עיריית תל אביב העלתה את הארנונה לאולפני הקלטות וחדרי חזרות כמעט פי 2.3 לפני כחודש. זה קרה בעקבות שינוי הסיווג הארנוני של אולפנים מ-"תעשייה ומלאכה" ל-"שירותים כללי". העירייה דרשה תשלום רטרואקטיבית מתחילת השנה.

חוסר הצדק לא עבר בשתיקה. מוזיקאים ובעלי אולפנים הקימו קבוצת מחאה בפייסבוק בעקבות המהלך הפתאומי. בכתיבת שורות אלה הקבוצה מנתה מעל ל-5,000 וגרפה קונצנזוס נרחב. מוזיקאים כמו אביב גפן, ברי סחרוף, מארינה מקסימיליאן בלומין ועוד רבים העלו תמונות מחאה כשהם מחזיקים בשלט "תנו לנגן בשקט". כמובן שהבלוגוספירה נרתמה לעזרת המוזיקאים (יובל אראל, האפרכסת, וחדי אוזן). אפילו אקו"ם הצטרפו.

השינוי הבירוקרטי הזה הרסני לסצינת המוזיקה בתל אביב. "לחדרי החזרות לא תהיה ברירה, אלא לגלגל את מחירי הארנונה החדשים בתוך המחיר לשעה של חדר החזרות או האולפן", אמר אייל שכטר, סולן להקת אבטיפוס. "התוצאה תהיה שמוזיקאים לא יוכלו לעמוד במחיר ויחפשו אלטרנטיבות. האלטרנטיבות הן מחוץ לתל אביב. חולון, למשל, רחוקה 10 דקות נסיעה מתל אביב". כפיר גוב מאולפני הכאוס פחות אופטימי. "אם עסקי המוזיקה בתל אביב יאלצו לסגור את דלתותיהם, זה יהיה הסוף ליצירת מוזיקה בארץ", הוא אמר.

רציתי לרדת לתחתית הסיפור. מדוע שוב עשקו את המוזיקאים שבכל מקרה יוצרים פה נגד כל הסיכויים? ודווקא בתל אביב, בעיר שמדביקה על כל פוסטר סיסמאות של "תרבות" ו-"מוזיקה"?

הכל התחיל מתביעה של מספרה. ב-30.6.09 מישל מרסייה הגיש תביעה ייצוגית נגד העירייה בטענה לאפליית בעלי מספרות בעיר. לדעתו גבו מהם ארנונה מוגזמת. ב-20.10.10 הוא זכה בתביעה שהתגלגלה עד בית המשפט העליון, וכך מספרות קומבנו בארנונה מופחתת במכת פטיש הצדק.

איך לעזאזל מספרה קשורה למוזיקה ולחדרי חזרות? לפי העירייה "נקבעו מבחנים חדשים מחייבים להגדרת 'בית מלאכה': עסק ייחשב כ-בית מלאכה אם הוא נכנס להגדרה המילונית של "מלאכה", כגון סנדלר, חייט, נגר וכו'; וכן אם הוא עונה על תכלית ההקלה לבתי מלאכה שהיא סוציאלית בעיקרה ומטרתה לתת מענה לאותם בעלי מלאכה קטנים שנותנים שירות חיוני לציבור המתגוררים בשכונות המגורים בעיר, עסקים שהם פשוטים ונעדרי תחכום טכנולוגי (שמכונים בימינו low tech), ופוטנציאל מתח הרווחים שלהם קטן מאד. לפי מבחנים אלו אולפן הקלטה הוא עסק למתן שירותים ולא בית מלאכה".

בקיצור, על פי העירייה אולפנים וחדרי חזרות רחוקים שנות אור מסנדלריות ולא נכנסים להגדרה המילונית של מלאכה, וזו ההגדרה שתופסת תודות למשפט של מישל מרסייה. ומה קרה שנזכרו פתאום, יותר משנתיים וחצי אחרי פסק הדין, להעלות את הארנונה? הסתבר שחדרי החזרות והאולפנים נזרקו בכוח בין כסאות הבירוקרטיה. על פי העירייה, תודות לאישור מיוחד משר הפנים והאוצר הם זכו להכלל בהגדרה כ-"בנינים שאינם משמשים למגורים" . ובנינים שאינם משמשים למגורים קורעים בארנונה.

לא צריך בתי משפט כדי להבין שאולפנים הם לא סנדלריות, אבל חשוב להבין שהם לא מלאים בקוק וקטיפה. רובם קטנים וצנועים והוקמו על ידי מוזיקאים באיזורים המוזנחים של העיר. המחיר בחדר חזרות סטנדרטי עומד על כ-70 ש"ח לשעה. תקזזו שיפוצים, ציוד, מיסים, ועלויות שוטפת, ותגלו שפוטנציאל הרווח שלהם קטן מאוד. לא יכול להיות שהם יצטרכו לשלם ארנונה גבוהה בעוד שסטודיו לאמנות ואף בתי תוכנה זוכים להקלות.

בעקבות המחאה, גלי צה"ל חשפו את הפרשה ומנכ"ל העירייה הבטיח להפגש עם נציגי האמנים כדי להקל עליהם. שאלתי את העירייה אם זה קרה. זו תגובתם: "מנכ"ל העירייה נפגש עם נציגי המוזיקאים ובעלי אולפני ההקלטות. לאור חשיבותם של אולפני ההקלטות וחדרי חזרות לתרבות בעיר, סוכם כי העירייה תקדם סעיף חיוב נפרד לאולפני הקלטות שיקל עליהם ויפתור את הנושא לשנים הבאות. במקביל, בוחנת העירייה כיצד להקל על תשלומי הארנונה שלהם כבר בשנה הנוכחית. יצוין כי העלאת הארנונה לאולפני הקלטות נעשתה בעקבות פסיקות של בית המשפט העליון והמחוזי המתייחסות לכלל העסקים המחויבים על פי תעריף נמוך יותר."

אני מקווה לא רק שיפתרו כבר את העניין הספציפי הזה, אלא שיתחילו לתת כבוד למוזיקאים בחברה שלנו, ואולי, חס ושלום, אפילו ילכו לקראתם. למשל עם חוק מוזיקה.

הפוסט תנו לנגן בשקט הופיע ראשון בהמאזין

תוך כדי העשייה, שמתי לב שכבר לא עושים מוזיקה מחאתית בימינו. לא רק בארץ, אלא בעולם. אם בניינטיז המודעות המוזיקלית-פוליטית היתה גבוהה, בנוטיז ההדוניזם, העיסוק העצמי, והציניות חזרו לאופנה המלודית. אתם יכולים לחשוב על הרכב פוליטי חדש מהשנה האחרונה? 5 השנים האחרונות? 10 השנים האחרונות?

בכל מקרה, להלן התוצאות. שימו לב שקישרתי את כותרות השירים לליריקה שלהן, מאוד ממליץ לקרוא בזמן ההאזנה.

British Sea Power - Who's In Control

שיר פוליטי מהשנה האחרונה? יאפ, לכל כלל וכו'. שיר רוק גדול עם ריפים וליריקה אנטי קפיטליסטית ("Oh, were you not told, do you not know / Everything around you is being sold") מהאלבום המעולה שיצא להם בתחילת השנה. גולת הכותרת היא ההוק "Sometimes I wish / Protesting was sexy on a Saturday night", משאלתו של הסולן Yan. ובכן יאן, בוא לארץ, להפגין בתל אביב בשבת בלילה זה סקסי לגמרי.

Public Enemy - Fight The Power

לפני ששלושת המילים הכי חשובות בהיפ הופ היו בלינג בלינג בלינג, לפני שראפרים שרו על כמה כסף וזונות יש להם, היה מסר. ואם יש הרכב היפ הופ אחד שהביא אותו בצורה הכי חריפה, זה פאבליק אנמי. Flava Flav נהפך מאז לסוג של בדיחה מהלכת, אבל פעם כשהוא היה לצידו של Chuck D הם ירקו את הליריקה הפוליטית הכי מושחזת על כדור הארץ: "Elvis was a hero to most / But he never meant ---- to me you see"

Twisted Sister - We're Not Gonna Take It

כשה-PMRC ניסו לצנזר מוזיקה בשנות ה-80 וסולן להקת Twisted Sister, מר Dee snider, הוזמן להגן על הליריקה שלו מול הסנאט האמריקאי, הם חטפו הפתעה. הרוקר הזרוק הזה יודע לדבר. הוא כתב נאום מושחז שדחה את כל הטיעונים נגד הליריקה שלו ועזר לחזית המוזיקאים נגד הבולשיט של ה-PMRC. גם אם השיר הזה צ'יזי ואייטיז, הוא סוחף לגמרי, והכי חשוב, מי ששר אותו באמת מתכוון לזה: "We're not gonna take it / No, we ain't gonna take it / We're not gonna take it anymore"

The Sex Pistols - God Save The Queen

אנגליה של שנות השבעים היה מקום מייאש למעמד הפועלים, וג'וני רוטן, הסולן האדיר של אקדחי המין, צווח על זה בקולי קולות. השנאה שלו בשיר הזה כוונה ללב הממסד, למונרכיה הבריטית, ליצור זקן מעולם ישן של ממלכות שלא ברור מה הוא עדיין עושה שם. חייבים להבין שבזמנו היה אסור להגיד דברים כאלה באנגליה, והסינגל ששוחרר ביובל הכסף של המלכה גרם לחתיכת שערוריה. השיר מסתיים ביאוש מוחלט בקריאות "No future", שורה שנכתבה לפני 35 שנה באנגליה אבל חקוקה בליבו של כל מי שהקים אוהל בעירו בשבועיים האחרונים. רק תחליפו את England ב-Israel בשורה הבאה ותזדהו: "There is no future in England's dreaming"

The Jam - Town Called Malice

Paul Weller, סולן הג'אם, כתב את השיר (malice=רשע או זדוניות) על ילדותו האפורה בעיר Woking. השילוב של הבחנות חדות על החיים בפריפריה האנגלית לבין מוזיקת נשמה מתקתקה בסגנון Motown, זה מה שהופך את השיר ליצירת פופ מדהימה. מה הקשר בין זה למה שהולך אצלינו היום? אפשר להבין כבר משורת הפתיחה: "Better stop dreaming of the quiet life / Cos it's the one we'll never know".

Manic Street Preachers - Natwest - Barcleys - Midlands - Lloyd

רוב האנשים בארץ חושבים שהמניקס היא להקת איצטדיונים בכיינית ולא יודעים שהם התחילו בתור להקה מופרעת ורועשת עם וואחד מודעות פוליטית ודגל אדום ברקע. לא בכדי הם אחת מהלהקות המערביות היחידות שהוזמנו להופיע בקובה. כותרת השיר הזה מורכבת משמות הבנקים הכי גדולים באנגליה ומכוונת כמובן נגדם בפורמט של המנון רוק. אלא אם כן יש לכם פרשנות אחרת לפזמון: "NatWest, NatWest-Barclays-Midlands-Lloyds / Blackhorse apocalypse / Death sanitised through credit".

The Faint - Agenda Suicide

עוד יוצא מן הכלל, סינת' פופ פר אקסלנס מריבייביל האייטיז + קליפ מדהים. השיר מדבר כמובן על האשליה של עבודה למחיה כשבעצם אנו חיים למען העבודה ובסופו של דבר מעבידים עצמינו למוות. הליריקה מתחברת למחאה הנוכחית באופן מצמרר: "All we want are just pretty little homes / Our work makes pretty little homes / Agenda suicide, the drones work hard before they die / and give up on pretty little homes".

The Clash - Career Opportunities

בחזרה לאנגליה של שנות השבעים ולתסכול מעמד הפועלים. ג'וני רוטן אומר שאין תקווה, Joe Strummer מהקלאש אומר שאין עבודה. תלמדו קולנוע, תעשו מוזיקה, אבל בסוף תגיעו לביטוח לאומי וינסו לסדר לכם כל מיני עבודות עלובות. קריירה לא תראו מזה: "Career opportunities are the ones that never knock / Every job they offer you is to keep you out the dock"

The Brian Jonestown Massacre - Take It From The Man

ספין אוף ניינטיזי לשיר מחאה עלאק סיקסטיזי עם גיטרות אקוסטיות ותופי מרים. השילטון דופק אותנו ואורב לנו בכל פינה. ומה אומרים על כך בריאן ג'ונסטאון? "And i know it's coming down / So i'm headed out of town". ככה היינו מתנהגים בדרך כלל, בורחים מהצרות. מעניין מה יקרה עכשיו שהפסקנו לברוח.

Midnight Peacocks - Ganja To The Chairman

אז שמענו על המון בעיות, אבל מה עם פתרונות? למידנייט פיקוקס תשובת הסירקוס קור. יורדים הרבה פעמים על המאהלים, או לפחות זה שבשדרות רוטשילד בתל אביב, שהם מלאים בסטלנים והיפים. אני לא מת על סטלנים והיפים באופן כללי, אבל אולי לא יזיק אם השלטון ובעלי ההון יהיו קצת יותר סטלנים: "Ganja to the chairman, give some weed to the fat / Ganja to the soldiers, the weed will beat the hate"

Rage Against The Machine - Township Rebellion

אם הייתם צריכים לזרוק שם של להקה פוליטית, בטח הייתם פולטים מיד את שמה של רייג'. מחלקת הגיטרה-באס-תופים שלהם נשמעת כמו יחידת קומנדו שעושה רעשי יריות ופיצוצים בעוד שגנרל Zack De La Rocha, סולנה של רייג', משדר לנו את שידורי המהפכה הליריים שלו הישר למוח. אי אפשר לערוך סאונדטרק למהפכה בלעדיהם, בטח כשהם מספקים סיסמאות הפגנה מוחצות כמו: "Why stand on a silent platform / Fight the war, fuck the norm".

Oceansize - Charm Offensive

אחרי שקיבלנו הכרזה למרד עירוני מרייג', הגיע הזמן שכולם יכנסו לעמדה. מיני סאגת הרוק הזו של אושנסייז נכתבה בהשראת תקופת ג'ורג' וו. בוש ג'וניור, תקופה מתוחה עם תחושה אפלה של מלחמה שהולכת ומתקרבת אלינו מעבר לאופק. יש שחושבים שהשיר הזה הוא אנטי-דתי, יכול להיות, אבל אני תופס אותו בתור אנטי-ממסדי. במקרה של המחאה שלנו הציבור הוא זה שאחראי למתקפה של שארם, אך השורות האפיות שסוגרות את השיר לגמרי רלוונטיות: "They've sold us out again and thrown us in the fire / They say we're all the same / Well, yeah, but we're not liars"

הפוסט מיקסטייפ מהפכה הופיע ראשון בהמאזין

זה לא קרה במקרה. שילוב של לחץ ציבורטואלי (=ציבורי + וירטואלי) בפייסבוק, מחאה ציבורית של מיטב אמני הצמרת כמו ברי סחרוף, יהלי סובול, שלומי שבן, הדג נחש, ועוד, ואולי אפילו קול קטן של הגיון, הביאו לשינוי המיוחל. תודות לתקשורת מעולה, חוכמה, והתארגנות זריזה עצרנו את העשב השוטה הזה לפני שהצמיח עלים ועקרנו אותו מהשורש.

כל הכבוד ליוזמי הקבוצה בפייסבוק וכל המצטרפים, לנדב לזר וחברת ההפקות המון ווליום שיזמו ודחפו את עצומת האמנים, וכמובן לאמנים שהרימו את קולם נגד הרעיון הלא ברור הזה מלכתחילה שנותן את כל הכוח לשכנים ושום כוח ליוצרים.

אז במקום פוסט מחאה הנה פוסט תמיכה בשפיות, ביכולת להשפיע ולשנות, וכמובן שהמוזיקה תמשיך להתנגן אצלי בבית ובעוד אלפי בתים. אני רציני לגמרי לגבי המילים הללו, אבל בכל זאת מרגיש צורך לסגור את הפוסט עם המילים הבאות בהשפעת חברינו מעבר לאוקינוס: גוד בלס אמריקה.

הפוסט תנו לעשות רעש בשקט הופיע ראשון בהמאזין