1. מי את?

מוטציית פופ.

2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

עליתי בגיל שנה מריגה (לטביה), גדלתי בשכונות של בת-ים ושם גם התחלתי בגיל מאד צעיר ללמוד פיתוח קול ומוזיקה קלאסית. בגיל 14 הפכתי לסולנית של להקת הרוק הראשונה שלי.

3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

קליטה, מאתגרת, חדישה.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?
Ethel זה השם הפרטי שלי, משמעות השם הוא "אצילה" - שם של נסיכה בקיצור. הסיבה לזה שבחרתי בשמי הפרטי לפרויקט הסולו היא בגלל שרציתי לאחד את כל הפיצולי אישיות שלי לאחד. יש לי כבר שני קיצונים שלי בהרכבים שונים (Ethel magen - Magen, Miss Middle East- Orgonite) ככה שאם הייתי בוחרת לי עוד שמות במה מאמינה שהיו יותר מידי בשביל שהמוח האנושי יוכל לזכור ולעכל.

5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

להביא את השכונה לפופ ואת המטאל למיינסטרים.

6. מה את עושה חוץ מלנגן?

צמות בשיער, שותה יין לבן, צופה באמריקן הורור סטורי.

7. ממה את מושפעת?

ילדות, אימה, אופנה.

8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

Daft Punk - Random Access Memories

9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

לא חושבת שהייתי מוחקת ,צריך קצת זבל בעולם בשביל האיזון.

10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

MØ, כי היא אחותי הסודית,ממליצה לבדוק אותה למי שלא מכיר.

11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

הכוח החזק ביותר שקיים לדעתי, זה כח הקבוצה. שיתוף פעולה נכון יכול להוביל לגדולות, זאת נוסחה מנצחת לאיכות והצלחה! אני שואפת תמיד לשיתוף פעולה עם אנשים מוכשרים שיש לי הערצה לעבודה שלהם ויש לי מה ללמוד מהם.

הפוסט אינטרו 94: Ethel - מוטציית פופ הופיע ראשון בהמאזין

1. מי את?

אני שלומית עדן דרסו, בת 20, חיילת, ראפרית, זמרת.

2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

אני מרחובות, שכונת קרית משה born and raised. תמיד הייתי שרה, מנסה לשמור את זה לעצמי אבל בסביבות היסודי התחלתי להשמיע ולשיר לאנשים והם התחילו להגיד לי שאני שרה טוב. וככה את כל הטקסטים שהייתי כותבת, אם זה סיפורים קצרים או סתם מיני יומן הייתי הופכת לבתים ופזמון, והיפ הופ תמיד היה בבית - אני מגיעה מבית של חמישה אחים ועוד אחות גדולה ואני הבת זקונים אז שאבתי את הטעם המוזיקלי שלי בעיקר בגלל מה שהם שמעו וככה התחלתי במהרה גם לכתוב ראפ.

3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

אני מתארת את המוזיקה שלי כמוזיקה וורסטילית, מעצימה ובעיקר כיפית. בגלל שאני מסרבת לעשות רק ראפ אני מוכרחת גם לשיר קצת ואם רוצים שאעשה פזמון אני מתעקשת על וורס, וקשה לי להישאר על סגנון אחד. אני אוהבת לקפץ כמה שיותר בין כל המשבצות ומעצימה כי אני מסרבת לכתוב דיס על נשים בשירים שלי. אני בעיקר מעצימה את עצמי הראפרית בז'אנר שהוא כולו/רובו גברים. אני דואגת להזכיר לעצמי שזה לא אומר כלום. אני אוהבת לכתוב על צבע העור שלי, על השיער שלי והגוף שלי כי אני יודעת טוב מאוד שכשאני הייתי קטנה יותר הייתי כל כך רוצה לשמוע מישהי אומרת את זה ואוהבת את הדברים האלה בעצמה כדי שאני אלמד לאהוב את המאפיינים האלה בי כמו שאני אוהבת עכשיו.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

אין לי שם במה, אני לפעמים קוראת לעצמי עדן די ואני משתמשת בו בעיקר כשאני נהנית על הביט, כשאני עושה טראפ וכשאני מרימה לעצמי. אני חושבת שאני עושה את זה כי כשאני עדן דרסו אני באה עם יותר מטען במילים, כי זה בלי ניקוד. שאני משאירה את זה בתור עדן דרסו אני מכריחה את כולם לבטא את השם משפחה שלי נכון ולהקשיב לי יותר בבירור, אבל כשאני רוצה רק לעשות כיף ולהנות על הביט אז זה עדן די כי זה וייב של "בואו נהנה עזבו את איך שאתם מבטאים את השם משפחה שלי לא נכון".

5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

השאלה הזאת תמיד מסבכת אותי כי דברים קורים כל כך מהר. עד לא מזמן השאיפה היחידה שלי הייתה לעמוד באולפן ואז השאיפה היתה שיכינו ביט במיוחד בשבילי, וכשהשגתי את זה שאפתי לעשות קובץ שירים משלי, וכשזה יקרה אני אשאף להופעת יחיד ואז זה יהיה הופעת יחיד שלי בכל הארץ. בקיצור אני לא שואפת רחוק אני רוצה את זה צעד צעד כרגע השאיפה שלי זה הופעת יחיד.

6. מה את עושה חוץ מלנגן?

אני כותבת סיפורים קצרים, ממש ממציאה דמויות ועלילות. רוב הסיפורים הדמויות מבוססות על האנשים הסובבים אותי, אה ואני יודעת כמה אקורדים בגיטרה.

7. ממה את מושפעת?

אני מושפעת מאוד מלורן היל, אני מאוד רוצה להיות ה-"אל בוגי" של ההיפ הופ הישראלי (רק שאני רוצה קצת יותר אלבומים) מבחינת כבוד ושתמיד ראו אותה ואת היכולות שלה כשווה לגברים כי הסקילס שלה כל כך מרשימים. אני מושפעת ממנה כי היא הראתה לי שלא צריך או לשיר או לירוק, אלא שאפשר גם וגם. אני מושפעת מהשכונה שלי מהאנשים שחיים בה והמוזיקה ששומעים בה, חשוב לי לעשות אותם גאים.

8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

הייתי לוקחת אלבום שבכל האזנה מפתיע אותי מחדש ואני מצליחה לקלוט מידע חדש שלא הצלחתי בהאזנה הקודמת, והאלבום הזה הוא "To Pimp A Butterfly" של קנדריק. אני אף פעם לא מקשיבה לו מספיק אבל כשאני מקשיבה זה מעיף אותי ובאי בודד יהיה לי הרבה זמן להקשיב לזה ולדברים שפספסתי ופאנצ'ים שהחמצתי, ויש שם אלמנט ג'אזי שיכול לגרום לי להרגיש כאילו הבאתי שני אלבומים באריזה אחת.

9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

אין כזה, כל אלבום גם אם אני לא אוהבת כנראה נגע במאזין אחר גם אם זה שיר אחד, פזמון או שורה, וגם כל אלבום זה מסע של אמן. אף פעם לא שנאתי אלבום לא משנה כמה הוא מאכזב.

10. איזה אומן היית רוצה לחמם ולמה?

יש המון אבל הכי הייתי רוצה לחמם את ליל וויין. עד כמה שהסגנונות שלנו שונים, הוא הבן אדם שבגללו התחלתי לעשות את זה וזאת תהיה סגירת מעגל מטורפת בשביל עדן הקטנה ששמעה היפ הופ תמיד ושמעה את טופאק מתנגן בבית, אבל רק כשהיא שמעה את האחים שלה שומעים את ליל וואין נדלקה בה האש והצורך לעשות את זה בעצמה. וגם אף פעם לא הייתי בהופעה שלו אז יהיה נחמד להכנס בחינם ולהסתכל עליו מאחורי הקלעים.

11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

לכו שמעו קצת היפ הופ ישראלי, בעיקר עכשווי, משהו טוב קורה כאן. אני גם התחלתי לשמוע ישראלי רק בשנתיים האחרונות ועכשיו זה רוב הפלייליסט שלי. אף פעם לא מאוחר מידי!

הפוסט אינטרו 93: עדן דרסו - בדרך להיות מלכת הראפ הראשונה בישראל הופיע ראשון בהמאזין

1. מי אתה?

עמית פלד. גיטריסט, והאיש מאחורי הפרוייקט PELED.

2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

אני מכפר סבא, a.k.a פנינת השרון, שהיא מעצמת מוזיקה בינלאומית. בעיקר בג'אז, אבל גם בכל סגנון אחר, גם במטאל. על כן הביטוי HARDCORE 09. מוזיקה נהפכה לחלק עיקרי בחיים שלי בגיל מאוד צעיר. המזל הגדול שלי הוא שתמיד הייתי מוקף באנשים הנכונים, בין אם אלה האנשים שגידלו אותי מוזיקלית, ובין אם אלה המוזיקאים שעבדתי איתם שתמיד רצו לדחוף קדימה את הפרויקטים שלנו גם בשלבים המוקדמים שלהם. כל כמה שנים אני מסתכל אחורה ומבין שזה משהו שאתה רץ איתו והוא ממשיך להתגלגל ולגדול ולקחת חלק מרכזי בחיים שלך.

3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

יהיה תיאור לא רע Falafel Western, אבל כל פעם שאני עונה על השאלה הזאת אני מתחרט. לדעתי רק צריך להקשיב למוזיקה וקולטים תוך שתי דקות אם זה משהו שהאוזניים של המאזין יכולות לסבול או לא.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

יש כבר נגן צ׳לו מאוד מפורסם עם שם זהה לשלי (עמית פלד), ויש כבר ראפר עם השם משפחה שלי אבל בעברית (פלד). משום מה הרגיש נכון לקרוא לאלבום הזה PELED, באותיות גדולות, ופשוט ללכת עם זה. זה אלבום אינסטרומנטלי אבל הוא מפרק לגורמים את כל האישיות שלי ואת כל השנה שקדמה להקלטה שלו. אז השם הרגיש נכון. יש לי גם את המותרות להסתכל על האלבום הזה כמשהו חד פעמי ולא להתחייב לשם, להרכב, או למוזיקה שתחזור על עצמה. זה רגע מיוחד בזמן שתפסנו והקלטנו.

5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

היה לי מזל גדול שהנגנים באלבום שלי הם החברים שלי, וגם הנגנים הכי טובים בעולם: מייקל קולטון - בס; תמיר ברזילאי - תופים; אבל לנסות לקבוע הופעה זה סיוט כי כולם רוצם לנגן איתם. אז אם אני אצליח לגנוב אותם לשבוע שלם ולגרור אותם בדרכים, אני אהיה מאושר. כשהקלטנו, לא חשבתי שמישהו ירצה לשמוע את מה שעשינו, הרגשתי שאני צריך להתנצל על זה שהמוזיקה שלי כבדה מידי, שהמקצבים מוזרים מידי, שהשירים מכוערים מדי, וכו'. תיארנו את זה כמו: music that nobody can play, and no one wants to hear. אני רוצה לראות איך אנשים יגיבו אלינו בהופעה חיה. ואנחנו מנסים לגרום לזה לקרות בקרוב.

6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

באמת שלא הרבה, המוזיקה תופסת כל חלק בחיים שלי, אם זה כעבודה כשאני מנגן ומקליט בשביל אנשים אחרים ואם זה כשאני יושב על המוזיקה שלי.

7. ממה אתה מושפע?

הוידאו הראשון מהאלבום נקרא "Of Fire" והוא מסכם את כל האישיות שלי ב-3 דקות: סרטי אימה, נויז, הארדקור, פולק יהודי ,מוזיקה מזרחית, השואה, ומסרים תת הכרתיים. הכל שם. רני רביב ערך את הוידאו מתוך הסרט האימה המיתולוגי (1920) "Der Golem", וחיבר אותו בצורה מושלמת עם המוזיקה. סימפלנו שם את העדות של יחיאל דינור/ק.צטניק ממשפט אייכמן בקטע הזה. מצד אחד, זה השלים את השיר - פתאום כל הכבדות בשיר נהייתה מוצדקת, החיבור בין האגרסיביות, המוזיקה, והזהות, הכל התבהר. מצד שני, זה היה אחד מהרגעים הכי מעיקים רגשית בעבודה על האלבום. דינור הוא דמות יוצאת דופן, ולשלב אותו בהקלטה מספר על הטראומה שלו מאושוויץ והתפיסה שלו על אושוויץ כפלנטה נפרדת היה משהו כבד מאוד להתעסק איתו. אני זוכר שעבדנו באולפן והעברנו את ההקלטה שלו דרך מגבר, היינו בשוק כששמענו את הקול שלו מהדהד בחדר. כל הגורמים האלה בנפרד, הם מאוד כבדים וחריגים. אבל דווקא השילוב בין המוזיקה, הוידאו, ובין דינור יוצר דרך לעכל את כל הדברים האלה בלי להשתגע. זה בדיוק מה שקורה באלבום. בשמיעה ראשונה, הוא כמעט מצחיק, המוזיקה זזה כל הזמן, הסגנונות משתנים תוך כדי הקטעים. בשמיעה חוזרת מתחילים לשים לב לתבניות, כמו אישיות שמפרקים לגורמים ורואים איך היא מרכיבה בן אדם.

8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

הייתי לוקח את Era Vulgaris - Queens of the Stone Age. היו לי המון נסיעות ליליות עם האלבום הזה. אני חושב שזה היה אחד מהתקליטורים האחרונים שקניתי כעותק פיזי ב-2007. האלבום הזה תמיד היה ברקע בנסיעות ארוכות, גם באשקלון וגם בטקסס. זה אלבום שנשמע כאילו שהכינו אותו במיוחד בשביל שינגנו אותו בלילה. הלהקה הייתה בתקופה קשה כשהם הקליטו אותו והם כתבו את רובו באולפן, זה התיש אותם כקבוצה ושומעים שג'וש הומי סחב המון על הגב שלו מחוץ ללהקה באותן שנים, שומעים את התסכול השקט הזה בתוך השירים שלהם באלבום הזה. זה יהיה מעולה לשמוע את "Into the Hollow" ברקע תוך כדי נסיעה ופתאום לראות באופק את מאדים מתחיל להתבהר מולך.

9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

פעם בכמה זמן אני מרגיש שאני צריך למחוק את כל מה שהקלטתי בחיים שלי. אבל אני מתעשת מזה די מהר. צריך לחבק את כל הטעויות שלך, או לפחות להודות בהן. אז נכון להיום לא הייתי מוחק כלום.

10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

להיות מופע חימום זו סיטואציה די נוראית, זה קצת כמו להיות הצלוחית זיתים לפני החומוס, לאף אחד לא ממש אכפת שאתה שם, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, אתה תקוע לאנשים בדרך עם השלושים דקות שלך וכל מה שהם רוצים לעשות זה לשמוע את מי שאחריך. אז אני לא חושב על זה יותר מדי.

11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אני אשלח אתכם לשמוע ולראות עוד דברים מהאנשים שעשו איתי את האלבום: תמיר ברזילאי - תופים, מייקל קולטון - בס, אריאל שפיר - הקלטה, קולין מרסטון - מיקס, לב שלוזיטל - ארט וגרפיקה

הפוסט אינטרו 92: PELED - מערבון פלאפל הופיע ראשון בהמאזין

1. מי חברי הלהקה?

ניר צפתי (שירה, סינתיסייזר), אלון פרץ (גיטרה) וקובי ארוסי (תופים).

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

ניר: אלון וקובי מת"א, אני מהר אדר. אלון ואני למדנו יחד באקדמיה למוזיקה בירושלים וגם ניגנו יחד
ב-Noria. אלון וקובי ניגנו יחד באיזה פרויקט ואת קובי אני מכיר מערב מחווה לרדיוהד שניגנו בו.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

רוק אלטרנטיבי מינימליסטי.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

חיפשנו משהו שיבטא תחושה של פולס ומחזוריות, בהקשר של מה שאנחנו מנגנים. לא מצאנו.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

להמשיך ולפתח את מה שאנחנו עושים כרגע, לחדד את הדברים ולקחת את הרעיונות המוזיקליים הלאה. להכיר ולאסוף סביבנו עוד אנשים טובים ומעניינים דרך המוזיקה שלנו, כמו שהכרנו עד עכשיו.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

ניר: אני מלמד מוזיקה באופן פרטי, בבתי ספר ובמרכזים למחוננים ומצטיינים בכל מיני מקומות בארץ, אלון הוא מלחין ואומן סאונד וקובי מתעסק בשנים האחרונות בתחום היין.

7. ממה אתם מושפעים?

ההשפעות של כל אחד מאיתנו שונות ומגוונות, אבל מצאנו שהחוט המקשר ביניהן הוא האמירה האומנותית. שלושתנו מחוברים למוזיקה כנה ואותנטית לרעיון שמאחוריה וזה גם מה שקישר בינינו.
הלב של ההשפעות בפרויקט הזה הוא בעיקר רוק אלטרנטיבי בריטי, מוזיקה אלקטרונית מכל מיני אזורים, קראוט-רוק וגם מינימליזם מהמאה ה-20. כשעבדנו על השירים בשנה הראשונה, מרכז העבודה היה לחפש הרבה, לזקק את ההשפעות שלנו ולבנות שפה מוזיקלית ברורה. החיפוש שעשינו היה מאוד אובססיבי ולא קל. זו הייתה דרך ארוכה אבל מאד מתגמלת. היום כשאנחנו ניגשים לנגן חומר חדש, ברור לכל אחד מאיתנו מה אנחנו מחפשים.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

Cluster - Zuckerzeit

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

אף אחד. זה לא יפה.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

מסיבת האזנה של Boards of Canada.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אחד הדברים הכי יפים ביצירה היא החיבור עם אנשי אמנות אחרים - מפיק וטכנאי מיקס, מעצב, טכנאי מאסטרינג, אנשי קולנוע, צלמת, טכנאי הקלטה ועוד תפקידים ודמויות מוכשרות, שהתאספו מסביב, יצקו מעצמם פנימה, הרחיבו והעמיקו את היצירה ונתנו לה עומקים חדשים. המכלול הזה והשילוב בין האומנויות והאנשים עצמם נותן לכל זה משמעות ענקית.

הופעות קרובות:
30.4 בבוקסא ת"א

הפוסט אינטרו 91 + בכורה: Bell Always - 2 Long Run הופיע ראשון בהמאזין

1. מי אתה?

תומר ברוך.

2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

אני במקור מישוב קטן בצפון הארץ. יש תמונות שלי מגיל שנה-שנתיים מנסה לנגן על הפסנתר שהיה לנו בבית אז אפשר לומר שהתחלתי אז.

3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

לואו פיי/דאון טמפו/אמביינט אלקטרוניקה. סאונדסקייפים דיגיטליים, מקצבים ללא פעמה ומלודיות קאסיו.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

חיפשתי שם במה שלא מתחרז עם תומר ברוך אבל כל שם שהצלחתי לחשוב עליו התחרז עם תומר ברוך. בסוף מצאתי את השם "תומר ברוך" שלא מתחרז עם תומר ברוך כי מילה לא מתחרזת עם עצמה.

5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

באלבום הנ"ל התחלתי משני רעיונות שהיו לי. הראשון זה רעיון שאני מסתובב איתו כבר כמה זמן שאפשר לקרוא לו "גרוב ללא פעמה": מקצבים שיש להם מין פלואו או תחושה של התקדמות אבל הם לא מחזוריים (במקרה הזה רובם מבוססים על קצב של דיבור). הרעיון השני היה מבחינת הסאונד: סימפלתי כל מיני צעצועים ואורגניות וניסיתי לראות כמה רחוק אפשר לקחת את הסאונד שלהם אבל ככה שעדיין יישאר בו משהו מהגוון המקורי. ככה בניתי מין מערכת שנותנת לי לשחק עם שני הדברים האלה במקביל ועליה הקלטתי את כל האלבום.

6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

אני גולל הרבה בפייסבוק.

7. ממה אתה מושפע?

אני מושפע מאוד ממזג האוויר. אני מאוד אוהב ימים בהירים וקרירים או לחילופין ימים סגריריים וקרירים. בגלל זה אני גר כרגע בהולנד, כי יש שם יותר משניהם. אני גם מושפע מאוד מיופי. אני אוהב דברים יפים וגם דברים לא כ"כ יפים וגם דברים שהם כ"כ מכוערים עד שהם כבר יפים עוד פעם.

8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

השאלה הזאת הכניסה אותי לסטרס נפשי יותר מכל שאלה אחרת בשאלון הזה. רק לדמיין שאני אצטרך לנסוע למאדים עם אלבום אחד בלבד גורם לי לקוצר נשימה קל ולכן אעבור לשאלה הבאה.

9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

למה למחוק יש מספיק הארדיסק לכולם. בכל מקרה אם כבר יש מוזיקה שאני מדי פעם רוצה למחוק זו מוזיקה ישנה שלי. לפעמים אני נתקף בחרדה, מסתובב באינטרנט בלילה ומנסה למחוק דברים שעשיתי פעם ועדיין מסתובבים בכל מיני שרתים נידחים.

10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

פעם נקלעתי בטעות להופעה של Humcrush - דואו קלידים-תופים נורווגי של פרי ג׳אז/אמביינט אלקטרוניקה ואחת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיים. אחר כך שמעתי את האלבומים שלהם שהם גם מגניבים אבל ממש לא דומים אז אני לא יודע אם ההופעה שראיתי הייתה מייצגת או לא. אם לא זה הייתי שמח לחמם את Supersilent שזו להקה אחרת של אותו קלידן ויש גם בה את האלמנט האלכימי הזה של מוזיקה שהיא אבסטרקטית, בלי ממש קצב או מלודיה או הרמוניה ולמרות זאת מצליחה מדי פעם לרגש אותי עד דמעות.

11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אני לא לוקח אחריות על אף מילה שנכתבה פה.

הופעות קרובות:
23.4, המזקקה, ירושלים

הפוסט אינטרו 90: תומר ברוך - מקצבים ללא פעמה ומלודיות קאסיו הופיע ראשון בהמאזין

1. מי את?

איימי מקנייט, מוזיקאית ומלחינה אוסטרלית. חיה ויוצרת בישראל עם הלהקה שלי Shipyard. אנחנו עושים בלוז-רוק אלטרנטיבי ומשיקים בקרוב את האלבום הראשון שלנו "The Captain", שיופץ דרך קמע ביוני הקרוב.

2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

גדלתי בעיירת חוף, צפונית לסידני. זה אזור יפיפה, מוקף טבע מדהים. למזלי ההורים שלי דחפו אותי ללמוד לנגן פסנתר, קלרינט וסקסופון. נהניתי ללמוד לנגן אבל רק כשמצאתי את הגיטרה, בערך בגיל 15, הרגשתי שמצאתי את הכלי שלי. לקח לי אפילו יותר זמן למצוא את הקול שלי. מצאתי אותו כשהתחלתי להרגיש שיש לי מחשבות והשקפות שאני רוצה לחלוק עם אנשים, הקול הגיע יחד עם המילים שכתבתי.

3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

אפשר לקרוא לזה בלוז-פולק אלטרנטיבי. כשאני מופיעה לבד אני נוטה יותר לכיוון מוזיקת קאנטרי וכשאני עם ההרכב זה יותר בסגנון בלוז-רוק.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

חשבתי בעבר לבחור לעצמי שם במה כדי ליצור הפרדה מהזהות הפרטית שלי. אבל חששתי שאתפשר על החזון האמנותי אם לא אשתמש בשמי. אני מנסה להישאר אותנטית, זה חלק גדול ממה שאני מכניסה לתוך המוזיקה שלי. הבחירה בשם של הלהקה Shipyard מבטאת את הקשר לשורשים שלי. כל הבחירות האמנותיות שלי בפרויקט הזה - הוידאו-ארט בזמן המופע, העיצוב של האלבום - כולם מתקשרים לדבר שהכי מעורר בי השראה: הים.

5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

להוציא אלבום זה משהו שרציתי לעשות מאז שאני נערה. השקעתי הרבה זמן ואנרגיה בכדי להיות חלק מעולם המוזיקה הישראלי. הגעתי לכאן שש פעמים במהלך עשר שנים וזה אפשר לי לשתף פעולה עם הרבה אמנים ישראלים מרשימים. הפרויקט הנוכחי שלי "The Captain" הוקלט בסטודיו המזקקה הירושלמי ובאקדמיה לאמנות ומחול בירושלים. אני אוהבת לשתף פעולה עם הקהילה המקומית, כך שכל הידע והיצירתיות הזמינים תומכים בקהילה המקיפה אותם. אני מאוד מסופקת מאיך שנשמע האלבום ומכמות המוזיקאים שנתנו את עצמם במלואם לתהליך ההקלטה שלו. החלום שלי הוא להמשיך לגדול ולהתפתח מוזיקלית ולשחרר דברים מעניינים בעתיד כדי לתת חוויה מלאה שגדלה ומהדהדת עם הקהל שלי.

6. מה את עושה חוץ מלנגן?

אני בונה דברים. יש לי תואר באמנות חזותית עם התמחות בפיסול אינסטליישן ופרפורמנס. זה למעשה מה שהביא אותי לפה מלכתחילה, הגעתי לירושלים בשנת 2009 ללמוד סמסטר בבצלאל בתוכנית חילופי סטודנטים.

7. ממה את מושפעת?

אני אוהבת לראות הופעות חיות, להישטף עם הצלילים שאחרים יוצרים בהתאמה הרמונית. ראיתי את טימבר טימבר בבארבי בשנה שעברה וזאת היתה אחת ההופעות הכי מעוררות השראה שראיתי, הופעה אחרת שפתחה לי את הראש לכיוונים חדשים הייתה ההופעה של נייק קייב בנובמבר. חוויות כאלה מאוד משפיעות עליי.

8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

פורטיסהד - Third.

9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

אני חושבת שזה הכל עניין של טעם אישי. אני לא יכולה לחשוב על משהו שארצה למחוק, מישהו אולי יהנה ממנו.

10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

טום וויטס/פי ג'יי הארווי. השניים המועדפים עליי, למרות שאני לא יכולה לדמיין כמה סטרס זה יהיה לעלות על הבמה לפניהם. זה יהיה אתגר אמיתי.

11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אחת היצירות המועדפות עלי היא הנובלה של אלדוס האקסלי "אי". זהו מניפסט סוציולוגי חשוב, ממש רומן פוקח עיניים.

הופעות קרובות:
יום שבת 7.4 בהודנא, ת"א

הפוסט אינטרו 89: איימי מקנייט - הכל מגיע מהים הופיע ראשון בהמאזין

1. מי אתה?

אדם בן נון.

2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

ממזכרת-בתיה והתחלתי לרצות לנגן כשראיתי חברה טובה מנגנת על גיטרה קלאסית - נדהמתי לראות מקרוב איך המיתרים זזים והתנועה הזאת עוררה בי חשק.

3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

הייתי אומר שהיא מלאת אווירה אפלולית משהו ומנסה להתייחס לחלל שנוצר ולא רק להתקדמות בזמן.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

זה פשוט השם האמיתי שלי. חשבתי לשנות אבל אף פעם לא הצלחתי לחשוב על משהו שהרגיש נכון מספיק. אולי זה עוד יקרה - מי יודע?

5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

להגיע למחוזות רחוקים ולא מוכרים אבל להצליח לחזור משם עם רשמים שגם דודה שלי, אולי, תוכל ליהנות מהם.

6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

מבשל, קורא, שותה.

7. ממה אתה מושפע?

אם הכוונה בשאלה היא להשפעות מוזיקליות אז אומר שאני מאוד אוהב את Swans ואת Death In June וכמובן את "האבות" דילן וכהן. אבל גם אומנים שעושים מוזיקה שאינה מבוססת שיר, אנשים כמו La Monte Young ו-Dylan Carlson מ-Earth.

8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

את "Time Machines" של Coil.

9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

שלמה ארצי - "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת".

10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

מייקל ג'ירה בהופעת הסולו שלו, כי הייתי בה וזאת הייתה אחת ההופעות הטובות שראיי בחיי. מה גם שכך דבנדרה בנהרט התחיל ויצא לו מזה רק טוב.

11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

העין מתעתעת, האוזן יודעת והאמת נמצאת ביד החלשה - עבר את מבחן הלא קלישאה? אני לא בטוח לגבי זה.

הפוסט אינטרו 88: אדם בן נון - ניסיון להתייחס לחלל שנוצר ולא רק להתקדמות בזמן הופיע ראשון בהמאזין

1. מי חברי הלהקה?

איתמר קציר (תופים), אלעד מאירי (גיטרה) , דניאל אשכנזי (בס). כולם שרים.

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

איתמר: למדנו יחד בתלמה ילין ויצא לנו לנגן יחד בכל מיני קבוצות, אבל אף פעם לא רק שלושתנו. אלעד ואני החלטנו שאנחנו רוצים לנגן שוב עם דניאל, הפעם רק שלושתנו, בהרכב חשמלי. לא ידענו אם דניאל ירצה כי הוא הבסיסט הכי טוב בעולם ונורא עמוס, אבל למזלנו הוא הסכים.

אלעד: היה משהו מצד אחד אוטופי ומצד שני מובן מאליו בהיווצרות של הלהקה. זה הרגיש כמו - "פףצץ" - זרמנו לזה ובלי ששמנו לב כבר בחזרה הראשונה נוצרה מוזיקה שאנחנו מנגנים עד היום.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

איתמר: בגדול, זה איזשהו סוג של פוסט-פאנק, ואנחנו נוטים לאוונגארד וללא לעשות את מה שצפוי.

דניאל: מסכים. אחד הדברים שאני הכי אוהב בלהקה, זה שאני מרגיש שאנחנו יכולים לעשות מה שבא ואנחנו לא מוגבלים.

אלעד: יפה וכבדה כמו חיה פרה-היסטורית.

איתמר: ההגדרה הכי טובה למוזיקה אי פעם.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

איתמר: כשהיינו בכתה יב' שיחקנו שלושתנו את שלוש הדמויות הראשיות בסרט הגמר של מיכאל ברקוביץ'. לסרט קראו ״איפשהו״ ובגדול הוא היה על שלושה חברים. אחרי שהקמנו את הלהקה וניסינו כל מיני שמות לא טובים, עלה הרעיון לקרוא לעצמנו על שם הסרט. בגדול אנחנו שלושה חברים.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

איתמר: אנחנו מנסים ליצור כמה שיותר מוזיקה ולהקליט כמה שיותר במהלך 2018. יש לנו EP בכורה שעומד לצאת בקרוב וייקרא "איפשהו הסרט", ואחריו אנחנו מתכננים לשחרר עוד המון דברים, בכמה שיותר כיוונים.

אלעד: כן. היום יוצאים לנו שירים שדוחקים אותנו ממש עד איזה גבול, גם מהירים וקצרים וגם הבעתיים ממש. אנחנו מקווים להמשיך לבטא את המציאות שלנו במוזיקה.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

איתמר: אני עובד ככתב האולימפי במדור הספורט של עיתון הארץ.

דניאל: אני סטודנט למוזיקה.

אלעד: אני בונה תפאורות מעץ לתערוכות.

7. ממה אתם מושפעים?

איתמר: במקור באתי מפרוג, ג'אז אירופאי מוזר ומוזיקה אפריקאית ולטינית. בסוף 2016 הייתי בגרמניה וגיליתי בחנות תקליטים להקת פאנק גרמנית מצוינת שנקראת Hans-A-Plast, שהמוכר שם ברקע. חזרתי והחלטתי שאני רוצה להתחיל לשמוע פאנק (החבר הכי טוב שלי הוא אנציקלופדיה למוזיקה אז הוא לקח אותי למסע שאינו נגמר בנבכי היוטיוב), ואיפשהו היתה קיימת בערך חודש אז גם התחלנו לנגן פאנק. לפני זה הייתי אנטי, כי לימדו אותי שהפאנק הרג את הפרוג. אנחנו מושפעים באמת מהמון, הייתי מציין את This Heat, King Crimson, The Smiths, Discharge כלהקות שהיו מאוד חשובות לי בתחילת הדרך של איפשהו. גם השפה העברית עצמה היא השפעה עצומה על כולנו.

אלעד: הייתי ילד מטאליסט. צ'אק שולדינר (Death) ופרדריק ת'ורדנדל (Meshuggah) הן השפעות גיטריסטיות חשובות מהתקופה הזו. שמעתי אז לא מעט ת'ראש קלאסי ומשם אולי הדרייב בריפים כמו של "ליברמן שר הביטחון". מתוך המטאל גדלו עליי ועלינו גם Slint ו-The Fall ו-This Heat ו-Rites Of Spring והאי פיים המחוברים של My Bloody Valentine וכל אלה חורצות קו חשוב באיפשהו. אני מושפע מאוד מאמנים ישראלים - אני כמעט בטוח שאחד מהשירים בריליס הבא נברא בג'אם שבו הייתי תחת השפעת רייסקינדר. הייתי מציין את קוסטה קפלן, חסן (Haxxan) ועוד כל מיני צמחים מטריפים של האקלים הישראלי ב-2018, את הגיטרה של גבריאל בלחסן והאלבום הראשון של אביתר בנאי. ומוזיקה עצובה, אני אוהב מוזיקה עצובה, כי היא אומרת שאפר להיות עצוב ובאותו זמן מוזיקה, כלומר עצוב ושמח. אני שומע מוזיקה קלאסית של המאה העשרים, ונדמה לי שאיפשהו סופגים גם את הרפש הזה.

דניאל: אני קצת רגשן, אז אתם עלולים לתפוס אותי עם ביורק, סמית'ס או פיונה אפל באוזניות בקלות.

אבל בכללי, אני מחובר במיוחד לכל החומרים של מיילס, המון מינגוס, לקולטריין כל כך וחומרים של ווין שורטר.

איתמר: בגלל זה הוא זכה לכינוי ג'אזיסט מניאק. באהבה כמובן.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

איתמר: "זיגי סטארדאסט והעכבישות המאודות" של דייויד בואי ז"ל.

אלעד: "Melodies from Mars" של Aphex Twin.

דניאל: "Interstellar Space" של קולטריין.

אלעד: פאנקיסטים אחושרמוטה.

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

איתמר: לאף אלבום לא מגיע את זה. אבל אם צריך לבחור: עילי בוטנר וילדי החוץ, לא משנה איזה.

אלעד: לא יודע.

דניאל: אף אלבום.

איתמר: יצאנו חנונים אה?

דניאל: חנונים אחושרמוטה.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

איתמר: שאלה קשה. נראה לי שהפיקסיז.

אלעד: או את אייפקס טווין או את ברטוק מנגן באך, תכלס.

דניאל: כל כך פיקסיז.

איתמר: כן גם אייפקס טווין.

דניאל: תכל'ס גם אייפקס טווין.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

הרדיו צריך להשמיע רק שירים חדשים.

הופעות קרובות:
20.3 - השקת אי פי הבכורה "איפשהו הסרט" בלבונטין 7, תל אביב

הפוסט אינטרו 87: איפשהו - יפה וכבדה כמו חיה פרה-היסטורית הופיע ראשון בהמאזין

1. מי חברי הלהקה?

אזרחים מודאגים.

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

רובנו מאזור חיפה, אחד מאיתנו מתל אביב. אנחנו החברים הכי טובים כבר שנים, לכולנו יש הרכבים אחרים עם אנשים בתוך הלהקה - בפאנק הכל מעורבב עם הכל.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

הארדקור פאנק פוליטי, שילוב של מהיר, מכסח, כועס ושלילי.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

חשבנו על שם שיהלום בצורה הכי פשוטה וחד משמעית את המסרים שאנחנו רוצים להעביר. בהתחלה מישהו העלה את "חרדה חברתית" ואז מישהו אחר הציע לקצר את זה ל-"חרדה". פשוט ולעניין.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

לכתוב כמה שיותר שירים בכמה שפחות זמן, לנגן כמה שיותר מהר ולהופיע בכמה שיותר מקומות.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

אנחנו חלק מקולקטיב בית אלפא פאנקס.

7. ממה אתם מושפעים?

מממשלת ישראל, כמה הרמות להנחתה הם מספקים! כל כך קל לכתוב שירים ככה! מצד שני ממש עצוב לחיות.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

נכי נאצה - הצדיעו למשטר החדש.

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

את הרוב.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

לא ממש אוהב את הקונספט של "לחמם", הייתי רוצה לחלוק במה עם מספר להקות הארדקור שאני מאוד אוהב ופועלות היום. רובן מטקסס.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

שזו תקופה נפלאה לעשייה והתנגדות, לא רק בפאנק אלא בכל מה שקשור בתרבות אלטרנטיבית. אנחנו חיים בתקופה שחשוב לנקוט בה עמדה, חשוב להתנגד לעוולות שקורות היום בחסות הממשלה והמדינה, חשוב להשמיע את הקול, ובאמת אנחנו רואים יותר ויותר להקות קמות ונותנות את הטון בסצנה המקומית. אסור לחכות!

הפוסט אינטרו 86: חרדה - מהיר, מכסח, כועס ושלילי הופיע ראשון בהמאזין

1. מי את?

איריס סנטו, די ג'יית ומפיקת טכנו.

2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

אני מטורונטו קנדה, חיה כרגע בתל אביב. שנתיים אחרי שהתחלתי לדג'ה, לקחתי שיעורי הפקה בקנדה ב-Musicboxx. מאז אני גם מפיקה, ב-3.5 השנים האחרונות.

3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

אני אוהבת לתאר את המוזיקה שלי כמלודית, אפלה וקודרת. אני אוהבת לשלב בין צלילי טכנו קשים עם אווירה ואופוריה.

4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

בתחילת הדרך היה לי שם במה אחר. חשבתי שהשם DJ Viris יעבוד כי זה התחרז עם השם שלי, והיתה לי תחושה מוחלטת שהמוזיקה שלי מדבקת. ההופעה הראשונה שלי היתה ב-2013 באירוע תאגידי לצדקה עבור HIV/Aids. כשהם שאלו אותי מה השם שלי בתור די ג'יית ואמרתי להם DJ Viris, הם שאלו אותי אם אוכל להחליף אותו כי זה לא מתאים. מאז הבנתי שדי ג'יי וייריס יכול להיות קצת אגרסיבי מדי, והחלטתי ללכת עם השם איריס סנטו (שמי האמיתי הוא איריס סנטו דומינגו).

5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

אני רוצה להיות די ג'יית/מפיקה בינלאומית כדי שהמוזיקה שלי תוכל להשפיע על סצנת המוזיקה האלקטרונית ולהתחבר לאנשים ברחבי העולם. אני לא רק אוהבת להופיע ולעשות מוזיקה, אלא יש לי גם מלא תשוקה לגבי בריאות נפשית בתעשיית המוזיקה, ואני רוצה להשתמש בקול שלי כדי להעלות מודעות לנושא.

6. מה את עושה חוץ מלנגן?

אני אוהבת לעשות יוגה וללכת לים.

7. ממה את מושפעת?

ההשפעות העיקריות שלי הם Maceo Plex, Tale of Us ו-Blind Observatory. לכל אחד מהם יש סאונד ייחודי. אני אוהבת את המלודיות בטראקים שלהם, במיוחד כשהם חלומיים ומרימים. אני גם אוהבת אמביינט טכנו, ספייס טראנס, פסקולים או מוזיקת רקע דרמטית וכל דבר שנשמע עתידני.

8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

לא הייתי לוקחת אלבום אלא סט: Maceo Plex לייב ב-DGTL אמסטרדם 2015. זה רץ אצלי בלופ בשנתיים האחרונות.

9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

כל אלבום שהגיע מאומנים מהונדסים ולא אותנטיים.

10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

מסאו פלקס כי אני מתה על היצירה שלו.

11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

לא משנה מה החלומות שלכם, תהיו סבלניים ותהנו מהדרך!

איריס סנטו תנגן ביום חמישי 22.2 בדארקרום, סוזיס ארטביי, תל אביב

הפוסט אינטרו 85: Iris Santo - בין טכנו קשה לאופוריה הופיע ראשון בהמאזין