. לא בגלל שהוא משעמם, אלא בגלל שהוא אלבום שמושפע בדיוק מרגעים שכאלה בין עירות לשינה ואל תוך עולם החלומות.

The Stone Roses - The Stone Roses - 1989

בטח אלבום מובן מאליו לחלקכם, ואלבום שלא שמעתם בכלל לחלק השני. אותו שחר מבית מונוקרייב טוען שהבריטים עפים על האלבום הזה עד היום, ואני לגמרי יכול להבין למה. הוא מלא בקסם מהצליל הראשון ועד האחרון, כאילו כל הכוכבים התישרו פתאום לנגד עינינו ומישהו הצליח להקליט את הצליל שזה ייצר. הוא מחבר בין פסיכדליה ל-Fאנק לפוסט-Pאנק ועוד אלמנטים שאי אפשר להגיד בדיוק. עם היומרה והקול המהדהד הזה של איאן בראון, הגיטרות המתפטלות של ג'ון סקווייר, הבאס הפועם של מאני, והתופים הברייקיים של ראני, משהו מיוחד קורה פה ושומעים את זה עד היום. בקרוב הרטרו למאדצ'סטר, אם הוא לא החל כבר?

ניימדרופינג להאזנות נוספות השנה

Editors - כל שלושת האלבומים - בעקבות ההופעה האדירה שהם נתנו פה השנה
Air Formation - Nothing To Wish For (Nothing To Lose) - 2010 - נזכרתי ברגע האחרון שהאלבום הזה הוא מ-2010, הייתי בטוח משום מה שהוא מהשנה שעברה. בכל מקרה, אלבום חובה מהשנה לחובבי השוגייזינג באשר הם
קיצו - חול - 2010 - ירושלמים אבל איסלנדים בנפשם עם ארט-רוק משובח
קין והבל 90210 - מסע הכזבים - 2010 - האלבום הכי מחורע שיצא פה אי פעם
ירונה כספי - אגו - 2010 - הזמרת/יוצרת/רוקרית הכי שווה על אדמתינו שלא ברור איך היא לא סופרסטארית
Electra - Heartbreak's For Fools- 2010 - אלבום לאנגלופילים שחבל שלא יצא כבר לפני 10 שנים
Boom Pam - Alakazam - 2010 - רוק בלקני לפרצווף
Nada Surf - If I Had A Hi Fi - 2010 - אלבום קאברים שנשמע בכלל כמו אלבום מקורי
Delphic - Acolyte - 2010 - ניו ניו אורדר מהנה ביותר
Windsor for the Derby – Against Love - 2010 - אינדי שוגייזי קטן וחמוד שכזה
Fuck Buttons - Tarrot Sport - 2009 - אלקטרוניקה רועשת כמו שצריך
Bloc Party - Silent Alarm - 2005 - התחברתי באיחור אופנתי
Manic Street Preachers - Generation Terrorists - 1992 - המשכתי לטחון + עוד מוזיקה שלהם
Happy Mondays – Squirrel and G-Man - 1987 - מאדצ'סטר!

סה טו

תודה שקראתם, האזנתם, והגבתם. מאחל לכולנו שנה מוזיקלית אינטרגלקטית ב-2011!

לכל הפוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - שנים עברו הופיע ראשון בהמאזין

British Sea Power - Zeus EP

איזה כיף להיות מעריץ של להקה ולקבל ממנה מוזיקה נפלאה כל פעם מחדש, מוזיקה שמאתגרת אותך ומדליקה אותך, שהחיבור אליה גובר מהאזנה להאזנה. זה בדיוק מה שקורה לי עם המופלאים מברייטון British Sea Power. השנה הם שיחררו סנונית לקראת אלבום חדש שיצא בתחילת ינואר 2011, והסנונית הזו היא Zeus EP - שמונה שירים שפורסים את המנעד של BSP בעבר בהווה ובעתיד.

אז מה יש לנו פה? יש לנו רוקנרול שמזכיר את תחילת הדרך שלהם כמו "Zeus" ו-"Can We Do It?", מוזיקה למרחבים הפתוחים כמו "Cleaning Out The Rooms" ו-"Bear", וניסויי כלים כמו "Mongk" ו-"kW-h". זה נותן צ'אנס למי שעוד לא התוודע למוזיקה שלהם לקבל הצצה למיקרוקוסמוס הקסום של הלהקה, וכמובן למעריצים להמשיך ללקק את האצבעות עד שתגיע המנה העיקרית.

לעוד פוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 – British Sea Power הופיע ראשון בהמאזין

Mogwai - Special Moves

בדיוק כשחשבתי שסימתי את הרומן שלי עם הפוסט רוק, מגיע האלבום הזה ומעיף אותי לגלקסיה השכנה. אין פה בעצם שום שירים חדשים. זה אלבום חי של מוגוואי, הסקוטים החביבים שאנחנו מכירים כבר מסוף הניינטיז כפחות או יותר הלהקה שהמציאה את הפוסט רוק. אבל משהו בביצוע החי של השירים שלהם מעפיל לדעתי בגדול על גרסאות הסטודיו המוקלטות ומוסיף להן מימד של חום וחיות שמשום מה הולכים לאיבוד באולפן. מה שגם אין לי בדרך כלל סבלנות לשמוע אלבום שלם של מוגוואי, אך במקרה הזה הסט החי, שבעצם מורכב בעיקר מהשירים החזקים של מוגוואי, מחליק לגרון כמו סינגל מאלט משובח.

לעוד פוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - Mogwai הופיע ראשון בהמאזין

Marching Band - Pop Cycle

נמשיך עם שבדיה, ונגלה אלבום אינדי פופ סכריני שגם לא ברור לי למה לא ראיתי אותו בשום מקום, חוץ מרשימת האלבומים החדשים של אמ"ג. צריך עוד אלבומים כאלה כדי להבין שפופ זה לא מילה גיסה, ושאפשר לתת בראש בסאונד מעולה ולהיות מאוד מלודיים. מומלץ במיוחד לחובבי פיטר ביורן וג'ון.

לעוד אלבומי השנה של המאזין 2010 »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - Marching Band הופיע ראשון בהמאזין

Shout Out Louds - Work

כשנסעתי לשבדיה הקיץ מילאתי את האייפון שלי בהמון מוזיקה שבדית, וזה כמעט כל מה ששמעתי במשך השבועיים כשהייתי שם. אבל יצא שנדבקתי לאלבום המשובח הזה שמלא בהמנוני אינדי קטנים עם טעם של עוד. מאוד התחברתי גם לליריקה הישירה ולגיטרות, והמשכתי לשמוע אותו גם אחרי הטיול.

לעוד אלבומי השנה של המאזין 2010 »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - Shout Out Louds הופיע ראשון בהמאזין

I Am Kloot - Sky At Night

אלבום נטול הייפ לחלוטין שלא מחדש שום דבר. א-ב-ל, לא נראה לי ששמעתי אף אלבום השנה שהצליח להכיל כל כך הרבה רגש, עוצמה, ואווירה. איכשהו הוא תופס את היופי של רגעים קטנים שכאלה, כמו להביט למעלה ולהנות מיופיו של הירח, כמו שיחה מרגשת ומאוד כנה עם זר מוחלט, כמו הרגשת החופש שיש בטיול בחו"ל, אבל במוזיקה. יכול להיות שזה נשמע מאוד נדוש, אבל כשתאזינו לאלבום תבינו שזה מאוד כנה ואמיתי. אם אתם אוהבים סיפור טוב שיוצא מפיו של קול חרוך והמון כלי מיתר יפים אז נראה לי שגם אתם תתאהבו ביצירת המופת הקטנה הזו שהפיקו גיא גארווי וקרייג פוטר, קולגות מלהקת Elbow.

לעוד פוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - I Am Kloot הופיע ראשון בהמאזין

אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר - אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר

אהבתי אותם ממבט ראשון, והסתבר שהייתי הראשון שראה ושמע אותם, סתם ככה, במקרה. אם הייתי מאמין בגורל, הייתי אומר שזה היה גורל, כי אד טרנר והדנילוף סנטר להקה מעולה. הם לא נראים ולא נשמעים כמו אף אחד אחר. הם הצליחו ליצור איזשהו שילוב אקלקטי בטירוף בין סגנונות, בין השכל לבין הבטן, בין נושאי המגבעת לווייט סטרייפס לנירוונה לג'יימס פאקינג בראון. אני יכול לזרוק עליהם סופרלטיבים עד מחר, אז תעשו לי טובה, לכו לראות אותם בהופעה, תשמעו את האלבום שלהם, הוא מדבר בעד עצמו.

לעוד פוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר הופיע ראשון בהמאזין

The Drums - The Drums

רגע, לא אמרתי שאני לא מחפש סאונדים ואופנה וכל השיט הזה? אז מה פתאום יש לי אלבום היפסטרים קלישאתי? ועוד אחרי ההופעה הבינונית שלהם בחימום ל-LCD Soundsystem? אז זהו, שכן. יש מרחק די גדול בין האלבום והנסיון להביא אותו להופעה, ומבחן התוצאה הוא זה שקובע - שמעתי אותו מלא השנה. למה? כי הוא מלא בשירים קאצ'יים עם הוקים וליריקה פשוטה וקולעת, סוג של אלבום מאוד גרנדיוזי בדרך הקטנה שלו שמאוד נהניתי לשמוע. פופ פר אקסלנס.

למרות שהוא שארית של הפוסט-פוסט-Pאנק של העשור האחרון, אני חייב להודות שיש משהו חמוד בשילוב שה-Drums עושים בין הסאונד של Factory Records לפופ מהפיפטיז והביץ' בויז. וזה רק אני, או שזו אחת מהלהקות היחידות באזור שיש לה סולן עם נוכחות ויכולת בריאה לכתיבת שירים? בשנה אחרת אולי האלבום הזה לא היה מגיע לטופ אוב דה פופס של השנה שלי, כי הוא בכל זאת מונוטוני ונוסחתי לעיתים, אבל הפעם זה קרה, ואולי טוב שכך.

לעוד פוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - The Drums הופיע ראשון בהמאזין

Oceansize - Self Preserved While The Bodies Float Up

אם אתם עוקבים אחרי, אתם יודעים שאושנסייז היא הלהקה הכי טובה בעולם. לכן, הייתי מלא בציפיות, פחדים, והתלהבות לקראת האלבום הרביעי שלהם עם הטייטל המאוד בומבסטי הזה. עדיין קשה לי להתבטא לגבי האלבום, כי אני לא בטוח שעיכלתי אותו כמו שצריך. זה לוקח לא מעט זמן עם אלבומים של אושנסייז.

אני כן יכול להגיד שהם ממשיכים בחיפוש המוזיקלי שלהם, שזה לדעתי מה שהמוזיקאים הגדולים עושים ללא הפסקה, ועשו אלבום די נועז שאין לו שום מקבילה במוזיקה היום. כמו העטיפה שלו, הוא יותר שחור ולבן בלי טווח ביניים. יותר רועש, יותר שקט, יותר מהיר, יותר איטי, יותר חם, יותר קר. איך זה יכול להיות? תצטרכו לשמוע כדי להבין. ואז לשמוע שוב. ושוב. ושוב, ושוב, ושוב. אבל תאמינו לי, זה שווה את ההשקעה ויש הרבה מתנות בדרך.

לעוד פוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - Oceansize הופיע ראשון בהמאזין

תקראו לי שוטה זקן, אבל לי אכפת ממוזיקה. אכפת לי משיר טוב, מרגש, מקצב שנותן לך חשק לתופף על שולחנות, ממלודיה שגורמת לך לשרוק באמצע הרחוב, מאיזה ליריקה שמכה על הראש שלך כמו פטיש ומכווצת לך את הלב. אכפת לי מהחיבור המיסטי הזה שקורה לי עם יצירות ויוצרים מסוימים כשאני לוחץ על פליי. לא אכפת לי מה אנשים יגידו או יחשבו עלי אם אני שומע משהו מסוים, ולא רוצה לשמוע משהו רק בגלל שכולם שומעים אותו. הימים האלה נגמרו אי שם בתחילת התיכון.

האם גם המאזין נתפס בביברמאניה!?

בשבילי מוזיקה היא החוויה הסוביקטיבית האולטימטיבית ולכן לא אכפת לי איך זה נראה מבחוץ, אלא רק איך זה מרגיש מבפנים. באופן פרדוקסלי, מה שנשמע כל כך אנוכי במוזיקה למעשה גם מחבר בין הסובייקטים ומסיר את הלוט מהחוצץ האשלייתי בין ה-"אני" ל-"אני"-ים אחרים. כולנו עוברים ביחד משהו עמוק כשאנו שומעים איזשהי יצירה מוזיקלית, מבינים שאנחנו לא לבד בסבל ובבלבול שלנו, ומתחברים למשהו הרבה יותר גדול מאיתנו.

בחזרה לנושא. הבנתי שבגלל שרוב אלבומי השנה שלי לא יגיעו לשום רשימה, אני חייב לעשות רשימה משלי כדי לתת להם את הכבוד הראוי על הרגעים היפים שהם נתנו בחיי בשנה האחרונה. חלק מהמוזיקה הזו היא בכלל לא מ-2010, ולכן אכלול גם אותה ברשימה, כי אולי גם אתם פספסתם כמה דברים טובים שהיו, למשל, ב-2009.

אז יאללה, אני מכריז בזאת על סדרת פוסטים חגיגית לכבוד אלבומי השנה של המאזין 2010. מדי יום, ועד סוף השנה האזרחית, יעלה פוסט חדש לכל אחד מהאלבומים האהובים עלי לשנת 2010 + פוסט אחרון לאלבומים משנים עברו. מוכנים? היכון, צא!

לפוסטים נוספים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - דבר פתיחה הופיע ראשון בהמאזין