הגיטרה של אילן סמילן גורמת לכתפיים להתחיל לקפץ כמו מעצמם, בלי כל מאמץ. הסולן דמיסו בלטה מסלסל את קולו במורד ומעלה סולם שלא שמעתי קודם בחיי, ואז כל האורקסטרה נכנסת פנימה: כלי נשיפה, תופים, בס, אורגן, פרקשן - הכל צועק גרוב! גרוב! גרוב! הגלים מתפשטים מהכתפיים ליתר הגוף. נותר לי רק ללמוד אמהרית כדי להבין את מילות השיר, שאמורות לתאר את אהובתו של בלטה בעיניו כעולם ומלואו. השירה המתפרצת והנרגשת של בלטה בהחלט מביעה את הטוטליות.

כמה זה כיף להפוך צד ולהניח שוב את המחט. שם, מחכה גרסת דאב עם אנסמבל ADYABO, טריו שמנגן מוזיקה אתיופית מסורתית על כלי נגינה פולקלוריים: קראר (כלי מיתר), ושינט (חליל אתיופי) ומסנקו (כלי קשת). מכל אלה המסנקו שובה אותי במיוחד, מזכיר לי מעט את הקמנצ'ה של מארק אליהו. הדאב מגיע ברמיזה בלבד במהלך השיר יותר ברעשי רקע פסיכדליים מאשר בקצב עצמו. הגרוב לא שונה בהרבה מהגירסה המקורית, אבל הגוונים שמוסיפים ההרכב ADYABO מגלים עוד טפח מהעולם הנעלם של אפריקה.

אולי תגידו שהגזמתי, שנסחפתי בהתרגשות ההתחלתית של האזנה ראשונה. רק שההתרגשות לא פוחתת בהאזנות נוספות. האורקסטרה בת 12 החלקים ממשיכה להזין את האוזניים בעוד ממתקים נסתרים ככל שנכנסים לעומק השיר, בעיקר בתחום כלי ההקשה. ועדיין במידה מסוימת, אולי אתם צודקים, אולי נספחתי. אבל זו לא כל הפואנטה? להיסחף לגמרי בעקבות המוזיקה לעולם שאנחנו עוד לא מכירים? יש לי הרגשה שלשם מכוונת ההודנה אורקסטרה, לשכנע את הלא משוכנעים. בורים לבנים כמוני שעוד לא נחשפו באמת למוזיקה אפריקאית. אם זאת המטרה, הם הצליחו בענק.

הפוסט "ALEM" של הודנא אורקסטרה: צוהר לעולם האפריקאי הופיע ראשון בהמאזין