לונא אבו נסאר: סינגריט/סונגרייטרית בצבע אחר
אני לא אוהב סינגר/סונגרייטרים אקוסטיים. אני יודע שזה הבסיס, ההבעה המוזיקלית הכי ישירה ופשוטה ללא שכבות של אסתטיקה ותחכום, של רגש וסיפור סיפורים. מה לעשות, לא מתחבר לזה.
מצאתי יוצאת מן הכלל כשקיבלתי הזמנה להופעה של לונא אבו נסאר. שמעתי סינגריט/סונגרייטרית בצבע אחר, עם עיבודים מינימליסטים וקול שברירי, כאילו היא שרה גם באיסלנדית ולא רק בעברית וערבית. סוף כל סוף הזמנה להופעה שרציתי ללכת לראות, אבל כבר כמה חודשים שזה פשוט לא הסתדר לי בלו"ז. עד ליום רביעי שעבר.
האוזןבר היה מלא בכיסאות ישובים ושמורים. הפעם אני הייתי הצעיר בין קהל מבוגר מאשר ותיק הסצינה. מאיפה באתם? זוג נחמד ששמע אותי מחפש מקום הזמין אותי לשבת על כיסא פנוי בסוף השורה. התישבתי והרגשתי אווירה של הופעה מחו"ל - מחיאות כפיים בשקט קצר בין "Ladies & Gentlemen We Are Floating In Space" של Spiritualized לבין Sean Lennon במחשבה שהנה האמן עולה לבמה. לונא עלתה אחרי שון עם פרקשניסט ועוד גיטריסט וצללה ישר פנימה.
נינט מנסה ממש חזק להיות פי ג'יי הארווי ונכשלת בגלל המאמץ המוגזם. לונא, לעומתה, מצליחה בקלות. לא בגלגול הרוק המחוספס של פי ג'יי, אלא בפורמט הנערה השקטה והכואבת עם שיער דק וקול חד. מוזיקלית ההופעה נעה בין השירים הבאמת יפים של יום הזיכרון לבין רדיוהד. יכלתי להשבע שהעיבודים על הגיטרות הקלאסיות והיבבות התום יורקיות נלקחו מה-MTV:Unplugged שלעולם לא היה.
המסמר של הערב היה ללא ספק "רכבת" עם ההקדמה המשעשעת של לונא על איך אנשים מזמזמים לה את השיר כ-"טי טי טי, טי טי טי טי טי" בתון יורד. כשהם החלו לנגן אותו דווקא נזכרתי בשיר אחר על רכבות, ב-"Trans Euro Express" של Kraftwerk. מארק קוזלק, שיגיע בקרוב לארץ, החזיר את הגיטרה הקלאסית לתודעה. מרענן לשמוע אצל לונא מה אפשר לעשות עם שתיים.
אולי זו באמת היתה הופעה מחו"ל. לונא, ילידת נצרת שגרה ביפו, דיברה גם בערבית בין השירים, שפה שאני לא רגיל לשמוע בהופעות מקומיות. בהתחלה היתה קצת מבוכה כשרק קומץ אנשים בשורות הראשונות הבינו את מה שנאמר וצחקו, ואחר כך זה הרגיש טבעי. למה לא בעצם? אם יש משהו שיכול לאחד ולהפריח סטריאוטיפים לטובת דולבי סראונד זה מוזיקה, ולונא הצליחה לג'גלנג בין השפות ולהשאר גלקטית, רחוקה מהחור השחור של מוזיקת העולם.
האנרגיה קצת אבדה לי ברבע האחרון של ההופעה שנטה יותר לכיוון הסינגר/סונגרייטר הסטנדרטי, פחות הפינג'אן שלי. הקהל, לעומתי, היה מכושף עד הסוף. כל כך מכושף שהוא החזיר את ההרכב להדרן לא מתוכנן ומביך ללונא אחרי שכבר הדליקו את המוזיקה ואנשים התחילו לקום ולהכין עודף לבייביסיטר. "אני לא עושה הדרנים", היא הסבירה והתיישבה לנגן שוב את "רכבת" לבקשת הקהל.
"זה היה נורא חלבי", שמעתי בחורה אומרת לבן הזוג שלה בדרך החוצה מהאוזן. "אני לא מסכים איתך", הוא הגיב. במעלה קינג ג'ורג' חתול רחוב ליקק שאריות של יוגורט שפוך. ריח מבחיל של אקונומיקה עלה מחוץ למזללה בשרית שמריחה כמו מוות במהלך היום. "בחזרה לקרקס", כפי שאמרה לונא בסוף ההדרן.
