פוסטים מאת עידו שחם

  • כבדים ומטורפים יותר: ראיון עם Ringo Deathstarr

    גיליתי את Ringo Deathstarr בשנה שעברה דרך אתר ההמלצות Tastekid. הסתקרנתי מהשם האקלקטי שלהם, הלכתי לדגום את המוזיקה, ונפלתי מהרגליים.

    אלבום הבכורה, "Colour Trip", נשמע כאילו הוקלט בשיא הסצינה שחגגה את עצמה, סצינת השוגייז בשנות ה-90 של Ride, My Bloody Valentine, ו-Slowdive. חלק מהמבקרים קטלו את האלבום על חוסר המקוריות, חלק שיבחו על ההיטמעות בז'אנר. אני עם הבמאי ג'ים ג'רמוש: "אותנטיות לא תסולא בפז; מקוריות אינה קיימת".

    בדקתי מה קורה עם הלהקה, וגיליתי שהם בעיצומו של קמפיין מימון המוני לאלבומם השני. הפרס העליון הבהב לי מול העיניים - הופעה בינלאומית עבור $3,000. יכלתי לכסות את העלויות עם 200-300 איש ב-100 ש"ח לכרטיס, אבל לא הרגשתי אמיץ ונשארתי עם תרומה של $10 להורדה דיגיטלית. "אולי אתפוס אותם בחו"ל", ניחמתי את עצמי. לא היה לי מושג מה הולך לקרות.

    כנראה שיש לי קארמה ממש פאקינג טובה. כשפתחתי את המייל לפני שבועיים גיליתי ש-Ringo Deathstarr יבואו לארץ. לא רק שהם יבואו, אלא גם Soft Moon השווים יגיעו איתם. אם זה לא מספיק, כל זה יקרה ב-28 באוגוסט, יום ההולדת ה-33 שלי. והבודהה על קצפת הקארמה הוא שהציעו לי לראיין במייל את Elliot Frazier, הגיטריסט והסולן האדיר של הלהקה. הלכתי על זה ושאלתי אותו כמה שאלות.

    בטח שאלו אתכם מיליון פעם, עדיין, אני חייב לשאול שוב - איך בחרתם את שם הלהקה? למה הערבוב בין ביטלמניה וג'ורג' לוקאס?

    "אין שום סיבה חוץ מה-Dandy Warhols ו-Brian Jonestown Massacre".

    האלבום האחרון שלכם, "Mauve", מומן על ידי ההמון. חלק מהתורמים קיבלו מתנות מיוחדות כמו שיעורי תופים ואיפור. תוכל לספר לנו איך זה היה לפגוש את התורמים ולתת להם את הפרסים האישיים?

    "הה הה...אף אחד לא אשכרה רכש את 2 הפרסים האלה...לצערינו! חילקנו בעיקר חולצות ותקליטים חתומים...כמה קאברים אישיים, מה שהיה מאתגר. כל העסק היה מטורף. היינו בסיבוב הופעות בזמן שהיינו צריכים לתת לכולם את הפרסים...וזה היה מגניב לראות אנשים עם החולצות המיוחדות שלהם!"

    "Mauve" נשמע לי כמו אלבום הרבה יותר אגרסיבי מ-"Colour Trip". מה גרם לשינוי הזה?

    "פשוט הרגשה יותר אגרסיבית...אחרי שעשינו סיבוב הופעות של שש שבועות עם ה-Smashing Pumpkins...פשוט רצינו להיות כבדים ומטורפים יותר...אני חושב שאנחנו עדיין מנסים להגשים את זה".

    איך היה להופיע עם ה-Smashing Pumpkins?

    "חוויה מדהימה! בילי (קורגן -ע.ש.) היה נפלא, והליין אפ החדש הוא פאקינג אדיר מבין למה אני מתכוון? Jeff Schroeder הוא גיבור גיטרה אישי שלי מאז שנת 2000, עם הלהקה הקודמת שלו Lassie Foundation".

    תוכל לתת עצות ללהקות אינדי בישראל שרוצות להפיץ את המוזיקה שלהן ולהופיע בעולם?

    "אני חושב שאתם חייבים לצאת לדרכים ולנגן בכמה שיותר מקומות שאפשר... לא הייתי אף פעם בישראל ואני מקווה לפגוש מוזיקאים מקומיים וללמוד עוד על איך זה לנגן מוזיקה באיזור הזה!

    "Party On
    -Elliot"

    Ringo Deathstarr יופיעו עם Soft Moon ב-28.8 בבארבי. אפשר לקנות כרטיסים במחיר "שלם כפי יכולתך" של 100-180 ש"ח עד ה-1 באוגוסט. אני ממליץ בחום יולי-אוגוסט לנצל את זה וללכת להופעה.

  • התכנסות: Tune in Tel Aviv

    כנס המוזיקה Tune In Tel Aviv יתקיים ביום חמישי הקרוב בנמל - הזדמנות לכל הברנז'ה להתכנס, לדבר על התעשייה, ולעשות נטוורקינג.

    מבטיחים כמה שמות מעניינים, אורחים מחו"ל שכדאי למוזיקאים לפגוש. למשל, שועל תעשיית המוזיקה Harvey Leeds שעבד בעבר בסוני ועובד ב-5 השנים האחרונות בתאגיד ההופעות לייב ניישן, Malcolm Haynes, פרומוטר ותיק ומגלה כשרונות לפסטיבל העל גלסטנברי, ועוד רבים (תלחצו על All Speakers אחרי שתכנסו לקישור). חשבתי ש-Gene Simmons מלהקת Kiss יבוא, מה שהיה יכול להיות מאוד מבדר, אבל הוא רק פרזנטור. חבל.

    יש אירועים מבטיחים בתוכנייה של הכנס, רובם במקביל. אנווט בין פנלים של אינסיידרים, פרומוטרים ומנהלים, שיחשפו איך התעשייה עובדת, לבין פנלים ממבט על, למשל על זכויות יוצרים וקראודסורסינג, שיעוררו דיונים סוערים. אם אחד מהאורחים יתגלה ככריזמטי ועשיר בסיפורים, אקפוץ לראות אותו מקרוב בסשן "בגוב האריות".

    שמתי אוזן במיוחד על הפנל "בנינו את העיר הזו על רוק אנד רול". זה אמור להיות דיאלוג בין הקהל לנציגי מפתח בעירייה איך אפשר לשפר את העיר למוזיקאים. וואלה. מעניין מה יש להם לומר על העלאת הארנונה לאולפנים וחדרי חזרות.

    לילה לפני הכנס נזכה לעשרות הופעות במקביל בפסטיבל Mad Music, שואוקייס של אמנים מקומיים לאנשי התעשייה. בואו ותוכלו להשוויץ שהייתם שם כשגילו את קין והבל 90210, הרבה לפני שהם עברו ללוס אנג'לס והתמכרו לקוק וחשפניות.

  • אין קצה

    קוואמי שר שהוא "מאבד את הקצה לילדים במייספייס, בסולסיק, בבלוגים". אבל אין יותר קצה לאבד. גם הילדים בבלוגים לא יכולים להיות היום בעניינים. זה כמו לשבת על החוף ולנסות להעביר את כל החול דרך מסננת בזמן שהגלים ממשיכים להביא עוד. אם כל דקה מעלים ליוטיוב 100 שעות וידאו, כמה מוזיקה עולה לסאונדקלאוד באותו הזמן?

    פעם היה קל. חברות התקליטים הגדולות הכתיבו את הטעם המוזיקלי דרך MTV, קומץ תחנות רדיו ומגזינים, וכמובן דרך המצעדים. אם עקבת אחריהם נשארת בלופ. ברור שלהקות מסכנות נפלו בין הסדקים בחזרה לדייג'ובס. אבל לפחות לנו, מכורי המוזיקה הכבדים, היו חיים פשוטים.

    חשבנו לפני 10 שנים שתעשיית המוזיקה תקרוס. טעינו. השחקנים הגדולים נשארו ומצאו דרכים אחרות להרוויח. אממה, האינטרנט השטיח את המגרש. גם מדונה וגם מנומנה מוכרים מוזיקה באייטיוניס ומעלים קליפים ליוטיוב. גם אתם יכולים. יש אינסוף בלוגים ותחנות רדיו אינטרנטיות לכל ז'אנר. אפילו מוזיקה מזמנים נשכחים ומדינות רחוקות זמינה אונליין. המצעדים כבר לא רלוונטיים.

    רגע, אני מתלונן על שפע של מוזיקה? על היכולת של להקת אינדי לתת אצבע משולשת למיסטר ביג, לעשות ולהפיץ מוזיקה בלי להתפשר!? ממש לא. מה שאני כן אומר זה שלא משנה כמה זמן ואנרגיה אשקיע, הסיכוי שאשמע דווקא על הלהקה ההיא קלוש.

    יש את האירועים הגדולים. הפיקסיז הוציאו שיר חדש? טירוף סביב דאפט פאנק? קנייה ווסט מגלומן? שמעתי על זה. אבל משם והלאה הכל מקרי. אולי קראתי איזה כתבה בגלריה, שמעתי איזה שיר בקצה, בדקתי איזה המלצה בלאסט אף אם. אבל כמה מוזיקה פספסתי בזמן שביליתי 40 דקות בהאזנה לחדש של Queens of the Stone age? האם אשמע אותה אי פעם?

    (צילום על ידי loop_oh)

  • תנו לנגן בשקט

    הלכתי לנגן עם חברים ביום שבת בחדר החזרות על שם ז'אן ז'אק. זה היה יום לפני עליית המע"מ. חשבתי שכבר התעללו מספיק באוכלוסיה החלשה, אך בעל המקום חשף, שכרגיל, מוזיקאים מקבלים פה יותר.

    עיריית תל אביב העלתה את הארנונה לאולפני הקלטות וחדרי חזרות כמעט פי 2.3 לפני כחודש. זה קרה בעקבות שינוי הסיווג הארנוני של אולפנים מ-"תעשייה ומלאכה" ל-"שירותים כללי". העירייה דרשה תשלום רטרואקטיבית מתחילת השנה.

    חוסר הצדק לא עבר בשתיקה. מוזיקאים ובעלי אולפנים הקימו קבוצת מחאה בפייסבוק בעקבות המהלך הפתאומי. בכתיבת שורות אלה הקבוצה מנתה מעל ל-5,000 וגרפה קונצנזוס נרחב. מוזיקאים כמו אביב גפן, ברי סחרוף, מארינה מקסימיליאן בלומין ועוד רבים העלו תמונות מחאה כשהם מחזיקים בשלט "תנו לנגן בשקט". כמובן שהבלוגוספירה נרתמה לעזרת המוזיקאים (יובל אראל, האפרכסת, וחדי אוזן). אפילו אקו"ם הצטרפו.

    השינוי הבירוקרטי הזה הרסני לסצינת המוזיקה בתל אביב. "לחדרי החזרות לא תהיה ברירה, אלא לגלגל את מחירי הארנונה החדשים בתוך המחיר לשעה של חדר החזרות או האולפן", אמר אייל שכטר, סולן להקת אבטיפוס. "התוצאה תהיה שמוזיקאים לא יוכלו לעמוד במחיר ויחפשו אלטרנטיבות. האלטרנטיבות הן מחוץ לתל אביב. חולון, למשל, רחוקה 10 דקות נסיעה מתל אביב". כפיר גוב מאולפני הכאוס פחות אופטימי. "אם עסקי המוזיקה בתל אביב יאלצו לסגור את דלתותיהם, זה יהיה הסוף ליצירת מוזיקה בארץ", הוא אמר.

    רציתי לרדת לתחתית הסיפור. מדוע שוב עשקו את המוזיקאים שבכל מקרה יוצרים פה נגד כל הסיכויים? ודווקא בתל אביב, בעיר שמדביקה על כל פוסטר סיסמאות של "תרבות" ו-"מוזיקה"?

    הכל התחיל מתביעה של מספרה. ב-30.6.09 מישל מרסייה הגיש תביעה ייצוגית נגד העירייה בטענה לאפליית בעלי מספרות בעיר. לדעתו גבו מהם ארנונה מוגזמת. ב-20.10.10 הוא זכה בתביעה שהתגלגלה עד בית המשפט העליון, וכך מספרות קומבנו בארנונה מופחתת במכת פטיש הצדק.

    איך לעזאזל מספרה קשורה למוזיקה ולחדרי חזרות? לפי העירייה "נקבעו מבחנים חדשים מחייבים להגדרת 'בית מלאכה': עסק ייחשב כ-בית מלאכה אם הוא נכנס להגדרה המילונית של "מלאכה", כגון סנדלר, חייט, נגר וכו'; וכן אם הוא עונה על תכלית ההקלה לבתי מלאכה שהיא סוציאלית בעיקרה ומטרתה לתת מענה לאותם בעלי מלאכה קטנים שנותנים שירות חיוני לציבור המתגוררים בשכונות המגורים בעיר, עסקים שהם פשוטים ונעדרי תחכום טכנולוגי (שמכונים בימינו low tech), ופוטנציאל מתח הרווחים שלהם קטן מאד. לפי מבחנים אלו אולפן הקלטה הוא עסק למתן שירותים ולא בית מלאכה".

    בקיצור, על פי העירייה אולפנים וחדרי חזרות רחוקים שנות אור מסנדלריות ולא נכנסים להגדרה המילונית של מלאכה, וזו ההגדרה שתופסת תודות למשפט של מישל מרסייה. ומה קרה שנזכרו פתאום, יותר משנתיים וחצי אחרי פסק הדין, להעלות את הארנונה? הסתבר שחדרי החזרות והאולפנים נזרקו בכוח בין כסאות הבירוקרטיה. על פי העירייה, תודות לאישור מיוחד משר הפנים והאוצר הם זכו להכלל בהגדרה כ-"בנינים שאינם משמשים למגורים" . ובנינים שאינם משמשים למגורים קורעים בארנונה.

    לא צריך בתי משפט כדי להבין שאולפנים הם לא סנדלריות, אבל חשוב להבין שהם לא מלאים בקוק וקטיפה. רובם קטנים וצנועים והוקמו על ידי מוזיקאים באיזורים המוזנחים של העיר. המחיר בחדר חזרות סטנדרטי עומד על כ-70 ש"ח לשעה. תקזזו שיפוצים, ציוד, מיסים, ועלויות שוטפת, ותגלו שפוטנציאל הרווח שלהם קטן מאוד. לא יכול להיות שהם יצטרכו לשלם ארנונה גבוהה בעוד שסטודיו לאמנות ואף בתי תוכנה זוכים להקלות.

    בעקבות המחאה, גלי צה"ל חשפו את הפרשה ומנכ"ל העירייה הבטיח להפגש עם נציגי האמנים כדי להקל עליהם. שאלתי את העירייה אם זה קרה. זו תגובתם: "מנכ"ל העירייה נפגש עם נציגי המוזיקאים ובעלי אולפני ההקלטות. לאור חשיבותם של אולפני ההקלטות וחדרי חזרות לתרבות בעיר, סוכם כי העירייה תקדם סעיף חיוב נפרד לאולפני הקלטות שיקל עליהם ויפתור את הנושא לשנים הבאות. במקביל, בוחנת העירייה כיצד להקל על תשלומי הארנונה שלהם כבר בשנה הנוכחית. יצוין כי העלאת הארנונה לאולפני הקלטות נעשתה בעקבות פסיקות של בית המשפט העליון והמחוזי המתייחסות לכלל העסקים המחויבים על פי תעריף נמוך יותר."

    אני מקווה לא רק שיפתרו כבר את העניין הספציפי הזה, אלא שיתחילו לתת כבוד למוזיקאים בחברה שלנו, ואולי, חס ושלום, אפילו ילכו לקראתם. למשל עם חוק מוזיקה.

  • להתמסר לאבסורד: ראיון עם איתן רדושינסקי מ-Midnight Peacocks

    יש דברים שאבדו בציוויליזציה. קיבלנו מסטיקים וסופרמרקטים ושכחנו ממסורות קדומות. טקסים למשל. אני לא מדבר על טקסים ממלכתיים. אני מדבר על לרקוד מסביב למדורה עם מסכות מפלצתיות לצלילי תופים, לחגוג את החיים ואת המוות ואת הלא נודע. איפה הם?

    הם ברוקנרול. מהרגע שלהקה עולה על הבמה ומתחברת למגברים, הכל יכול לקרות. בהופעות רוק באמת טובות היום יום האפרורי הולך ונשכח לטובת הכאוס. כמו כל טקס ראוי, יש בהופעות רוק חוקים ומסורת, אבל יש הזמנה ללא צפוי להראות את פניו ולהפתיע.

    מפעם לפעם מתאספת לה כת איזוטרית במועדון אפל כדי לחגוג טקס כזה. מדובר בעשרות אנשים. כל מי שמתייצב נמצא בנוכחות מלאה תוך כדי שכחה עצמית והתמסרות טוטאלית להזיה של ההווה וסגידה לזרקול. הטקס הזה הוא הסירקוס קור.

    הכת תתכנס ביום חמישי ה-30.5 בשעה 22:00 לכבוד סירקוס קור מספר 5 במעוז הסליז אברבאנל 5 בתל אביב. הזמנתי לקראת האירוע את איתן רדושינסקי, מנהיג ה-Midnight Peacocks וכהן הסירקוס קור, לענות על כמה שאלות.

    מה זה סירקוס קור?

    "סירקוס קור הוא הוא מופע המשלב מוזיקת רוק הארד-קור עם אלמנטים של תיאטרון, מחול, קברט, אומנות חזותית ואף לוליינות. זה גם השם שהמצאנו לז'אנר המוזיקלי שלנו. תערובת מקאברית ולא הגיונית של סגנונות והרבה הומור שחור".

    מה אתה ממליץ למי שמגיע לסירקוס קור לראשונה בחייו?

    "להתמסר לאבסורד ולהנות מלהקות שנותנות שואו חזק ומוזיקה עוצמתית. לא לפחד מחזי".

    איזה חוויה מצפה לנו הפעם? האם נזכה להמשך סאגת "בכור השטן"?

    "כנראה שתהיה חתונה הפעם. יהיה דגש על פגאניזם והומור קלוקל, יהיו גרייט מאשין האדירים, יתארחו גל תורן וג'קי המעממת וטלולה בונט במופע דראג . יתקלט די ג'יי פאנק סינטרה והכי חשוב, השקת האי. פי של 'ויתרתי'".

    מדוע בחרתם לכבוד האירוע בתמונה של הופה היי עם עז שטנית על רקע של בחורות בסאדו מאזו קיצוני?

    "יש בידנו ראיות שחלק מחברי 'הופה היי' עסקו בפעילות פראנורמלית ובטלקינזיס. יש עדויות על טקסים מאד אפלים שהם היו עורכים בבקסטייג'".

    הבטחת בדיקת סאונד גולגלתי בחינם לבאי הסירקוס קור. תוכל להסביר את הפרוצדורה?

    "אני מסתובב בין הקהל עם כבל חשוף שמחובר למגבר ומצמיד אותו אל הגולגולות של המתנדבים. זה מדהים עד כמה הסאונד שיוצא מכל גולגולת שונה. מסתובבים בתוכנו אנשים עם משדרים מתחת לקרקפת".

    איזה מוזיקאי חי או מת או חי-מת היית מת לארח בסירקוס קור הבא?

    "שמוליק קראוס כנראה. ניסינו כשהיה בחיים אבל המצב הבריאותי שלו לא איפשר".

    מה לא שאלתי ואתה רוצה להוסיף?

    "תבואו מוקדם, נתחיל קצת אחרי עשר וחבל שתפסידו. חוץ מזה אני מוסר את ברכת הטווס ושאנטי מטאל לכולם".