המניפסט של חמישית החשמליות היה כדילקמן:

1. אסור לנגן סולואים.
2. תן זכות קדימה.
3. תנגן שקט.
4. מותר לנגן רק עד 2 מיתרים בו זמנית.
5. מומלץ להפיק צלילים מהגיטרה בכל צורה אפשרית.
6. תרגיש חופשי לחזור אחרי ליינים/מוטיבים של נגן אחר בהכפלה/בדיליי/במרווח/וכו'.
7. אפשר לנגן מקצבים על הגיטרה עם חסימות/סלאפים/מקל תוף/כל דרך שנראית לך.

יכול מאוד להיות שזאת הפעם הראשונה בישראל שמתכנסות אך ורק גיטרות חשמליות בניסוי שכזה. זאת ודאי לא הפעם הראשונה בעולם. Glenn Branca הניו יורקי המגניב כבר כתב יצירות לעשרות ואפילו ל-100 גיטרות, סימפוניות של דיסטורשן ופידבק. אבל לי היה את הרצון לעשות משהו כזה כאן ועכשיו ובהשתתפותי.

הרעיון היה ליצור מוזיקת גיטרות שונה מהסטנדרט הישראלי, הרחק מוירטואוזיה הנדריקסית, רוק בלוזי גילמורי, או שיעמום סינגולדי. רציתי לקחת את הכוח המדהים הזה והיופי שיש בצלילי הגיטרה החשמלית ולהכפיל אותו פי 5, תוך כדי חקירה של כל האופציות המוזיקליות האפשריות עם הכלי. לקחת נגנים שבאים מסגנונות לא-מיינסטרימים, נגנים שיכולים לרסן את עצמם, ושיש להם יכולת הקשבה וים של יצירתיות ורגש כדי להתאחד לכדי משהו עוצמתי ומעניין.

הגיטריסטים החשמליים שהוזמנו לפגישת הפסגה לפי סדר אלפבתי הם: לירון אראל (מלהקת Invein ו-Feelabout), אלירן דרור (מלהקת פרופיל נמוך), עידן ליברמן (מלהקת Oceanic), אסף קורן (Juicy Jew, לשעבר מלהקת Serene), ואני, עידו שחם (גם ב-Invein). כל אחד הביא גישה משלו ורעיונות שונים לפלטה המוזיקלית. החל ממשחקי אפקטים, דרך גיטרה ככלי הקשה, עשיית רעש עצום, וכלה במינימליזם של צליל נקי ופשוט.

זה היה סשן מאוד אינטנסיבי. הייתי מאוד דרוך, עם אוזן קשבת בטירוף למה שהולך. ספגתי את האנרגיה המוזיקלית והחלטתי מהבטן מה לעשות בכל נקודה בזמן. לפרקים בכלל לא היה ברור איזה מהצלילים שבוקעים מהמגברים הם הצלילים שלי ואיזה הם של מישהו אחר, הכל התערבל והתערבב לכדי קוקטייל אחד שאי אפשר להפריד בין מרכיביו המקוריים, כמו שצריך.

המוזיקה שיצאה נעה בין חפירות מתמשכות לבין רגעים של אלוהות. זה בא בגלים עם תנודות מעלה ומטה ושוב מעלה. מגאונות לשעמום, וצמיחה של גאונות מתוך השעמום שוב, וכל מה שביניהם. זמנים שבהם כל גיטריסט מרוכז בעצמו, נמצא גבוה מדי על העץ מכדי לרדת, לעומת זמנים של סינכרון קוסמי מוחלט, וכמובן מצבי ביניים של התפלגות ספונטנית לקבוצות של אג'נדות מוזיקליות שונות.

מה שבטוח זה שהניסוי הצליח. שברנו את תבניות הנגינה הסטנדרטיות והנדושות של גיטרות חשמליות בארץ והגענו למחוזות נסיוניים יותר. מצד שני לא הלכנו הכי רחוק שאפשר לקקופוניה מוחלטת ונשארנו קומוניקטיביים במידה. לכן הרבה מהדברים ישמעו לכם במחוזות הקראוט-רוק, פוסט-רוק, ספייס-רוק, נויז, ושאר ניימדרופינג שכאלה. באיזשהי נקודה מרוב ששברנו את התבנית התאחתה לה התבנית מחדש, והגענו לנגן פתאום קטע גרובי שאחד מהגיטריסטים תפס בו תפקיד של באס בעוד שהאחרים הפכו את הגיטרות לכלי הקשה כדי לתת קצב.

אתם מוזמנים לשמוע את תוצאת הניסוי של חמישית החשמליות בנגן פה למטה. השתדלתי לסמן קטעים מעניינים עם תגובות מתחת ל-waveform, ואני מזהיר מראש שיש לא מעט קטעים חופרים שצריך לעבור כדי להגיע לקטעים המדהימים. תנו לזה לרוץ ברקע ותראו איך אתם מתחברים לזה. אל תשכחו שהמוזיקה מאולתרת לגמרי. מלבד המניפסט שום דבר לא היה ידוע ולא תוכנן מראש. למעשה אני היחיד שניגן בעבר עם כמעט כל אחד מהנגנים. רובם בכלל לא הכירו האחד את השני עד למפגש.

מה דעתכם? איך נשמע כל הסיפור הזה? ידוע לכם על נסיונות דומים שכבר נעשו בארץ? תשאירו תגובה בכיף.

Electric Guitar Quintet

הפוסט חמישית החשמליות הופיע ראשון בהמאזין