1. מי חברי הלהקה?

איזדורה קאופמן, דותן מושנוב, ירון גורן.

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

בין ירון ודותן נוצר קשר חזק במהלך השנים כאשר הם ניגנו יחד בלהקת Kitzu, וכמה שנים לאחר מכן ירון ואיזדורה החלו לעבוד על הפרויקט עם השירים שלה. בשלב מסוים ירון הביא את דותן מושנוב להפיק מוזיקלית את ההרכב, וכבר בחזרה הראשונה היה חיבור חזק והתאהבות אמיתית בין שלושתינו שהתפתחה ליצירה משותפת. כולנו חיים ועובדים כיום בתל אביב.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

המוזיקה מושפעת מהמון עולמות מוזיקליים שונים מהסיבה שכל אחד מביא איתו מוזיקה שונה. עם הזמן לימדנו אחד את השני ובנינו שפה משותפת שכיום מתורגמת לאלקטרו סינט פופ. הסינגל הראשון שלנו "Let it Burn" הוא שיר פרידה ועל הרגע הזה שבו מחליטים לצעוד לתוך האש למרות שהיא שורפת אך לצאת חזקים יותר בצידה השני.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

כשישבנו לאחר החזרה הראשונה, החלטנו בצורה טבעית ומיתוגית לקרוא להרכב ISADORA.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

ראשית כל לבטא את היצירתיות שלנו כלהקה. כולנו הרגשנו שברון לב, אכזבה, והתעלות במהלך חיינו וכל אלו באים לידי ביטוי בטקסטים שאיזדורה כותבת. אנחנו החלטנו ליצור קונטרסט בין המילים שלעתים מתארות סיטואציות קשות למוזיקה משמחת ומרקידה. אנו מאמינים שהחיים יותר מורכבים ואינם חד גוניים ועל כן ניתן לרקוד את העצב שלך. גם מבחינת הלייב פרופרמנס חשוב לנו להעביר את הקהל חוויה ויזואלית, ואנו משתפים פעולה עם אמני וידאו ותאורה בשביל להעצים זאת.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

אנחנו מוזיקאים פעילים בנגינה והפקה ובעיקר משתדלים לעסוק בהרכב. מעבר לפן המוזיקלי בשנה האחרונה עבדנו על שני קליפים יפיפיים, אחד מהם פרי יצירתם של מיכאל מושונוב ולאל אוטניק. הוא אמור לצאת ממש בקרוב. הקליפ השני הוא קליפ לייב בשילוב אמן הוידאו ארט יואב דוד ואמן התאורה לירן יצחקי וצוות הצילום ובימוי, יואב פיצ׳רסקי ויוני לוי .

7. ממה אתם מושפעים?

מביונסה ועד באך.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

Michael Jackson - Thriller.

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

אנחנו אוהבי מוזיקה ואדם, פחות בקטע של להוריד. תרימו!

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

פרינס אבל פספנו את הרכבת.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

מוזיקה היא צינור לנפש ולגלות אנשים מכל רקע וגיל שאוהבים את מה שאנחנו עושים, זה מרגש אותנו כל פעם מחדש. המסלול שבו אנו צועדים מתאפשר בעזרת לא מעט אנשים מדהימים שמאמינים ביצירה הזאת, כל אדם שרוקד מול המראה לאחד השירים שלנו, או במסיבה, או שוכב במיטה ושר את המילים הוא שותף נוסף לדרך הזאת.

הפוסט אינטרו: ISADORA - תנו לזה לבעור הופיע ראשון בהמאזין

אז אני שואל, אם זה אמור להיות העתיד, איפה החלליות? רובי הלייזר? איפה הג'ט פק שלי? ולמה המוזיקה הפסיקה לצעוד קדימה? אחרי עשור שלם שבו להסתכל אחורה היה שם המשחק, אני רוצה לשמוע אמנים שמסתכלים קדימה. אני מדבר על אמנים שלא נשמעים כאילו הם הגיעו מהאייטיז או מהסבנטיז, אלא כאילו הם הגיעו מהטוונטי-פורטיז, כלומר שעושים את המוזיקה שדמיינו פעם שצריך לעשות עכשיו.

זה למה, בין היתר, אמנים כמו Oceansize, M83, ו-dredg מדליקים אותי, כי הם נשמעים רלוונטיים לימים האלה והזמן הזה, כי הם דוחפים את המעטפת קדימה בתרגום מילולי מאנגלית (2 נקודות למי שמוצא לזה ביטוי מתאים בעברית). והיום בניגוד לזמנים עברו, אין יותר תירוצים. אם לפני שלושים שנה היה דיליי בין המוזיקה בעולם למוזיקה בארץ, שפשוט לא ידעו מה הולך בחו"ל מלבד מה שהיו מדווחים החוזרים והשבים מנתבג, היום אנחנו מחוברים להכל בריל טיים לייב פיד סטטוס פאקינג אפדייט.

לשמחתי גם בארץ יש ייצוג ללהקות שרואות דברים קצת אחרת. דיברנו בשבוע שעבר על לורנה_בי והזווית שלהם איך רוק/פופ אמור להשמע היום. יש גם את Tiny Fingers, סוג של Mars Volta הצברים, עם הפוסט-רוק האינסטרומנטלי הפרוע שלהם. אבל אם יש להקה אחת שמייצגת בשבילי את החזון הזה בצורה הכי מדויקת, אין ספק שמדובר בלהקה קיצו.

צילום אמיר הבר

נתקלתי בקיצו בפעם הראשונה כאשר פספסתי את אינדינגב 2 ורק שמעתי איך מזכירים את שמם שוב ושוב ושוב בתור אחד מהשוסים של אותו הפסטיבל. בפעם השניה זה היה במונוקרייב נייט לייב הראשון איפה שדאגתי להיות נוכח ולראות אותם על גבי הבמה. דיברתי בפוסט של לורנה_בי על לראות הופעה מבלי בדיוק להבין או להכיל אותה. ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי גם עם קיצו בערב ההוא.

הנה מופיעה בפני חמישיה ירושלמית מאוד צעירה וקצת משונה, שעושה מוזיקה קצת משונה, ומשום מה בקהל כל מיני אנשים זזו בתנועות קצת משונות לצליליה. אבל נגנבתי. נגנבתי מהשילוב הזה של רית'ם סקשן אסימטרי, עם אלקטרוניקה מרטיטה, עם גיטרה מהחלל החיצון, עם זמרת אדומת שיער בעלת אנרגיות בלתי נדלות. כל החבילה הזאת התחברה לכדי רוק מרגש, אמנותי, וזר מאוד בנוף המקומי. הרבה אנשים תייגו אותו כסקנדינבי. אני אומר שהוא מהעתיד.

ראיתי את קיצו עוד לא מעט פעמים בהופעה, אבל תמיד הרגשתי שמה שחסר מאחוריה כדי להשלים את הפאזל זה אלבום. אלבום שאוכל לשבת בבית ולשמוע אותו, שיתן חוויה וסיפור שהרגשתי שיש שם מאחורי המוזיקה של הלהקה, אלבום שיאפשר שמיעות חוזרות און-דימנד ושיתן למוזיקה לחלחל אלי לאט לאט באוסמוזה. אז לקח לא מעט זמן, אבל הזמן הזה הגיע. קיצו משיקים סוף כל סוף את אלבום הבכורה שלהם "חול".

"חול" הגיע לידי רק לפני שבוע, וחשבתי שיהיה לי משהו חכם לכתוב עליו היום, אבל אני לא מסוגל. הוא מסוג האלבומים שצריך לתת להם זמן ושמיעות כדי לספוג ולאהוב אותו כמו שצריך, ושבוע זה פשוט לא מספיק זמן. בינתיים תפס את אזני החצי הראשון שלו שאני מכיר מההופעות, מהפתיחה הבומבסטית "Inertia" שמצהיר בבירור את כוונות הלהקה קדימה, דרך "Diamonds" שנשמע כמו משהו שהיה יכול להיות בקלות בי-סייד מתוך "In Rainbows" (כן, של רדיוהד) ו-"Balloon" שחותך ממטרונום קצבי למן ג'אז אפלולי. אני מתחיל לעוף גם מ-"במרוצת הזמן", הגראנד פינלה שבו הכל מתרסק והאפוקליפסה שתביא את המדבר הרדיואקטיבי על ראשינו.

מספיק דיבורים, קדימה מעשים. קיצו משיקים את אלבום הבכורה הנפלא שלהם ביום שבת הזה ה-20.3 בתאטרון תמונע בתל אביב, וביום שבת הבא ה-27.3 במועדון הבאסס בירושלים, שניהם עם ויי ג'יי ואורחים מיוחדים. בגלל שהם יודעים שקוראי המאזין הם אוהדי מוזיקה אינטרגלקטית, בין המגיבים לפוסט הזה יוגרלו 2 כרטיסים להופעה של קיצו! אפשר גם לשלוח מייל לכתובת kitzuband@gmail.com ולהצטרף לרשימת ההנחות. האזינו לקיצו, בואו להופעה, נתראה בעתיד.

(ההגרלה עד יום שישי ה-19.3 הזוכים קיבלו הודעה במייל, תודה לכל המשתתפים!)

הפוסט העתיד כבר כאן 2 - קיצו + הגרלת כרטיסים הופיע ראשון בהמאזין