הלילה התופעה קרתה שנית. בעוד שאלפים נהרו לעוד הופעה של מדונה ביזראל, כמה מאות התכנסו בבארבי לכבוד ההופעה של Tortoise, אירוע איזוטרי במרחק מה מהבלאגן לעומת אותו מאורע קולוסאלי מלפני 3 שנים. מישהו עוד עלול לחשוד שמלכת הפופ עושה לנו את זה בכוונה, כלומר דואגת לאלטרנטיבה למי שלא בעניין שלה.

טורטויז היא להקה שמוכרת ליודעי דבר, לאנשים שבאמת אוהבים מוזיקה ולא תוחמים עצמם בתוך ז'אנרים קשיחים. להקה שהשפיעה על גל עצום של להקות פוסט רוק למרות שהם תפסו מרחק מהקלישאתיות של הסגנון, או הרחיבו אותו, תלוי איך מסתכלים על זה. מי שמכיר את טורטויז היה הערב בבארבי, ומי שלא לא היה מגיע גם אם ההופעה היתה בחינם.

ההופעה התחילה ברגל שמאל עם איחור נוראי (פתיחת דלתות ב-20:30 = הופעה ב-23:00!?), תקלות טכניות על הבמה, וחברי להקה שנראו מבוגרים ועייפים מדי מכדי לאחוז בכלי נגינה. ברגע שהם נכנסו לגרוב נשכחו הצרות וגלים של מוזיקה אינטרגלקטית החלו לשטוף אותי.

טורטויז כפי שהופיעה על בימת הבארבי היא נבחרת מנצחת של אתלטים מוזיקליים במשקל כבד. קפטן הנבחרת הוא ללא ספק John McEntire שהוביל את ההרכב בקדמת הבמה עם תיפוף מדויק, ורסאטילי, ומלא בנשמה יחד עם מתופף נוסף. הגיטרות, הבאסים, הסינטים, והוויברפון הוסיפו קישוטים צבעוניים של מלודיות, אך הכל נשען בסוף על התופים האדירים האלה שגרמו לכל מתופף בקהל להציף את רצפת הבארבי בריר.

ההופעה של טורטויז היתה מדויקת וחופשיה מספיק בשביל לתת למוזיקה לזרום, ערבוביה אקלקטית של ג'אז חופשי, פסי קול ישנים, מקצבי היפ הופ, באסים עמוקים של דאב, וגיטרות רוקיסטיות. ברגעים החזקים של ההופעה המוזיקה חיברה אותי ליקום דרך הדברים שלא יכולים להאמר אך כן יכולים להתנגן. היא שלחה אותי למימד של הקיום בו מתרחשים הצלילים שמהדהדים בחזרה למציאות לכדי רטטים של עונג. איזה כיף להיות בהופעה שה-"להיטים" שלה הם שירים כמו "Seneca" ו-"Along The Banks Of Rivers".

כל מי שהגיע הלילה להופעה של טורטויז יצא עם חיוך גדול וברק בעיניים. הנבחרת שלנו ניצחה, ולא אכפת לנו אם הספורט שלנו לא פופולארי בארץ כמו כדורסל או כדורגל. בדרך לביתי חלפתי על פני עשרות פליטים מההופעה של מדונה שבאו לבלות בעיר בלבוש ססגוני. מעניין איזה להקה היא תביא לנו בפעם הבאה.

הפוסט הצב והליידי: Tortoise בהופעה בבארבי הופיע ראשון בהמאזין