ישמעל באטלר (מיקרופון וסאמפלרים) וטנדאי מרייר (כלי ההקשה, קולות רקע וגם סמפלרים) עלו לקול תשואות הקהל כששניהם נראו כאילו ברחו מעטיפה של הרבי הנקוק מהסבנטיז. חמושים במשקפי שמש, הם החלו במסע אל עבר העתיד הלא נודע עם ביטים אבסטרקטיים של היפ הופ משנת 3000. עוצמת הבאסים הרעידה את הבארבי, את הלב, סדקה את מסך הסמארטפון ואני די בטוח שגם העלימה לי 20 שקלים. המיקרופון של באטלר היה עמוס בהד וההגשה שלו הדהדה ברחבי החלל בעוד שמרייר שר קולות רקע והרמוניות תוך כדי שהוא מכה בתופים. הרגשתי שאני רואה את סיימון וגרפונקל רק במקום צמד יהודים מניו יורק אני צופה בשני חייזרים מסיאטל.

המוזיקה היתה איטית ואווירתית והיה קשה להבין על מה באטלר שר, אם כי הוא שימש כאינסטרומנט לכל דבר. מרייר ריחף מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ. הוא הזכיר לנו שהשורשים של המוזיקה הזאת נעוצים באפריקה בעזרת תיפוף אינטנסיבי על קונגס שלאו דווקא ישב עם הביטים של באטלר, אבל כן יצר אפקט סטריאו של חוסר קוהרנטיות ופסכידליה, כאילו שבט הזולו נדד למאדים והקליט שם אלבום.

כל אווירת ההיפ הופ/אומנות/אוונגרד/אחי עולה לי שת'לא מאמין החזיקה ממש טוב אבל רק ל-45 דקות, ואחרי כשעה התחלתי להרים גבה. כל השירים היו באותו הטמפו, היה קשה כבר לעקוב מתי שיר מתחיל ומתי הוא נגמר ולמעשה היה קשה להבדיל בין השירים עצמם. הכל הרגיש כמו עיסה אחת גדולה עם המון רעשי חלל וגרוב אוונגרדי שג'ורג' קלינטון אומנם היה מתגאה בהם, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי תוהה אם יש להם גם שירים בטמפו אחר ואפילו חיכיתי שההופעה תסתיים. ההופעה אכן הסתיימה לאחר שעה וחצי שהרגישו כמו שיר אחד ארוך.

אין ספק ששאבאז פאלאסס מביאים היפ הופ חדש שמעניין את האוזן, אבל בסופה של שעה וחצי מה שהחזיק את ההופעה הם צלילים מעניינים ולא שגרתיים שנשמעו מדי פעם בתוך אותו שיר ארוך, מעין פסקול שמרתק אותך לספה, בתנאי שהספה מרחפת בחלל החיצון. אומנם בחלל לא שומעים אותך צורח, אבל כן מפיקים ביטים מעניינים. מצד שני, אתה עדיין תקוע בחלל.

הפוסט Shabazz Palaces בבארבי: שבט הזולו נדד למאדים הופיע ראשון בהמאזין

1. מי אתה?

עופר טיסר, עושה ביטים ומתקלט תחת השם "טיסר", מנגן על בהרכבים דרך 12, מינסטרונה, מסילת ישרים ופרא-סטרויקה סאונד סיסטם.

2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

ירושלים נכון לעכשיו. לפני זה תל אביב וגדלתי בצפון היחסי, עד עכשיו תמיד גרתי לחוף הים התיכון. התחלתי לעשות מוזיקה בשלב די מאוחר. הייתי מאזין אובססיבי שנים, ניגנתי קצת בס וכשהגיע המחשב ותוכנת ההפקה לחיי לפני כשבע שנים אני חושב, התחלתי להתנסות בצורה יותר רצינית ביצירה עצמאית.

3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

היפ הופ ניסיוני. פורמט העבודה לחלוטין לקוח מהעולם של הביטים במובן של עבודה עם דגימות ולופים, אבל התוצאה מכילה בתוכה ערב רב של השפעות ומחשבות מכל הספקטרום האמנותי/מוזיקלי/אידאולוגי שאני שרוי בתוכו.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

למזלי נולדתי עם משפחה שהוא קליט מצד אחד ונדיר מצד שני, אז לא ממש הייתי צריך לבחור, רק לקבל.

5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

דברים שהייתי רוצה להקשיב להם. מוזיקה שמי שמקשיב לה מבין אותה אבל היא חדשה עבורו. לתקשר, בעצם. החוויה הבסיסית שלי בתור נער הייתה להתבודד מהעולם ולחפש מוזיקה חדשה באינטרנט, בד"כ כמה שיותר מאתגרת/מיוחדת/יפה. אני עדיין עושה את זה כל הזמן וגם יוצר/מופיע מהמקום הזה, ניסיון למתוח קו ישיר מהבדידות המוחלטת אל העולם הגדול ואולי גם לדלג על כמה שיותר תחנות באמצע.

6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

עיצוב גרפי לאירועים שאני משתתף בהם (או לא), מתקלט מלא, אמנות סאונד, ניהול אמנותי במזקקה בירושלים - בר ההופעות/מסיבות הכי טוב בעולם.

7. ממה אתה מושפע?

החומרים באי פי החדש שלי שיצא בלייבל הירושלמי טאב נוצרו לפני כמה שנים בתקופה שהייתי מאוד מושפע ממאדליב, מפיק היפ הופ אמריקאי שההכרות עם החומרים שלו הבהירה לי שבעצם אפשר לעשות הכל: להיות פרוע לחלוטין אבל מלא ברק באופן חסר תקדים, לבנות מבנים מוזיקליים מושלמים על יסודות אנטי מוזיקליים ופגומים במופגן. לתוך התבנית הזאת יצקתי המון דברים שאני אוהב: ממוזיקה שבטית דרך בלוז, ג'אז חופשי, מוזיקה מזרחית שורשית, רוק מתקדם, ראגיי (כל הדברים האלה נדגמו לביטים שמרכיבים את האלבום) ושיטות עבודה לאו דווקא הגיוניות של מי שאף פעם לא למד הפקה באופן מסודר. אני מקבל המון השראה מהמוזיקאים והחברים שנמצאים סביבי, גם מאיך שהמוזיקה שלהם נשמעת וגם משיחות על שיטות עבודה וגישה לחיים.

8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

Sandwichs - Cracker Against a Void

9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

אלבום הניצחון של מלחמת ששת הימים.

10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

אני קודם כל מאזין, אז הייתי רוצה לחמם את מי שהכי הייתי רוצה לראות, אם יש אפשרויות של פנטזיה אז כנראה CAN.

11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

"מסר בגרמנית זה סכין" -שלמה טיסר.

הופעות קרובות
12.10 - ערב צמדים כבדים, הצימר, תל אביב

הפוסט אינטרו 70: טיסר - קו ישיר מהבדידות המוחלטת לעולם הגדול הופיע ראשון בהמאזין