אני בוחר בהופעה של ארט ברוט ב-2.4 בבארבי. למה? תנו לי להסביר. למי שלא שמע, ארט ברוט זה אמנות של אאוטסיידרים, וגם להקת אינדי-רוק אנגלו-גרמנית. בהתחלה די זלזלתי בהם (ראה תגובה לביקורת בשרת העיוור) בתור דחקה מצחיקה אך חולפת, רק כדי לראות אותם מוציאים עוד אלבומים מוצלחים ואת עצמי ממשיך לשמוע אותם ולהנות מהבדיחות.

את הלהקה מוביל האנטי-סולן עם המבטא הבריטי למהדרין אדי ארגוס. למה אנטי סולן? קשה בדיוק להגיד שהוא שר, הוא יותר מדקלם את המילים. אבל בכל מה שקשור למילים הוא גאון. יש שאומרים שהוא פרק ההמשך לג'רוויס קוקר מפאלפ, ויש בזה משהו. אני לא חובב גדול של ליריקה בדרך כלל, אבל הצורה שבה ארגוס מתאר את חייו הלוזריים בכנות כל כך גמורה, בישירות כל כך חדה, ובצבעונית כל כך מהנה, שקשה שלא להזדהות ולחייך.

ארגוס הוא קודם כל ג'אנקי של מוזיקה בדיוק כמוני, וכנראה כמוכם, ותופס את ההוויה הזו בצורה מדהימה. החל מהארספוטיקה המוחלטת של "Formed A Band" מהאלבום הראשון על איך הוא, וול, הקים להקה ("Formed a band, we formed a band. Look at us! We formed a band!"), דרך "Pump Up The Volume" מהאלבום השני שבו הוא מספר על איך הוא עצר נשיקה בגלל שהוא העדיף להגביר שיר מעולה ברדיו, וכלה בשיר "The Replacements" שבו ארגוס לא מבין למה הוא גילה את הלהקה המופלאה הזו רק עכשיו ("Some of them are nearly as old as my parents"), שזה די מה שקרה לי כשגיליתי אותם.

ארגוס הוא גם גבר רגיש שעדיין מאוהב בחברה הראשונה שלו "Emily Kane", ילד נצחי שעוד אוהב לקרוא קומיקס ולשתות שוקו כפי שהוא מתאר בשיר עם השם האניגמטי "DC Comics And Chocolate Milkshakes", ואלכוהוליסט אנגלי ממוצע כפי שהוא מצהיר בשיר הבועט "Alcoholics Unanymous". בקיצור, הוא בן אדם, ועוד אחד עם כישרון כתיבה בלתי נלאה שפורס במילותיו את כל הקלפים על השולחן. אולי נלמד מזה משהו, אולי נתבדר מזה משהו, אולי משהו ומשהו.

סולן קורע יש, מה עם שאר הלהקה? אז זהו, שלנגנים בארט ברוט יש תואר ראשון מהאוניברסיטה הבריטית הממלכית לרוק עם קורסים מתקדמים בסקס פיסטולזולוגיה, רפרט על הפיקסיזם (פרופסור פרנק בלאק הפיק להם את אלבומם השלישי Art Brut Vs. Satan), וסמינר מחלקתי על פאלפ אנליטי. זה אומר גיטרות רועשות, שפע של הוקים, קולות רקע קליטים, ורית'ם סקשן פשוט וטייט כדי לגבות את העסק, והכל במסגרת של שיר פופ סוחף.

אני חוזה שההופעה של ארט ברוט תהיה כיף גדול של דאחקות במבטא בריטי קשה להבנה, ורוקנרול אנרגטי שיקפיץ את כל הבארבי כמו איזה בארבי. אם זה לא משכנע אתכם, אז זו אחת מהופעות החו"ל הזולות יותר בשכונה, וידידתי הצרפתית החמודה מימים עברו, Elodie, ראתה אותם ומאשרת שההופעה ממש כיפית ושאדי ארגוס אף קופץ יורד למטה לקהל. רק תהיו בני אדם ותרימו ידיים כדי לתפוס אותו, ישראלים פחדנים. ואם זה לא מספיק, הנה הם מכסחים עם "Formed A Band" בהופעה, כולל הומא'ז ללהקה אחרת שתבוא אלינו בקרוב. באנג, באנג, רוקנרול!

הפוסט אמנות ברוטאלית הופיע ראשון בהמאזין