Dame - Dame

אלזרדל: היישר מבוסטון, פוסט-פאנק/דת'-רוק מלנכולי, מלודי ומלוכלך, רק שלושה שירים אבל כל אחד מהם עולם ומלואו.

Kitchen People - Trenoid

אלזרדל: מכונה משומנת מאוסטרליה שמייצרת את הלהקות שלה ככה לאחרונה. זה נשמע כאילו דיבו, בלר והראמונז עשו אורגיה וייצא ילד פרוע לאללה. הפקה מעולה, שירים קליטים.

The Muff Divers - Dreams Of The Gentlest Texture

אלזרדל: מבית היוצר של Nancy (מומלץ ביותר!) מגיע הצמד הזה שכותב שירי פופאנק רוקנרוליים מנצחים ומקליט את זה על גאראג' בנד. לא הרבה יכולים לגרום לזה לעבוד. הם כן.

Institute - Subordination

אלזרדל: זה פאנק? זה פוסט? זה הארדקור? זה בעיקר שלא אכפת להם. ימבה אטיטוד, ימבה אופי, שירים שמשנים רצף זמן/חלל/קצב, לדעתי האלבום הכי טוב של הלהקה הזאת, שצוברת תאוצה ונתמכת על ידי הלייבל הידוע Sacred Bones.

Sievehead - Worthless Soul

אלזרדל: אלבום שני למלכי הפוסט-פאנק משפילד, אנגליה. האלבום הראשון הוכרז על ידי לפני שנתיים בדיוק כאלבום השנה. לצערי, אני לא יכול להגיד את אותו דבר על האלבום העוקב, אבל זה רק בגלל שהרמה השנה באמת היתה כל כך גבוהה. עדיין אלבום אדיר.

Warm Bodies - Eat Snot & Rot

אלזרדל: להקה מקנזס, האי פי הזה יצא באופן עצמאי על קסטה (!) ומלא זעקות שבר על מצע של שרדים רוקנרוליים א-לה ג'יימס וויליאמסון, זה בעיקר כיף אדיר.

כמה מילים על יו טיוב

טברסקי: יוטיוב מזמן הפך להיות ספק מוזיקה לגיטימי לכל דבר. עם האלגוריתם הנכון הוא יכול לפתוח לנו צוהר חדש למלא להקות שלא שמענו עדיין וסביר להניח שיעיפו לנו את המוח. הנה כמה ערוצי יוטיוב מומלצים להתעדכן דרכם על ריליסים חדשים בפאנק והארדקור: Atomvinter, No Punks In K- Town, No Deal, Harakiri Diat, Ugly Existence.

Marbeled Eye - Dirt

אלזרדל: פוסט-פאנק מקליפורניה, שזה קצת אוקסימורון, להביא מוזיקה של יום מעונן מהמקום הכי מזוהה עם השמש, אבל זה לא מפריע להם לעשות את זה נכון ומעניין.

Rixe - Baptême Du Feu

אלזרדל: אי פי מספר שלוש למבשרי האוי הצרפתי של השנים האחרונות, בפשטות ובחתירה קדימה, כמו אגרוף ישר לבטן, לא מפסיקים לרגע, כמה פשוט ככה טוב.

שווה גם לשמוע את הדיסקוגרפיה שלהם שמאחדת את שלושת האי פיים עד כה ויצאה גם כן השנה:

Syndrome 81 - Une Vie Pour Rien

טברסקי: אוי פאנק צרפתי בצרפתית! מעמד הפועלים מעולם לא נשמע אלגנטי יותר.

Limp Wrist - Facad es

אלזרדל: הוצאה ראשונה אחרי כמעט עשור למלכי הקוויר-קור, והם לא איבדו אינץ' של עוצמה, מהירות ותכליתיות. התקליט מחולק להארדקור בשיא המהירות בצד א' וטכנו לא רע בכלל בצד ב'.

Glue - Glue

אלזרדל: להקה שהיא בערך ההיפך מהאסטתיקה של הטייטל של השיר הזה. זה מוקלט גרוע, זה מלוכלך, זה מפוזר וזה מטריד. הארדקור טקסני במיטבו!

Impalers - Cellar Dweller

אלזרדל: השנה, מעל כולם, עומדים האימפיילרז (גם כן מטקסס!) עם האלבום השני שמציג כל מה שאדיר בהארדקור פאנק, עם מהירות ואינטנסיביות בנקודת המקסימום, עם שְרֶדים (!!!) של סולו גיטרה, עם סולן על גבול העל-אנושי מבחינת מה שיוצא לו מהגרון, החתיכת רעש המהירה הזאת היא מבחינתי אלבום השנה.

Exit Order - Seed Of Hysteria

אלזרדל: עוד תקליט מצטיין מהשנה, אקזיט אורדר מבוסטון מחזירים את העיר הזאת לימים היפים שלה כשהלהקות ניגנו ממש מהר ונתנו בראש, עם גיטרה מלאה בפלנג'ר שמנגנת ריפים מנצחים וסולנית אדירה וזועמת. אלבום נצחונות.

Krimwatch - Demo

טברסקי: הארדקור פאנק מניו יורק עם רוב נשי. גם כאן הסולנית היא ממוצא יפני ששרה חלק מהשירים בשפת אימה. כנראה שביפנית הפאנק האמריקאי נשמע טוב יותר.

Bib - Moshpit

אלזרדל: איכשהו פישלנו והכנסנו את ביב לרצף הנשים-על-המיקרופון שלנו בסיכום, אבל זה רק מספר לכם כמה מעט יודעים היום על הלהקות האלה. מתוך האי פי השני שיצא השנה (כן, יצאו שניים!), וכן, ניחשתם נכון, זה הארדקור פאנק רוצח!

ולאי פי (יותר נכון סינגל, מדובר בשני שירים) שיצא בתחילת השנה:

Lux - Lux

אלזרדל: הפסקה רגעית מהטירוף שהאמריקאים הביאו עלינו השנה, לאלבום הבכורה של לאקס מברצלונה. סולנית אדירה, אווירה של פוסט-פאנק, אבל המוזיקה מהירה ומעולה.

Fox Face - (You're Gonna) Wish You Were Dead

אלזרדל: פוקס פייס לוקחות אותנו קצת אחורה ללהקות הריוט גירל הטובות באמת של הניינטיז (Red Aunts למשל), משלבות קצת רבדים של הורור-פאנק ודת'-רוק.

Blank Spell - Miasma

טברסקי: פאנק מעורבב בהמון דת’ רוק עם אווירה גותית של כשפים ורוחות רפאים בפוגו.

Petite - 2

טברסקי: פאנק-רוק כמעט מלודי! איך גורמים לשירים עצבניים להידבק לתת מודע של המאזין? כותבים מוזיקה נגישה ומלודית ונותנים לזמרת עצבנית לשיר אותה. צועקים ומתרגשים.

Open City - Open City

טברסקי: הנציגות היחידה של ההארדקור המלודי, הלהקה החדשה של דן ימין מתהילת Lifetime, Kid Dynamite ,Paint It Black והרשימה ממשיכה. אלבום שעושה את מה שדן ימין עושה הכי טוב, מערבב בין האגרסיבי למלודי, בין הכעס לקיטש ובעיקר אלבום מלא אנרגיות.

Rut - Attraction

אלזרדל: אי פי ללהקת ההארדקור פאנק מקליפורניה שסוגר את הרצף בנות-על-המיקרופון שלנו לשנה. זה אי פי ראשון אחרי שהם דמו בשנה שעברה ומבטיח המון לגבי העתיד שלהם.

Flowers Of Evil - City of Fear

אלזרדל: קנדים יודעים איך עושים הארדקור. הם אוהבים את זה מהיר, מנוזל, עם זעם אבל של חננות, בצורה הכי טובה שאפשר לתאר. תקליט שני, עוד יותר טוב מהקודם.

Impulso - Impulso

אלזרדל: אז החור שהם באים ממנו נקרא טרנטו. איטלקית באופן כללי היא שפה מעולה לכעוס בה, ואימפולסו עושים את זה מצוין, בין אם מהר או לאט, זה לא משנה, המילים מהדהדות עד קצה המוח והריפים לא מרפים לרגע.

Abriss - Abriss

טברסקי: היישר מהעיר המחורבנת של דורטמונד קמה לה להקת הארדקור פאנק גרמנית שלא רק שהיא לא גרועה, היא נשמעת כמו הפסקול לעיר גרועה כמו דורטמונד עם שירים קצרים וכועסים בגרמנית אני רק יכול לדמיין על מה הם שרים, אם כי יש כמה טייטלים שדי מדברים בעד עצמם.

Shitty Life - Shitty Life

טברסקי: הארדקור פאנק מאיטליה, מהיר, רזה ועצבני. שירים שיגרמו לכם לזרוק את הפסטה לכל הרוחות.

Tarantula - Tarantula

אלזרדל: דת'-פאנק מהיר כאוטי ורוקנרולי לאללה, ייצוג מכבד מאוד לשיקגו, עיר שתמיד נתנה ייצוא מעולה לפאנק רוק.

Rashomon - Demo

טברסקי: ראשומון מוושינגטון די סי מנגנים הארדקור פאנק מהיר וחסר עקבות עם סולן ממוצא יפני ששר בשפת האם שלו, עצבניים כמו אחרוני החיילים של הצבא היפני שלא שמעו על כניעת האימפריה.

Haram - When You Have Won, You Have Lost

אלזרדל: אחת מהלהקות המדוברות השנה, הרבה בגלל הליריקה שברובה בשפה הערבית וסולן ממוצא לבנוני. חראם מנגנים הארדקור אולדסקול פשוט וכועס, ובניו יורק כנראה לא צריך יותר מכעס עם קצת שטיק (ע"ע G.L.O.S.S).

Wiccans - Sailing A Crazy Ship

טברסקי: השילוב הזה של ריפים רוקנרוליים בפנטטוני להארדקור מגעיל עובד טוב אצל הוויקאנס, עכשיו תוסיפו לזה שירים במהירות הבזק וקיבלתם אלבום הארדקור שלא עוצר.

Lumpy And The Dumpers - Those Pickled Fuckers

אלזרדל: אלבום שני, משולח כל רסן ממש כמו קודמו של עוד אחד מהשמות הכי בולטים ומדוברים בהארדקור פאנק האמריקאי. לאמפי עושים את זה כבד, ללא גבולות של שירה/נגינה, משלבים אלמנטים שונים בתוך כל הביצה הזאת שהם מטביעים אותנו בתוכה.

הוצאה נוספת של שירים שטרם שוחררו:

Zaga Zaga - Zaga Zaga

אלזרדל: אלבום בכורה להרכב הפוסט-הארדקור המצטיין של הסצנה המקומית (גילוי נאות: טברסקי מנגן בהרכב), שירים דינאמיים, חלוקת קולות וריפים, מדובר באחד האלבומים המעניינים שיצאו כאן בזמן האחרון.

מתרוממות - מתרוממות

אלזרדל: חבורה של ילדים/ות שהגיעו משום מקום והחזירו את הפוליטיקה לפאנק המקומי, אחרי שנים של היעדרות. מודעות פוליטית, מודעות ג'נדרית (כפי שמשתמע משם הלהקה), והרבה מאוד חוצפה חיובית.

Los Kikes - Los Kikes

אלזרדל: השנה הבלתי יאומן קרה והיהודונים הוציאו אי פי עם מוזיקה לגמרי חדשה על 7'', רגע לפני שהאלבום האדיר שלהם מ-2006 מקבל את הכבוד הראוי לו ויוצא לראשונה על ויניל. האי פי הזה מתחרה בלי שום רגשי נחיתות מול כל אריות ההארדקור שהושמעו בחלק הראשון של התוכנית.

Delfin - Long Aquatic Vacation Alone

אלזרדל: הרכב צד של חברי סווטשופ בויז, אוריונז ועוד מליון להקות אחרות, גאראג' פאנק פרוע ותת מימי, בין רוקנרול לנונסנס מוחלט.

Mondo Gecko - Sick, Twisted, Psycho, Deranged

אלזרדל: אחרי עשור של פעילות שכלל גם הופעה בפסטיבלים הכי גדולים למוזיקה כבדה ומהירה באירופה, זוהי שירת הברבור של מונדו גקו. האלבום האחרון, ואם לסיים, אז לסיים ככה. יצירת מופת.

Kids Insane - Cluster

אלזרדל: אחת מהלהקות המובילות בסצנה המקומית בשנים האחרונות, עם עבודה בלתי פוסקת גם מבחינה חברתית/קהילתית, וטורים בלתי פוסקים בחו"ל. זה האלבום המלא השני שלהם והוא מכסח, כפי שרק ניתן לצפות מהלהקה הזאת.

Dust - My World

טברסקי: ההרכב הישראלי שמכניס להארדקור מנה הגונה של רוקנרול, סטונר ומרכיב מאוד חשוב במוזיקה באשר היא: גרוב. המון גרוב עם דאסט ואחת מלהקות הלייב שיותר כיף לראות.

Diekvar - EP

טברסקי: אחד מהריליסים היותר מפציצים השנה. דיכבר החיפאים מנגנים במהירות שיא שירים על ייאוש, שנאה ולחיות בעולם בינוני במקרה הטוב. זה אגרסיבי, זה בעברית וזו דוגמה לשימוש נכון בשני סולנים.

אקסקלוסיבי למאזין! שירים חדשים של Ghost Spell ואלמונים מתים מאלבומים שיצאו ב-2018

Ghost Spell - Tzz - פאנק רוקנרולי של רוחות רפאים.

אלמונים מתים - אמא רוסיה - הארדקור פאנק נבזי ולא יציב בעברית (גילוי נאות: טברסקי מנגן בהרכב).

לא נכנסו לשידור ושווים בדיקה

AxeRash - Head VS Wall

טברסקי: מה כבר אפשר לעשות בשוודיה? הארדקור פאנק עצבני שמרגיש כמו לדפוק את הראש בקיר. להקה עם סולנית שנשמעת כמו נחש מרושע

Big Heet - On A Wire

טברסקי: אלבום השנה מבחינתי. השילוב הכי נכון של הארדקור פאנק ופוסט-הארדקור יצירתי ומתוחכם מבלי לאבד טיפה מהכעס והאותנטיות.

הפוסט המאזין ברדיו 214: סיכום הפאנק של 2017 הופיע ראשון בהמאזין

Absolute Power - Absolute Power

הארדקור פאנק מהיר וכועס שלא משאיר סיכוי לשום דבר. אלבום הבכורה של הלהקה יצא בלייבל ההארדקור Youth Attack של מארק מקוי מתהילת צ'ארלס ברונסון. האלבום הזה הוא סופה של ריפים מהירים, שינויי קצב תכופים (מהר, מהר יותר, איטי וכבד, ממש מהר) ושירים קצרים וכועסים. 16 שירים בפחות מ20 דקות.

G.L.O.S.S - Trans Day Of Revengs EP

היה הרבה הייפ על גלוס, יש שיאמרו שבצדק, ויש שיאמרו שזאת היתה להקת גימיק ותו לא. אני התאהבתי בהם מהשמיעה הראשונה של דמו הבכורה ב-2015. הם עושים הארדקור פאנק שמצד אחד גנרי, אבל מצד שני כועס וכנה להחריד. אני האמנתי לכל מילה ולכל תו שיצאה מהלהקה הזאת, ולכן לא האמנתי שהאי פי שיצא השנה (וגם האי פי האחרון, הלהקה הספיקה ליצור כותרות ולהתפרק) יוכל להתעלות על מקודמו, אבל הוא התעלה עם שירים מהירים יותר וכועסים יותר שפשוט גורמים לדם לרתוח בעורקים ולרצות לשבור את כל מה שמדכא בעולם הזה

Youth Avoiders - Spare Parts EP

יות' אבוידרז הצרפתים הוציאו ב-2013 את אלבום הבכורה שלהם שלא יצא לי מהמוח זמן רב, שירי פאנק מלודיים, רוקנרוליים, מהירים וקליטים להחריד. האי פי הזה לוקח את כל מה שהיה טוב באלבום הבכורה של יות' אבוידרז רמה אחת קדימה, הביצוע הדוק יותר, השירים מהירים יותר והכל מלודי וחכם. עבודת גיטרות שמשלבת את הסאונד וההרגשה של גיטרות רוקנרול אל האגרסיה והמהירות של הפאנק.

Rixe - Les Narf A Vif EP

ריקס, להקה נוספת מצרפת לוקחת את הפאנק האנגלי של סוף שנות השבעים/תחילת שנות השמונים ומכניסה לזה את ההרגשה של להיות צרפתי מעמד הפועלים ששותה יין זול מקרטון עם החברים בסוף יום העבודה ושופך את כל הרעל שלו על החיים. פאנק בגובה העיניים ובצרפתית, אומנם וורקינג קלאס, אבל קלאס.

Blood Pressure - Need To Control

תמיד כשיש בלהקת הארדקור בחור שנראה כמו טכנאי מחשבים, או מורה פרטי למתמטיקה, אז סביר להניח שהלהקה הזאת הולכת לכסח. אלבום הבכורה של בלוד פרשר הוא כזה, מרביץ ולא מרחם מהשיר הראשון עד לשיר האחרון. עם סולן חנון שנשמע כאילו הוא הולך לאכול אותך ולהקה שנשמעת כמו טלפון בהול לטיפול נמרץ. ניד טו קונטרול מעלה את לחץ הדם של המאזין לרמה גבוהה למדי. עשרה שירים ברבע שעה ואז ריפיט.

Vaaska - Futuro Primitivo EP

ואסקה הם להקת די ביט הארדקור פאנק מטונפת מאוסטין טקסס ששרים בספרדית. מספיק לשמוע את הסולן צועק את שמות השירים במבטא ספרדי כבד בשביל להישאב לאי פי הזה ולהתחיל לרקוד פוגו בחדר שלך ולשבור את התמונה הממוסגרת שלך מהגן כשהיית בן 5. עשו טובה, בשיר הראשון תעבירו ישר ל-1:19 ותשמעו את הסולן צועק "Furturo Primitivo!", או לחילופין תתחילו משיר 4 ותשמעו את הסולן צועק "Histeria!". אני יכול להעיד על עצמי שאני כן נכנסתי להיסטריה.

Uranium Club - All Of Them Naturals

האלבום הזה נשמע כאילו לקחו כמה סטודנטים לאמנות, העמידו מולם את הערך המילוני של רוקנרול, ואמרו להם לעשות עם זה מה שהם רוצים, ולעשות את זה פאנק. אין ספק שמדובר באלבום שנון וחד מצד אחד יש שיר כמו "The Lottery" שנשמע כמו ויכוח של בנאדם בינו לבין עצמו כשהמוח שלו הוא בעצם מגבר פנדר טווין ריברב. מצד שני יש קטע אינסטרומנטלי כמו "Who Made The Man?" שנשמע כמו פסקול סרף של צוללת הטובעת לאיטה בתחתית האוקיינוס.

Dangers - The Bend In The Break

האלבום הזה הוא מעין תשובה אוטומטית לכל הספקנים שמשום מה חושבים שאין כבר מה לחדש בהארדקור. זה כלום עבור דיינג'רז מלוס אנג'לס שהחל מאלבום הבכורה שלהם מ-2007 סומנו כאחת מהלהקות היותר יצירתיות, חכמות, ועצבניות בהארדקור האמריקאי. עם הריליס הנוכחי דיינג'רז ממשיכים לחדש בהארדקור שלהם. מצד אחד יש שירי הארדקור מהירים ועצבניים להחריד כמו "Those Sad Pelbes Down Below" המהיר והאפל בעל הברייקים הרבים, דרך "Loose Cigarettes",על תקן השיר שאמור לקרוע למאזין את הלב בלי שום דרך להתגבר עליו - חמש דקות של מלנכוליה ועצבות - ועד לשיר כמו "Softer Science" עם הבייס ליין והמקצב המרקידים והקלידים המתפרצים בפזמון. כל זה מעביר אותנו מעין מסע מטלטל באלבום הארדקור צבעוני שנוגע בכל רגש ובכל נקודה בגוף. הארדקור.

ויש גם קליפ!

Death Index - Death Index

נמאס לי מלהקות פוסט פאנק עכשוויות, בעיקר בגלל שאף אחת מהן לא מראה שום מאמץ להסתיר את העובדה שהן נשמעות אך ורק כמו ג'וי דיוויז'ן. למעשה זה גרם לי לסלוד אפילו מג'וי דיוויז'ן. ואז דת' אינדקס הגיעו ועשו פוסט פאנק ש-לא-נשמע כמו ג'וי דיוויז'ן, אבל כן נשמע אחרת ואף מהיר! גם Doom and gloom וגם פוגו, חי נפשי!

ויש גם קליפ!

Joliette - Ataxico

ג'וליאט הם רביעייה מפואבלה מקסיקו שמנגנים פוסט הארדקור כועס חזק ועצבני בספרדית. באלבומם הנוכחי יש שבעה שירים על חצי שעה כשכל שיר הוא אתגר בפני עצמו עם שינויי משקל רבים, שינוי טמפו רבים ואינספור ריפים. ג'וליאט מצליחים להיות וירטואוזים מבלי לאבד טיפה מהכעס העצום במוזיקה שלהם. אני לא יודע מילה בספרדית, אבל אני יכול להעיד שאין פה רחמים.

ויש גם קליפ!

Super Unison - Auto

סופר יוניסון ממשיכים את דרכם של להקות פוסט הארדקור נוסח Drive Like Jehu ו-Jawbox ועושים את זה אפילו טוב יותר. אם מישהו היה מבקש ממני המלצה לפוסט הארדקור או לחילופין לתת לו מה ההגדרה לפוסט הארדקור (דבר שלא קורה אף פעם) הייתי מפנה אותו לאלבום הזה.

ויש גם קליפ!

Head Wound City - A New Wave Of Violance

לאחר אי פי אחד בלבד שיצא ב-2005 והופעה אחת בלבד באותה שנה שהאי פי יצא, הסופרגרופ של הפוסט הארדקור המורכב מאנשים מ-The Locust, The Blood Brothers, ו-The Yeah Yeah Yeahs החליטו להתאחד ב-2014 ולהקליט אלבום חדש שנשמע כמו הארדקור פאנק משנת 2055. מצד אחד אגרסיבי ומהיר, מצד שני בעל מבני שירים לא שגרתי וסאונדים שגורמים לגיטרות להישמע כמו חלליות.

ויש גם קליפ!

La Luna - Always Already

לה לונה נשמעים כמו ההרגשה הזאת של ללכת הביתה ב-5:30 לפנות בוקר כשהשקיעה מאיימת לחשוף יום חדש וחיים מלאי הרהורים. גם ביום הכי חם בשנה המוזיקה הזאת נשמעת כמו פתיתי שלג של עצבות שמכסים את הלב.

ויש גם קליפ!

ישראלים

MooM - Second EP

מום הוציאו איפי של ארבעה שירים שלא עולים על שלוש דקות. מצד אחד זה מעצבן כי הייתי רוצה לשמוע עוד מהלהקה הזאת. מצד שני אלו שלושת הדקות הכי עצבניות שתועדו בארץ ב-2016. החל משיר הפתיחה, "פיגועי דקירות" האקטואלי להחריד ("מדינה מטונפת שבה אלימות היא תרבות / מושתת על מסורת של מלחמה בלחות"), ועד לפריטה האחרונה ב-"The Bloody Dog" האלבום הזה כותש את כל מה שבדרכו.

ויש גם קליפ!

מחלקת חניקות שוטרים - מי מרגיש מובך עכשיו EP

מחלקת חניקות שוטרים התפרקה השנה אבל לא לפני שהם השאירו לנו אי פי אחד אחרון של שישה שירים פוליטיים מרושלים ומעולים כאחד. חבל שהתפרקו ואל תגידו מח"ש.

The Orions - Lightning Stroke Twice

אומנם לא פאנק, אבל מבוצע ע"י פאנקס. האוריונס לוקחים את הז'אנר הארכאי, הגנרי והמשעמם של הסרף, שהוא בדרך כלל לא יותר מקוריוז של סרטי טרנטינו, ונותנים לו חתיכת בעיטה בתחת ומוסיפים יצירתיות, עבודת גיטרות שמציירת חופים שמעולם לא נבראו, ודרייב של להקת פאנק שרק רוצה לנגן מהר. פעם הבאה שאדם כלשהו מזמזם את הנעימה ההיא מהסרט ההוא של טרנטינו, אז שמישהו ידאג להשמיע לאותו אדם את האוריונז.

ויש גם קליפ!

להקות נספות שהוציאו יופי של ריליסים השנה

Drei Affen, Cheap Appeal, Mindset, La Bella, Itto, Krimewatch, Angel Du$t, Youth Funeral, ועוד רבים אחרים.

הלאה עם 2016, ברוכה הבאה 2017 ואיגי הבא בתור.

הפוסט פוסט אורח: סיכום 2016 של בן טברסקי בפאנק ובדברים דומים הופיע ראשון בהמאזין

The Listener 117: Punk of the Year 2015 by Idosius on Mixcloud

בן טברסקי (Zaga Zaga, The Driers, אלמונים מתים) ואיתי אלזרדל (The Orions, Sweatshop Boys, Warp) מסכמים את 2015 בפּאנק סופר מגוון: מאוסטרליה ועד אמריקה, מילדים בני 14 ועד מבוגרים, מסטרייט אדג' ועד קווירקור (בתמונה: G.L.O.S.S). להאזנה בלחיצת פליי למעלה, או לקריאה ושמיעה סלקטיבית למטה.

הבהרה של טברסקי לגבי קריאות ה-"Kingface" בזמן השידור: "ראינו סרט תיעודי על סצינת הפאנק בוושינגטון די סי. קוראים לו "Salad Days", סרט מצוין שסוקר את הסצינה מהלהקות הכי ידועות ועד להכי זניחות. אחת הלהקות שהתראיינו בסרט היתה להקה בשם Kingface. לא היה לנו מושג מי הם היו, אבל בכל פעם כשראינו את השם על המסך לא יכולנו שלא לומר בהתפעלות 'Kingfaaaccceeee!'"

Sheer Mag - Sheer Mag II

אלזרדל: איפי שני ללהקה מפילדלפיה, לו-פיי גאראז' שפולש למחוזות וז'אנרים כמו סול ובלוז, סולנית עם קול צפצפני בקטע אדיר.

Royal Headache - High

אלזרדל: אלבום שני ללהקה מאוסטרליה. פאנק רוק לו פיי עם שירת סול.

Drug Church - Swell + Hit Your Head

טברסקי: רביעיית פוסט הארדקור מאלבני ניו יורק עם פטריק קינדלון מ-Self Defense Family על השירה. מנגנים ערבוב של אימו ניינטיז, פאנק רוק ניינטיז ובגדול נשמעים כמו Title Fight עם פטריק קינדלון בתור סולן. הוציאו שני ריליסים השנה.

The Coneheads - 14 Year Old High School PC-Fascist Hype Lords Rip Off Devo for the Sake of Extorting $$$ From Helpless Impressionable Midwestern Internet

אלזרדל: ילדים משוגעים מאינדיאנה שעושים בדיוק מה שהטייטל הזה אומר.

Video - The Entertainers

אלזרדל: פאנק רוק מטקסס, אלבום שני סה"כ וראשון בלייבל של ג'ק וייט.

Nervosas - Nervosas

טברסקי: טריו פאנק רוק מקולומבוס אוהיו שמחזירים את הסאונד האפל והגותי של הדת' רוק האייטיזי עם גיטרות רבוייות בריברב וקורוס ושירה נמוכה וקודרת.

No Problem - Kid Killer

טברסקי: להקת פאנק רוק מאדמונטון קנדה שגם ממשיכה את הזרם הזה של פאנק רוק אפל וקודר רק עם נטיות יותר אנרגטיות ועצבניות.

Sievehead - Into The Blue

אלזרדל: פוסט פאנק משפילד. כנראה אלבום השנה.

Radioactivity - Silent Kill

אלזרדל: להקה מדנטון טקסס עם חברים ממארקד מן ובאד ספורטס, אלבום שני.

G.L.O.S.S. - DEMO

טברסקי: להקת הארדקור פאנק כועסת ועצבנית מאולימפיה וושינגטון. חברי הלהקה הם קווירים וטראנסג'נדרים ששרים על איך זה להיות מנוכר בחברה שמתקשה להכיל אותם.

Torso - Sono Pronta A Morire

טברסקי: להקת הארדקור פאנק מקליפורניה, ריליס הפאנק של השנה עבורי, הארדקור פאנק סופר כועס, סופר עצבני. קצר ולעניין, אין פה שיר איטי אחד, הכל קולע ועובר כמו סופה של עצבים.

Night Birds - Mutiny At Muscle Beach

אלזרדל: אלבום שלישי וראשון ב- Fat Wreck Chords להרכב אולדסקול הארדקור פאנק מניו ג'רזי עם אלמנטים של סרף שרק עושים את הכל להרבה יותר טוב.

Pisse - Mit Schinken durch die Menopause

אלזרדל: פאנק אוונגרד מאוד פתוח מברלין, מיש מש של סגנונות תחת מטריה אחת של אלבום אדיר.

No Tolerance - You Walk Alone

טברסקי: להקת סטרייט אדג' הארדקור פאנק מבוסטון. קצר, קולע, מהיר ועצבני. כמו שהארדקור פאנק אמור להיות.

Violent Reaction - War

אלזרדל: סטרייט אדג' הארדקור מליברפול/לידס. מהיר, חזק וכועס.

Retox - Beneath California

טברסקי: להקת הפוסט הארדקור מסן דייגו קליפרוניה עם אלבום שמצד אחד מבליט עוד יותר את הנטיות של הלהקה להארדקור, אבל מצד שני נותן המון ביטוי לריפים שמושפעים מרוקנרול.

Weekend Nachos - Weezer Nachos

אלזרדל: וויקנד נאצ'וז הם בד"כ להקת הארדקור/פאוור ויולנס משוגעת אבל כשהם מנסים לעשות וויזר הם משאירים לסתות שמוטות.

אלבומים נוספים ששווים בדיקה:

Red Dons - The Dead Hand Of Tradition
Perspex Flesh - Ordered Image
Jeff Rosenstock- We Cool
Nakam- Self Titled LP
Soupcans- Soft Party
Open Letters - 10-23

פאנק רוק שווה בארץ:

Sweatshop Boys - Always Polite Never Happy
Not On Tour - Bad Habits
Moom - Moom EP
Kids Insane - Split with Slander
ZAGA ZAGA - Year One
Almonim Metim - Endless Scummer Love EP

התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

הפוסט המאזין ברדיו 117: סיכום הפּאנק של 2015 הופיע ראשון בהמאזין

מירצקי: "זו בעצם עוד דוגמה לכל המטרות שהצבנו בהתחלה, שאחת מהן היתה לחבר את כל הנושא הזה של להקות וקהל וסצנה. כלומר באמת ליצור בית, כי עומר לא הצטרף לקולקטיב מההתחלה אלא הצטרף מתוך הקהל, מאנשים שבאו למקום והבינו שקורה פה משהו ושהם רוצים להיות חלק מזה. ואת זה חיפשנו באמת. כשהיינו באמצע צרה או כשהיינו צריכים עזרה ועשינו כמה מופעי התרמה, ראינו שהקהל פאקינג אכפת לו - אנשים שלא יכלו להגיע שלחו כסף עם חברים שלהם לשים תרומה. שוב, הרעיון היה ליצור מקום קהילתי. זה לא היה עסק, לכולנו יש עבודות. הקורו עבד כדי לכסות את עצמו וגם זה בקושי, הרבה כסף יצא מהכיסים שלנו".

להמשך קריאה בעכבר העיר

קרדיט צילום: דודו רוזן

הפוסט בשביל הקורו: דרוש דור חדש של Pאנק הופיע ראשון בהמאזין

הייקו נוסף
לוקיישן דרזדן

שיעור היסטוריה קצרצר באמצעות ההייקו.

הרסו את העיר
בנו אותה מחדש
מי ביקש בכלל?!

הפוסט Zaga Zaga בטור טור: דרזדן הופיע ראשון בהמאזין

כמה מקורי
ישראלים בברלין
כמה מקורי

לוקיישן- ברלין
הבוקר שאחרי ההופעה

הייקו צורת שירה שמקורה ביפן המסורתית.
מורכב מ5-7-5 הברות
הייקו לספק תובנה מעניינת או מסר רוחני

הפוסט Zaga Zaga בטור טור: הייקו ראשון הופיע ראשון בהמאזין

צילום: אריאל עפרון

ב-11.6.2015, חבורה של מוזיקאים חמושים בשפמים, תספורות מולט, תלתלים נפוחים, מעילי עור, ומיזעים בהתעלמות מוחלטת ממזג האוויר ומיקומם הגיאוגרפי, ובסופו של דבר, לוק אייטיזי קיצוני להחריד, מילאה את מועדון הבארבי. האנשים הללו היו ג'וליאן קזבלנקס והוויידז.

הרושם הראשוני שהיה לי כשהלהקה עלתה לבמה היא, "רגע, הם על אמת?" הלהקה נראתה כמו פארודיה ממש מוצלחת על האייטיז או לחילופין אנשים שגורמים לקבועים בהר סיני (בר במרכז העיר) להחוויר. זה נראה כאילו כל נגן ייצג תת תרבות אחרת של האייטיז. היו את שני הגיטריסטים שנראו כאילו הם ניגנו יחדיו את כל הקטלוג של ואן היילן: לאחד היה שיער ארוך גולש בעוד שהשני היה נראה כמו אצן מזרח אירופאי, מהסוג שמעשן סיגריה אחרי מקצה ה100 מטר; המתופף נראה כמו פליט CBGB'S שמנסה להתברג לסצינת הניו וייב עם מעיל עור ועגיל חישוק על אחת מאוזניו; הקלידן בסיסט נראה כמו בליין מועדונים בעוד שהקלידן השני נראה כאילו הוא סוחר הסמים שלהם (מהברונקס מהאייטיז כן?); ומעל כולם, ג'וליאן קזבלנקס עם מיזע ברוח ההיפ הופ א-לה ראן די אמ סי, ומולט עצבני צבוע בצבעי ניאון מזעזעים.

אבל היתה גם מוזיקה.

הלהקה נשארה נאמנה ללוק האייטיזי ופתחה בשיר רגוע למדי. ג'וליאן קזבלנקס פתח בצעדי ריקוד מרושלים נוסח "לא ממש אכפת לי/הפלתי את העדשה" ושר שירה ממולמלת למדי. המוזיקה היתה רגועה והאווירה היתה אווירת סרט נעורים מה...כן, ניחשתם נכון, מהאייטיז. הרגשתי כאילו אני שומע פסקול לסצינה שבה ג'אד נלסון נוסע חצי בוכה חצי עצבני לביתה של מולי רינגוולד, וכל מה שהוא רוצה לומר לה זה שהוא אוהב אותה, אבל הוא חושש שזה מאוחר מדי. השיר היה ארוך ונדמה שהוא לא הולך לשום מקום, בדיוק כמו הסצינה המדומיינת שכתבתי. אני עמדתי בקהל וחשבתי לעצמי, "אוי לא, לא עוד הופעה כזאת".

ואז קרה דבר אחר.

הלהקה ניגנה את "M.utually A.ssured D.estruction". הקצב העלה הילוך, הגיטרות היו מרושעות וברגע אחד לקחתי את כל הדברים הרעים שחשבתי על הלהקה. משם הלהקה המשיכה ל-"Father Electricity" עם הגרוב האפריקאי ולסט שהורכב רובו מהאלבום האחרון "Tyranny" שיצא ב-2014. המוזיקה היתה מגוונת למדי. מצד אחד יציאות פוסט פאנק אפלות, מצד שני גרוב שמאוד הזכיר לי את Talking Heads בימיהם עם אדריאן בילו, ואפילו קצת מההרפתקנות של להקות נוסח This Heat. הלהקה ניגנה סט של פופ חכם וקודר - מי שבא לראות קאברים דהויים לסטרוקס בטח התאכזב. המוזיקאים שג'וליאן קזבלנקס הקיף את עצמו בהם היו מדהימים אחד אחד, וג'וליאן עצמו, עם כריזמה של בן טובים מרושל, הצליח לרגש בזכות כמויות הרגש והמאמץ שהוא שם בהופעה - דבר שלדעתי מאוד חסר באובר מגניבות של הסטורקס, שם נדמה כאילו הוא רק ממלא תפקיד של סולן שנראה שזה עתה קם עם בגדי מעצבים ב-16:00 בצהריים.

הקהל היה פאקטור חשוב בהופעה. אנשים באו, הכירו, שרו, קפצו, רקדו ומחאו כפיים בכל רגע שאפשר למחוא בו כפיים, ובצדק. לעזאזל, הקהל מחא כפיים אחרי סולואי גיטרות, וזה לא היה קונצרט ג'אז!

הלהקה ניגנה סט הדוק של שעה וקצת וירדה מהבמה לצלילי הקהל המריע שרק רצה עוד. ג'וליאן עלה יחד עם הקלידן והם ביצעו גרסא מינימליסטית ומרגשת ל- "You Only Live Once". ג'וליאן נראה נבוך ונרגש וציין שהם לא התאמנו על השיר. הקהל התרגש כמו ג'וליאן וגיבה אותו בפזמון. הלהקה עלתה לעוד שיר אחרון לאחר הקריצה לסטרוקס, והקהל רצה עוד, אבל אני מניח שיותר מדי זה בכ"ז יותר מדי.

כל הכבוד יא קזה.

הפוסט קזבלן: בן טברסקי על ההופעה של Julian Casablancas + The Voidz הופיע ראשון בהמאזין

אנשים שילמו קרוב ל-200 ש"ח לראות בנאדם משוגע על הבמה ממלמל דברים עם המון ריוורב - זאת היתה המסקנה המרכזית מההופעה של אריאל פינק אמש על במת הבארבי ת"א.

הגעתי להופעה בלי שום ידע על פועלו של אריאל פינק, שום דעות קדומות, ובעיקר, המון סקרנות לדעת מי זה הבנאדם הזה שגורם להרבה אנשים עם משקפי ראייה, תיקי שרוכים, ובעיקר בנות ממש יפות לנהור אל הבארבי בתחושת ציפייה שאנחנו הולכים לראות גאון פופ עכשווי בשיאו.

אריאל פינק שהיה חמוש בשלושה קלידנים שאחד מהם תפקד גם בתור גיטריסט בעוד שהשני תיפקד על כלי הקשה, בסיסט אניגמטי, גיטריסט וירטואוז, ומתופף לבוש בביקיני מאחורי מערכת תופים מוגזמת למדי (טריוויה: המתופף הוא דון בולס שניגן בלהקת הפאנק המיתולוגית The GERMS ושייך לאסכולת המתופפים שאיכשהו לא הצליחו להשתפר מאז השנים ההן) ומעל כולם, אריאל פינק, לבוש בסרבל אפור ירקרק החושף בטן שמנמנה ולבנבנה. נראה קצת כמו אוזי אוסבורן של פעם עם גוף של אוזי אוסבורן של ימינו.

לאחר תקלה טכנית קלה שבעיקר הוציאה מאריאל פינק מלמולים חסרי פשר בעברית והמון ריוורב מהמיקרופון, הלהקה החלה לנגן. הקו המוזיקלי היה מגוון למדי, המוזיקה נשמעה לרוב כמו אוינגו בוינגו מינוס הכישרון של דני אלפמן. קצת סינת'פופ אייטיזי וגאראז' רוק מודרני, מוזיקת ילדים מקולקלת בשילוב של מוזיקת פרסומות לכאבי בטן של שיגעון ושיגעון גדלות.

מעל כולם בלט אריאל פינק שבכדי לפצות על כישורי שירה דלים (זמר נוראי) הוא נתן פרפורמנס כריזמטי למדי (פורטיס משוגע? אריאל פינק משוגע) מלמל שטויות אל הקהל, השתדל לרקוד ולהתלהב מהמוזיקה והראה המון מניירות של ילד שכלוא בגוף של מבוגר.

זה היה נדמה כאילו אף אחד לא באמת הבין מה הלך בהופעה של אריאל פינק, המעריצים האדוקים באמת רקדו ושרו את מילות השירים והלהקה גם ביצעה את הלהיט "Put Your Number in my Phone". אבל ההרגשה הכללית היתה שמלבד המעריצים האדוקים, אנשים באו בגלל יח"צ ממש טוב, והיה נדמה כאילו שהקהל חיכה שמישהו יגיד להם משהו על ההופעה, בין אם היא טובה או רעה. הקהל היה מבולבל, הלהקה היתה מבלבלת והסאונד היה מתחת לכל ביקורת. עם שעה וחצי של הופעה לא קוהרנטית ותנועה מתמדת של אנשים לכיוון היציאה, אני יכול לומר בכנות שחזינו בתופעה לא חדשה. מצד אחד אין ספק שיש כישרון רב באריאל פינק ובלהקה שלו. חלק מהשירים היו מורכבים למדי ואפילו אסתכן ואכתוב שהיה בהם משהו אוונגארדי. מצד שני, אולי זה בגלל המקום, אולי זה בגלל הסאונד, אולי זה בגלל אווירת ההייפ, עושה רושם שעם כל הכבוד לכישרון, היה מדובר בעוד אירוע יח"צ ותו לא, להקה שמונהגת ע"י אינפנטיל משוגע שמנגנת מוזיקה לא קוהרנטית וזכתה להגדרה הלא מחייבת של "אינדי פופ".

וואלק, אריאל לא פינק אותי.

קרדיט צילום: Gaya's Music Photography שהציוד שלה ניצל בנס מהזעם של פינק נגד העדשה

הפוסט אריאל פינק לא פינק: פוסט אורח מאת בן טברסקי הופיע ראשון בהמאזין

1. להיות זן מאסטרים

אין מה לעשות, כשיוצאים לטור מבלים המון זמן עם אותם האנשים יום אחר יום ולא תמיד אפשר לקבל איזשהו ספייס מאותם האנשים הללו, במיוחד כשיושבים בוואן שנוסע מרחקים של כמה מאות קילומטרים פר יום, נסיעות של 3-10 שעות ואף יותר. אז איך בדיוק מצליחים לצלוח את האתגר הזה מבלי להתחרפן?

להלן רשימת נושאים להתווכח עליהם בואן:

1. למה להקה X שהיא בעצם הלהקה האהובה של הבסיסט שלך היא הלהקה הכי גרועה בעולם
2. זכות ראשונים ל-wi-fi כשמגיעים למקום ההופעה
3. האם דימויים מעולם השואה הם שימוש מוסרי בקמפיינים של צמחונות/טבעונות
4. פורטיס או סחרוף
5. מוצאו של הנמר
6. איפה יותר מגניב, קרויצברג או נויקלן
7. האם למכור את בגדיך האישיים כמרץ' זה רעיון טוב או רע
8. האם "סטונר קבב" זה שם טוב ללהקה
9. ההבדלים הדקים של הגרמנית של הגרמנים לגרמנית של האוסטרים
10. זה דנקה שן או דנקה שון?

2. הון וממון או במילים אחרות, כסף.

אין מנוס מלהפסיד כסף. כשמדובר בטור ראשון מפסידים כסף, אז המטרה היא - מעבר ללהנות כמובן - לדעת טוב טוב את הסביבה בה אתה מופיע, את האוכלוסיה הספציפית שבאה למקום ההופעה, את הפרומוטר שמרים לך את ההופעה, את הרקע ההיסטורי של המדינה בה אתה מופיע ואת היחס שלה ללאום שלך, וכמובן איפה משלמים יותר ואיפה משלמים פחות. התשובה היא: גרמניה.

תופיעו כמה שיותר בגרמניה, תדברו אליהם בעברית, תביאו להם טחינה ותסבירו להם שזה טחינה ולא טחיני, תחפשו כמה שיותר אנטי דויטשים (גרמנים מגה סמולנים עם רגשות אשם על מה שקרה בשנות הארבעים) שירימו לכם הופעות, תלמדו אותם משפטי מפתח בעברית כמו, "מי העלה אותך על הכביש יא שרמוטה", ו-"מים רגילים, בלי בועות בחיאת דינאק" ועל הדרך תנסו להתחנף אל הבחור הספיציפי שהרים לייבל מרתף שיוציא את הסבן אינץ' שלכם כי הוא חושב שתל אביב זה כמו ברלין אבל עם לחות ויותר שיער פנים. ככה חוסכים כסף!

חולץ נעליים לארוחת בוקר. אל תשאלו למה.

3. תזונה תזונה תזונה

אי אפשר להופיע יום אחר יום על קיבה ריקה, ואי אפשר יום אחר יום להוציא כסף על אוכל שברובו יהיה יקר - שבע יורו על נקניקייה מתחנת דלק? מה נסגר?! למזלינו רוב הפרומוטרים האירופאים מבטיחים ארוחת ערב בהגעה למקום ההופעה, ואם אתם ברי מזל ונפלתם על פרומוטר מוצלח במיוחד, אז אפילו ארוחת בוקר - הארוחה החשובה ביותר - והצד החיובי בכל העניין שברוב המקרים הארוחה תהיה צמחונית ואף טבעונית. אז זאת הודעה לכל הטבעונים שקוראים את זה ומצפים לטור באירופה, סתמו את הפה!

4. אופנה, ביגוד וסטייל

זה לא סוד שהאירופאים ניחנו בכישרון האסטתיקה והסטייל יותר מהישראלים, וכל גיחה לאירופה גורמת לנו להרגיש כמו הקראסטיז הכי דוחים בסקוואט*. ואתם אומנם באתם לנגן, אבל באתם גם לראות בכדי להיראות. אז מה עושים כשיש כ"כ הרבה בגדים להסתובב איתם, אבל מעט מאוד מקום במזוודה? שלא לדבר על הגבלת המשקל שחברות התעופה גוזרות עלינו? הפתרון הוא פשוט: לובשים את מרבית הבגדים ומרבית השכבות עליכם כל הזמן וכל יום וכל היום. אני מדבר על סריג\סוודר מעל חולצה של הלהקה האהובה עליכם. מעל הסריג מעיל עור (סינטטי כמובן, פרווה=רצח), משקפי שמש יוקרתיות, סקיני שקטן עליכם לפחות במידה אחת, נעלי מוקסין ושעון ג'י שוק, כדי שתדעו מה השעה, והשעה היא להיראות טוב, בכל זמן שהוא ובכל שעה שהיא!

את הבגדים מומלץ להוריד בעת מקלחת.

*מילון מונחים קצרצר
קראסט - תת ז'אנר של פאנק, מוזיקה מהירה, מלוכלכת ואפלה המציגה גיטרות מלנכוליות וזמרים ששרים כאילו יש להם פחם בתוך הגרון. הטקסטים לרוב יתעסקו בעולם דיסטופי, זכויות בעלי חיים ופחי זבל.
קראסטי - אוהד הז'אנר, לרוב ילבש שחורים, יצחין מחוסר היגיינה וראסטות יעטרו את ראשו;
קראסטיז - קראסטי ברבים.
סקוואט - רעיון מעולה עם ביצוע לקוי.

טברסקי וישו. צילום: זיו ארבל

5. איך להיות תייר בזול

אירופה זה נופים, אירופה זו אדריכלות נהדרת, אירופה היא יבשת שבה כיף להיות תייר מאחר ואין את הסכנה לקבל מלריה. הבעיה היא שכשאתה בטור יש לו"ז מאוד צפוף ולרוב אין את הזמן להסתובב בעיר ולהנות מהאתרים והאטרקציות שיש לעיר להציע. אז הנה נוסחה כללית שתעזור לכם להתמודד עם הערים שאתם נמצאים בה במינימום זמן ומינימום כסף.

ערים גדולות\מרכזיות - תמיד כיף בערים הללו, יש הכל מהכל והעיר תמיד תהיה ענקית. אז איך מצליחים להסתובב בעיר בכמה שפחות זמן וכמה שפחות כסף? מוצאים תחבורה ציבורית - לרוב זו תהיה רכבת תחתית או חשמלית - לא טורחים לשלם ופשוט נהנים מהטרמפ חינם. אם וכאשר פקח תופס אתכם, הגיע הזמן לשלוף את העברית הכי מזרחית שלכם ואת האנגלית הכי קלוקלת שלכם ולהיראות כמו תייר ממדינת עולם שלישי שלא מבין את חוקי המודרניזציה

ערים קטנות - אם יש קתדרלה אז מעולה, אם אין, אז אין מה לטרוח.

6. סיכום דבר

אני מקווה שאחרי קריאה במדריך שלי הצלחתם להפנים איך לעשות את זה בגדול באירופה ואולי יום אחד אפילו להתקדם לליגת העל ולהופיע מחוץ לאירופה, בוא נגיד באנגליה או משהו כזה. אבל טיפ אחרון: תהיו להקה טובה.

קרדיט תמונת וואן: זיו ארבל

~~

בן טברסקי מנגן בלהקות Mad Choice ו-Zaga Zaga וגם מביים קליפים ללהקות.

הפוסט איך לשרוד בטור ולספר על זה לבוס שלך: פוסט אורח של בן טברסקי הופיע ראשון בהמאזין

The Listener 76: Post-Hardcore Special with Zaga Zaga by Idosius on Mixcloud

אירחתי את להקת Zaga Zaga (בתמונה) לכבוד השקת אי פי הבכורה שלהם בספיישל פוסט-הארדקור הכי ברוטאלי בתולדות הרדיו הישראלי. תשמעו אותם בשעה השנייה, ובשעה הראשונה תקבלו אינדי אקלקטי לריכוך האוזן מ-The Cribs ועד Bad Religion.

התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-19:00

הפוסט המאזין ברדיו 76: פוסט-הארדקור עם Zaga Zaga הופיע ראשון בהמאזין