הסתקרני כבר מהשם, Computer Camp, ומהפוסטרים הפסיכדליים שהם פיזרו ברחבי תל אביב. פיספסתי את ההשקה שלשמה הם ניתלו, אז באתי לסיבוב השני, להופעת-מסיבה באוזןבר ביום חמישי ה-2.6. תשמעו, זה היה טוב. ממש פאקינג טוב.

מדובר בטריו אלקטרונאים ישראלים ושמם עומרי שמולביץ, נדב שפיגל, וניתאי בארי, איש איש על הסמפלר/סינטי/סיקוונסר שלו. מעניין אגב שלא ראיתי לפטופ על הבמה, שהם משתמשים רק בחומרה יעודית. אם אחד מחברי הלהקה קורא את השורות הללו, נשמח לשמוע על כך בתגובות. מעבר לזה ששניים מהם משופמים ואחד לא (חשבתי שזה כבר מזמן פסה), אני לא יודע עליהם כלום, אז בואו נדבר על המוזיקה.

קומפיוטר קאמפ ודאי הלכו בילדותם לסאמר סקול של ניו אורדר איפה שלומדים את השילוב בין ביטים אלקטרוניים היפנוטים לבין זמר שמפיח בטראקים נשמה. המוזיקה של קומפיוטר קאמפ יותר אדג'ית ומכוונת קצת ללכלוך של הרכבים כמו Fuck Buttons, או לראשוניות של Kraftwerk החלוציים, אבל זה מעודן מספיק כך שהחומר נגיש. גם מי שאין לו מושג באלקטרוניקה יוכל לרקוד ולהנות, ועל כך יעיד חברי הטוב איתי שלא בקיא בעניינים, אבל מאוד נהנה מההופעה.

הקהל שמילא את האוזןבר ביום חמישי התלהב ופיזז לצלילי המוזיקה, הסאונד היה צלול, ותוך כדי לחיצות הכפתורים וסיבובי המתגים הוקרן וידאוארט מאחורי הנגנים שהוסיף ויזואליות ועתידנות מבורכת להופעה. למעט הדיבורים בעברית שהיו בין טראק לטראק, הרגשתי כאילו ששיגרו אותי למועדון ברלינאי. התחברתי לווייב של ההופעה של Friendly Fires שראיתי שם לפני חודש, וגם קצת להופעה המיוחדת ש-Animal Collective נתנו פה לפני איזה שנתיים-שלוש.

אומנם Computer Camp בתחילת דרכם והם עוד יצטרכו לגבש את הסאונד היחודי שלהם בסקאלה הגלובאלית, אבל כבר עכשיו הם נמצאים בריחוף אי שם בסטרטוספירה, והם משגרים משם צלילים שמאוד חסרים לי בביצה המקומית. אם הם יודעים איך לנווט בגלקסיה והכוכבים יחייכו אליהם, הם יוכלו להגיע רחוק.

בשביל לחוות את החוויה המלאה, לכו לתפוס אותם בהופעה פרונטו. בינתיים, שיעורי בית - האזינו ל-Tame, האי פי הראשון שלהם ששוחרר לא מזמן. פרטו נמקו והסבירו איזה אסוציאציות הוא מעלה לכם בראש.

הפוסט העתיד כבר כאן - Computer Camp הופיע ראשון בהמאזין

סנאגאנאבין העיפו אותי כי לא שמעתי שום דבר כזה בארץ. תקשיבו לסינגל הבכורה שלהם [wpaudio url="/wp-content/uploads/Snaganubbin-EarwormV9_14-01.mp3" text="Earworm" dl="0"] ותשמעו צלילים קשים, נויז דחוס ורווי באפקטים עד כדי כך שלא ברור בכלל איזה כלי מייצר אותם. אבל בניגוד לאמני נויז ואוונגארד אחרים, הנויז הזה קוהרנטי, לא כאוס מוחלט מחריש אזניים, אלא משהו עם סוג של הגיון, ולפעמים אפילו מלודיה וגרוב. זה התחבר לי עם הרכבים נסיוניים כמו HEALTH או Lightning Bolt או Fuck Buttons, ומצד שני עם הסטונריות והגרוב המדברי של Queens Of The Stone Age האימתניים, ומצד שלישי לא בדיוק אף אחד מהם. להשמע שונה בסקאלה עולמית, זה כבר הישג.

אז אחרי ההתלהבות התכתבי עם ההרכב לברך אותם על המוזיקה ולברר מי הם ומתי לעזאזל נשמע אותם בהופעה. אז התברר שסנאגאנאבין הם דואו דינאמי של באסיסט ומאסטר אפקטים בשם אורן זיגל ומתופף בשם רון מיניס. הם התגלגלו במהלך השנים בכל מיני הרכבים עד שהגיעו לתצורה הנוכחית. אורן מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני:

בתחילה ההרכב נועד ליצור מוסיקה לסרטים שלא קיימים. בתחילת ההרכב ניגנתי בוזמנית בעוד 3 הרכבים, ואת סנאגאנאבין תמיד תיארתי לאנשים בתור "זה בשביל הכיף שלי ושל רון -- אף אחד אחר לא יאהב את המוסיקה". שיחקנו בכל מיני ז'אנרים של מוסיקה ולא סיימנו חצי מהשירים. השירים היו ספציפית בעברית והומוריסטים באותה תקופה, ואפילו חיפשנו אנשים לשיתוף פעולה רנדומאלי תוך כדי. ניסינו ליצור אינטראקציה בין אמני שוליים בארץ, ואפילו לא אמנים כלל, סתם אנשים שיהיו בקטע, אבל זה לא עבד. הרבה קטעים היו במייספייס הישן שלנו, אבל הורדנו אותם כי הם כבר לא מתאימים לסאונד שלנו יותר. אולי יום אחד נוציא אותם שוב.

לסאונד שאתה שומע הגענו לפני כשנה, למרות שאני לא בטוח - יכול להיות שפחות משנה. שמענו על הג'יבוב, תחרות הלהקות העולמית כשלושה שבועות אחרי שכתבנו שני קטעים, וחשבנו שיהיה מצחיק להתחרות בתחרות להקות עולמית בתור הופעה ראשונה. ידענו שלא יהיה סיכוי להתקרב לנצחון, אבל מאוד נהננו. הקהל היה די בהלם ולא ידע איך לאכול אותנו - היו כמה שפחדו מאיתנו, תאמין או לא. אלו שכן דווקא ממש התלהבו, שזה היה מפתיע ומחמיא.

זה לא מפתיע אותי, מוזיקה שכזו חוצה את הקהל לשניים - מתלהבים לעומת מפוחדים - וטוב שככה. לפחות מישהו אחד מתחבר לזה, וזה מאט באיילס שמיקסס לסנאגאנאבין את הסינגל הראשון והמבטיח ועבד עם להקות כמו Mastodon, Pearl Jam, Blood Brothers, ועוד. נראה שפניהם של סנאגאנאבין מועדות לחו"ל, מהלך חכם ואני מאחל ומצפה להם עתיד מזהיר והמון מוזיקה נסיונית מעולה.

נשמע לכם לעניין? בואו להצטלם לקליפ הבכורה של סנאגאנאבין לסינגל שישוחרר ברחבי העולם. זה הולך לקרות ביום שישי הזה ה-4.6 ברח' המקצוע 4 בתל אביב בשעה 20:00. פשוט באים למקום ומאוד חשוב שתלבשו חולצות צבעוניות בצבעים כמו ירוק, אדום, צהוב, תכלת, סגול וכו', זה לא יהיה קליפ של לובשי שחורים. הלהקה מבטיחה שהצילומים לא יקחו הרבה זמן, שתהיה שתייה וחטיפים, ושיטחנו לנו את הסינגל בלייב, יה בייבי. לפרטים אפשר לדבר עם אורן במספר 052-5703130 או במייל snaganubbin@gmail.com

הפוסט העתיד כבר כאן 4 - Snaganubbin הופיע ראשון בהמאזין

אם אמרתי בפוסט הקודם שאחרי אינדינגב 2 כולם דיברו על קיצו, טייני פינגרז הוזכרו באותה הנשימה כהפתעת הפסטיבל שהגיעה משומקום וכבשה את כולם בסערת דיסטורשן. כל זאת תודות לשלושת החבר'ה בטייני פינגרז ששולטים בכלים שלהם ביד רמה, ובמיוחד הגיטריסט המוביל אורן בן-דויד שבדרכו להפוך לגיבור גיטרה אינטרגלקטי ומאוד מבוקש בגלל הסאונד המיוחד שלו והוירטואוזיות.

טייני פינגרז עושים רוק אינסטרומנטלי. אני קורא לזה פוסט-רוקנרול כי אמנם הם מתכתבים עם הז'אנרים הסמי-מוכרים כמו פוסט רוק ומת' רוק, רק מזווית יותר בועטת שמושפעת בדרך גם מ-Fאנק, ורוק פרוגרוסיבי (זה לא מילה גסה!). בכלל לא נשמע שהם חיים תחת הגדרות צרות של איזשהו ז'אנר מוכר. לכן הם מתחברים לי ללהקה כמו Mars Volta שעושה את המוזיקה שבא לה לעשות (וגם בגלל תספורות האפרו), רק שבעוד שמארס וולטה הלכו רחוק מדי עם השגעונות שלהם, טייני פינגרז עדיין במקום טוב.

מעבר לז'אנריפיקציות, המוזיקה של טייני פינגרז היא סאונדטרק סינמטי לסרטים שעדיין לא צולמו. אולי אין צורך לצלם אותם, כי כשתשמעו את טייני פינגרז תראו איך מוסרטות לכם סצינות שלמות בדמיון עם מרדפי חלליות בכוכב מרוחק, או אולי רובוטי ענק יפניים בקרב על גורל האנושות, או צוללנים שחוקרים שרידים של תרבות חיזרית עתיקה עמוק מתחת למים. אם אגב עולות לכם אסוציאציות אחרות מאשר המד"ב שלי, תשתפו אותנו בכיף בתגובות.

כרגיל, אני מזמין אתכם לבוא ולראות את טייני פינגרז בהופעה כדי להבין על מה כל ההייפ. אם פספסתם את קיצו אז בכלל, כי ביום שבת הזה ה-17.4 טייני פינגרז יופיעו יחד עם קיצו ב-22:00 באוזןבר, והמאזין מגריל 2 כרטיסים מבין המגיבים לפוסט! אפשר להכנס להגרלה עד יום שישי ה-16.4. בנוסף, מי שמעוניין בהנחה מוזמן לשלוח מייל לכתובת kitzuband@gmail.com, והירושלמים שביניכם מוזמנים לחוות את הנוק-אאוט הכפול בבאסס ב-21.4. נתראה בפוסט-רוקנרול.

הפוסט העתיד כבר כאן 3 - Tiny Fingers + הגרלת כרטיסים הופיע ראשון בהמאזין

אז אני שואל, אם זה אמור להיות העתיד, איפה החלליות? רובי הלייזר? איפה הג'ט פק שלי? ולמה המוזיקה הפסיקה לצעוד קדימה? אחרי עשור שלם שבו להסתכל אחורה היה שם המשחק, אני רוצה לשמוע אמנים שמסתכלים קדימה. אני מדבר על אמנים שלא נשמעים כאילו הם הגיעו מהאייטיז או מהסבנטיז, אלא כאילו הם הגיעו מהטוונטי-פורטיז, כלומר שעושים את המוזיקה שדמיינו פעם שצריך לעשות עכשיו.

זה למה, בין היתר, אמנים כמו Oceansize, M83, ו-dredg מדליקים אותי, כי הם נשמעים רלוונטיים לימים האלה והזמן הזה, כי הם דוחפים את המעטפת קדימה בתרגום מילולי מאנגלית (2 נקודות למי שמוצא לזה ביטוי מתאים בעברית). והיום בניגוד לזמנים עברו, אין יותר תירוצים. אם לפני שלושים שנה היה דיליי בין המוזיקה בעולם למוזיקה בארץ, שפשוט לא ידעו מה הולך בחו"ל מלבד מה שהיו מדווחים החוזרים והשבים מנתבג, היום אנחנו מחוברים להכל בריל טיים לייב פיד סטטוס פאקינג אפדייט.

לשמחתי גם בארץ יש ייצוג ללהקות שרואות דברים קצת אחרת. דיברנו בשבוע שעבר על לורנה_בי והזווית שלהם איך רוק/פופ אמור להשמע היום. יש גם את Tiny Fingers, סוג של Mars Volta הצברים, עם הפוסט-רוק האינסטרומנטלי הפרוע שלהם. אבל אם יש להקה אחת שמייצגת בשבילי את החזון הזה בצורה הכי מדויקת, אין ספק שמדובר בלהקה קיצו.

צילום אמיר הבר

נתקלתי בקיצו בפעם הראשונה כאשר פספסתי את אינדינגב 2 ורק שמעתי איך מזכירים את שמם שוב ושוב ושוב בתור אחד מהשוסים של אותו הפסטיבל. בפעם השניה זה היה במונוקרייב נייט לייב הראשון איפה שדאגתי להיות נוכח ולראות אותם על גבי הבמה. דיברתי בפוסט של לורנה_בי על לראות הופעה מבלי בדיוק להבין או להכיל אותה. ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי גם עם קיצו בערב ההוא.

הנה מופיעה בפני חמישיה ירושלמית מאוד צעירה וקצת משונה, שעושה מוזיקה קצת משונה, ומשום מה בקהל כל מיני אנשים זזו בתנועות קצת משונות לצליליה. אבל נגנבתי. נגנבתי מהשילוב הזה של רית'ם סקשן אסימטרי, עם אלקטרוניקה מרטיטה, עם גיטרה מהחלל החיצון, עם זמרת אדומת שיער בעלת אנרגיות בלתי נדלות. כל החבילה הזאת התחברה לכדי רוק מרגש, אמנותי, וזר מאוד בנוף המקומי. הרבה אנשים תייגו אותו כסקנדינבי. אני אומר שהוא מהעתיד.

ראיתי את קיצו עוד לא מעט פעמים בהופעה, אבל תמיד הרגשתי שמה שחסר מאחוריה כדי להשלים את הפאזל זה אלבום. אלבום שאוכל לשבת בבית ולשמוע אותו, שיתן חוויה וסיפור שהרגשתי שיש שם מאחורי המוזיקה של הלהקה, אלבום שיאפשר שמיעות חוזרות און-דימנד ושיתן למוזיקה לחלחל אלי לאט לאט באוסמוזה. אז לקח לא מעט זמן, אבל הזמן הזה הגיע. קיצו משיקים סוף כל סוף את אלבום הבכורה שלהם "חול".

"חול" הגיע לידי רק לפני שבוע, וחשבתי שיהיה לי משהו חכם לכתוב עליו היום, אבל אני לא מסוגל. הוא מסוג האלבומים שצריך לתת להם זמן ושמיעות כדי לספוג ולאהוב אותו כמו שצריך, ושבוע זה פשוט לא מספיק זמן. בינתיים תפס את אזני החצי הראשון שלו שאני מכיר מההופעות, מהפתיחה הבומבסטית "Inertia" שמצהיר בבירור את כוונות הלהקה קדימה, דרך "Diamonds" שנשמע כמו משהו שהיה יכול להיות בקלות בי-סייד מתוך "In Rainbows" (כן, של רדיוהד) ו-"Balloon" שחותך ממטרונום קצבי למן ג'אז אפלולי. אני מתחיל לעוף גם מ-"במרוצת הזמן", הגראנד פינלה שבו הכל מתרסק והאפוקליפסה שתביא את המדבר הרדיואקטיבי על ראשינו.

מספיק דיבורים, קדימה מעשים. קיצו משיקים את אלבום הבכורה הנפלא שלהם ביום שבת הזה ה-20.3 בתאטרון תמונע בתל אביב, וביום שבת הבא ה-27.3 במועדון הבאסס בירושלים, שניהם עם ויי ג'יי ואורחים מיוחדים. בגלל שהם יודעים שקוראי המאזין הם אוהדי מוזיקה אינטרגלקטית, בין המגיבים לפוסט הזה יוגרלו 2 כרטיסים להופעה של קיצו! אפשר גם לשלוח מייל לכתובת kitzuband@gmail.com ולהצטרף לרשימת ההנחות. האזינו לקיצו, בואו להופעה, נתראה בעתיד.

(ההגרלה עד יום שישי ה-19.3 הזוכים קיבלו הודעה במייל, תודה לכל המשתתפים!)

הפוסט העתיד כבר כאן 2 - קיצו + הגרלת כרטיסים הופיע ראשון בהמאזין

כבר זמן מה שאני מסתקרן לגבי לורנה_בי. זה התחיל מזה שחבר טוב השמיץ אותם שהם חיקוי של רדיוהד. זה המשיך דרך תמונות של הלהקה בפעולה - חבורה ירושלמית גיק-שיקית כאשר בראשה נערת אינדי יפה ואופנתית עם איזשהו קסם מלנכולי, כמו דמות מנגה תמימה עם ברק בעיניה הגדולות שמחזיקה ברובה לייזר ענק.

אחרי זה הגיע לאזני השיר המוקלט היחיד שהם שחררו מעל גלי האתר הוירטואלי, שיר בשם "ספינות" שהוא, כן, מושפע מרדיוהד על השילוב בין הנגיעות האלקטרוניות והגיטרות המעורפלות. הוא מושפע מרדיוהד אפילו באופן עמוק יותר בכך שהוא נמצא על קו התפר בין הנסיוני לפופ, בין הבלתי קליט לקליט, וכל זאת עוד בעברית. זמן מה לאחר מכן בהופעה של להקה ירושלמית מעולה אחרת, פגשתי את אותה סולנית, עדי אולמנסקי, דרך ידידה משותפת ותהיתי מתי אראה אותה על הבמה עם להקתה.

אוקיי, כנראה שאני מתחיל לחפור. מתנצל על כך, זה מה שקורה כשכותבים פוסטים אחרי חצות. טו מייק אה לונג סטורי שורט כמו שאומרים, כולל המבטא הישראלו-אנגלי, מצאתי את עצמי סוף כל סוף בהופעה של לורנה_בי ביום שבת בלבונטין 7. אפילו המלצתי לתייר אינדי גרמני שידידתי מארחת לבוא להופעה, להפתיע אותו עם מוזיקה ישראלית הרבה מעבר ליעל נעים ונעם נבו שמשום מה הוא הכיר (זה מה שהוא מצא לטענתו כשהוא חיפש מוזיקה ישראלית ברשת, מעניין).

לשמחתי קלעתי בול, ההופעה של לורנה_בי היתה מעולה, במיוחד כי לא הבנתי אותה לגמרי. על מה לעזאזל אני מדבר? תנו לי להסביר. הלהקות שהכי התאהבתי בהן בעקבות הופעה, הן כאלה שההופעות שלהן השאירו אותי קצת מבולבל, שהביאו לבמה משהו מעבר למה שאני מסוגל להכיל, אבל עם טעם של עוד. כך היה למשל בהופעה של פיית' נו מור לפני איזה 12 שנה, בהופעה של הפלסטיק פיקוקס בתחילת העשור, בהופעה של קין והבל 90210 (איפה אתם יא קרועים?) וכן, גם בהופעה של לורנה_בי.

ההופעה נעה בדרייב חזק קדימה משיר לשיר לשיר, כאשר כל אחד מהשירים הוא עולם מוזיקלי משלו על כל רבדיו. אני מדבר על ביטים אלקטרוניים בהרמוניה עם מתופף סופר-טייט (סחטיין על הגרוב מאן!), שתי גיטרות שתומכות אחת בשנייה כמו שתי חלליות שלוחמות יחד באימפריה המרושעת, באס מנוסה שמעגן את הכל מאחורה, ובפרונט עדי על קולות, סינטים-סמפלרים, ושפע של כריזמה.

אז כנראה בעיקר בגלל המורכבות המוזיקלית, בתוספת קצת בירה ששתיתי, יצאתי מההופעה עם הרגשה שלא הבנתי לגמרי מה קרה שם, אבל שאני חייב לראות/לשמוע את זה שוב. שיש כאן מוזיקה אינטיליגנטית ששואבת השראות מכמה עולמות שונים, אי שם בין הפקות האלקטרו-פופ הנוצצות של ליידי גאגא לריפים השבורים מהמימד החמישי של מיו, לכדי שילוב בלתי אפשרי אך כה הגיוני.

גרמני האינדי שהתלווה למסע המוזיקלי נהנה אף הוא ועף מהרגליים שעושים מוזיקה שכזו בארץ. חייכתי חיוך גדול ופטריוטי למשמע הדברים האלה. לא פטריוטי למדינה כמו לסצינה המוזיקלית שאני חי בה. שעמוק בפנים בין השיממום הגלגלצי, הרחק מהטרנד המזרחי, ואף מהנעימות של יעל נעים, קורה פה משהו. אם המיינסטרים יגלה את זה או לא, זו הבעיה שלו.

אם אתם רוצים לגלות, השכיתו והאזינו לשיר [wpaudio url="/wp-content/uploads/lorena_b_pop_34567247utre.mp3" text="פופ" dl="0"], סוג של "Idioteque" עברי. אם תרצו לראות איך זה עובד בהופעה, תפתחו יומנים או אאוטלוקים ותסמנו פגישה ב-14.4 בלבונטין 7.

הפוסט העתיד כבר כאן - לורנה_בי בהופעה הופיע ראשון בהמאזין