בכל זאת כמה חוויות דרך האזנות החודשיים האחרונים עם הקשר לטיול שעשיתי. לא תמצאו פה חידושים אלא את הדברים המוכרים בהקשר קצת שונה והרבה יותר שורשי.

The Stone Roses - The Stone Roses

אם לא קראתם עדיין, הייתי באירוע המוזיקלי החם של הקיץ, האיחוד של הסטון רוזס במנצ'סטר. לפני ואחרי ומצדדי ההופעה שמעתי את אלבום הבכורה המופלא בריפיט בהנאה גמורה, עם גיחות קטנות בנסיון לחבב את האלבום השני, "Second Coming". אין כמו הביאה הראשונה.

The Smiths - The Queen Is Dead

גם בגלל שביקרתי בעיר מולדתם האדירה מנצ'סטר, גם בגלל ההופעה המעולה של מוריסי בארץ, וגם בגלל ששמעתי מלא סמית'ס בתקופה הזו ובמיוחד את אלבום המופת הזה. פעם לא סבלתי את מוריסי והסמית'ס, איזה תענוג זה לשנות את דעתי המוזיקלית ולהפתח ליוצרים מטורפים שכאלה.

נ.ב. אם כבר מנצ'סטר, נתקלתי במקריות במכור מוזיקה מקומי בשם סטיבן עם בלוג מוזיקה מקומי, Manchestertaper. זה בלוג של חובבי הקלטות והופעות שהולכים להופעות בעיר הדגל, וכן, מקליטים אותן. הכל ניתן להורדה והאזנה חופשית, ולפי סטיבן רוב הלהקות מאוד מרוצות מכך. איכות ההקלטות מעולה, אז אם אתם רוצים להיות בהופעה מנצ'סטרית מבלי לזוז מהכיסא ולגלות אמנים חדשים לפני כולם, קדימה ללינק.

British Sea Power - Open Season

לצערי בגלל חוסר זמן ואוברדוז של הרים וגבעות ירוקות אגמים ונהרות צלולים דילגתי על מחוז Cumbria ב-Great Lake District, משם הגיעו אהובי כוחות הים הבריטיים. על פי ביוגרפיית הלהקה השפעת מחוז מולדתם נוכחת לכל אורך הדיסקוגרפיה שלהם. מה הפלא אם כך שצלילי הגיטרה המהדהדים והשירים שמוקדשים לקרחונים היוו סאונדטרק מעולה לפיסות אלוהיות נוספות באי הבריטי. עוד אשוב לשם.

The Vaccines - What Did You Expect From

הגשמתי חלום קטן וראיתי את ה-Vaccines, אחת מהלהקות האהובות עלי בשנה+ האחרונה, במקום הכי הזוי בבריטניה, ב-Eden Project. הם נתנו הופעה קצרה וקולחת מלאה בלהיטים ורוקנרול כיפי כולל חומרים מהאלבום החדש. ככה זה צריך להיות - 4 גברים, גיטרה-באס-תופים, סולן בלתי נלאה, ומלא ג'ינס וליבידו שמושפרץ לכל עבר.

הסאונד היה פרקקט אבל בכל מקרה היה קשה לשמוע את הלהקה מעל לשירת הקהל. כולם עשו חיים תחת טיפות הגשם שבאו והלכו ושוב חזרו לקלח אותנו. הסולן, ג'סטין יאנג, הזכיר הופעה גורלית של Pulp שראה שם כבן 14 וממש השפיעה עליו. מקווה שהוא השפיע על מישהו להקים עוד להקת רוק.

Little Leagues - A Problem Solved EP

חיפשתי מה לעשות אחרי ההופעה של ה-Vaccines. קניתי מנת קארי חומוס שחיממה אותי בגשם וברוח הקרירה ושמתי פעמי לבמה הקטנה. שם חיכה לי הקינוח, להקת Little Leagues. אני מת על הרגע הזה שאתה מבין שאתה עומד מול להקה מעולה, ולא הייתי היחיד. מעט הקהל שעמד שם התעלם מהגשם והמשיך לרקוד לצלילי הרביעיה הזו. הם עושים את האינדי פופ במבטא הבריטי הזה שאנחנו מכירים רק עם מלא חינניות וחיוניות. משהו בין התחכום והזוויתיות של Foals מינוס הרצינות התהומית פלוס חצוצרה ויותר הוקים.

ה-EP החדש שלהם עם העטיפה החמודה נמכר כמו כוסות פלסטיק מלאות בבירה וכשהלהקה נאלצה לרדת אני ועוד כמה מעריצים חדשים צעקנו "עוד שיר אחד!" שוב ושוב. הלהקה נתקעה בין פטיש הרוקנרול שובר החוקים לבין סדן הנימוס הצייתנות הבריטית. לצערינו הסדן ניצח, אבל גם הוא לא יכל לקחת את הטעם המתוק שנשאר בפה. נתקלתי בגיטריסט הלהקה זמן קצר לאחר מכן ואמרתי לו שהם היו המופע הכי טוב באותו היום.

Evans The Death - Evans The Death

גם בחודשיים האחרונים טחנתי את האלבום המעולה הזה בשממת הקיץ המוזיקלית. כשהגעתי ללונדון ציפתה לי הפתעה. הוזמנתי על ידי חבר ותיק ושמו אלכס למסיבת יום הולדת של ידידה שלו באיזה פאב מקומי בשעת צהריים. השמש עשתה טובה וסוף כל סוף יצאה החוצה לאחר אינספור ימי גשם. הגענו לפאב ולאחר איחולי מזל טוב מנומסים ומתן מתנה מאולתרת של גלויה מים המלח, הלכנו לבצע את מלאכת הקודש של הזמנת המשקאות.

בבר בין העובדים היתה ברמנית חמודה עם בלונד פלטינה ועיניים בהירות שנראתה לי מאוד מוכרת. יכלתי להישבע שזו Katherine, הסולנית המעולה של Evans The Death. אבל מדוע שהיא תעבוד בפאב הזה, דווקא עכשיו, דווקא שאיזה מעריץ הזוי מתל אביב נמצא שם? ספוג בנימוס הבריטי מדרכי בממלכה ורחוק מהחוצפה הישראלית של הים התיכון התביישתי לברר את הסוגיה.

חזרנו לשולחן עם המשקאות וסיפרתי לאלכס על העניין. הוא הפציר בי לחזור לבר ולשאול אותה והחליט לבוא איתי ולחזות במעשה. קצת רועד ונרגש כמו מעריץ בן 16 עשיתי את דרכי לבר וחיכיתי בסבלנות שהיא תתפנה. לאחר שמזגה בירה לעוד לקוח מרוצה, שאלתי אותה אם היא סולנית בלהקה. היא אמרה שכן עם חיוך. שאלתי אם קוראים להם Evans The Death. היא אישרה וממש התלהבה וצחקה! היא סיפרה לי שזו הפעם הראשונה שמישהו זיהה אותה, שבד"כ חשבו בטעות שהיא לורה מארלינג.

היא ממש שמחה שזה סוף כל סוף קרה. סיפרתי לה שזה צירוף מקרים ממש משונה, שאני בכלל מתל אביב ודלוק על אלבום הבכורה של להקתה בחודשיים האחרונים ושהנה, היא מופיעה לפתע לפני. דיברנו על מוזיקה ודיי ג'ובס וקיבלתי עדכון שבאסיסטית הלהקה פרשה כך שהלהקה בהפסקת פעילות בעוד קת'רין לומדת לנגן על גיטרה ואחד הגיטריסטים עבר לבאס. הזמנתי אותם להופיע בתל אביב כמובן, למרות שאני בספק שזה יקרה אי פעם, אבל מי יודע.

הפוסט האזנות החודש - יוני/יולי 2012 הופיע ראשון בהמאזין

סופש ההופעות של הרוזס במגרש הביתי הוכרז כחג לאומי. לא נשארה מיטה אחת פנויה במלונות העיר. המונים הסתובבו ברחובות במגוון חולצות סטון רוזס עם עטיפות או תאריכי הופעות או סלוגנים בסגנון "I am the resurrection" או "She bangs the drums". מכל בר ומועדון נשמעו צלילי הסטון רוזס, כל פוסטר ומגזין צעק סטון רוזס.

יש הרבה משקל לאיחוד הזה. אלבום הבכורה של הלהקה הוא אחד מהאהובים אי פעם בממלכה הבריטית. הם מיצגים את החלום הרוקנרולי, התקווה שארבעה חבר׳ה מהשורה יוכלו להשיג תהילת עולם אם רק תהיה להם מספיק נחישות ואבק קסמים. אחד ליאם גלאגר מאואזיס ודאי מודה להם על כך. לזמן מה זה עבד והסטון רוזס נחשבה ללהקה הכי גדולה בבריטניה.

הממלכה הקיצה מהטריפ של הסטון רוזס באמצע שנות התשעים, תקופה של אלבום שני כושל ומאבקי אגו בין חברי הלהקה. אבק הקסמים נגמר והחבילה התפרקה. מאז ועד לסוף 2011 סולן הלהקה, Ian Brown, חטף את אותה השאלה כמו תקליט שבור - מתי יהיה איחוד של הסטון רוזס - ונאלץ לדחות את הרעיון שקיימת בכלל אפשרות שכזו. דווקא מות אימו של באסיסט הלהקה Mani הוביל לקירוב לבבות בין חברי הלהקה, במיוחד איאן והגיטריסט/אמן John Squire. פתאום יש שולם. פתאום יש מסיבת עיתונאים. פתאום יש הכרזה על איחוד, חומר חדש, סיבוב הופעות עולמי, וסופש של חגיגת ניצחון במנצ׳סטר.

הציניקנים חשבו שהכל בשביל הלירות שטרלינג. אין ספק שמדובר בהרבה כסף, אבל כל אחד מחברי הלהקה הסתדר יפה בלעדיה. באמת יש פה הצתה מחודשת של חברות ישנה, של רצון גדול לחזור לעשות מוזיקה ביחד ולזרות על העולם עוד מאבק הקסמים הזה שנוצר כאשר ארבעת האנשים האלה מנגנים ביחד. זה אשכרה הסוף ההוליוודי המתקתק, האהבה מנצחת.

הרכבת בדרך לפארק היטון התמלאה עד אפס מקום באנשים מכל הגילאים. כמה שיכורים בקרון שרו בקולי קולות ועשו צחוקים. כולם לבשו חיוכים ענקיים על פניהם וחיכו בחוסר סבלנות לתחנת הפארק. משם נעשתה הגירה המונית אל עבר הכניסה עם נוכחות מכובדת אך נינוחה של כוחות משטרה מכל עבר. אנשים לבשו כובעי טמבל בשלל צבעים, הסמל המסחרי של המתופף Rani, ומגפיים דרוכים לקראת כמויות של בוץ חלקלק. עשיתי את דרכי לחלק הקדמי של המתחם וקיבלתי צמיד שהקנה לי גישה חוזרת לשם מבלי להדחף (אחלה שיטה!).

אדלג ברשותכם על מופעי החימום של Plan B, The Wailers, The Justice Tonight Band ו-Dirty North. הם לא היו קשורים מדי למוזיקה של הרוזס והקהל ברובו השתעמם מהם וחיכה למי השושנים. בינתיים כולם עסקו בשתייה של בירה, ייצור ויטמין D מהשמש שהפציעה מפעם לפעם בין העננים, וזריקה של כוסות בירה וכוסות שתן מעל לקהל. הבריטים אמנם מאוד מנומסים, אבל אלה שהתעצלו ללכת לשירותים השתינו בכוס הבירה שלהם וזרקו אותה על אל. מסתבר שלפעמים הישראלים יותר מתורבתים.

השעה נפלה עלינו סוף כל סוף וארבעת המנצ׳סטרים עלו על הבמה לתרועות הקהל. הצלילים החלו לזרום וכולם התאחדו לשיר מכל הלב: "I don't need to sell my soul, he's already in me, I want to be adored".

למרות הפירגון הגדול ההתחלה הרגישה לי קצת רעועה, כאילו שהמנוע עוד לא התחמם, אך ככל שהערב המשיך השמן זרם והמנוע תפס וואחד מומנטום. רני עשה חיים מאחורי התופים וחייך לכל עבר בעוד שהוא נותן את הגרוב של חייו. מאני הוסיף באסים שמנים מעל. בניגוד מוחלט לפניו החתומות, ג׳ון סקווייר ריחף יותר ויותר גבוה עם נגינת הגיטרה הצבעונית שלו, אבל מי צריך הבעות פנים כשאתה מתקשר עם צלילים שכאלה. ואיאן בראון, איאן גלש לו בקוליות אופינית על הנחשול שחבריו ייצרו לו, הסתובב בנינוחות על הבמה עם פה פתוח קלות והכה בתופי המרים לקצב המוזיקה.

הקהל היה באקסטזה. שירי האלבום השני התקבלו בברכה, וכשהגיעו שירי האלבום הראשון הניצוצות מ-70,000 עיניים הבעירו מדורת ענק. Made Of Stone, Waterfall, She Bangs The Drums, Fool's Gold, אפילו Song For Elizabeth ו-Don't Stop, האלבום הראשון האגדי נוגן בשלמותו, לפעמים בתוספת ג׳אם Fאנק פסיכדלי בסוף השיר. הסטון רוזס הם המכשפים הגדולים ואנחנו נפלנו בכישופיהם.

I am the resurrection סגר את ההופעה הגרנדיוזית, שיר נבואי שכאילו נכתב למען האירוע. חברי הלהקה הודו לקהל שהריע בתרועות ענק ונאספו לחיבוק קבוצתי חם על הבמה. ואם זה לא היה מספיק פנטסטי, זיקוקים החלו להתפוצץ אי שם מעל הראשים.

התחלתי לעשות את דרכי החוצה ולעכל את מה שעברתי, הופעה שהיא הרבה יותר מבידור, הרבה יותר מסתם עוד איחוד של דינוזאורים. המופע של הסטון רוזס נותן תקווה ומרומם את הנפש. אולי אשכרה הכל יכול להיות בסדר.

הפוסט הם מכים בתופים: האיחוד של ה-Stone Roses במנצ'סטר הופיע ראשון בהמאזין

ב-1.7 אלך להופעת האיחוד השלישית של ה-Stone Roses בעיר הקודש מנצ'סטר. ב-11.7 אראה הופעה של The Vaccines יחד עם Noah and the Whale ב-Eden Project בדרום אנגליה.

אדווח על הרפתקאותי המוזיקליות כשאחזור, ואולי אפילו יהיה דיווח קטן מהדרכים. בכל זאת, לא כל יום מאחדים את הסטון רוזז ולא יודע אם מישהו מהעיתונות הישראלית או הבלוגוספירה יהיה שם.

אם הייתם בבריטניה, דהיינו באנגליה, סקוטלנד, או ויילס, ויש לכם המלצות מוזיקליות או בכלל, תנו לי איזה פירור בתגובות. חופשת קיץ מעולה לכולם!

הפוסט הפלישה הבריטית הופיע ראשון בהמאזין

Warm Digits - Keep Warm ... With The Warm Digits

אני לא בטוח איך גיליתי אותם, אבל איזה שמחה גדולה שזה קרה. הספרות החמימות הם דואו מולטיאינסטרומנטליסטים מצפון אנגליה ששמעו יותר מדי Kraftwerk מצד אחד ו-Mogwai מצד שני. התוצאה - רוק אינסטרומנטלי עם צלילי סינטי חמים, סאונדטרק מעולה בפוטנציה למשחק מחשב או לפרומו מהיר בערוץ 2. אתם חייבים לדגום אותם.

YoungTeam - Daydreamer

אחרי המלצות חוזרות ונשנות מנמרוד, וכמה נסיונות כושלים מצידי, נראה לי שהתחברתי סוף כל סוף. שוגייז קלאסי היישר מאהובתי שטוקהולם פלוס השפעות מהסטון רוזז. האלבום לא אחיד ברמתו, אך כשזה טוב זה ממש טוב. יש סיכוי שהסיבוב הבא של הלהקה יהיה אגדי.

Stone Roses - Stone Roses

אם מדברים על השטן, הם לא צריכים למכור את נשמתם כי הוא כבר בתוכם. שוב חזרתי לאלבום האלמותי הזה. אני מתחיל להבין למה הבריטים משוגעים עליו. הוא כמו חול טובעני - נראה תמים ופשטני בהתחלה, אבל ברגע שדורכים עליו כל תזוזה מכניסה אותך עוד יותר עמוק פנימה. אני הולך לראות אותם בהופעת האיחוד השלישית ב-1.7 במנצ'סטר ומצפה ליום החג הזה בטירוף.

Trevor Jackson Presents Metal Dance

קראתי את הביקורת בעיתון הארץ וממש הסתקרנתי. אחד מחברי חובב EBM ואינדסטריאל גדול והיה גותי בזמן אמיתי, ורציתי להבין סוף כל סוף מה כל המוזיקה הזו שהוא שמע. תודות לטרבור ג'קסון קיבלתי הזדמנות להתחבר למכונה ומהר. האוסף הזה מלא באופל סקסי ואיכותי של מוזיקה שנשכחה בעת האחרונה. זה עוד עלול להתקמבק, אולי עם הרכבים לוהטים כמו Factory Floor. בלי קשר לזה, בואו לשמוע צלילים נשכחים עד כדי כך שהם נשמעים טריים ורעננים.

Lee Ranaldo - Between The Times And Tides

בעוד שהתעלומה מה יקרה עם סוניק יות' מאז פרידת ת'רסטן-גורדון עוד מרחפת באוויר, הצלע השלישית של ההרכב, לי רנלדו, הלך לשיר לנו סולו. הוא פחות פרוע ואוונגרדי מלהקת האם, אבל יודע לעמוד בחזית הבמה ולתת רוק אלטרנטיבי סולידי עם הרבה נפח ורגש. ריספקט.

הפוסט האזנות החודש - אפריל 2012 הופיע ראשון בהמאזין

The XX - The XX - 2009

מה לעשות, לפעמים לוקח זמן עד שאני מבין שיש מוזיקה שהיא גם אופנתית, וגם טובה, זמן שלוקח להתגבר מהרתיעה הראשונית שמזכירים את השם של איזה הרכב בכל מקום ועד שאני אשכרה שומע אותם ברצינות. אז השנה ה-XX התגנבו לליבי ותקעו בו דגל. אני מעריך אותם בכמה רמות - על כתיבת השירים, הביצוע, הסאונד המינימליסטי והמיוחד, והסקסיות. כמו ה-Drums גם הם נתקעים לפעמים בתוך המסגרת שהם יצרו לעצמם, אבל אולי מתחמקים מזה קצת יותר באלגנטיות. מי היה מאמין שמוזיקה שמושפעת מ-TLC תשמע כל כך טוב?

HEALTH - Get Color - 2009

כנראה אחד הדברים היותר חדשניים ולא ברורים ששמעתי השנה, ועוד מחבורה מלוס אנג'לס ההדוניסטית שנשמעת באותה רמה כמו שהיא יודעת להתלבש. אני מודה לשחר מבית מונוקרייב שהכיר לי אותם בפעם הראשונה, ככל הנראה עוד ב-2009, אבל לקח לי זמן עד שהגיע הזמן הנכון בשביל להתחבר אליהם. בהתחלה השיר "Die Slow" קנה אותי עם האלקטרוניקה הקשה אך קליטה שלו, וככל שהעמקתי באלבום העמקתי בעולם הצבעוני רועש והלא בריא של הלת'. משהו לפתוח את הראש איתו.

Slowdive - Souvlaki - 1993

יש דברים שמשום מה לוקח המון זמן לשמוע עליהם, דברים שאתה שואל את עצמך איך זה שאף אחד לא סיפר לך על זה קודם. סלואודייב היא אחת מהלהקות האלה, וסופלאקי הוא אחד מהאלבומים האלה. הם בעצם השפיעו ישירות או בעקיפין על לא מעט מגיבורי המוזיקליים - רדיוהד, סיגור רוס, ובטח שעל אושנסייז. אז השנה התחברתי למקור ונסחפתי בגלי הדיסטורשן העמוקים שלהם, שוחה אחרי קולות הסירנות של זמרי ההרכב ניל הלסטד ורייצ'ל גוסוול. ביליתי עם האלבום הזה לא מעט לילות, בחלקם תוך כדי החלקה אל תוך השינה. לא בגלל שהוא משעמם, אלא בגלל שהוא אלבום שמושפע בדיוק מרגעים שכאלה בין עירות לשינה ואל תוך עולם החלומות.

The Stone Roses - The Stone Roses - 1989

בטח אלבום מובן מאליו לחלקכם, ואלבום שלא שמעתם בכלל לחלק השני. אותו שחר מבית מונוקרייב טוען שהבריטים עפים על האלבום הזה עד היום, ואני לגמרי יכול להבין למה. הוא מלא בקסם מהצליל הראשון ועד האחרון, כאילו כל הכוכבים התישרו פתאום לנגד עינינו ומישהו הצליח להקליט את הצליל שזה ייצר. הוא מחבר בין פסיכדליה ל-Fאנק לפוסט-Pאנק ועוד אלמנטים שאי אפשר להגיד בדיוק. עם היומרה והקול המהדהד הזה של איאן בראון, הגיטרות המתפטלות של ג'ון סקווייר, הבאס הפועם של מאני, והתופים הברייקיים של ראני, משהו מיוחד קורה פה ושומעים את זה עד היום. בקרוב הרטרו למאדצ'סטר, אם הוא לא החל כבר?

ניימדרופינג להאזנות נוספות השנה

Editors - כל שלושת האלבומים - בעקבות ההופעה האדירה שהם נתנו פה השנה
Air Formation - Nothing To Wish For (Nothing To Lose) - 2010 - נזכרתי ברגע האחרון שהאלבום הזה הוא מ-2010, הייתי בטוח משום מה שהוא מהשנה שעברה. בכל מקרה, אלבום חובה מהשנה לחובבי השוגייזינג באשר הם
קיצו - חול - 2010 - ירושלמים אבל איסלנדים בנפשם עם ארט-רוק משובח
קין והבל 90210 - מסע הכזבים - 2010 - האלבום הכי מחורע שיצא פה אי פעם
ירונה כספי - אגו - 2010 - הזמרת/יוצרת/רוקרית הכי שווה על אדמתינו שלא ברור איך היא לא סופרסטארית
Electra - Heartbreak's For Fools- 2010 - אלבום לאנגלופילים שחבל שלא יצא כבר לפני 10 שנים
Boom Pam - Alakazam - 2010 - רוק בלקני לפרצווף
Nada Surf - If I Had A Hi Fi - 2010 - אלבום קאברים שנשמע בכלל כמו אלבום מקורי
Delphic - Acolyte - 2010 - ניו ניו אורדר מהנה ביותר
Windsor for the Derby – Against Love - 2010 - אינדי שוגייזי קטן וחמוד שכזה
Fuck Buttons - Tarrot Sport - 2009 - אלקטרוניקה רועשת כמו שצריך
Bloc Party - Silent Alarm - 2005 - התחברתי באיחור אופנתי
Manic Street Preachers - Generation Terrorists - 1992 - המשכתי לטחון + עוד מוזיקה שלהם
Happy Mondays – Squirrel and G-Man - 1987 - מאדצ'סטר!

סה טו

תודה שקראתם, האזנתם, והגבתם. מאחל לכולנו שנה מוזיקלית אינטרגלקטית ב-2011!

לכל הפוסטים בסדרה »

הפוסט אלבומי השנה של המאזין 2010 - שנים עברו הופיע ראשון בהמאזין