המאזין ברדיו 133: דו דה דו
לכבוד פורים התכנית התחפשה לרצועת אינדי מהאייטיז עם A Certain Ratio (בתמונה), The Cure, Public Image Ltd, ועוד.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-20:00
פוסטים מאת עידו שחם
עדי אולמנסקי, נגה שלו, ויעל פלדינגר בראיון משולש לקראת פסטיבל האישה הכי יפה בעיר
ביום שבת 2.4 יתקיים בבסקולה פסטיבל האישה הכי יפה בעיר: 12 שעות של יצירה נשית רב תחומית עם הופעות, מיצגים, מחול, הקראת שירה, ועוד. תפסתי במייל את עדי אולמנסקי, נגה שלו (Great Machine), ויעל פלדינגר (Phototaxis) שיופיעו באירוע, וביררתי איתן אם יש הבדלים בין יצירה נשית לגברית, מדוע יש רוב גברי בפסטיבלים, ואיזה נשים הן היו מוסיפות לפסטיבל.
1. מי האישה שהכי השפיעה על המוזיקה שלך ובאיזה אופן?
אולמנסקי: האישה שהכי השפיעה על המוזיקה שלי היא ביורק. נחשפתי אליה בגיל צעיר ממש והיא גילתה לי את עולמות הסאונד והחיפוש האינסופי אחרי חידוש. שנים ניסיתי ללמוד איך היא שרה ואפשר לומר שבמובן רב למדתי לשיר דרכה ודרך המוזיקה שלה. אין ספק שהיא אחת הנשים הכי משפיעות שהיו בתחום המוזיקה והיא פתחה דלתות רבות לאמניות כמוני.
שלו: זיתה גנסין שדה. היא לימדה אותי פיתוח קול במשך שנה. הייתה אמנית אמיתית ואשת רוח. חוקרת אמיתית של הגוף והמצב של האמן. היא השרתה רוח של עומק ומרד. ובתור יוצרת ספגתי רבות ממנה, יותר במימד הפיזי רוחני מאשר ספציפית בעיבודים וכתיבה.
פלדינגר: Billy Holiday ממש השפיעה עלי, בפעם הראשונה ששמעתי אותה כל הפעמונים צלצלו אצלי. היא מדהימה אותי עם הדרמה שהיא יוצרת באפס מאמץ עם הפרסונה האדישה והשבורה שלה.
2. מה לדעתך ההבדלים בין יצירה נשית ליצירה גברית, אם יש כאלה בכלל?
אולמנסקי: אני לא כלכך אוהבת את החלוקה וההפרדה בין העולמות הגבריים והנשיים אני לא רואה את עצמי כאישה יוצרת אני רואה את עצמי כאדם שיוצר, אבל אני מרגישה שהעולם מחייב אותנו לעשות הפרדה ומתייחס לצערי הרב באופן שונה לנשים לעומת גברים ועל כן ישנה תחושה שאנחנו חייבות להגן על מקומנו ולהוכיח את עצמנו יותר. בגדול אני מאד נהנית לשחק עם הנשיות שלי ביצירה שלי ומנגד יכולה למצוא את עצמי עושה טיון לקול שלי אוקטבה למטה וגורמת לעצמי להישמע כמו גבר מסתורי - אני אבחר באופציה שמרגישה לי נכונה בשבילי ולא במה שאני "אמורה" להיות.
שלו: אני משערת שלכל מגדר יש נושאים להתמודד איתם מהזווית שלו. וגם טמפרמנט פיזי וגישה קצת שונה. בבסיס תמיד הרגשתי שהיצירה היא של הבן אדם באשר הוא ולאחריו מגיע המגדר. אמנות טובה נעשית ע"י שני המינים. זה פשוט מה שמתחברים אליו.
פלדינגר: לא אוהבת את האבחנה הזאת, רק יודעת שנשים חוות מוזיקה בצורה מאוד צבעונית ושהדיאלוג איתן הוא חוויתי ומלא בתת הכרה.
3. "האישה הכי יפה בעיר" הוא פסטיבל רב תחומי. באיזה תחום אמנותי נוסף היית רוצה להתנסות, ולמה?
אולמנסקי: וידאו ועיצוב גרפי. בפסטיבל עצמו אני הולכת להופיע עם האקרובטית ג׳ניפר כהן וזה די מרגש אותי כי מעולם לא התעסקתי בדבר כזה ואני רואה כל הזדמנות כזאת כפתח ליצירת עולמות ויזואליים חשים ומרגשים ביחד וכאפשרות לתת עוד רבדים ועומק ליצירה שלי.
שלו: ציור, כי אני ממש אוהבת לצייר.
פלדינגר: הייתי רוצה לרקוד פרא.
4. האירוע הוקם בטענה שיש רוב גברי בפסטיבלים. מדוע זה המצב? איך אפשר לשנות אותו?
אולמנסקי: אני חושבת שהמצב הוא כזה משתי סיבות. הראשונה היא העולם היחסית שוביניסטי שאנחנו עדיין חיים בו (בתקווה שזה ישתנה לאט לאט). והסיבה השנייה, היא בעיני החשש או הפחד של יוצרות לקום ולהעיז ולעשות ולעמוד בגאווה - אין ספק שעולם המוזיקה הוא לא שוויוני ובשביל להיות למשל מפיקה, צריך די הרבה כוחות במהלך הדרך ואני מרגישה שהרבה בנות פשוט מוותרות או בוחרות לא להכניס את עצמן למקום הזה וזה חבל ממש כי היו יכולות להיות עוד כלכך הרבה מוזיקאיות ומפיקות מדהימות שדוחפות אותנו קדימה לאט לאט. גם זה ישתנה והפסטיבל הזה הוא ברכה אמיתית.
שלו: למען האמת כל החיים יצא לי לנגן ולהקים להקות בעיקר עם גברים. יש מצב שנשים הן יותר חסרות בטחון. לצערי הדבר הזה נכון בהרבה תחומים, אבל זה לא הכרחי ולשמחתי יש נשים רבות ומוכשרות שיוצרות בארץ. ככל שיקומו יותר נשים יוצרות הן יתנו השראה לדור העתיד.
פלדינגר: נשים רק צריכות לעשות, הרבה פעמים אנחנו נתקעות בשלב העיבוד והרצון לקבלה. רק לעשות ולהמשיך לעשות.
5. איזה אישה היית מכניסה לפסטיבל אם היית יכולה לבחור מכל האמניות בעולם? מדוע?
אולמנסקי: הייתי מכניסה את הראפרית Little Simz כי אני חושבת שהיא מביאה משהו מאד חדש, אמיץ, ועמוק והיא מוכיחה לעולם שכשרון מדבר חזק יותר ממגדר ואני בטוחה שהיא הייתה מעיפה את הקהל הישראלי.
שלו: וואי קשה לבחור בין פטי סמית וביורק, כי הן בחיים, והן השראה גדולה בתחום המוזיקה והאומנות עבורי.
פלדינגר: הייתי מתה אם פיג'יי הארווי הייתה מגיחה לפתע. היא הדבר האמיתי.
קרדיט צילום: עדי אולמנסקי - נעה פלקר, יעל פלדינגר - אילת לנדאו
Buttering Trio בראיון לקראת אלבום שלישי
אם יש משהו שאנחנו יודעים לייצר בישראל כמו שצריך - חוץ מחוצפה וסטארטאפים - זה גרוב, והמכונה של הגרוב של Buttering Trio כבשה בקוּליות את פסטיבלי האינדי המקומיים ואת מועדוני אירופה בעזרת ביטים טריים, באס מתגלגל, ווקאלז חמים. עכשיו כשהטריו עומד לשחרר אלבום שלישי, תפסתי את סולנית ההרכב קרן דוניץ במייל לברר איך הם בחרו את שם הלהקה, האם הם היו מוכנים לעבור לברלין, ומה מצפה לנו באלבום החדש.
אז, איפה אתם ומה עשיתם בדיוק לפני שהתחלתם לענות על הראיון?
אנחנו בקסבה, בפלורנטין, אוכלים ארוחת בוקר ועוד מעט הולכים לחזרה פה בשכונה, לעבוד על שיר חדש שאנחנו מוסיפים להופעה מתוך האלבום הבא שלנו שייצא השנה. כל אחד הגיע מביתו שלו והיום רק מתחיל.
אני חייב לשאול, איך בחרתם את השם Buttering Trio? קיבלתם עליו פידבק מוזר אי פעם?
אנחנו כל הזמן מקבלים פידבק מוזר. אם היינו יכולים לשנות את השם ל-"רודפי השלכת" היינו עושים זאת. בעברית ובמצבים מסויימים אנחנו מכנים את עצמנו "שלישיית מורחי החמאה" וזה פותר לנו את בעיית ההסברה. השם הגיע מתוך זה שבתחילת דרכו של ההרכב, בברלין, היינו קמים כל בוקר וקונים במאפייה מאפה/לחם/בייגל ששמו בברלינאית "buttering". למעשה בהתחלה קראנו לעצמנו "schrippen" שזה לחמנייה בברלינאית. אבל דווקא הבוטרינג תפס אותנו יותר. משם זה התפתח ל-Buttering Trio והכל התחבר - אפילו המוזיקה הלכה והפכה דומה יותר לחמאה.
הייתם בטור אירופאי שלקח אתכם לברלין, מוסקבה, וציריך. איך הלך? תוכלו לשתף סיפורים הזויים מהטור?
הלך מעולה. פגשנו הרבה אנשים מעניינים בליטא, בברלין היה ערב מוצלח במיוחד. במוסקבה היה מאתגר להתארגן. קנינו המון תקליטים שווים. בציריך פגשנו קבוצה של חבר'ה חמודים מאוד שאמרו לנו שהם ראו את הבוילר רום סט שלנו על אסיד חמש פעמים ברצף ומאז התאהבו בנו.
עם איזה הרכב הייתם חולמים להופיע?
פדריטו מרטינז. או הביג בנד של דיזי גילספי. או בוטסי קולינס.
באטרינג טריו במוסקבה: איך אומרים "שלישיית מורחי החמאה" ברוסית?
בכלל, יש למוזיקה שלכם ניחוח מאוד אירופאי, אולי אפילו ברלינאי. אתם מושפעים בכל זאת באיזשהו אופן מישראל?
עם כל ההשפעות מחו"ל, עדיין גדלנו פה, שמענו רדיו, נשמנו את אוויר המדבר, הזענו בקיץ, הזענו בחורף. יש אפשרות שהצורך שלנו להתכנס פנימה, אל תוך האולפן, אל תוך המחשב, אל תוך התקליטים, דווקא נובע מהבלגן שבחוץ. אז באופן עקיף אנחנו מאוד מושפעים. אבל גם באופן ישיר: עיזה קטנה, פלאפל, מסבחה לל - אלה כולם שירים בעברית.
האם תשקלו לעבור לברלין או מקום דומה כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלכם? מדוע?
היינו עוברים מסיבות אחרות אולי אבל לא כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלנו. קשה להפריד בין הקריירה המוזיקלית לבין דברים אחרים בחיים. אם בן או בת אדם מסויימת פורחת אז בלתי נמנע שהקריירה שלה תפרח איתה. הקריירה המוזיקלית שלנו פורחת היכן שאנחנו מוקפים באנשים שדומים לנו, שאנחנו אוהבים, שאנחנו מתקשרים איתם הכי טוב. וכרגע האנשים האלה נמצאים כאן.
בקרוב יצא לכם אלבום שלישי. איך הוא יקרא? מה אתם יכולים לספר לנו עליו?
את השם שלו אנחנו עוד לא מפרסמים אבל כן אפשר לספר שאנחנו אוהבים אותו במיוחד. כל שיר באלבום החדש הוא עולם שלם בפני עצמו. אנחנו משתדלים לא לקפח אף אחד מהקטעים, כדי שהאלבום כמכלול יהיה רווי, רציף, כל חלק שלו מוקפד ויושב במקומו. חוץ מזה יש כמה אורחים מיוחדים באלבום: יוגב גלוסמן, תומר בר, ועוד חברים מסתוריים.
ניסיתם משהו שונה לקראת האלבום החדש, או שאתם ממשיכים ליישם את את אותה שיטת העבודה?
האלבום החדש יותר דומה מבחינת שיטת היצירה שלו לאלבום הראשון שלנו "טוסט". יש קטעים שבנינו שלושתנו יחד באולפן, לצד קטעים שעשינו בנפרד והובאו כדי ששאר החבר'ה יוסיפו את הצבע שלהם. חלק מהקטעים נכתבו והוקלטו במהלך ימים חופשיים שהיו לנו בטור באירופה - בכל פעם שיש לנו יום חפשי בסיבוב הופעות אנחנו לוקחים זמן אולפן. בסיבוב שהיה לנו שנה שעברה, לקחנו יום אולפן בברלין, ועוד אחד בלונדון שם ישבנו באולפן של חבר. אנחנו נכנסים לאולפן ומשחקים עד שיוצא משהו. כמה מהקטעים היפים באלבום הוקלטו בימים האלה באירופה.
מה התכניות שלכם לעתיד הקרוב?
אנחנו צופים 2016 מזהירה: מתארגן לו טור בסין, טור באירופה, סיבוב בהודו, שחרור אלבום, קליפים חדשים. בקיצור - כיף.
יש עוד משהו שתרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אם אפשר קצת ריברב.
באטרינג טריו יופיעו בפאסאז' בתל אביב ביום שבת 26.3
המאזין ברדיו 132: חברה
סט של אינדי אקלקטי כולל האינדי-רוקרית Misty Miller (בתמונה), הקטע החדש והמופלא של Totemo, והקאבר האקוסטי ל-"I Bet That You Look Good On The Dancefloor" של Xylaroo.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
אינטרו 21: סילבי ז'אן - אנשים, נשים, ממשלות, ואלכוהול
כשהאזנתי לקצה בשבוע שעבר היה לי רגע "WTF!?" בזמן שקוואמי השמיע קטע מתפוצץ של בריטפופ חללי בעברית. תהיתי מה זו המוזיקה המשונה/מופלאה הזו, והתברר שמדובר בקטע "קשה לרקוד לבד" של ההרכב האניגמטי סילבי ז'אן. תפסתי אותם לברר מה הקטע ונשארתי עם יותר שאלות מתשובות.
1. מי חברי הלהקה?
הוד שריד, גיא סטריער, וסילבן.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
כולנו גרים בתל אביב. במקור הוד קיבוצניק, סילבן מושבניק, וגיא עירניק. סילבן והוד מכירים מהרכב אחר שהם מנגנים בו ביחד, אהבה ממבט ראשון. גיא וסילבן עובדים באותו מקום עבודה - ככה נוצר החיבור בין ילד שמן לילדה אובדנית. מפה לשם נפגשנו שלושתינו לעשייה ומייד הבנו שהמונוגמיה מתה.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
פחות טובה משל ניק דרייק, אינטואטיבית, והמון בכי חדרים.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
סילבן נזרק מהרכב שהקים עם חבריו לשכבה כשהיה בן 15, ולהרכב היה שם חיבה שנבחר ע"י החברים הקרובים: "סילבי ז׳אן". אנחנו לא רואים כדורגל.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
לנגן את "B-Flat Minor" של שופן על פסנתר.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
מנסים להבין אם לשמעיה נגמר האוכל.
7. ממה אתם מושפעים?
אנשים, נשים, ממשלות, אלכוהול וכו' - זו האמת.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
נו די.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
האלבום תמונות של הלידה של סילבן, אמא שלו מתגאה.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
בדיוק שמענו שאליס קופר מגיע לארץ.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אם יש 3 דלתות לבחור בניהן, תמיד נבחר.
הופעות קרובות:
23.4 בהיכל הרוק בגבעת חיים
30.4 ביחד עם להקת Mayor במועדות התחת בת״א