1. מי חברי הלהקה?

רות: טקסט וקולות, תופים, מכונת תופים, טייפ דיליי, פעמונים ונבל פה.

קסאבייה: פיליקורדה, הרמוניום הודי, הרמוניום כנסייתי, עוגב, פסנתר וסלסטה.

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

רות: אני מירושלים וקסאבייה מעיירה קטנה בצפון מזרח צרפת, ואחר כך מפריז. נפגשנו ביפו מחוץ לפועה וישר התחלנו לעשות מוזיקה ביחד.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

לא ממש מתארים אותה. אבל אבי פיטשון תיאר אותה כ-funeral pop או death swing וזה נראה לנו די מתאים.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

זה שם של אחד השירים בדיסק הראשון שלנו. זה שיר שמדבר על זה שלקח לי המון זמן למצוא את המשפחה ה-"אמיתית" שלי (משפחת החורף שלי) כי נולדתי באביב ובארץ חמה.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

להמשיך ולעשות. לחפש את האמת והכנות במוזיקה שלנו ולהופיע הרבה. באלבום הבא שלנו אנחנו מתכננים ללכת לכיוון יותר סינטטי. יותר מאוחר, בטח נחזור למינימליזם.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

אנחנו יוצרים תאטרון דוקומנטרי בכל מיני תאטראות באירופה ועושים מוזיקה למחול, תאטרון וסרטים. ומגדלים ילדה בת 9. רות מבשלת וקסאבייה מנקה, ואנחנו גם רבים מלא.

7. ממה אתם מושפעים?

מהכל. בעיקר ממקומות שונים, מההיסטוריה והפוליטיקה שלהם. וכמובן מהפצעים הפנימיים.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

רות: שאלה מדכאת. אולי את הרקוויאם של מוצרט.

קסאבייה: "The Madcap Laughs" של Syd Barret או Goldberg Variations/Glenn Gould 1981.

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

רות: לא הייתי מוחקת שום דבר (אבל מאד מאד קשה לי עם דני רובס).

קסאבייה: כל האלבומים של Guns N Roses.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

סטיבי וונדר, כי אין כמוהו בעולם, וניקו-טין החברים מתל אביב.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אנחנו מקווים ששטיפת המוחות הישראלית תפסק ושתבוא כבר המהפכה. והשלום.

הפוסט אינטרו 47: Winter Family - פופ לוויות הופיע ראשון בהמאזין