אחד מהטיעונים שעולים כנגד אומנים כמו לורד, היא איך היא יכולה להופיע ב-X (רוסיה, אמריקה, סין, ליכטנשטיין - יו ניים איט) אם היא מבטלת את הופעתה בארץ. זה למעשה טיעון מוסרי די כושל. זה כאילו שתשאלו טבעוני איך זה יכול להיות שהוא משתמש באייפון שיוצר בבתי יזע בסין. אבל בעולם האמיתי מוסר זה לא עניין של הכל או כלום. בעולם האמיתי כל אחד מאיתנו בוחר את המלחמות שלו, ומאוד קשה עד כדי בלתי אפשר לחיות בעולם מבלי לעבור על כלל מוסרי כזה או אחר. אני לא מנסה להצדיק את זה, אני פשוט אומר שככה זה, ואם אתם לא מסכימים איתי אז לכו למראה הקרובה ותסתכלו בה טוב טוב. אז אם לורד, למען העניין, מזדהה עם מאבק הפלסטינים בכיבוש אך לא עם קהילת הלהט"בקים ברוסיה, זה אולי נשמע לא טוב, אבל זה המצב שלה - מה שגם הלהט"בקים ברוסיה לא הרימו תנועת חרם תרבותי על רוסיה והפלסטינים כן, וקשה לי להאמין שלורד תעשה את זה בשבילם או תתחיל לצאת עכשיו נגד כל עוול שנעשה בכל מקום בעולם כי אז פשוט לא ישאר לה איפה להופיע.

טיעון אחר הוא איך לורד יכלה לקבוע את ההופעה הזו מלכתחילה. כאילו, מה, היא לא יודעת שיש פה כיבוש? יכול להיות שאני טועה, אבל הניחוש שלי הוא שהיא פשוט לא מתעסקת בזה. יש לה מנהלים, יש לה בוקינג, קובעים לה הופעות והיא מהנהנת כי אומן סה"כ רוצה להופיע מול כמה שיותר מעריצים ולקבל כמה שיותר כסף. אממה, ברגע שאומן כזה מפרסם שהוא בא לארץ, רק אז בעצם יוצרים איתו קשר לגבי זה ומסבירים לו מה המצב פה ויוצרים לחץ רשתי-חברתי-תקשורתי כדי שהוא יבטל. ואז כנראה לורד נהייתה מודעת, שלא לדבר על זה שהמנהלים שלה בטח רוצים אותה נקייה מפוליטיקה, וזה משנה את כל התמונה. המקרה של רדיוהד אגב הוא אחר לגמרי בהתחשב בזה שהם כבר הופיעו כמה פעמים בארץ וג'וני גרינווד נשוי לישראלית וגר בצפון. אבל רוב האומנים בעולם לא מתעסקים במדינה שלנו, וזו ראייה מאוד ישראלוצנטרית תקועה בתחת של עצמנו לחשוב שהם כן. אנחנו סך הכל שוק מוזיקלי פצפון של 7 מיליון איש שתקוע בפינה של העולם שפחות נגישה לטור בס. בסין 7 מיליון איש זו אולי אוכלוסיה של עיר אחת ממוצעת, ואפשר לנסוע בקלות להופיע בעיר השכנה.

אבל כל הטיעונים הכביכול מוסריים האלה שאנו מטיחים בכל המבטלים למיניהם באים להסתיר את הדבר האמיתי שאנחנו רוצים להגיד: נפגענו. כן, כן, קיבלנו מכה לאגו הקטן השברירי שלנו ולעולם לא נסלח לך על זה - עד שתבוא להופיע פה, כפי שקרה למשל עם הפיקסיז. וזה מראה עד כמה אנחנו בעצם אוהבים את לורד, שזה לא הרבה. אם באמת היינו אוהבים את לורד היינו מכבדים את הדעות שלה ומבינים את הסיטואציה שלה, בין אם אנחנו מסכימים עם ה-BDS או לא. אבל להתחיל לעשות לה שיימינג בפייסבוק ולכתוב כתבות עד כמה היא מפגרת או לא מוסרית זה מאוד ילדותי ולמעשה אתם משחקים לידי תנועת החרם כשאתם עושים זאת. אולי הגיע הזמן שנתבגר, שנכבד את הדעות של האומנים שאנחנו אוהבים, שנבין באיזה סיטואציה הם נמצאים ונתרכז באומנים שכן מגיעים לארץ, ומגיעים די הרבה.

הפוסט סנוב מוזיקה: שחררו מלורד הופיע ראשון בהמאזין

"ההופעות האלה באות עם מטען פוליטי כי הן בעצם מנסות לייצג את ישראל באור חיובי - שאפשר לעשות פה הופעות, שאין כאן איומים. אבל זה לא שיש איומים, כמו שיש כאן תרבות שמנסה להעלים ושמיועדת רק לצד אחד. מתוך זה הן הופכות לחלק מהתעמולה של ישראל: תראו מי הופיע פה! תראו כמה יפה פה! כמה תרבותי פה! אבל התרבות פה היא לא תרבות הגיונית."

לכתבה המלאה בעכבר העיר

הפוסט מי האנשים שעומדים מאחורי החרמות על ישראל? הופיע ראשון בהמאזין

הקיץ בוטל. יש שפע של ים, לחות, ואבטיח, אבל הופעות הקיץ הגדולות התאיידו בשל המצב הבטחוני. "זה מצער וזה בעיקר עצוב מאוד", אומר אורן ארנן, מנהל המחלקה הבינלאומית של שוקי וייס. "במיוחד ניל יאנג, שהוא דוגמה מדהימה למופע שהיתה לו כזו ציפייה מצד הקהל וכזאת התרגשות כנה ואמיתית מהרגע הראשון שהודענו עליו". לדבריו של ארנן, האכזבה בעקבות הביטול הייתה רבה אף יותר: "מדובר באמנים שהיו מאוד מאוד נלהבים להגיע לכאן, גם ניל וגם הלהקה והצוות, ואנחנו מקווים שנוכל לעשות את זה בקרוב".

לכתבה המלאה בעכבר העיר

הפוסט כרוניקה של טילים וביטולים: תעשיית המוזיקה הישראלית בעקבות המלחמה הופיע ראשון בהמאזין

שלישי 15.7 - נעם רותם

כשנעם רותם מופיע, הוא משחרר את הקולר ומדליק את הדיסטורשן. ניסור הגיטרה שלו בשילוב השירים המושחזים נותנים מופע רוקנרול אינטיליגנטי שמדבר אל הלב כמו ניצן הורוביץ ונותן אגרוף בבטן כמו הצל. מקווה שתהיה הופעה טעונה פוליטית.

רביעי 16.7 - Garden City Movement

בהתחלה האלקטרוניקה ההיפסטרית של GCM נשארה מחוץ לחומות האייפון שלי. אבל ה-EP החדש התגנב פנימה כמו סוס טרויאני דרך השמעות ברדיו מחו"ל (Amazing Radio, KEXP). ומה אתם יודעים, זה עשה לי נעים. ההייפ העולמי והביטים הלוהטים יבעירו את הפסאז', כלומר, בקטע טוב. אה, ויופיע איתם Slow Magic, איזה דוד אמריקאי במסכה.

חמישי 17.7 - הופעות דרים פופ

כשהפיד בפייסבוק מלא בגזענות, והחדשות מלאות בפאניקה, זה הזמן לברוח. אפשר לטוס לברליןאם אין תקציב לטיסה לברלין, אפשר לרחף לחלל במחיר כרטיס כניסה לאוזןבר עם פופ חלומי של שלושה הרכבים חדשים - Ronnie Slogun, KCHÖRTOO, Neta feta.

שישי 18.7 - רועי פרייליך

להקות לא מחזיקות מעמד בארץ. אולי יום אחד, כשיהיה פה שלום, ומוזיקאים לא יצטרכו לבזבז שנים קריטיות בצבא, נראה פה יותר להקות. בינתיים להקות הן הקרקע לפריחת אמן הסולו, ובמקרה הזה של רועי פרייליך לשעבר מנערות ריינס. המוזיקה החדשה שלו מסנוורת קשות מכדור הדיסקו (תיסלם מתהפכים במיטתם), אבל רועי רוקד עם מרפקים מונפים, ואפילו מזמין את האקסיות לסלואו.

רוצים עוד המלצות? תבדקו את אפרכסת. מפחדים לצאת מהבית? חפשו הופעות מגלסטנברי ביוטיוב.

הפוסט ביטולים נגד טילים: המלצה ל-4 הופעות אינדי ישראלי הופיע ראשון בהמאזין

נכנסתי באמצע הפנל הראשון של David Grasham ו-Harvey Leeds (מידע מלא על כל הפנליסטים פה), שועלים ותיקים בביזנס. הם היו בעיצומה של שעת סיפור על חוויות מעשרות שנים בתעשייה.

דיוויד סיפר איך איימו על חייו כשהשמיע את Diana Ross ברדיו בדרום אפריקה, תקופת האפרטהייד. הארווי סיפר איך רימו את להקת Good Charlotte שהוא החתים לסוני. תודות למודל פיננסי מיושן, סוני שמרה בצד 5-10% מהמכירות להחזרים על דיסקים שבורים ואלבומים שלא נמכרו. הלהקה עשתה בדיקה עצמאית איפה הכסף, וגילתה ש- $680,000 היו "תקועים בצנרת". משועשע ומזועזע יצאתי לפנל של מעגל הפרומוטרים במועדון השבלול.

להפתעתי המקום נראה חשוך וריק. שאלתי באנגלית את קומץ האנשים שישבו על הבר אם הגעתי למקום הנכון. אחד מהיושבים ענה "אנחנו מקווים שכן". התברר שהוא Marek Szpendowski, המקבילה של שוקי וייס בפולין ומנחה הפנל. 10 דקות לאחר מכן הדליקו את האורות ומשתתפי הפנל העלו לבמה כיסאות ושולחנות. כמה דקות אחרי שהם התיישבו טכנאי המקום נזכר לסדר מיקרופונים. הרגשתי לא נעים.

למרות האירגון הלקוי, הפנל היה מרתק ועסק בהפקת הופעות בארץ ובחו"ל. הסתבר שגם בגולה קשה. לפי Uli Hilger, מקים פסטיבל Waves Vienna, יש באוסטריה מונופול של מפיקי הופעות וחייבים למצוא נישה כדי להצליח.

מרק נלקח למאסר בגלל הנסיונות שלו להביא להקות לפולין. אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי לקחו לו 10 שנים לשים את פולין על מפת סיבובי ההופעות. עכשיו כשהצליח, האמנים דורשים את אותו התשלום כמו שהם דורשים ממפיקים בגרמניה, למרות שהכרטיסים יותר זולים בפולין. הוא נעזר בספונסרים כדי להשלים את הפער.

מצב ייבוא ההופעות בארץ בעייתי, אבל לא בגלל מה שחשבנו. הילל ווקס מחברת ההפקה 2B Vibes טען שלרוב האמנים לא אכפת מפוליטיקה - הם רוצים לנגן ולפגוש את המעריצים. לדעתו ישראל לא נמצאת על הרדאר בגלל לוגיסטיקה. הרי הרבה יותר קל לארגן 25 הופעות בצפון אירופה מאשר לבוא לפה. ערן אריאלי מנרנג'ה טען שהספונסרים לא עוזרים למצב. הכסף שהם מציעים קטן מדי ולא שווה את מה שהם מבקשים עבורו.

מפיק העל זאב אייזיק הוסיף שהבעייה היא ה-hate mail שאמנים מקבלים וטען שרובו מגיע מהארץ. אבל לדעתו על כל סרבן הופעות יש אמן שיסכים להתגייס. אולי הפתיע שגם באוסטריה היו בעיות פוליטיות. להקות היפ הופ גרמניות ביטלו הופעות בגלל עלייתו של הפוליטיקאי הימני, יורג היידר, לשלטון. הוא התעקש ושכנע אותם לבוא ולבטא את הדיעות שלהם בחופשיות על הבמה.

יצאתי להפסקת צהריים עם חברי החדשים מהרדיו הבינתחומי. שוחחנו על סנדוויצ'ים של ארומה ובירה משוק האיכרים עד כמה זה קל או קשה להביא קהל להופעות בארץ. הייתי מאוד פסימי אחרי הפנל של הפרומוטרים, אבל אחרים לא הסכימו איתי. טוב שכך. אחרת מי היה לוקח צ'אנס להביא לפה הופעות?

הפוסט סיכום כנס Tune In Tel Aviv 2013: חלק א הופיע ראשון בהמאזין

כמאמר פוסטר הקאלט של הסוכן מאלדר, "אני רוצה להאמין". אני רוצה להאמין שאפשר לקיים פה פסטיבל עם אמנים שווים מחו"ל, פסטיבל שימשוך אליו אנשים מרחבי העולם כמו ש-Werchter ו-Roskilde מושכים. הסקפטיקן שבתוכי נשמע אחרת. הוא אומר שזה too good to be true - אין מספיק קהל, יקר מדי להביא לפה אמנים, הם יבטלו מסיבות פוליטיות, ואין מפיק עם ביצים מספיק גדולות.

להפתעתי קמה הפקה עם וואחד קוחונס - Plug Productions, החבר'ה הטובים שהביאו את Nine Inch Nails, Iggy Pop, & The Stooges, ו-Faith No More. הם הכריזו על פסטיבל בים המלח שכולל את !!!, CSS, Aezelia Banks, ואמנים מקומיים כמו עדי אולמנסקי ו-Jack In The Box.

קיבלתי את ההכרזה בטעם חמוץ מתוק. חמוץ כי בטח תהיה אינתיפאדה שלישית בול יום לפני והכל יתבטל, מתוק כי הפסטיבל הזה נשמע פנטסטי. לצערי הסקפטיקן ניצח וביום חמישי ההפקה פרסמה הודעת ביטול. הסיבה לא היתה אינתיפאדה (חאמסה חאמסה חאמסה), אלא חוסר ביקוש:

עקב מכירת כרטיסים והיענות דלה של הקהל, פסטיבל פלאגפסט שהיה אמור להתקיים ב 9-11 למאי- מתבטל.

זו לא הפעם הראשונה שמבטלים הופעות עקב חוסר ביקוש, זה קרה למשל עם Adam Green. אבל מה שהפתיע אותי זה חוסר הביקוש ספציפית לפסטיבל הזה. האם ההפקה פישלה באירגון האירוע? או שמא זה הקהל הציני שהדיר את רגליו? ביררתי עם קוראי הבלוג למה הם לא רכשו כרטיסים.

קוראי הבלוג הצביעו על כשלים בהפקה. "העובדה שהם הוזילו את המחיר רק לא מזמן, אבל לא הפכו את זה למחיר רשמי, אלא קראו לזה 'מחיר מיוחד', לא חשפו את הליינאפ המסודר לפי ימים ושעות מראש, אלא רק לפני כשבוע בערך", אמרה שלי אלעזר, מכורת וכתבת מוזיקה. אכן בפסטיבלים מקבילים בחו"ל מפרסמים את הליינאפ היומי חודשים מראש ולא עושים קונצים במחירים. למרות שפלאג הינה חברת הפקות מנוסה, בארץ כלכלת ההופעות עובדת אחרת.

הטענה הכי שכיחה לסגירת הארנקים היתה האכזבה מהליינאפ. "אני חושב שהבעיה היתה שמדובר בלקט של אומנים שאין להם קהל 'שרוף' בארץ, אלא בעיקר אנשים שיודעים מי הם ואולי שומעים אותם אחת ל.... חסרים שמות גדולים שיימשכו הרבה קהל", אמר יובל לוי. "באופן אישי, המחיר לא תאם את האמנים שבאו להופיע", סיכם עמית דויטשר. קוראים נוספים הביעו עמדה דומה.

אחרים חשבו שיש תמורה בעד האגרה. "אני מבואסת קשות. קניתי כבר כרטיס דרך הקצה. 450 שח לשלושה ימים של פסטיבל אופמיינסטרים במדבר, עם אמנים מחו"ל? זה היה אמור להיות כמו אידינגב הראשון, לפני שהוא נהיה מוגזם, ורק הרבה יותר מגניב. קיצר הקהל מעפן", אמרה בוסמת לוי חברוני. שירה ז. כרמל, זמרת/יוצרת, מצטרפת אליה: "אנחנו גילינו (לא מזמן) שהוזילו את מחיר הכרטיס משמעותית וגם אפשרו לקנות כרטיס רק ליום אחד, כך שרכשנו מיד כרטיסים ליום של אזילייה. כמובן שלפני זה לא שקלנו לרכוש כרטיסים, אבל אחרי ההנחה זה היה הוגן למדי - 350 ש"ח ל-15 מופעים בערך, זה סביר בהחלט".

האם ההפקה לא העריכה נכון את קהל המעריצים הישראלי של האמנים? יכול להיות. ברור שפסטיבל עם Pearl Jam היה מוכר את כל הכרטיסים בקלות. מצד שני, כבר ראינו שלא צריך קהל גדול בשביל להרים פה הופעות שוליים. Of Montreal, למשל, מוכרים באותה מידה כמו CSS ורבים נהרו לראות אותם בבארבי. כרטיס להופעה ההיא עלה 179 ש"ח במכירה מוקדמת. כלומר, אפילו אם הייתם הולכים רק ל-3 הופעות גדולות בפלאג פסט הייתם מכסים את העלות של הכרטיס המוזל עם עודף לבירה ונאצ'וס.

לא משנה על מי נטיל את האשמה, העובדה היא שבסופש הקרוב אשאר בבית במקום לרקוד במדבר. שאלתי את הפקת הפסטיבל האם יביאו לפחות כמה מן האמנים להופעות סולו, אך טרם קיבלתי תשובה. חבל, כי אחד מהביטולים הגדולים הוליד את אחת ההופעות הגדולות בחיי.

הפוסט אנפלאגד הופיע ראשון בהמאזין

My name is Ido and I'm a music blogger from Tel Aviv. Your show here made me really excited. It has been a while since a band that I really liked came to town and blasted great music at us. I even urged my readers to come and check you out. Your cancellation made me really bummed and a little angry, so I decided to write you a letter.

I have to ask, what happened? Why did you cancel the show? Were you pressured by pro-Palestinian organizations not to perform in Israel? Did they tell you that your show would support the Israeli occupation of Palestine? Did you receive any threats? I hope it's not that bad. Otherwise I would say that you've been extorted, lied to, and even terrorized.

Having a show in Israel does not mean you support the Israeli government, the occupation of Palestine, or any of that bollocks. It only means you support your fans. No one else will remember that you played here in a few months after the bullshit storms are over. In fact, living in Israel does not mean one supports any of the above. Fortunately I live in a democracy and I can have a private opinion and express it.

As the new cliche says, bands play for people, not for governments. The kind of people who would've come to your gig would've mostly consisted of apolitical intellectuals and left wing liberals. Plenty of us are frustrated with corrupt authorities and the lack of progress with the peace process. By canceling your show in Israel you've missed the opportunity to interact with us and support some of the sane and progressive voices in Israel.

I'll never forget the show Rage Against The Machine had here in 1997. Zack De La Rocha yelled from the stage "This song is dedicated to Bibi Netanyahu!" and the band began playing "Tire Me". The government was crap back then as well (a little bit of history repeating?), and RATM, the most political band in the world, came here and told us what they think of it. They didn't come here because they supported Bibi or the right wing and no one thought that they ever did.

What about other bands who performed here? Your colleagues from New York, Interpol, are they an evil band who support misery and suffering? Did their performance here support in any way the occupation of Palestine? No. What about Blonde Redhead, Jane's Addiction, Twilight Singers, Suede, Mark Ronson? Are these right wing fascist musicians? Nope. Even if they are, they're entitled to their opinion, and their shows here had nothing to do with that. Their shows only had to do with music and probably some money as well.

It's a shame you chose the easy way out, to ditch us and leave us alone instead of coming here and seeing things for yourself. You might have found out the situation isn't as black and white as it may have been presented to you, that there are different voices here and there are assholes and good people on both sides of the border. Besides that, I love good shows and shoegaze, and I'm sad to miss the opportunity to see you live.

Sincerely,

Ido Schacham

הפוסט Open Letter To The Pains Of Being Pure At Heart הופיע ראשון בהמאזין

אין שום דרך אחרת להסביר את הביטולים שקיבלנו מ-Tune Yards לפני כמה שבועות ומ-Cat Power בימים האחרונים. אלא אם כן אתם רוצים להאמין שהמנהלים שלהם הסתירו מהאמן את ההופעה פה, או שהם לא ידעו איפה זה ישראל, לא הכירו בכלל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או שהיו משוכנעים שכולנו אוכלים פה חומוס ביחד בשמש והכל ורוד.

Cat Power - זהירות - מבריזה מדייטים

לא התכוונתי ללכת להופעות האלה כי אני לא מתחבר למוזיקה, אבל זה עדיין מעצבן. שלא לדבר על החשש לעתיד ההופעה של The Pains Of Being Pure At Heart.

רגע, לא היינו כבר בסרט הזה? יאפ. הספקנו לסלוח אבל לא לשכוח את הביטול של הפיקסיז. כן שכחנו מהביטולים הפוליטיים של Gorillaz Sound System, Klaxons, Natasha Atlas, Finley Quaye, Vanessa Paradis, Jello Biafra, Marc Almond, Leftfield. הם לא מעניינים בכל מקרה, שילכו למצוא ים ושמש במקום אחר.

האם איזשהו ביטול עזר באיזשהי צורה? לא נראה לי. הממשלה עדיין ימנית, תהליך השלום בקאנטים, והעם בכלל מחא על מחירי הדיור והקוטג' והספיק לשכוח גם מזה. גיגול הזכיר לי שהיתה אמורה להיות ועדה בעניין ביטול ההופעות מחו"ל. מסקנותיה, אם הוסקו בכלל, ודאי נשלחו לסל המיחזור על הדסקטופ.

הביטולים של קאט פאוור וטיוניארדס משפיעים אולי כמה מאות אנשים. רובם יצאו לבר ההיפסטרים הקרוב לביתם וישכחו מזה אחרי צ'ק אין בפורסקוור וחצי ליטר של בירה מכבי. חלקם אולי יצביעו ליאיר לפיד בבחירות הבאות עם אירוניה מודעת לעצמה. מחאה על המצב המדיני לא נראה מזה.

הכוס היא גם חצי מלאה. האמן הבא שיבוא להופיע פה יתקבל כמו גיבור על ואולי יתן הופעה בלתי נשכחת כמו שנתנו האדיטורז ישתבח שמם. חוץ מזה, דווקא הגיעו לפה לא מעט אמנים שווים למרות השילטון הבזוי - Peter Hook And The Light, The Fall, The Buzzcocks, Janes Addiction, Blonde Redhead, Interpol, Mark Ronson, Suede, Twilight Singers, ועוד.

מה אפשר לעשות? פיניתם זמן וכסף לקראת ההופעה של קאט פאוור? מעולה! צאו להופעה של אמן מקומי ושתו לשוכרה עם העודף מכרטיס הכניסה. אפשר לקבל המלצות באפרכסת ובאתר גוינג אאוט. הייתי קורא לשריפת דיסקים של האמנים המחרימים, אבל בכל מקרה לא קנינו אותם, וחבל על זיהום האוויר. אז תמחקו את האמפישלושים אם זה יעשה לכם טוב, ותרגישו חופשיים לפרוק כעס בתגובות.

הפוסט פוסט נחמה לביטולים הופיע ראשון בהמאזין

במיוחד לאור הביטול של הטינדרסטיקס, וידיעות בדבר הפגנות מחוץ להופעות של The Fall, החלטתי לפרסם את הפוסט כבר עכשיו כדי להראות את הצד השני של המטבע, שיש פה אנשים שזקוקים וכמהים להופעה הזאת ובכלל. כתבתי כבר על תופעת ביטולי ההופעות כשהפיקסיז ביטלו (האם עשיתם איתם שולם מאז?), וטעיתי. כל הביטולים האלה לא שינו שום דבר במפה הפוליטית ולא גרמו לאף חובב מוזיקה להבעיר צמיגים ברחובות. אפילו לחץ מאבא אובמה בקושי מזיז את התהליך המדיני, ובינתיים מדיניות הפנים על הפנים (חוק הנאמנות, גירוש העובדים הזרים, הצעת החוק להגבלת רעש שתודה לאל ששונתה, ועוד שייסע).

לעזאזל עם כל זה, קבלו את פוסט האורח של דן לכבוד ההופעה של The Fall, אינשאללה. -עידו שחם

הפוסט הנפילה הופיע ראשון בהמאזין

אז אחרי ביטול הפיקסיז הידוע לשמצה, הקהל הישראלי היה צמא להופעה, כמו אדם שזוחל על חולות מדבר הסהרה ומשתוקק למים. מה שהקהל הישראלי לא ידע זה שמעבר לדיונה הבאה מחכה נווה מדבר מטורף הרבה מעבר למה שכל פאטה מורגנה יכולה לזייף.

האדיטורז פשוט עשו בית ספר להופעות. הם עשו טור-דה-פורס של ביצועים הדוקים לכל השירים על כל הכלים, אבל עם אקסטרה "אומפ", ומלא רגש ואנרגיה. הם עשו את זה כל כך טוב שאפילו השירים הבינוניים יותר, לדעתי, מאלבומם האחרון, קיבלו תנופה חזקה ומאוד מהנה על גבי הבמה. מי שבא לשמוע את הלהיטים וללכת הביתה לא יכל שלא להסחף בקסם שהאדיטורז הביאו לכל השירים שלהם כשהם דילגו בין הסינטיסייזרים והסמפלרים לגיטרות ולפסנתר וחוזר חלילה, וג'יגלו בין שירי שלושת האלבומים בסט ליסט ערוך היטב.

צולם על ידי לירון אראל

כמובן שהמאסטרו הגדול שניצח על התזמורת הסימפונית הזאת ביד נחושה הוא לא אחר מאשר סולן האדיטורז, תום סמית'. חוץ מביצועים וואקליים עמוקים ומרגשים בקולו האיאן קרטיסי, הוא לא הפסיק לזוז בצורה היחודית שלו ולהפיץ את הכריזמה והשרמנטיות שלו אל עבר הקהל. אני מניאק אם כל בחורה שהיתה בהופעה לא היתה מוכנה ללכת איתו בחזרה למלון, ואפילו בחורים שזו לא נטייתם המינית.

אני בטוח שהאדיטורז הופתעו לגמרי מכמות האהבה שהקהל הרעיף עליהם במחיאות כפיים וצעקות, כי גם אני הופתעתי. אדיטורז היא לא מלהקות האינדי-שמינדי האופנתיות של הריף רף. כביכול שעתם היפה באלבומם הראשון והמעולה The Back Room כבר עברה מזמן. אבל הקהל המצומצם שם בבארבי עשה רעש כמו שקהל הפיקסיז בעצם היה אמור לעשות וניצל כל הזדמנות למחוא כפיים בקצב ולצעוק את המילים בחזרה. אז כיף לדעת שבכל זאת אי שם אנשים אוהבים אותם, גם אם הם לא הדבר "הנכון" כרגע, וששירים כמו "Blood", "Papillion" ואפילו "The Racing Rats" מקבלים את הכבוד הראוי להם.

הפעם הראשונה שהתרגשתי מהאדיטורז היתה בעצם שראיתי קטעים שלהם בהופעה ב-MTV2, ושמתי לב עד כמה הלהקה נוכחת שם בתוך ההופעה באינטנסיביות. ובכן, 3 אלבומים אחר כך ומי יודע כמה הופעות, זה פשוט לא השתנה. מרגישים אותם. אפילו ידידתי רימה שבקושי הכירה את המוזיקה שלהם יצאה מההופעה נרגשת. מבחינתי זה אומר הכל.

אז בפעם הבאה שמגיעה להקה צעירה מבריטניה אל תעזו לפספס אותם, גם אם הם לא נמצאים כרגע בספוטלייט. ומפיקים, בבקשה תביאו עוד להקות כאלה. תקנו אותי אם אני טועה, אבל נראה לי שהאדיטורז היא הלהקה הראשונה והיחידה שראינו מגל הפוסט-פוסט-Pאנק שפקד את העשור הקודם. אני לא יודע איזה גל יפקוד את העשור הנוכחי אם בכלל, אבל בבקשה תביאו את הלהקות בריל טיים, ואולי אפילו תשלימו לנו פערים בהשכלה כמו הארקטיק מאנקיז או פראנץ פרדינאנד. תודה מראש.

הפוסט עריכה מעולה: Editors בבארבי הופיע ראשון בהמאזין