קפצתי לאירועי החשיפה הבינלאומית בירושלים לבדוק מה חושבים אנשי תעשיית המוזיקה על התוצרת המקומית:
האם יש סיכוי לאמנים ישראלים להיכנס ללייב ניישן ולהופיע באמריקה? "אני בהחלט חושבת שיש להם צ'אנס בדיוק כמו כל אמן ממדינה אחרת. יש פסטיבל בלוס אנג'לס שנקרא 'Culture Collide' וראיתי הרבה אמנים ישראלים בתוכניה, אז אני חושבת שאנשים מרחיבים את הראש לצלילים נוספים".
Purity Ring הם הצמד מייגן ג'יימס וקורין רידיק, שני יוצאי להקות אינדי במקור מהעיר אדמונטון בקנדה. הם כתבו את האלבום הראשון שלהם "Shrines" תוך כדי התכתבות ברשת ויצרו שילוב בין סינת'פופ להיפ הופ שהם קראו לו פופ עתידני (future pop), שילוב בין הליריקה המתוקה-חמוצה של מייגן להפקה המושחזת של קורין. הצליל שלהם הדביק את העולם והשנה הם התכנסו ביחד בחזרה לאדמונטון ויצרו את אלבומם השני "Another Eternity". רייאנתי את מייגן במייל לכבוד ההופעה שלהם בבארבי הלילה (18.11.15) ושאלתי אותה מאיפה הגיעה הליריקה הכואבת, מה ההשראה לתלבושות שהיא מעצבת, ואיך היא מרגישה לגבי הפרסום של הלהקה.
איפה את כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?
נסענו לים המלח היום וזה היה כל כך יפה! אף פעם לא היינו בתל אביב, ואני חייבת להגיד, אני ממש מופתעת איך קיבלו אותנו בברכה וכמה האוכל מדהים פה וגם פשוט להסתובב ברגל. בקצרה, אני בתל אביב וזה אדיר.
קראתי שהיה לך קשה לכתוב שירים ברגע שהתחלת לעבוד באותו מקום עם קורין, אך הליריקה שנכתבה לאלבום האחרון "Another Reality" יצאה מאוד אישית ואפילו כואבת. היתה לך שנה גרועה לפני שכתבת את האלבום?
עשיתי הרבה שינויים בשנה לפני שהתחלנו לעבוד על "Another Eternity". כמה מהם היו מאוד קשים והרבה מהשירים נכתבו על השינויים האלה. לא הייתי אומרת שזו היתה שנה גרועה, כי אני מוקירה ואוהבת את כל הדברים שנולדו מזה, כמו שקורה בדרך כלל בעקבות שינוי. הכתיבה שלי מאוד אישית. אם היא לא היתה אישית אני לא חושבת שהייתי מרוצה ממה שהייתי עושה. משם מגיעים הפרטים והמשמעויות הכפולות והמשולשות של איך זה להיות בן אדם.
"Another Eternity" נשמע הרבה יותר פופי וגדול מ-"Shrines". הופעתם אצל ג'ימי קימל וקונן אוברייאן ואפילו קייטי פרי וטומי לי הטוויטו על הלהקה שלך. איך את מרגישה לגבי הגדילה הזו ולהיות כוכבת פופ?
לא הייתי קוראת לעצמי כוכבת פופ. אני חושבת שהיינו די קונסיסטנטים במוזיקה שאנחנו עושים. ל-"Another Eternity" יש הפקה אחרת ופוקוס שונה, אך זה לא רחוק משירי הפופ שהיו ב-"Shrines". יש מידה מסוימת של ריגוש ושאיפות שהגיעו מההופעות שעשינו בשנה האחרונה, אבל בשבילינו, כמו שזה מרגש זו גם עבודה. אני אוהבת את זה שזו העבודה שלי, אני מרגישה ברת מזל מדי יום בגלל זה, ובאותו הזמן מפחדת שזה יעלם תוך רגע. זה מאוד סוראליסטי ונורמלי בו זמנית.
יש להרכב שלכם הרבה עוקבים במדיה החברתית. כמה זמן את מבלה ברשתות חברתיות, ועד כמה הן חשובות לכם בתור להקה?
זו צורת תקשורת מופלאה וקרובה לאנשים באופן מסוכן. אני מאוד מרותקת מהמדיה החברתית ואיך אנשים כמונו משתמשים בה כי מבחינת מה שאנחנו מעלים זה יכול להיות כל דבר שאנחנו רוצים. אבל זה לוקח המון אנרגיה לשים את האישיות בתוך זה ואני מאוד רוצה להשתמש בזה במוזיקה. אישית אני אוהבת להשתמש בטאמבלר כי אני יכולה להרגיש לפעמים שזה נהיה קצת מלוכלך כשיש פרומואים ואז אני יכולה פשוט להעלות לשם דברים שאני אוהבת או חושבת שהם יפים. בכל מקרה, אני לא מבלה הרבה ברשתות חברתיות אבל אני מעריכה ולא מעריכה אותן מכל מיני סיבות ונשארת בהן בסוף בכל מקרה.
קראתי שעיצבת ותפרת את הבגדים שאת לובשת על הבמה. הם נראים מאוד רטרו-עתידניים, כמו דברים שראיתי בסרטי מד"ב/פנטזיה בילדות ("מלחמת הכוכבים", "הסיפור שאינו נגמר", וכו') וזה מאוד מסתדר לי עם התאורה שקורין עיצב. מה ההשראה שלך כשאת יוצרת את התלבושות האלה?
אני לא בטוחה מאיזה כיוון הגיעה ההשראה, היא סוג של הגיעה מהאהבה שלי לבַּד ומהיכולות שלו. אנחנו אוהבים גם סרטי מד"ב משנות השבעים ואנימה וחלל באופן כללי, וגם את "הסיפור שאינו נגמר". התלבושות הן הניסיון שלי שנשתלב בנוף של ההפקה הבימתית שלנו, אם כי בילינו כבר הרבה זמן עם הסגנון של הלבוש הזה ואני מצפה לחזור ללוס אנג'לס וליצור תלבושות חדשות.
אתם חתומים בלייבל האגדי 4AD. איך זה קרה? איך את מרגישה לגבי זה בהתחשב בלהקות האחרות שחתומות שם ובהיסטוריה של הלייבל?
4AD זה לייבל מעולה בשבילינו, ואנחנו עדיין מרגישים שזה מתאים להו ואנחנו אוהבים כל כך הרבה מההרכבים שיש להם היום והיו בעבר. ההיסטוריה שלהם כל כך עשירה לסצנת האינדי. זה מעניין לראות איך הם צלחו את השנים האחרונות ואנחנו מאוד נרגשים להיות אחד מהשמות ברשימה ההיסטורית שלהם.
מה הדבר הבא שתעשו אחרי הטור?
יש לנו כמה חודשים עד שאנחנו יוצאים לסיבוב הופעות נוסף אז אני חושבת שאנחנו יכולים להתחיל לכתוב שוב.
סגור לתגובות על Purity Ring בראיון: "לא הייתי קוראת לעצמי כוכבת פופ" / כללי / עידו שחם
נפגשתי עם האחיות לוז החינניות לברר מה זה כל הג'אז הזה:
למי שלא מכיר - האחיות לוז משלבות בין סווינג, גוספל, דו וופ ובלוז בניחוח אמריקאי של תחילת עד אמצע המאה ה-20. הן מתמחות ב-close harmony singing: טכניקת שירה הרמונית - צלילים שהם במרחק קטן מאוקטבה, שהתפרסם בזכות הרכבים כמו ה-Andrews Sisters וה-Boswell Sisters. כרמל וזיו התאהבו בהן במהלך הלימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים, מה שהוביל אותן למצב מאוד מפתיע. "כעבור כמעט שנה, מישהי פנתה אלינו יום אחד במייל והציגה את עצמה בתור הנכדה של אחת מהאחיות בוזוול", מספרת זיו, "היא מצאה אותנו ברשת כי היא ראתה שאנחנו מבצעות בין השאר שירים של הבוזוול סיסטרס. היא הזמינה אותנו לבוא לניו אורלינס לאיזשהו פסטיבל שהוא גם כנס שהוא מחווה לאחיות בוזוול, לרגל 100 שנה ללידה של הסבתא שלה!".
הפוסט רוק מתחזק בארץ. להקות כמו Tiny Fingers ו-TATRAN מפוצצים את הבארבי כל פעם מחדש, ועוד עם מוזיקה נסיונית שמרימה את הרוח לגובה של תחנת החלל הבינלאומית. The Name's John, חמישיית פוסט רוקרים צעירה, ממתינה בעקבותיהם לשיגור. הם עובדים כרגע על מיקסים לאלבום בכורה ובינתיים שחררו ממנו שני קטעים מסחררים באי פי "Young". תכירו.
1. מי חברי הלהקה?
נבו סיון - גיטרה, שון ממון - גיטרה, ילון שחורי - תופים, בר מרחב - בס, אלון שוער - תופים.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
כולנו מאזור מגידו, כולנו למדנו באותה אולפנה למוזיקה והכרנו שנים. באיזשהו שלב אני וילון המתופף החלטנו לג'מג'ם ביחד וסתם שיחקנו קצת עם דברים. עצרנו באיזשהו שלב כי לילון היו בגרויות וזה היה יותר מדי לחץ. חודשיים אחר כך שלחתי לו הודעה ואמרתי "בוא נמשיך את מה שהיה!" דיברנו עם שון ובר והם החליטו להצטרף. אני חושב שעשינו חזרה אחת או אפילו לא היתה חזרה לפני שהחלטנו שאנחנו רוצים עוד כלי. שאלנו את אלון אם הוא רוצה להצטרף והוא מיד קפץ על ההזדמנות ומשם הכל היסטוריה.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
פוסט רוק. משום שהטווח של הז'אנר הזה כל כך רחב, בין אם זה דברים מאוד אמביינטים או דברים שמאוד מבוססים על ריפים, נורא קל להכנס תחת הכותרת הזאת ובתוכה לעשות תכלס מה שנרצה.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
לשם שלנו אין שום משמעות בתכלס. כשהתחלנו היינו צריכים מקום לדבר ולשלוח דברים אחד לשני אז המתופף שלנו הקים קבוצה סגורה בפייסבוק של הלהקה. כשהוא היה צריך לכתוב שם לקבוצה הוא פשוט כתב משהו רנדומלי. כשראינו מה הוא כתב פשוט זרמנו עם זה וככה זה הגיע ל-The Name's John.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
לנגן מוזיקה ששוברת את הכללים פחות או יותר. אנחנו מנגנים מוזיקה אינסטרומנטלית כי לא רצינו להתחייב למסר מסויים או שפה, רצינו פשוט לנגן מוזיקה במובן הכי טהור שלה.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
שניים מאיתנו (אלון וילון) בצבא, שון הגיטריסט שלנו כרגע בשנת שירות בדרום, בר הבסיסט כרגע עושה שירות לאומי ואני כרגע לומד שנה א' ברימון.
7. ממה אתם מושפעים?
כל אחד מאיתנו בא מכיוון שונה לגמרי, חלק מאיתנו באים יותר מכיוון של רוק קלאסי ומטאל וחלק באים מכיוון של מוזיקה אלקטרונית ופוסט רוק וכל זה מייצר את הסאונד שלנו. השילוב בין הטעם האישי של כל אחד מאיתנו.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
חד משמעית "Shvat" של טאטרן.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
דיברנו על זה הרבה ולא הצלחנו למצוא אלבום שאנחנו שונאים מספיק בשביל למחוק.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
Sigur Ros. כי לטוס לאיסלנד זה חלום וכי הם פשוט מדהימים.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
יש בארץ מוזיקה אינסטרומנטלית אדירה. בין אם זה Tiny Fingers או TATRAN או כל מיני הרכבים אחרים, פשוט לכו להקשיב לזה, לא תתחרטו.
סגור לתגובות על אינטרו 4: הפוסט רוק הצעיר של The Name's John / כללי / עידו שחם
