האנה לולו מלא בוהמיינים עם שיער פנים (מודה באשמה) ושמלות וינטג' צבעוניות. אנשים מצטופפים מקדימה לקראת ההופעה, נעים לצלילי מוזיקת הריקודים המגוונת. כבר שנים שלא הייתי בהופעה בתור המה קשור, זה שלא מכיר אף אחד בסצינה ובא בשביל המוזיקה. אני מזמין כוסית עראק עם קרח ונהנה מהאנונימיות.

חבורה של גברים מסוקסים עם תספורות מסוגננות מרימה את הכלים ופוצחת בנגינה - תופים במקצב בום פם, דרבוקות רוטטות, ובוזוקי מסלסל. בחוץ עדיין קריר, אך בפנים אני משוגר ליאכטה שטופת שמש שצפה על מי תורכיז בין איי יוון. בשיא הקטע הדרבוקיסט מזמין לבמה בהתלהבות את מנהיג ההרכב אביהו לנדוור.

לנדוור מגיע עם חזה נפוח במלוא הפאסון, נע מצד לצד לצלילי האינטרו של "ליטל". כשמגיע תורו הוא פוצח בשירה מלאת רגש מאופק:

אני לא גומר
אני לא גומר עלייך במכות
רק בנשיקות
שמלוות
בחיבוקים

המוזיקה, האימג', והליריקה לא משאירים מקום לספק. מועדון הקצב של אביהו פנחסוב פיצחו את נוסחת המוזיקה הים תיכונית עם הקריצה - מוזיקה שאשכנזים פלצנים כמוני יכולים לרקוד ולצחוק לצליליה ללא רגשות אשמה. הם יותר ים תיכוני core מבום פם ושלל הרכבי הבלקן שצצו ב-10 השנים האחרונות, אבל עם מספיק מודעות עצמית כדי לא לעבור לצד האפל של הכוח.

למרות אווירת הדאחקות וההומור, הביצועים של הלהקה לא לועגים לסגנון. איכשהו הם שכנעו את חיים רומנו, ממקימי להקת הצ'רצ'לים המיתית, לנגן בשבילם בוזוקי. שאר חברי ההרכב לא מאכזבים, במיוחד הדרבוקות הכי מוזיקליות ששמעתי מאז משפחת אלייב תודות לצביקה אלייב.

הלהקה יכלה בקלות למצות את הקטע אחרי כמה שירים, אך הם משכילים לתבל את הזיתים שלהם ברוקנרול ושלהוב הקהל. לא פעם עולה השאלה "איפה הכפיים?" וקריאת "רומנו!" לסולו בוזיקי סוחף. יש גם מתח מיני באוויר. לנדוור שר רצועות נבחרות הישר אל תוך עיניה של ברת מזל מהקהל ורקדנית הבטן הכי שאפה במזרח התיכון מתגברת את האווירה עם חמוקיה.

שיא הערב הגיע עם ביצוע לקלאסיקה "זורבה היווני". מעגל רוקדים התכנס ובמרכזו אביהו לנדוור, מאזן צלוחית על המצח בקואורדינציה מושלמת. כראוי לאווירת בטברנה, עד סוף השיר הצלוחית תמצא את עצמה מוטחת בשמחה על הרצפה.

הפוסט קריצה ים תיכונית: מועדון הקצב של אביהו פנחסוב בהופעה הופיע ראשון בהמאזין