Shout Out Louds - Work
כשנסעתי לשבדיה הקיץ מילאתי את האייפון שלי בהמון מוזיקה שבדית, וזה כמעט כל מה ששמעתי במשך השבועיים כשהייתי שם. אבל יצא שנדבקתי לאלבום המשובח הזה שמלא בהמנוני אינדי קטנים עם טעם של עוד. מאוד התחברתי גם לליריקה הישירה ולגיטרות, והמשכתי לשמוע אותו גם אחרי הטיול.
I Am Kloot - Sky At Night
אלבום נטול הייפ לחלוטין שלא מחדש שום דבר. א-ב-ל, לא נראה לי ששמעתי אף אלבום השנה שהצליח להכיל כל כך הרבה רגש, עוצמה, ואווירה. איכשהו הוא תופס את היופי של רגעים קטנים שכאלה, כמו להביט למעלה ולהנות מיופיו של הירח, כמו שיחה מרגשת ומאוד כנה עם זר מוחלט, כמו הרגשת החופש שיש בטיול בחו"ל, אבל במוזיקה. יכול להיות שזה נשמע מאוד נדוש, אבל כשתאזינו לאלבום תבינו שזה מאוד כנה ואמיתי. אם אתם אוהבים סיפור טוב שיוצא מפיו של קול חרוך והמון כלי מיתר יפים אז נראה לי שגם אתם תתאהבו ביצירת המופת הקטנה הזו שהפיקו גיא גארווי וקרייג פוטר, קולגות מלהקת Elbow.
אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר - אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר
אהבתי אותם ממבט ראשון, והסתבר שהייתי הראשון שראה ושמע אותם, סתם ככה, במקרה. אם הייתי מאמין בגורל, הייתי אומר שזה היה גורל, כי אד טרנר והדנילוף סנטר להקה מעולה. הם לא נראים ולא נשמעים כמו אף אחד אחר. הם הצליחו ליצור איזשהו שילוב אקלקטי בטירוף בין סגנונות, בין השכל לבין הבטן, בין נושאי המגבעת לווייט סטרייפס לנירוונה לג'יימס פאקינג בראון. אני יכול לזרוק עליהם סופרלטיבים עד מחר, אז תעשו לי טובה, לכו לראות אותם בהופעה, תשמעו את האלבום שלהם, הוא מדבר בעד עצמו.
The Drums - The Drums
רגע, לא אמרתי שאני לא מחפש סאונדים ואופנה וכל השיט הזה? אז מה פתאום יש לי אלבום היפסטרים קלישאתי? ועוד אחרי ההופעה הבינונית שלהם בחימום ל-LCD Soundsystem? אז זהו, שכן. יש מרחק די גדול בין האלבום והנסיון להביא אותו להופעה, ומבחן התוצאה הוא זה שקובע - שמעתי אותו מלא השנה. למה? כי הוא מלא בשירים קאצ'יים עם הוקים וליריקה פשוטה וקולעת, סוג של אלבום מאוד גרנדיוזי בדרך הקטנה שלו שמאוד נהניתי לשמוע. פופ פר אקסלנס.
למרות שהוא שארית של הפוסט-פוסט-Pאנק של העשור האחרון, אני חייב להודות שיש משהו חמוד בשילוב שה-Drums עושים בין הסאונד של Factory Records לפופ מהפיפטיז והביץ' בויז. וזה רק אני, או שזו אחת מהלהקות היחידות באזור שיש לה סולן עם נוכחות ויכולת בריאה לכתיבת שירים? בשנה אחרת אולי האלבום הזה לא היה מגיע לטופ אוב דה פופס של השנה שלי, כי הוא בכל זאת מונוטוני ונוסחתי לעיתים, אבל הפעם זה קרה, ואולי טוב שכך.
Oceansize - Self Preserved While The Bodies Float Up
אם אתם עוקבים אחרי, אתם יודעים שאושנסייז היא הלהקה הכי טובה בעולם. לכן, הייתי מלא בציפיות, פחדים, והתלהבות לקראת האלבום הרביעי שלהם עם הטייטל המאוד בומבסטי הזה. עדיין קשה לי להתבטא לגבי האלבום, כי אני לא בטוח שעיכלתי אותו כמו שצריך. זה לוקח לא מעט זמן עם אלבומים של אושנסייז.
אני כן יכול להגיד שהם ממשיכים בחיפוש המוזיקלי שלהם, שזה לדעתי מה שהמוזיקאים הגדולים עושים ללא הפסקה, ועשו אלבום די נועז שאין לו שום מקבילה במוזיקה היום. כמו העטיפה שלו, הוא יותר שחור ולבן בלי טווח ביניים. יותר רועש, יותר שקט, יותר מהיר, יותר איטי, יותר חם, יותר קר. איך זה יכול להיות? תצטרכו לשמוע כדי להבין. ואז לשמוע שוב. ושוב. ושוב, ושוב, ושוב. אבל תאמינו לי, זה שווה את ההשקעה ויש הרבה מתנות בדרך.
