פוסטים מאת עידו שחם

  • סיכום 2015: אלבום השנה של יובל הרינג מועדת חריגים

    יובל הרינג, סולן ועדת חריגים שהוציאו השנה את "השעמום שוקע", בוחר את האלבום האהוב עליו ל-2015 לכבוד סיכומי השנה והשקת הבלוג רקוב.

    בחרתי ב"פח האשפה של ההיסטוריה" שלקח אותי מהרגע הראשון ששמעתי אותו לתחילת שנות האלפיים כשישבתי בדירה של יוני במקווה ישראל ופגשתי את חברי להקת לבנון בפעם הראשונה. אלה שירים של יוני ששמעתי מזמן, וגם אפילו פעם בבית פיתקית נכנסתי לסשן מיקסים שהוא עשה שם על המחשב. הוא עבד על האלבום הרבה זמן וזה מורגש. אלבום אישי, עם סאונד אמיתי שנדיר למצוא כיום בתרבות הסינגלים. אני לרוב לא אוהב אלבומים מקומיים חדשים כי מעט מאד אמנים יודעים לבנות אלבום שלם, אבל פה ושם יש אלבומים שלמים חדשים טובים, וזה אולי הטוב ביותר של 2015.

  • המאזין ברדיו 118: סיכום אלבומים טובים מ-2015

    The Listener 118: Some Good Albums from 2015 by Idosius on Mixcloud

    יצאו הרבה אלבומים טובים ב-2015. אשדר את 20 הגדולים שלי בעוד שבועיים, ובינתיים החלטתי לאגד לכם חופן של ריליסים ראויים מהשנה האחרונה. להאזנה בלחיצת פליי למעלה או לקריאה למטה.

    FFS - FFS

    FFS - FFS

    Franz Ferdinand והרכב הפופ Sparks (בתמונה) שיתפו סוף כל סוף פעולה אחרי דיבורים של שנים ויצרו את הסופרגרופ הכי מודע לעצמו אי פעם (ראה ערך הקטע "Collaborations Don't Work"). אלבום טוב מאוד יחסית לסופרגרופ אך בסה"כ די חמוד.

    Frankie & The Heartstrings - Decency

    Frankie & The Heartstrings - Decency

    הרכב האינדי פופ מסונדרלנד גייס אל שורותיו את הגיטריסט/זמר Ross Millard מה-Futureheads וחזר עם אלבום די הגון.

    The Vaccines - English Graffiti

    The Vaccines - English Graffiti

    תפנית פופית חלקלקה לוואקסינז שויתרו על הנסיון ליצור קלאסיקת רוקנרול על זמנית והקליטו אלבום מאוד עכשיווי.

    Courtney Barnett - Sometimes I Sit and Think, and Sometimes I Just Sit

    Courtney Barnett - Sometimes I Sit and Think, and Sometimes I Just Sit

    הסינגרית/סונגרייטרית ממלבורן בעטה לעולם בתוכס עם גיטרה חשמלית ושירים במבטא אוסטרלי על שנאה עצמית ("Pedestrian at Best"), מפעיל מעליות ("Elevator Operator") וחיפוש בתים בפרברים ("Depreston"). עם שורות כמו "Give me all your money and I'll make some origami honey" אני בטוח שעוד נשמע על מעללותיה של בארנט, הלנה דנהאם של האינדי.

    maff

    MAFF - MAFF

    הדואופול הבריטי-אמריקאי נסדק השנה והגיעה הרבה מוזיקה מעולה ממדינות אחרות. אחת מההפתעות הם MAFF, הרכב צ'ילאני חמוד שנע בקלילות בין אינדי רוק לשוגייז, שמתחבר לניינטיז מבלי להשמע כמו חיקוי.

    Myrkur - M

    Myrkur - M

    מאוד ציפיתי לאלבום הבכורה של אלילת הבלאק מטאל הדנית מירקור. אי פי הבכורה שלה היה אחד מההפתעות של 2014 וכל המסתורין סביבה עם תמונות קסומות בפייסבוק והקריירה בתור דוגמנית שאנל רק הוסיפו לעניין. האלבום לא יצא שטני מספיק - אולי בגלל אובר מאמץ, אולי בגלל חוסר בשירים טובים - ועדיין הוא שווה האזנה רק בשביל לשמוע איך משלבים בין שירי עם נורווגיים לשוגייז ומטאל.

    Ceremony - The L-Shaped Man

    Ceremony - The L-Shaped Man

    הרכב הפאנק הקליפורני עבר אבולוציה והוציא אלבום פוסט-פאנק שמושפע מאוד מג'וי דיווז'ן ואקו והבאנימן. התוצאה מעניינת, אך נשמעת קצת חקיינית וז'אנריסטית מדי וחסרים בה שירים טובים ואותנטיות.

    Swervedriver - I Wasn

    Swervedriver - I Wasn't Born to Lose You

    השוגייז התקאמבק בשנים האחרונות וכל הלהקות הגדולות חזרו לבהות בנעליים: My Bloody Valentine, Slowdive, Ride, Lush וגם Swervedriver. הם הוציאו אלבום מלטף וחזרו לאחרונה לכותרות בעקבות מכות בין פיט דוהרטי מהליברטינז לסולן ההרכב אדם פרנקלין שככל הנראה שיזגז לפיט את הצורה.

    David Hasselhoff - True Survivor

    David Hasselhoff - True Survivor

    אמנם לא אלבום, אבל קאמבק ענק שלא יכלתי להתעלם ממנו: דה הוף עם שיר הנושא לסרט הפולחן "Kung Fury".

    New Order - Music Complete

    New Order - Music Complete

    אלבום ראשון לניו אורדר מזה 10 שנים בלי הבאסיסט פיטר הוק (שתובע אותם על תמלוגים) ועם חזרתה של הקלידנית גיליאן גילברט. ניו אורדר חוזרים פה לצלילי הדאנס מהאייטיז רק בלי לחדש כלום או להתפתח, פשוט חופן שירים ניו אורדרים. הדעות די חלוקות אם זה אלבום גאוני או גרוע, לדעתי הוא סבבה.

    Tamaryn - Cranekiss

    Tamaryn - Cranekiss

    השוגייזרית הניו זלנדית חזרה עם יותר סינתים מגיטרות ושדרוג רציני לקולות שלה שהפכו מלחישות צרודות לשירת פופ מפתה.

    Gwenno - Y Dydd Olaf

    Gwenno - Y Dydd Olaf

    גוונו סונדרס, לשעבר מהרכב בנות האינדי ה-Pipettes, יצרה אלבום של אלקטרוניקה מכשפת בוולשית(!).

    a-copy-for-collapse-waiting-for-cover-artwork

    A Copy For Collapse - Waiting For

    בזמן שענקי האלקטרוניקה עשו עוד מאותו הדבר (ראה המשך), Daniele Raguso האיטלקי שיגר אלבום מאוד קצבי ואפל, מסוג הביטים שילדי גיטרות כמוני אוהבים.

    Chvrches - Every Open Eye

    Chvrches - Every Open Eye

    אלבום שני להרכב הסינת' פופ הסקוטי עם אותה נוסחה מנצחת שמשלבת בין הווקאלז השבריריים-מתוקים של הסולנית לורן מייברי (שהסתבכה השנה עם הטרולים) ומלא הוקים על הסינתי. אם אהבתם את הראשון, תאהבו גם את זה.

    The Chemical Brothers - Born In The Echoes

    The Chemical Brothers - Born In The Echoes

    קאמבק חביב למדי של ענקי האלקטרוניקה כולל שיתוף פעולה עם הרובוטית מהעתיד St. Vincent.

    רוצים עוד?

    Blur - The Magic Whip - רחוק משיאי הבריטפופ ובכל זאת מבדר
    Battles - La Di Da Di - רוק מתמטי והפעם בלי ווקאלז
    Sexwitch - Sexwitch - שיתוף פעולה מיסטי בין נטשה קאהן (Bat For Lashes) לבין הקראוטרוקרים Toy
    Moon Duo - Shadow of the Sun - קראוטרוק פסיכדלי מברית ההזיות העולמית סן פרנסיסקו
    The Garden - Ha Ha - זוג תיאומים מקליפורניה מתפרעים בין פוסט-פאנק לדראם אנד בייס למי יודע מה
    Sweet Baboo - The Boombox Ballads - סינגר/סונגרייטר מתקתק מצפון וויילס
    Telekinesis - Ad Infinitum - אינדי פופ קליט מסיאטל
    Alcoholic Faith Mission - Orbitor - אינדי דני נוצץ בתיבול אייטיז
    Seapony - A Vision - שירים מתוקים רוויי ריוורב, האלבום האחרון בהחלט להרכב
    Totally Mild - Down Time - אותו הוייב רק מאוסטרליה
    Crushed Beaks - Scatter - אלבום בכורה שמשלב בין שוגייז, פוסט-פאנק, ואת הווקאלז המאונפפים של השנה
    The Virgance - Paradigm 3
    - הארדקור שוגייז

  • אינטרו 8: אזור - חומוס פסיכדלי

    הם התחילו את ההרכב בג'אם ספונטני, הם היו שמחים לחמם את Tool, וכמעט קראו ללהקה Psychedelic Hummus. תכירו את Azor, טריו רוקנרול מטורלל.

    1. מי חברי הלהקה?

    אלון כץ - תופים + שירה, שחר גנני - באס + שירה, יובל גליקו - גיטרה + שירה (באלבום אורי ''ברי'' שפלן מנגן באס).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    יובל מאזור, אלון מבאר שבע, שחר מראש העין.

    יובל: אני ואלון הכרנו בג'אם ספונטני בבית פיתקית אחרי איזה הופעה: אני הייתי על הגיטרה, הוא קפץ על התופים, וכל השאר היסטוריה. את שחר הכרנו כשניגנו הופעה אקוסטית בפסטיבל ''פאנקוסטיות'' מתחת לגשר של רכבת מרכז ביום חורפי. הוא ראה אותנו ואמר לנו שהוא הבסיסט שלנו. באותה תקופה היינו עם ברי אך לאחר כמה חודשים ברי החליט לעזוב כדי להתמקד במוזיקה שלו. שחר הוקפץ למשימה ועכשיו אנחנו כבר עובדים ביחד על חומרים חדשים לאלבום הבא.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    יובל: הדרך לתאר את המוזיקה שלנו היא שזה המוזיקה שלנו, מה שאנחנו מנגנים. כמובן שמדובר ברוקנרול שמגיע ממקום של רצון לחופש וקצת קשה להסביר במילים.

    אלון: רוקנרול בועט אבל לא כבד מידי, מרקיד ומעניין.

    שחר: רוקנרול מהסוג הישן והטוב עם נגנים מהעתיד, מי ששומע מבין.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    יובל: לפני כ-3 שנים עזבתי את הבית של ההורים בראשון לציון (לאחר שנים של צעקות מהשכן בכל פעם שהרמתי קצת ווליום במגבר) ועברתי לבית קטן באזור שאפשר קצת להרעיש בו (לא יותר מידי). בבית הזה ישבתי שעות, ניגנתי בגיטרה וכתבתי את השירים לאלבום. כל הסקיצות והחזרות הראשונות של הלהקה היו בבית וגם אלון גר פה תקופה בסלון בין התופים. היה לי רעיון לקרוא ללהקה Psychedelic Hummus כי פעם בטיול בספרד הכנתי חומוס והצעתי למישהו והוא חשב שזה סם פסיכדלי. אבל חבר שלנו נטע גופן (הבן אדם שאכלתי איתו חומוס הכי הרבה פעמים בחיים) אמר שזה נשמע כמו משהו מקולקל אז החלטנו ללכת על Azor.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    "ולא אפסיק בחיפוש המתמיד אחר הסולם הכי גבוה, שיקח אותי הכי למעלה" - מתוך השיר כלום עולה.

    יובל: קודם כל להנות, לעשות דברים שמעניינים ומגרים אותנו. לגרום לעצמינו ולאנשים שמצטרפים אלינו לטיול (בין אם זה קהל בהופעה או אנשים שמאזינים לאלבום) להנות, לשמוח, להתעניין, לחשוב ,להרגיש, לרקוד ולחוות רגעים עצמתיים שאתה שם לב אליהם באמת רק שהם נגמרים ואתה קולט שהיית כל כולך בתוך החוויה ולכן היה שווה לעשות אותה והיה שווה לחיות. וכמובן לשמור על כושר נגינה, לנגן כל הופעה יותר טוב מהקודמת.

    שחר: אני מרגיש שאנחנו מחזירים לחיים סגנון מהעבר אך עם אווירה חדשה מסגנונות אחרים (groove ,punk rock) וסטייל של הופעות חיות ומקפיצות שקשה למצוא בארץ. הייתי שמח אם הלהקה תפרוץ החוצה מהארץ ותביא עימה בחזרה להקות חדשות שיופיעו גם פה.

    אלון: לבטא את עצמי כצורך בסיסי כמו חיה פראית מודרני, חשבתי על זה קצת. קצת.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    יובל: שאלה טובה. משתדל לעשות את כל הדברים האלה שצריך לעשות למען המוזיקה והלהקה כמו לקבוע הופעות ולדאוג לפוסטרים ולשלוח לשם או לדבר עם ההוא או עם הזה, או לכתוב את השורות האלה. אני גם עובד בתור איש סאונד באולפן ובהופעות והולך לים בקיץ בשביל לא להתחרפן.

    שחר: אני לומד מוזיקה ברימון.

    אלון: אני בחופשה.

    7. ממה אתם מושפעים?

    יובל: לפעמים יוצא לך לשמוע כל מיני מוזיקאים שאומרים שהיו מעדיפים לחיות בתקופה אחרת בהיסטוריה, אך אני מבסוט שנולדתי ב-92 כי ככה יכולתי להיות מושפע מג'ימי הנדריקס, MC5 ,Black Sabbath, נירוונה, ממלא פאנק ורוק ששמענו, וודסטק, סרף,
    גרא'ז, סטונר, מטאל, מזרחית, רגאיי, ועוד מלא מלא דברים באותה מידה. וזה בעצם יצר את כור ההיתוך הזה שאנחנו מדברים עליו (Azor).

    שחר: אני חושב שכל אחד מאיתנו מושפע מסגנונות ולהקות שונות ומיוחדות והתוצאה היא מקור ההשפעה המשותף.

    יובל: אנחנו מושפעים מחווית החיים! ובד"כ שירים נכתבים אחרי דברים משמעותיים שאנחנו חווים.

    אלון: אני מושפע מדברים שעובדים כמו שצריך, פונקצויונלים: ההיגיון!

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    יובל: צריך לחשוב על זה קצת. "Dark Side of the Moon"? אבל רק אם זה גרסאת הדאב ויש מלא מה לעשן בחללית.

    שחר: הייתי לוקח חתיכת דיסק ארוך שלא יהיה לי משעמם.

    אלון: An Awesome Wave" Alt-j", גם ככה אין חיים על מאדים.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    פחות הקטע שלנו לצנזר ולמחוק, חופש הביטוי במוזיקה הוא לכולם.

    אלון: חוץ מ An Awesome Wave" Alt-j" אם הייתי חייב.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    יובל: יש המון להקות מאוד טובות שקורות עכשיו בארץ ובעולם שהיינו שמחים להופיע איתם אבל אין משהו ספציפי שאני מכוון אליו.

    שחר: כנ"ל.

    אלון: Tool כי אין עוד להקה שמשתווה אליהם ביקום.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    שחר: שכל מי שקורא את זה שילמד לנגן או לשיר, למה לא?

    אלון: אל תלכו רחוק מידי, לכו לאן שצריך.

    יובל: תנו בראש, בואו להופעות.

    הופעות קרובות :
    12/12/15 - תכלס בר, ת''א, עם Jeronimo
    17/12/15 - סטודיו שטרוס, ירושלים עם Turbans וגולשי האבן נייר והמספריים.
    19/12/15 - אורבן בר, חיפה
    25/12/15 - פסטיבל ''סיוט בחג המולד'' פפיאטו, ת''א

  • המאזין ברדיו 117: סיכום הפּאנק של 2015

    The Listener 117: Punk of the Year 2015 by Idosius on Mixcloud

    בן טברסקי (Zaga Zaga, The Driers, אלמונים מתים) ואיתי אלזרדל (The Orions, Sweatshop Boys, Warp) מסכמים את 2015 בפּאנק סופר מגוון: מאוסטרליה ועד אמריקה, מילדים בני 14 ועד מבוגרים, מסטרייט אדג' ועד קווירקור (בתמונה: G.L.O.S.S). להאזנה בלחיצת פליי למעלה, או לקריאה ושמיעה סלקטיבית למטה.

    הבהרה של טברסקי לגבי קריאות ה-"Kingface" בזמן השידור: "ראינו סרט תיעודי על סצינת הפאנק בוושינגטון די סי. קוראים לו "Salad Days", סרט מצוין שסוקר את הסצינה מהלהקות הכי ידועות ועד להכי זניחות. אחת הלהקות שהתראיינו בסרט היתה להקה בשם Kingface. לא היה לנו מושג מי הם היו, אבל בכל פעם כשראינו את השם על המסך לא יכולנו שלא לומר בהתפעלות 'Kingfaaaccceeee!'"

    Sheer Mag - Sheer Mag II

    אלזרדל: איפי שני ללהקה מפילדלפיה, לו-פיי גאראז' שפולש למחוזות וז'אנרים כמו סול ובלוז, סולנית עם קול צפצפני בקטע אדיר.

    Royal Headache - High

    אלזרדל: אלבום שני ללהקה מאוסטרליה. פאנק רוק לו פיי עם שירת סול.

    Drug Church - Swell + Hit Your Head

    טברסקי: רביעיית פוסט הארדקור מאלבני ניו יורק עם פטריק קינדלון מ-Self Defense Family על השירה. מנגנים ערבוב של אימו ניינטיז, פאנק רוק ניינטיז ובגדול נשמעים כמו Title Fight עם פטריק קינדלון בתור סולן. הוציאו שני ריליסים השנה.

    The Coneheads - 14 Year Old High School PC-Fascist Hype Lords Rip Off Devo for the Sake of Extorting $$$ From Helpless Impressionable Midwestern Internet

    אלזרדל: ילדים משוגעים מאינדיאנה שעושים בדיוק מה שהטייטל הזה אומר.

    Video - The Entertainers

    אלזרדל: פאנק רוק מטקסס, אלבום שני סה"כ וראשון בלייבל של ג'ק וייט.

    Nervosas - Nervosas

    טברסקי: טריו פאנק רוק מקולומבוס אוהיו שמחזירים את הסאונד האפל והגותי של הדת' רוק האייטיזי עם גיטרות רבוייות בריברב וקורוס ושירה נמוכה וקודרת.

    No Problem - Kid Killer

    טברסקי: להקת פאנק רוק מאדמונטון קנדה שגם ממשיכה את הזרם הזה של פאנק רוק אפל וקודר רק עם נטיות יותר אנרגטיות ועצבניות.

    Sievehead - Into The Blue

    אלזרדל: פוסט פאנק משפילד. כנראה אלבום השנה.

    Radioactivity - Silent Kill

    אלזרדל: להקה מדנטון טקסס עם חברים ממארקד מן ובאד ספורטס, אלבום שני.

    G.L.O.S.S. - DEMO

    טברסקי: להקת הארדקור פאנק כועסת ועצבנית מאולימפיה וושינגטון. חברי הלהקה הם קווירים וטראנסג'נדרים ששרים על איך זה להיות מנוכר בחברה שמתקשה להכיל אותם.

    Torso - Sono Pronta A Morire

    טברסקי: להקת הארדקור פאנק מקליפורניה, ריליס הפאנק של השנה עבורי, הארדקור פאנק סופר כועס, סופר עצבני. קצר ולעניין, אין פה שיר איטי אחד, הכל קולע ועובר כמו סופה של עצבים.

    Night Birds - Mutiny At Muscle Beach

    אלזרדל: אלבום שלישי וראשון ב- Fat Wreck Chords להרכב אולדסקול הארדקור פאנק מניו ג'רזי עם אלמנטים של סרף שרק עושים את הכל להרבה יותר טוב.

    Pisse - Mit Schinken durch die Menopause

    אלזרדל: פאנק אוונגרד מאוד פתוח מברלין, מיש מש של סגנונות תחת מטריה אחת של אלבום אדיר.

    No Tolerance - You Walk Alone

    טברסקי: להקת סטרייט אדג' הארדקור פאנק מבוסטון. קצר, קולע, מהיר ועצבני. כמו שהארדקור פאנק אמור להיות.

    Violent Reaction - War

    אלזרדל: סטרייט אדג' הארדקור מליברפול/לידס. מהיר, חזק וכועס.

    Retox - Beneath California

    טברסקי: להקת הפוסט הארדקור מסן דייגו קליפרוניה עם אלבום שמצד אחד מבליט עוד יותר את הנטיות של הלהקה להארדקור, אבל מצד שני נותן המון ביטוי לריפים שמושפעים מרוקנרול.

    Weekend Nachos - Weezer Nachos

    אלזרדל: וויקנד נאצ'וז הם בד"כ להקת הארדקור/פאוור ויולנס משוגעת אבל כשהם מנסים לעשות וויזר הם משאירים לסתות שמוטות.

    אלבומים נוספים ששווים בדיקה:

    Red Dons - The Dead Hand Of Tradition
    Perspex Flesh - Ordered Image
    Jeff Rosenstock- We Cool
    Nakam- Self Titled LP
    Soupcans- Soft Party
    Open Letters - 10-23

    פאנק רוק שווה בארץ:

    Sweatshop Boys - Always Polite Never Happy
    Not On Tour - Bad Habits
    Moom - Moom EP
    Kids Insane - Split with Slander
    ZAGA ZAGA - Year One
    Almonim Metim - Endless Scummer Love EP

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

  • אינטרו 7: Meuban - על קו פתח תקווה - תל אביב

    כשההרכב שלי, Viene Tormenta, חיפש עם מי להופיע, אחד מחברי הלהקה נתקל בהרכב Meuban. לא הכרתי אותם. הבנתי מיד שהם בראש המתאים: ראש שמסתכל למעלה לעבר הכוכבים ומנגן פוסט רוק רחב ומדויק. עכשיו יוצא להם סוף כל סוף סינגל בכורה והם ינגנו אותו ביום שבת 5.12 בלבונטין 7. תכירו.

    1. מי חברי הלהקה?

    אדם קלוד - בס; טום קלוד - תופים; צוף משעלי - קלידים; ניצן דנא - גיטרה.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ניצן: כולנו נולדנו וגדלנו בפתח-תקווה והתאגדנו מגיל צעיר מאוד סביב מוזיקה. כשהיינו בני 14, אדם היה מגיע אלי הביתה לנגן ומביא איתו את אחיו טום - ילד בן 10 בזמנו, שכבר אז ידע לתת בראש בגיטרה, בתופים ובקלידים. בסופו של דבר, ארבעתנו פרחנו מתוך החממה המוזיקלית היחידה שהייתה לנו באזור, "בית דני", שם ניגנו ביחד ולחוד בהרכבים שונים. הדבר הזה שנקרא "מאובן" התגבש סופית לפני שנה, כשאדם ואני עברנו לגור בדיזנגוף. כל העת הסשנים עם טום נמשכו, אבל היה זה צוף שממש השלים את הפאזל. ברגע שהיו ניגונים משותפים לארבעתנו היה ברור עבורנו שיש לנו קול להשמיע.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    מוזיקה אינסטרומנטלית-אווירתית, ששואבת אלמנטים מפוסט-רוק, שוגייז, פסיכדליה וגרוב.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית שממש הכנו רשימות אינסופיות של מילים שעניינו אותנו. כל שיחה שניהלנו עם מישהו, כל טקסט שקראנו - היינו מחפשים שם מילה שתצלצל לנו. היה מאוד קשה לנהל איתנו שיחה נורמלית באותו זמן. היה לנו ברור שאנחנו רוצים מילה עברית, שתייצג איזו תפישה של החיים בקו תל אביב - פתח-תקווה ושתתקשר לאווירה המוזיקלית שאנחנו יוצרים. נפלנו על המילה "מאובן" ועלתה לנו בדמיון תמונה של עיר אפורה, עייפה - ומעל קו הרקיע שלה מתנגנת המוזיקה שלנו.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    אנחנו מאוד רוצים ליצור מוזיקה שתיקח את המאזין לאיזשהו מסע, שמי שמקשיב לנו ידע שהוא נכנס עכשיו לחוויה מסוימת. כל קטע שלנו מתרחש בלוקיישן מסוים, בזמן מסוים ביום ומתאר תחושה או רגש מסוימים. המטרה שלנו כרגע היא לחקור כל קטע לעומק, לצבוע אותו בפלטה של צבעים המתאימה לו - בכדי לייצר אווירה מדויקת יותר, שתאפשר לנו לקחת את המאזין למסע הזה. אנחנו מאמינים שזה מאוד בא לידי ביטוי בהופעות שלנו.

    במקביל, אנחנו מנסים לחשוב איך לתעל את האנרגיות האלו גם להקלטות. ב-"Waiting For Pizza", הסינגל החדש שלנו, יצא לנו לעבוד עם נועם לוינברג - איש סאונד מדהים ואושיה ותיקה בסצינה - וזו הייתה חוויה מדהימה; לראות איך מנווטים שיר למחוזות שאנחנו והוא רוצים שהוא יגיע אליהם. אנחנו כבר לא יכולים לחכות להיכנס שוב לאולפן ולהקליט עוד.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    ניצן הוא בוגר 8200 ונחטף על ידי איזו חברת סטרט-אפ. גם צוף ואדם עובדים בהייטק, וחוץ מלנגן גם לומדים סאונד ומוזיקה באופן מקצועי. טום מתקדם אל עבר עבודה כמוזיקאי פול-טיים, גם בצד הטכני - פועל להקים אולפן, מתעסק במיקסינג, סאונד, מרחיב אופקים. תכל'ס אנחנו די מקנאים בו.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מוזיקלית, אנחנו מאוד מושפעים מ-Mogwai, שזה מעניין, כי כל אחד מאיתנו קולט אותם בצורה אחרת לגמרי. בנוסף, היכולת של UNKLE ושל Death in Vegas ליצור קטעים שנשמעים מאוד שונה אחד מהשני, אך עדיין עם חוט רעיוני שמקשר ביניהם - זה דבר שמאוד עוזר לנו בתהליך היצירה.

    הדרך בה Slowdive ו-Spiritualized מצליחים להביע המון רגש בצורה שאיננה מובנת מאליה, עם המון סבלנות ותשומת לב - זה גם משהו שאנחנו לוקחים איתנו. יש לנו שיר שנקרא "Toreffe" - קטע שאנחנו עובדים עליו כבר תקופה ארוכה - שהוא דוגמה מאוד מוצלחת לביטוי של זה, לדעתנו. אפשר לשמוע אותו בהופעות שלנו, והאמת שמאוד מעניין אותנו מה הקהל יחשוב עליו, הוא עדיין משנה את עורו מפעם לפעם.

    עוד מישהו שהשפיע עלינו הרבה הוא הבמאי וים ונדרס. הצורה בה הוא מנתב את המחשבות שלך כצופה, גורם לך להתבונן פנימה ולשאול את עצמך שאלות - אנחנו מאוד רוצים לעשות את זה במוזיקה שלנו. למשל, "The Future Is Behind You" הוא קטע שלנו שלחלוטין מושפע מ"מלאכים בשמי ברלין" - כמעט הומאז' אפילו. זה סרט שרובו מתרחש במבט עילי על העיר ועל האנשים שנמצאים בה, עם תנועות מצלמה איטיות וארוכות, ובשלב מסוים הדמות מקבלת הארה וכל הטונים משתנים, הגוונים הופכים צבעוניים יותר - כל זה לחלוטין קורה בשיר הזה.

    מעבר לכך, אנחנו מנסים לדלות מידע ולספוג כמה שיותר מאנשים שאנחנו מעריכים בסצינה המקומית. הרי בסופו של יום, רוב ההופעות שאנחנו רואים והרבה מהמוזיקה שאנחנו שומעים היא תוצר מקומי. כל יום אנחנו לומדים משהו חדש מההרכבים הרבים שפועלים כאן, בין אם זה לצאת מהופעה של The Great Machine ולתהות על איך נותנים שואו טוב ובין אם זה להקשיב לאלבומים של ועדת חריגים ולשאוף להפיק משהו בסטנדרטים האלו.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    "Abbey Road" הוא אלבום שהצליח לחבר אותנו חזרה למציאות במצבים בהם הרגשנו מנותקים; אנחנו בטוחים שהוא יהיה שותף טוב גם למסע הזה.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    קשה להגיד. לא, לא נראה לנו שהיינו יכולים לבחור משהו כזה. ג'ון קייג' אמר, שכאשר אתה נתקל במשהו שנראה לך מכוער, שאל את עצמך מדוע זה ככה, ותיווכח שהוא לא מכוער כלל. אנחנו מאוד מתחברים לזה - גם מיצירות שנראות לנו במבט ראשון כגרועות אפשר להפיק משהו וללמוד משהו על ההקשר בו הן נמצאות.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    שמענו שבהופעות של ג'ק וויט דואגים לגוואקמולי מיוחד ממתכון מאוד ספציפי; היינו מאוד שמחים לטעום את זה.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישות או קידום עצמי?

    אנחנו מרגישים שבחיים כדאי לשאוף להתעסק עם דברים הקרובים לאדמה. בחיים שלנו בעיר אין הרבה קשר לאדמה; רוב המסגרות בהן אנו נמצאים רחוקות שנות אור ממנה. הדבר היחיד שממש אמיתי בחיים הוא הנגינה; הרגע עצמו בו התווים מתפזרים בחדר.

    קרדיט צילום: יואב קדם