1. מי חברי הלהקה?

עירא נוסבאום ונדב דירקטור.

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

מתל אביב. נפגשנו בכיתה ד', כשעירא עבר לבית הספר גבריאלי. היינו בכיתות שונות. עירא היה בריון והציק לנדב בהפסקות. כשהגענו לחטיבה בתיכון עירוני א', נכנסו לאותה כיתה במגמת קולנוע. נדב פחד לדבר עם עירא במשך שלוש שנים, עד שעירא שם לב שנדב שומע את ג'טרו טל בדיסקמן ונהיינו חברים.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

אנחנו עושים מוזיקה רומנטית, ילדותית, פופית ונוסטלגית. מוזיקה שאפשר לרקוד לה ולבכות בו זמנית. אנחנו קוראים לזה: אלקטרומנטיקה.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

האמת שהשם מצא אותנו. זה היה כשהיינו בדרך להופעה הראשונה שלנו בהרצליה. איחרנו בשעה ועירא נהג על כביש החוף במהירות של 130 קמ"ש. ברדיו ניגנו את ״גשם סגול״ של פרינס, כשלפתע ניידת משטרה אותתה לנו לעצור. אכלנו אותה. השוטר ניגש לחלון שלנו ואני התחלתי להתנצל, אבל הוא השתיק אותי ואמר לי להגביר. ביחד שתקנו ושמענו את השיר עד הסוף. כשהשיר נגמר השוטר אמר: "בואנה זה חומר חזק. חומר אפל, אבל חזק". למרות הרגע המרגש קיבלנו קנס של 1,000 שקל ולעירא נשלל הרישיון. להופעה הזאת לא הגענו, אבל מצאנו שם.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

אנחנו שואפים לכתוב אלבום שיקרא "זודיאק" ושיהיה בו שיר לכל מזל מגלגל המזלות. ולהופיע איתו בפלנטריום.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

שנינו עובדים כעורכי וידאו. נדב מנהל אורח חיים טיבעוני ומטפל בגינת הירקות שלו בחצר. עירא מנגן בלהקת לילי פרנקו.

7. ממה אתם מושפעים?

גל חדש של שנות ה-80. סרטים של דיסני. פיזיקת קוונטים. פרנק זאפה. קראפטוורק.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

אנחנו ממש אוהבים את האלבום "Fever Ray" של Fever Ray כי שמענו אותו לראשונה בהופעה חיה בברלין והיינו דלוקים על אסיד, ועכשיו כל פעם שאנחנו שומעים את האלבום הזה יש לנו פלאשבק.

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

חס וחלילה.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

בני המה, הלהקה המדהימה של אהד פישוף וישי אדר, שהקדימה את זמנה והייתה להשראה הכי גדולה שלנו.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אם אתם ערים ועיניכם פקוחות לרווחה, תראו שהקיום זה דבר שפשוט קורה. לכן כשמקשיבים למוזיקה, לא נאחזים בזיכרון העבר או במחשבות על העתיד. מקשיבים רק לצלילים בזמן שהם נחשפים. שימו לב לתזוזות ברגעי האמת. הבודהיסטים קוראים לזה: טה טה טה.

הופעות קרובות

20.10, במת האינדיטרוניקה, אינדינגב

הפוסט אינטרו 69: חומר אפל - אלקטרומנטיקה הופיע ראשון בהמאזין

חוף מציצים מתוך השיר "טיל"

"היום הים מבעבע, הגלים רותחים / כי שער לעולם אחר נפתח מול חוף מציצים"

מי לא מכיר את הסרט מציצים? מי לא מכיר את חוף מציצים? מי לא היה רוצה שבדיוק שם יפתח שער לעולם אחר? אני מדמיין שנפתח שער לעולם אחר מול חוף מציצים. בעולם הזה כל הזמן כיף. כי מי לא אוהב לכייף?! העולם הזה הוא גן עדן.

איפה שהיה גשר מעריב מתוך השיר "על האבן"

"מהגשר של בית מעריב קפצתי בנחת, פרצתי סדק בכביש / ובתוך מנהרה חצובה הלכתי אדיש"

גשר מעריב לא היה מקום מיוחד או יפה, אבל הוא היה גשר. והוא היה ליד בית מעריב. ותמיד נחמד לחשוב על קפיצה מגשר נמוך. סתם ככה. לכיף. כי מי לא אוהב לכייף?! ומה אתם יודעים, הקפיצה המדומיינת מהגשר אכן פערה מנהרה. מנהרת הרכבת הקלה שתבוא אלינו בשעה טובה עוד מלא זמן. ובצד השני של המנהרה תתגלה בת ים. וגוש דן יתפתח לגוש גדול יותר, מפנק יותר, שאפשר יהיה לגור בו במחירים סבירים. אינשאללה.

חניון אחוזת החוף מתוך השיר "שלמה 2000"

"בבוטקה בחניון של אחוזת החוף / שמש מפקדת, רק השמשייה עומדת דום"

הפסטורליה של האסבסט. החופש העירוני מתחת לשמשייה. השמש הקופחת. כל אלה תמיד קסמו לי. למישהו יש בוטקה למסירה?!?!?!?!

המקום בו עמד הקיוסק של מישה מתוך השיר "מאיר המשוגע"

"מאיר המשוגע, אתה זוכר שקניתי לך קולה?"

פעם במקום הזה היה הקיוסק של מישה החביב. בתור ילד תמיד אהבתי להכנס לקיוסק של מישה. הוא היה קורה לי חנה׳לה ואני לא הייתי נעלב. כי ידעתי שמישה עושה צחוקים והוא אוהב את כולם.

להאזנה לאלבום בפלטפורמה האהובה עליכם

הפוסט פוסט אורח: לילי פרנקו רואה דגים בתל אביב הופיע ראשון בהמאזין