האמנים, לפחות באינדי, התפקסו בשנים האחרונות בנסיונות אסתטיים להשמע רטרו-עדכניים. השנה שמו את הפוזה בצד וחזרו לבסיס - כתיבת שירים - סיפור סיפורים, שיתוף חוויות, העברת רגש. היו הרבה קטעים ואלבומים עם משקל, כאלה שלא מתנדפים במשב רוח של טרנד חולף. צירוף מקרים, או שהמאבקים החברתיים והאבטלה והחיפוש העצמי שכל כך הרבה אנשים עוברים בימינו הציתו את המוזיקה? אפילו הרוק התעורר וחזר לנשוך. זנחו סוף כל סוף את האייטיז והתחילו להתגעגע לניינטיז - להתראות ניאו אפרוביט ופוסט פוסט Pאנק, שלום פאוורקורד ודיסטורשן. Joy Division פינתה את מקומה בתור ההשראה הדיפולטיבית ל-Dinosaur Jr ולהקות יצרו רוק ששואף השראה מפעם ונשמע רלוונטי להיום. גם אם הרוק לא יכול לחדש יותר (איזה ז'אנר יכול?), הוא נתן השנה שוק חשמלי ללב ואגרוף חזק בבטן.

אני שמח לאללה להציג את רשימת האלבומים האינטרגלקטיים של המאזין לשנת 2013. אפשר לעבור על הפוסט או להתרווח בכיסא ולשמוע את התוכנית עם הסברים ושירים מהאלבומים הפנטסטיים. מאחל ששנת 2014 תהיה אינטרגלקטית עוד יותר!

The Computers - Love Triangles, Hate Squares

להקת Pאנק שהוסיפה גריז לתסרוקת וקנתה חליפת וינטג'. התוצאה - גאראג' רוקנרול עם ים של דמעות - מלא נשמה, סולן קורע לב, פול מלודיה, קצב, כעס, כיף. אלבום שלקח אותי לרכבת הרים רגשית עם ידיים מונפות באוויר.

FIDLAR - FIDLAR

נערים משועממים מלוס אנג'לס עם אלבום בכורה כנה על אבטלה, סקייטבורדינג, וצריכה של כל חומר לא חוקי שהם יכלו להשיג, הזרקת חיים לזרוע השמאל המנוקבת של ה-Pאנק עם שירים קליטים וסוחפים. התחברתי בזכותם שוב לאנרגיות של גיל 16 בקטע פאקינג טוב.

Iceage - You’re Nothing

נערים הרסניים מקופנהגן עם הזרקת חיים לזרוע ימין המנוקבת גם היא - Pאנק גותי זועם וישיר עם סולן רדוף שדים.

Savages - Silence Yourself

לונדוניות שורטות שעושות פוסט-Pאנק מתפרץ וטוטאלי, במיוחד הגיטרה החורכת והבאס הסליזי מתחת. סולח להן על חיקוי סוזי והבאנשיז רק בגלל שהן עושות אותו ממש טוב.

Cheatahs - Extended Plays

להקת השנה שלי עם EP שמאגד 2 EP-ים קודמים. אז מה. הוא יצא השנה והחזיר אותי לבסיס - רוק גיטרות מדויק עם ריפים ענקיים וטוויסט שוגייזי. מצפה בטירוף לקראת אלבום הבכורה בעוד חודשיים.

Biffy Clyro - Opposites

פאוור טריו סקוטי + 2/5 Oceansize = אלבום רוק כפול שכל שיר בו הוא הפגזה ארטילרית לאצטדיונים מלאים בקהל אקסטטי. האזנת חובה לחובבי פוגו.

Primal Scream - More Light

האלבום הכי מגוון השנה: סול, בלוז, רוקנרול, מוזיקת ריקודים, בלדות, ואפילו שוגייז. יש בו מתח גדול, איזה תחושה של מחאה חריפה שמדממת לכל אורכו. ריספקט למגה קאמבאק.

Franz Ferdinand - Right Thoughts, Right Words, Right Action

אלבום הפופ האינטרגלקטי של השנה. הלהקה עשתה אותו בסוד בזולה שלהם ויצא אלבום קליט עם אדג', כזה שמתאים גם לקצה וגם לגלגלצ, מלא בשירים כיפיים עם ליריקה מבריקה והוקים נדיבים. כל הכבוד חבר'ה.

Johnny Marr - The Messenger

גיטריסט הסמית'ס עם אלבום סולו ראשון אחרי מי יודע כמה שנים של עבודה בשביל אחרים. מסתבר שהוא יודע לשיר, קצת כמו מנהיג ניו אורדר Bernard Sumner, ועדיין מלמד בבית הספר לרוק/פופ מנצנץ. מארר מבסס סופית את המעמד שלו בתור הגיטריסט המלכותי של הממלכה, מגיע לו תואר אבירות על זה.

The National - Trouble Will Find Me

התחלתי לשמוע את האלבום רק לפני כמה שבועות והתחברתי סוף כל סוף ללהקה שפסלתי שנים כחקיינית אינטרפול. האלבום נגע בי, מאוד אינטימי ומעוות ומדוייק. מתכונן לנבור בקטלוג הלהקה בקרוב.

Daughter - If You Leave

בין The XX ל-Sigur Ros, סינגריט/סונגרייטריט עדינה פוגשת את לוויתיני הגיטרות של הפוסט רוק ועושה אלבום אמוציונאלי ועצום, מלא במעברים אינסטרומנטליים מפעימים.

The Mary Onettes - Hit The Waves

פופ סקנדינבי מושלם משוודיה שלצערי לא זכה לשום התייחסות, כלומר, חוץ מנגינה בריפיט אצלי. למי אכפת מהסאונד האייטיזי כשיודעים לבשל ממתקי פופ שכאלה.

Queens of the Stone Age - ...Like Clockwork

ג'וש הומי, מנהיג הלהקה, היה בניתוח ברך פשוט שלקח תפנית גרועה. הוא כמעט נפטר ורותק למיטה 4 חודשים בדיכאון עמוק. חברי הלקה שיכנעו אותו לחזור ולנגן איתם. איזה מזל. התוצאה היא אלבום טעון שמסתכל למוות בעיניים, עמוק בתוך הערפל. מאחל לו רק בריאות.

Föllakzoid - II

להקה מצ'ילה שנשמעת יותר גרמנית מלהקות גרמניות עם קראוטרוק טריפי רפטטיבי לריקודים אחוזי דיבוק בלב המדבר.

Camera Obscura - Desire Lines

לעזאזל עם הסקוטים האלה. כמה מוזיקה טובה הם יכולים להוציא בשנה אחת? ועוד כל כך מלודית ושברירית, עם הקול הצלול הזה של Tracyanne Campbell שהיא יכולה לשיר מתוך שינה?

Palma Violets - 180

התחיל ברשימת החמודים והתברר כחול טובעני שכל תנועה רק גרמה לי לשקוע בו יותר עמוק. גאראג' רוקנרול מלונדון שמחבר בין ה-highway האמריקאי לחופי בריטניה המעוננים, פסקול נעורים שעוזבים הכל ועולים על הווספות למסע של תשוקה וגילוי עצמי.

David Bowie - The Next Day

אני לא מעריץ גדול של בואי. ברור שאני מעריך את התרומה הפסיכית שלו למוזיקה ואת החיפוש האמנתי האינסופי שלו. זה למה ההפתעה שלי מהאלבום הזה היתה עוד יותר גדולה - אלבום מוזר שהוא לא בדיוק קליט, לא בדיוק נסיוני, לא בדיוק פעם, לא בדיוק עכשיו. קשה אפילו לתייג אותו בז'אנר אלא רק תחת "דיוויד בואי". "היום הבא" הוא אלבום אינדי עקום ומרתק, מוזיקה בהשראת הזמנים המטורפים האלה ממישהו שראה כמה דברים מטוריפים בחייו.

הפוסט האלבומים האינטרגלקטיים 2013 הופיע ראשון בהמאזין

החמודים של 2013 מוצגים בפורמט כפול - האזנה לתוכנית ששודרה ברדיו הבינתחומי או בפוסט קצר וקולע. מתנצל מראש על טעויות בתוכנית, התיקונים בגוף הפוסט.

Frankie & The Heartstrings - The Days Run Away

בריטפופ בטעם של פעם - סולן עם קול טוב ושירי גיטרות קליטים.

When Nalda Became Punk - A Farewell To Youth

צמר גפן מתוק על ספידים ספרדיים.

Suede - Bloodsports

אחלה קאמבאק עם כמה שירים טובים והקול האלמותי של ברט אנדרסון, אבל לא וואו.

Travis - Where You Stand

אינדי פופ סקנדינבי עם שירים חמים ושבריריים מהסקוטים החביבים.

Manic Street Preachers - Rewind The Film

אלבום unplugged חורפי למנוחה מול התנור או האח, פסקול לסופש רגוע בגלגלצ.

Beady Eye - BE

הגזימו עם 17 שירים, אבל ליאם גלאגר, סולן Oasis לשעבר, מציג מנעד רגשי מורחב ואקסטרה פסיכדליה פולקית.

Editors - The Weight Of Your Love

נסיון סופר גרנדיוזי שלא צלח. גיטריסט האדיטורז Chris Urbanowicz עזב את הלהקה ולקח איתו את הטוויסט. 2 החברים החדשים שהצטרפו במקומו הביאו סאונד גנרי, והליריקה של סולן האדיטורז תום סמית' נהייתה חיוורת. אבל בכל זאת יש פה כמה שירים טובים.

Foals - Holy Fire

קוראי ה-NME בחרו בו בתור האלבום האהוב עליהם השנה. הוא מתחיל עם פצצות מרגמה ונחלש עד כדי שיעול מנומס.

The Appleseed Cast - Illumination Ritual

אלבום 9(!) ללהקת אימו שנדדה למדברי הפוסט רוק. אולי עם עוד האזנות הוא יעלה ליגה.

King Krule - 6 Feet Beneath The Moon

ג'ינג'י בן 19 עם גיטרה ופוטנציאל להיות פאקינג גדול. בינתיים אלבום הבכורה שלו ממש חמוד.

Factory Floor - Factory Floor

אכזבה בגרסת ויניל סקסית בלייבל DFA של ג'יימס מרפי. הסינגלים שהם שיחררו עד האלבום העיפו לי את הישבן, אבל באלבום הם ויתרו על האופל והגבירו את הווליום לריקודים מה שעשה לי דווקא לשבת בצד.

Water Liars - Wyoming

קאנטרי אלטרנטיבי צנוע ומושלג.

British Sea Power - Machineries Of Joy

עוד אכזבה של להקה שאני מעריץ. אלבום הרבה יותר שקט, אקלקטי, ומהורהר, נטול גיטרות בועטות. הביקורות היללו אותו אבל אני לא.

עוד חמודים:

Arctic Monkeys - AM - כמה שירים פנטסטיים ויותר מדי פלסטו ופילרים
Atoms For Peace - AMOK - אלקטרוניקה סטנדרטית
Beach Fossils - Clash The Truth - להקת ריוורב מדגדגת
Beach Volleyball - Broadcast - שוגייז אפל אבל כתיבת שירים בירח חסר
Daniel Avery - Drone Logic - רטרו לרחבה האלקטרונית של הניינטיז בקטע טוב, דורש עוד האזנות
Fuck Buttons - Slow Focus - הלהיב אותי בטירוף כשיצא ונזנח לאחר מכן
I Am Kloot - Let It All In - רוק רך וקריר מצפון אנגליה
Jagwar Ma - Howlin - אוסטרלים חמודים עושים כאילו הם מנצ'סטריים
Joanna Gruesome - Weird Sister - הלהקה שרצתה להכנס ל-C-86 רק 17 שנה מאוחר מדי
Kings Of Leon - Mechanical Bull - קאנטרי פוגש U2 פוגש רדיו מסחרי
Mazzy Star - Seasons Of Your Day - מלנכולי, רחב, מרדים
Nine Inch Nails - Hesitation Marks - תירוץ לשחרר כמה שירים מדויקים ויותר מדי היסוסים
Public Service Broadcasting - Inform - Educate - Entertain - אקלטרוניקה פוגשת גיטרות וסימפולים מהארכיון
Radiator Hospital - Something Wild - ניינטיז קולג' רוק
Suuns - Images du Futur - פוסט Pאנק עם מישהו שנשמע כמו הסולן של Clinic
The Stargazer Lilies - We Are The Dreamers - שוגייז נוסחתי מדי
The Strypes - Snapshot - בלוז רוק מהודק
Tripwires - Spacehopper - קצת ניינטיז קצת בהייה בנעליים קצת סבבה
Warm Digits - Interchange - ארוחת בוקר אנגלייה של נקניק ושעועית עם קראוטרוק בצד
Yeah Yeah Yeahs - Mosquito - יתוש חמוד חמוד חמוד

הפוסט האלבומים החמודים 2013 הופיע ראשון בהמאזין