The Listener 116: Down the Rabbit Hole by Idosius on Mixcloud
שעה של אינדי אקלקטי מהסקרצ'דליקה של Crunch 22, דרך התאבדות המטאל של השוגייזרים Ringo Deathstarr, וכלה בדואט נדיר בין Jeff Buckley ו-Elizabeth Fraser.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
"מכונת הזמן של הלב", האלבום החדש של REO שהן הצמד זואי פולנסקי (בלה טאר, Ex Lion Tamer) ואור אדרי (Monti Fiori), מריח כמו אוויר טרי אחרי הגשם. פולנסקי ואדרי יצרו ממתק פופ ישראלי בעברית, מעין דיסקו חלומי לנשף תיכון שגם היפה וגם החנון יכולים לרקוד בו ביחד. ראיינתי אותן במייל וביררתי מאיפה מגיע כל הסטייל הזה, איך הן היו בתיכון, וכיצד הן הושיבו את אסף אמדורסקי בעמדת התופים.
איפה הייתן בדיוק לפני שפתחתן את המייל ומה עשיתן?
באולפני א.אדרי, ריכזנו יחד סקיצות לאלבום הבא.
מה משמעות השם "ריו" בעברית או "REO" באנגלית?
ריו זה הרבה דברים: גלידה נוסטלגית, עיר שאנחנו רוצות לנסוע אליה, משאית שאין בה רדיו וחייבים לשיר בה, ושיר טוב של דוראן דוראן.
אין כמעט פופ חלומי בעברית, ובכל זאת האלבום נשמע מאוד ישראלי, אולי אפילו תל אביבי. מה היו הרפרנסים הישראלים למוזיקה שלכן?
אסף אמדורסקי, מוניקה סקס, יוסי אלפנט, כרמלה גרוס וגנר, איפה הילד, הקליק, שרון ליפשיץ, מנגו.
זואי: עד כה, ולמיטב ידיעתי, שרת וכתבת באנגלית, אולי חוץ מהשיר "מי לא זוכר" מהאלבום האחרון של בלה טאר. איך זה הרגיש לכתוב הפעם ליריקה בעברית? היית צריכה לנסות לכתוב או לשיר אחרת?
זה לא מרגיש כל כך שונה. בתור ילדה צרכתי מאה אחוז של מוזיקה לועזית והכתיבה באנגלית נראתה לי כמו הדבר הטבעי לעשות. בהמשך גליתי שגם עברית זאת אופציה. אני לא יודעת מה גורם לי לכתוב מילים בעברית או מה באנגלית, אבל נדמה לי שזה מן קרע שהרבה יוצרים בדור שלנו חווים כי התרבות שנכנסה לנו למערכת הייתה לעיתים נדירות בעברית. אם זה בטלויזיה, בסרטים ובמוזיקה. לעומת זאת השפה שאנחנו משתמשים בה היא עברית. לכן קיימת איזו אינטואיציה כפולה. לפעמים אני חושבת באנגלית ולפעמים בעברית. וככה גם בשירים. ובשביל הרקורד בשני האלבומים שלי יש ארבעה שירים בעברית ולא רק אחד.
תופרות את הבגדים לבד בחוט ומחט. צילום: זהר שטרית
זואי: המוזיקה של ריו היא גם הרבה יותר קלילה ואוורירית לעומת מה שעשית בעבר שהוא הרבה יותר אפל. איך נכנסת למצב רוח יצירתי שכזה? האם ריו אפשר לך לחשוף צד אחר במוזיקה שלך?
לחלוטין. העבודה עם אור איפשרה לי גם לחשוף צד אחר במוזיקה שלי וגם להתערבב עם המוזיקה שלה. אבל הכתיבה, שהיא הליבה, היא אותה הכתיבה. אני לא חושבת שמה שעשיתי בבלה טאר כל כך אפל, לא הייתה שם כוונה כזאת בכל אופן. מנגד, אני יודעת שריו זה לא שיא הקלילות. תמיד הייתה לי נטייה להרגיש שיפור במצב הרוח כשהקשבתי למוזיקה שרוב האנשים חושבים שהיא מדכאת. יש מצב שהאסוציאציות שלי למה קליל ומה אפל הן קצת משובשות.
אור: נשמע שזואי שרה את כל השירים באלבום ואת עושה קולות רקע. החלוקה הזו היתה ברורה מראש? ניסית או שתרצי להיות בפרונט מתישהו?
צר לי לאכזב אותך אבל שמעת לא נכון. ב-80% מהשירים אנחנו שרות יוניסון (אותו דבר, מה שאולי גורם למאזין להתבלבל ולחשוב שאולי מדובר בקול אחד) והווליום ביניו זהה. השיר היחידי שלגביו הקביעה שלך נכונה הוא "מכירת חיסול", בו באמת השירה הראשית היא של זואי לעומתו יש את "זיכרון קצר" בו הקול שלי דומיננטי יותר. לקול שלי צורות רבות, ובקולות הרקע בהן נדחפתי קצת יותר הוא בהחלט נשמע כשל זמרת אחרת ולכן זה קצת מבלבל. בנוגע לפרונט - בחודשים הקרובים אוציא אלבום סולו שהוא כבר מוכן ומזומן.
הסטיילינג והצילומים שלכן מאוד מוקפדים ויש תחושה של אחידות, של איזושהי תמה. בכלל, נראה כאילו שהרכבי האינדי בארץ מבינים שגם הצד הויזואלי חשוב ולא רק המוזיקה. האם נכנסתן מראש ללהקה עם ההבנה הזו? מאיפה שאבתן השראה ללוק שלכן?
כבר בתחילת העבודה הייתה תחושה שאנחנו מעוניינות ליצור עולם, חוויה שהיא כמובן בעיקר מוזיקלית אבל גם נתמכת על ידי ויזואליה מסויימת שהייתה לנו בראש. רצינו שהיצירה שלנו תשאב ותעטוף והיינו מוכנות להשתמש בכל כלי אפשרי בשביל לעשות את זה. בתחילת דרכנו עבדנו עם המעצב אייל מייסטל, שעיצב לנו את תלבושת המעודדות שחרשנו עליה ותלבושות הופעה שונות. אחרי שהוא עזב את הארץ, לבנו נשבר ולא עבדנו עם אף אחד אחר, פשוט ישבנו בחדר ותפרנו לבד את כל הבגדים לצילומים וההופעות בחוט ומחט ללא שום ניסיון ואיכשהו זה יצא כמו שרצינו.
בקליפ לשיר "אולי" יצרתן מאין פתיח לסדרת תיכון מהניינטיז ואתן משחקות את הנערות הקוליות שמעשנות בחצר האחורית. הסתקרנתי, איך הייתן בתקופת התיכון ועם איזה קליקה הסתובבתן?
אור: אני הייתי נערה כעוסה, לבושת שחורים, מאופרת בטימטום גדול ולא מאוד פופולארית שקיבצה סביבה הרבה בנים מוזרים מאותו הז׳אנר.
זואי: אותו הדבר רק בלי האיפור והבנים.
בהתחלה אסף אמדורסקי היה מתופף ההרכב. איך זה הרגיש להושיב אותו, מוזיקאי מכובד ויחסית ותיק, פתאום בחזרה בעמדת התופים? מדוע הוא עזב את ההרכב?
אסף מנגן מדהים על כל כלי שהוא אוחז ביד, לא היה צריך להגיד לו מה לנגן, הוא הכי מבין ומבצע הכל כאילו זה נכתב משמיים. הוא עזב את ההרכב לטובת קאריירת סולו מצליחה והיום אנשים מכירים אותו.
אירחתן את רוני סופרסטאר באחת מההופעות שלכן. איך החיבור הזה קרה?
אור: אני מנגנת עם רוני הרבה שנים והיא חברה טובה ומקור השראה בלתי נלאה.
עכשיו כשהאלבום יצא והושק, מה התוכניות הבאות של ריו?
עוד הופעות ויאללה אלבום שני!
מתי בפעם האחרונה שמעתם הרכב ישראלי עם סאונד גדול כמו Muse, גיטרות מלוכלכות כמו White Stripes, וזמר עם שעוסק בשינוי חברתי? תכירו את The Daily Planet ואולי תוכלו לתופף איתם.
1. מי חברי הלהקה?
הלהקה היא צמד גיטרה תופים. כרגע זה רק אני, תום לוי-שטיגלר. גיטרה + שירה + הפקה, חוץ מתופים. בהקלטות אפשר לשמוע את זוהר יעקב על תופים. חוץ מבשיר "Chasing The Weather" שם מנגן דרור גולדשטיין.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
את זהר ראיתי בג'אם בריהאב סנטר ז"ל. אני מתל אביב.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
מוזיקה דרמטית, אפית, דינמית. סוף התרבות הזאת, טיפה התרפקות על העבר, ותחילת משהו חדש.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
שם של שיר של Mark Hollis. התאים להרגשה והיה אחד מהשמות שעברו את הסינון. אני אוהב לחשוב בקנה מידה גדול ועל שינויים חברתיים, ולא רואה את החיים שלי כמרחב שהולך ומצטמצם לתוך התבנית של החיים בתרבות הנוכחית. אז הרעיון של מסע בין פלנטות ומעבר יומי בינהן קשור לשאיפות שלי. אין לזה קשר לעיתון בסופרמן - אנשים יידעו אותי לגבי זה רק אחרי שבחרתי את השם.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
בגיל 15 פשוט רציתי להיות תום יורק, והתחלתי לנגן על גיטרה בגלל ג'וני גרינווד. מוזיקה זה עדיין הדבר הכי מדהים בעולם בשבילי, אבל נוסף לה הרצון לתרום לשינוי חברתי, כלכלי, תרבותי, וערכי. אני מרגיש שאין טעם לעשות מוזיקה רק עבור מטרות אגואיסטיות בזמן שהמין האנושי משמיד את עצמו והורס את הסביבה שהוא תלוי בה. הגיע הזמן לזרם תרבותי חדש שיעשה את המהפכה של הדור שלנו. כמו ההיפים, תנועת הפאנק, והרבה דוגמאות אחרות של דברים שקרו בעבר. הם נחלו כישלון במובנים מסוימים, אבל זה לא סיבה לוותר, אלא צריך ללמוד מה לא עבד שם ואילו רעיונות כן יכולים לעבוד. מבחינתי, אין במצב הנוכחי מקום לציניות לגבי זה או להתפשרות על חיים של אסקפיזם בזמן שהם שוקעים לשום מקום. חייבים לכוון הכי גבוה שאפשר, כי אם נפספס אנחנו לא נישאר ביקום הזה. בנוסף לעובדה שזה לא להיט לחיות חיים פסיביים ומדכאים של "בוא נשתכר עד מוות כי החיים חרא, ואין מה לעשות בקשר לזה". יש הרבה מה לעשות בקשר לזה והרבה אנשים שעושים.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
מקדם רעיונות למען שינוי חברתי-כלכלי-וערכי. למדתי כל מה שקשור בהפצת מדיה כדי לקדם רעיונות מהסוג הזה בעולם. עושה את זה כבר במשך כמה שנים וההתעניינות כלפי זה גדלה יותר ויותר ככל שהמצב מדרדר, באופן טבעי. בשנתיים האחרונות התחלתי לעבוד ברצינות על השירים שלי בתוך להקה שאני שר בה. ממש עכשיו סיימתי לשחרר את השירים מההקלטות האחרונות. אנשים יחליטו אם המוזיקה שלי טובה או לא.
7. ממה אתם מושפעים?
מבחינת מוזיקה זה, Aphex Twin, DJ Shadow, Daft Punk, Muse, Radiohead, post-rock, White Stripes, Classical (mainly Bach),
The Walkmen, Tame Impala, Hella, Jeff Buckley, Elvis, Roy Orbison, Women, Chelsea Wolfe, Deerhoof, Battles ועוד אינסוף דברים שאני מלווה מהם רעיונות. מבחינה ריגשית - הרגשת מיאוס מהבולשיט שיש בתרבות שלנו ומאסקפיזם של אנשים חסרי אונים, לצד תקווה גדולה שבאה מתוך זה שדברים עובדתית כן משתפרים ושההווה והעתיד טובים.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
אין אלבום אחד. לאחרונה אהבתי במיוחד את:
Women - Public Strain
Chelsea Wolfe - Apokalypsis
Tame impala - Lonerism
The Walkmen - You and Me
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
מהכל אפשר ללמוד. הופתעתי מהחדש של מיילי סיירוס. יש שם כמה שירים מעולים. עדיין תקועים לי בראש שירים של להקות בנים מכיתה ד'.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
מה שיבוא. כרגע עדיין לא ברור אם אני מסוגל לעשות מוזיקה מספיק טובה כדי להיות בררן. כן הופעתי בשנה האחרונה אבל אני עדיין בשלב התחלתי, לפני אלבום מלא.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אני מחפש מתופף או מתופפת להופעות והקלטות של אלבום. יש מלא חומר מוכן והכיסא פנוי כרגע.
Crunch 22, הרכב הגרוב הסקרצ'דלי, עומד לשחרר אלבום בהשראת "עליסה בארץ הפלאות" כחלק מחגיגות 150 שנה ליצירה. בואו לצלול למחילת הארנב עם בכורה לקטע "An Encounter with the Cheshire Cat" וקלידן ההרכב תומר ברוך שמספר מאיפה הם סימפלו את הסיפור, איזה מוטיבים נשתלו באלבום, ואיך הם יצרו את הסאונד העקמומי שלו.
לפני בערך שנתיים, אחרי שנרגענו מההשקה של אלבום הבכורה שלנו, התחלנו לחשוב מה הלאה. עוד לפני שהאלבום יצא, מהרגע שסיימנו את ההקלטות, המשכנו לכתוב ביחד קטעים חדשים והם התחילו להצטבר לקראת אלבום שני, אבל איכשהו הרגשנו שבא לנו משהו אחר. התחלנו לחשוב על לעשות איזה פרויקט עם מחול או לנגן כשאנחנו תלויים הפוך באוויר מהגג של כלבו שלום, אבל אז, במהלך מקלחת שגרתית, עלה לארז הרעיון לעשות אלבום קונספט לאליס בארץ הפלאות. דן ואני ישר עפנו על זה. אני חולה על הספר ולכולנו היה ברור שהסיפור הזה הולך להיות מגרש משחקים בלתי מוגבל ליציאות הזויות, שזה בדיוק מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות בהופעות ואולי היה קצת חסר באלבום הראשון שלנו.
התחלנו לחפש תקליט עם הטקסט. זה לא כזה קל כי ברוב התקליטים שבהם מספרים את הסיפור יש יותר מדי מוזיקת רקע ואנחנו רצינו משהו בלעדיה. ארז חפר ומצא תקליט אספנים מהוצאה ניו יורקית שכבר לא קיימת שבו קריין מקריא את הסיפור במבטא בריטי יבשושי. התייחסנו לתקליט הזה כנקודת המוצא שלנו. עברנו על גבי הטקסט וניסינו לחשוב מה אפשר לסמפל ממנו. מצד אחד חיפשנו משפטים שהם בפני עצמם עמוסים בתוכן. משפטים שנונים או עמוקים שפשוט עומדים בפני עצמם, או שאפשר להוציא מהם משמעות אחרת מזו שקיימת בסיפור. מצד שני חיפשנו משפטים עמוסים באסוציאציות, כמו למשל "Off with her head!"', משפט שכל בן אדם שישמע ידע ישר מי הדובר ומה הסיטואציה.
חילקנו את הסיפור לקטעים, תכננו את האווירה שאנחנו רוצים בכל קטע והתחלנו לג׳מג׳ם על זה. מתוך הג׳אם נוצרו גרובים, ורעיונות מוזיקליים. מצד אחד רצינו אלבום אקלקטי, משהו שמערבב זהויות כמו התהיה החוזרת של אליס, שמהרגע שבו שהיא נופלת במחילת הארנב היא לא ממש בטוחה מי היא, ומצד שני רצינו שתהיה לאלבום הרגשה של יצירה אחת שלמה. אני השתדלתי לחזור על מוטיבים מוזיקליים לאורך האלבום ומי שיקשיב טוב יכול לשמוע את אותה המנגינה או רצף האקורדים חוזר בקטעים שונים כל פעם בצורה קצת אחרת. גם עם הדגימות ניסינו למצוא מוטיבים חוזרים. למשל שעונים זה מוטיב שחוזר גם בסיפור המקורי וגם אצלנו באלבום, ויש גם דגימה שמופיעה בחצי מהקטעים באלבום על תקן "איפה אפי".
שבוע לפני פסטיבל יערות מנשה 2014, שבו היינו אמורים להעלות את הפרויקט בפעם הראשונה על הבמה, אחרי שכבר היו לנו רעיונות לרוב הקטעים אבל כמעט שום דבר עוד לא נסגר, נכנסנו לשבוע למחסן של דן ברשפון, ניגנו מהבוקר עד הלילה, אכלנו בורקס מהפיצוצייה וניסינו לגמור את הפרויקט בזמן. בלילה שלפני יערות מנשה גמרנו את החזרות ב5 בבוקר, ישנו כמה שעות, ונסענו להופיע בפסטיבל בצהרים של יום שישי כשאנחנו הזויים מעייפות אך שבעים מבורקס, שזה ככל הנראה מצב הצבירה האידאלי לביצוע של יצירה כזו.
אחרי ההופעה ביערות המשכנו לעבוד על המוזיקה ולהתכונן להקלטות ותוך כדי כך גילינו שבנובמבר השנה ימלאו 150 שנה ליציאת הספר! הבנו שמדובר במסר אישי שנשלח אלינו מלואיס קרול ושאנחנו חייבים להוציא את האלבום עד אז. נכנסנו לצוללת הצהובה בירושלים והקלטנו את הכל ביומיים של סשן לייב, שבו פשוט ניגנו את האלבום ברצף מהתחלה ועד הסוף חמש פעמים. הצוללת הצהובה זה דרך אגב מקום ממש מגניב להקלטות אם אתה יכול להקליט הכל ביומיים, כי אחרי יומיים מקסימום הם מגרשים אותך מהאולם בשביל לפנות מקום להופעה או שירה בציבור או משהו אחר שיש להם שם. מה שהכי מגניב זה שהחלל שם עקום ואנחנו דחפנו מיקרופונים בפינות הכי המוזרות במקום, כמו מעל הבר או מתחת לבמה, ובזכות זה יצא לנו סאונד עקמומי שיותר קשה להוציא באולפן רגיל.
תוך כדי העריכות והמיקסים פנינו לשחף רם (ג׳ק ט.מ.ל), שהוא אנימטור ואמן גרפיטי שאנחנו מאוד אוהבים ועובדים איתו בערך מאז שהקמנו את הלהקה. כשהופענו עם הפרויקט ביערות מנשה הוא למעשה הופיע איתנו ועשה גרפיטי של אליס על קנבס לצד הבמה. לכבוד האלבום הזה, שהחלטנו להוציא על גבי ויניל, הוא צייר לנו ארט מדהים של אליס נופלת במאורת הארנב. ציור עמוס, צבעוני ומרובה שכבות שהוא בעיני סיבה טובה לקנות את התקליט גם למי שאין פטיפון או לא אוהב מוזיקה או משהו. התקליטים עכשיו במפעל בהדפסה ואני ממש מתרגש. אמנם הוצאנו כבר סינגל מתוך האלבום הראשון על תקליט, אבל LP שלם, עם עטיפה והכל זה בכל זאת התרגשות אחרת. התקליטים אמורים להגיע עד ינואר ואני בינתיים מנסה להבין מה הקשר בין עורב לשולחן כתיבה. מי שיש לו קצה חוט בנידון מוזמן לכתוב לנו.
כמה הרכבים בארץ משלבים בין בלאק מטאל לשוגייז וגאראג' רוק? בדיוק כמו אלוהים יש רק אחד, והם קרויים על שמו: Saint God. ראיתי את הצמד בהופעה בצימר (גילוי נאות: הם הופיעו אחרי הלהקה שלי Viene Tormenta) והרגשתי תשדורת של עוצמה מחוספסת, תחושה של הדבר האמיתי. תכירו אותם לפני שהם יהיו deafheaven הישראלים וההיפסטרים יעופו עליהם.
1. מי חברי הלהקה?
שורה-תופים, שירה. תים - גיטרה.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
שורה: אנחנו מאיזור התעשייה ואם זכור לי נכון, נפגשנו בשנת אלף תשע מאות שישים ושבע בג׳ונגלים של וייטנאם, כשתים היה חייל אמריקאי ואני הייתי ינשוף.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
מוסך במדבר ביום גשום.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
חשבנו מה השם הכי "בלאק מטאל" שמתאר את האדם.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
להקליט אלבום אצל איטלקי אמיתי, כמו סטיב אלביני.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
שומרים על סדר יום מאוזן.
7. ממה אתם מושפעים?
מושפעים מקפה. קפה זה משקה שחור שאנשים שותים בשעות הכי טהורות של היום.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
תים: Augustus Pablo - King Tubby Meets Rockers Uptown
שורה: אני הייתי בורח משם עם הרכבת הראשונה
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
ה-boxset הראשון של רמברנט.
10. איזה אומן הייתם רוצים לחמם ולמה?
Grimes.
11. מה עוד הייתם רוצים להוסיף, בלי קלישאות וקידום עצמי?
מקום ילדותי הוא הכי יפה בעולם
שם שלגים לבנים באיטיות מלטפים את הים
אור עשש מתעניין מאתגר חלומות
ושפתיים נושפות הבל-פה לעיניים קרות
שם הדם לא זורם כמו אגם, בן אדם
ועצים, כדבריו לוחשים שיר ערש לכולם
