The Listener 97: Under Neon Lights + Minimal Radio by Idosius on Mixcloud
קטע חדש של The Chemical Brothers, דיסקו צרפתי אפל, אינדיטרוניקה כחול לבן, ואינדי טרי מסין ביבוא של Minimal Radio.
בתמונה: Brain Failure עם רוק סיני סליזי
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
The Listener 97: Reverb Special with LessAcrobats by Idosius on Mixcloud
מה זה ריוורב? איזה להקה השתמשה בו בשביל ליצור את הארכיטיפ של הפופ החלומי? איך ה-Beach Boys ניצלו אותו? ומה החיבור הריוורבי בין הפרוג של Yes לאלקטרוניקה של Animal Collective? רועי ואיתי מהרכב הניאו-פסיכדליה LessAcrobats (ימין + אמצע בתמונה) לימדו אותנו לגבי השימושים הרבים של האפקט הפופולארי.
לסאקרובטס ישיקו את ה-EP החדש "Other Selves" במסיבה של שדרני הקצה + DJ Food מנינג'ה טיון בפסאז' ב-23.7
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
הייתי בן 14 כשיצא אלבום הבכורה של ה-Foo Fighters. לא היה לי מושג מי עומד מאחורי הלהקה הזו. כל מה שידעתי, זה שעשו להם פרסומות ב-MTV והציבו מלא עותקים על מדפי חנות הדיסקים המקומית של Saturn במרכז פרנקפורט. הייתי חנון מדע בדיוני שדלוק על מעללות מאלדר וסקאלי ב-"תיקים באפילה" כך שהוקסמתי מעטיפת אקדח הלייזר ושם הלהקה העב"מי, אז הרמתי עותק וניגשתי לעמדת ההאזנה. הריפים המדוסטרשנים ואווירת המיסתורין קנו אותי ואני קניתי את הדיסק.
החודש, בדיוק ביום שבו אמריקה חגגה 239, אלבום הבכורה של הפו פייטרס חגג 20. הוא זוכה כעת להרבה הערכה, אבל בזמנו הוא לא היה כזה חשוב - היו עוד מלא להקות פוסט-גראנג' עם פאוור קורדס ותופים רועמים שנשמעו בדיוק ככה, ושיריו לא נכנסו לקאנון ("Big Me" הגיע קרוב). אבל האלבום הזה הזניק את הקרירה השניה לאחד, מר Dave Grohl. לא ידענו אז שהמתופף של נירוונה יודע לשיר ויתגלה לימים בתור האיש הכי נחמד בתעשיית המוזיקה וחתיכת רוק סטאר. פו פייטרס התחילו בכלל כפרויקט סולו. גרוהל ניסה להתגבר על מותו של קורט ולא ידע בכלל אם הוא יוכל להמשיך לנגן. הוא כתב את כל השירים וניגן על כל הכלים לבד - חוץ מ-"X-Static" שבו אהובינו גרג דולי מה-Afghan Whigs ניגן קצת גיטרה. גרוהל שחרר את האלבום במספר קטן של עותקים שהוא חילק לחבריו, והסתתר בכוונה מאחורי השם האניגמטי שטייסי כוחות הברית העניקו לעב"מים ותופעות אוויריות מוזרות במלחמת העולם השניה. האלבום התגלגל די מהר בתעשייה, גרוהל חתם בחברת התקליטים Capitol, והעסק נמכר עד כה ביותר ממיליון עותקים.
הפו פייטרס גדלו מכל בחינה - פופולאריות, מכירות, וסאונד - והמשיכו לכיוון האצטדיונים כבר באלבומם השני "The Color & The Shape". כמו אות שמבשר לבאות, הלהקה התעסקה יותר בצבע ובצורה מאשר בחומר. אלבום הבכורה אולי לא היה מקורי, אבל מרגישים שיש בו משהו אותנטי, איזשהי צניעות ואמוציות טעונות שקיבלו בפעם הראשונה בחייהן את ההזדמנות לצעוק. האלבום יותר מחוספס ומושפע משורשי ההארדקור-פאנק של גרוהל בקטעים כמו "I'll Stick Around" ו-"Good Grief", הוא יותר שוגייזי עם שירה מהוססת וגיטרות מעופפות בקטעים כמו "X-Static" ו-"Exhausted", ויותר קורץ עם קטעים כמו "Big Me" ו-"For All The Cows". הוא אלבום האינדי רוק היחיד של הפו פייטרס.
גרוהל עבר מאז תהליך של גרוהליפיקציה: מחנון רזה לגבר-גבר עם מאסת שריר וזקן. הוא שחרר עוד שמונה אלבומים עם הלהקה וכבש במות ומעריצות ברחבי העולם. הוא הפך לשם בזכות עצמו הרחק מצילו של קורט המנוח, למתופף-זמר המפורסם בעולם, להגשמת החלום האמריקאי. "Sonic Highways", הפרוייקט האחרון של הלהקה, לקח אותה לאולפנים אגדיים ברחבי ארצות הברית, כביכול כדי למפות את המוזיקה האמריקאית, אבל בעצם כדי למצוא השראה לאלבומם החדש ולשווק אותו בעזרת סדרת ה-HBO שהופקה בעקבות המסע. רק שהשירים יצאו ברובם תפלים. גרוהל חזר לאחרונה לכותרות כשהוא נאלץ לבטל את הטור האירופאי של הפו פייטרז בעקבות רגל שבורה, כולל הופעת הדליין בפסטיבל גלסטנברי, ואז עלה להופעת הארבע ביולי על משחק הכס עם גופי תאורה וצווארי גיטרות ולוגו ענק של הלהקה. מעניין מה גרוהל של פעם היה אומר על זה.
תעני אסתר, הרכב הניאו-פסיכדליה הישראלי, משיקים את אלבומם השני בפסאז', הלילה, יום חמישי 9.7. תפסתי אותם לראיון במייל כדי לברר מה מסקנותיהם מכדור הארץ, איך זה לעבוד עם ברוך בן-יצחק מרוקפור, ומה הסוד שלהם למערכת יחסים יציבה.
לפני הכל, איפה אתם נמצאים כרגע, ומה עשיתם לפני שפתחתם את המחשב?
בעבודה, ולפני שפתחנו את המחשב עשינו את המינימום האפשרי.
האלבום החדש נקרא "מסקנות מכדור הארץ". אם אכן אסטרואיד יתנגש בעולם וישמיד פה הכל, איזה מסקנות הייתם מסיקים מכדור הארץ?
המסקנות הן:
לא בריא לשחק פינגפונג בנעלי בית.
ההווה הוא תהליך ההמרה של העבר לצורת עתיד.
מתקיים גרף הפוך של קידמה על חשבון יושרה ואחווה בין בני האדם.
מיצינו.
עבדתם על האלבום החדש עם ברוך בן-יצחק. איך היה לעבוד איתו ומה למדתם ממנו?
תהליך של התפתחות והתאהבות בעשייה עצמה תוך כדי תנועה. הכימיה המקצועית והאישית בינינו רק גברה עם הזמן. אין הרבה אנשים שיש להם את השילוב של ניסיון עצום מצד אחד, וראש פתוח, ניסיוני וצמא מצד שני. למדנו המון המון ואנחנו די בעצם יודעים הכל עכשיו, אבל לא נשתף כי אנחנו לא פראיירים.
סה"כ העבודה על האלבום לקחה שלוש שנים. למה זה לקח כל כך הרבה זמן?
"כי לוקח זמן להבין דברים. צריך זמן להבין דברים". בהתחלה כיוונו לאלבום בשלושה חלקים, כאשר כל חלק ארוז בנפרד עם סאונד ייחודי ושירים בעלי אופי אחר. בסוף יצא שהזמן בין חלק וחלק התארך עוד יותר ממה שציפינו וכך מצאנו עצמנו שוקעים בתוך הקונספט הראשוני ורק מעצימים אותו.
האלבום מורכב משלושה חלקים כאשר כל חלק הוקלט בתקופה שונה, בחדר שונה ובטכניקות שונות. אתם יכולים לפרט לגבי כל חלק את התקופה, איפה הוא הוקלט, ובאיזה טכניקות, ומדוע?
החלטנו להוציא את האלבום ב- 3 חלקים כי דיברנו על זה שלפעמים בזמן הארוך שמושקע ביצירת אלבום אחד שלם מאבדים ספונטניות ולא מצליחים ללכוד את הרוח המשתנה, ההשפעות שמתווספות והתהליכים שקורים בתוך להקה שהיא קודם כל יחידה חברתית, עוד לפני שהיא יחידה מוזיקלית. לא תיארנו שיצא שכל חלק יוקלט עם מתופף אחר (!), באולפן אחר ובצורה אחרת, אבל ככה יצא. הקלטנו אצל מוקי ב-"רפסודה", באנובה ובאולפן של רוקפור. חלקים מסויימים הוקלטו בלייב, ואחרים חייבו העלאות רבות (במיוחד בחלק השלישי). חלק מהשירים והכלים הוקלטו על סרט וחלק על מחשב. חלק מהתפקידים באולפן וחלק אצל שי בחדר על תוכנות פרימטיביות תוצרת פרדס חנה.
למעשה, שחררתם כבר את השליש הראשון של האלבום ואת "שיר פשוט" ב-2013. למה החלטתם לכלול אותם מחדש ב-"מסקנות מכדור הארץ" מאשר לשחרר שירים חדשים?
הבנו שמשהו באלבום שלם עובד יותר טוב ומחזק את השוני בין השירים כששומעים אותם יחד, אפילו אם הם שוחררו בעבר - הם עדיין חלק מכל התהליך.
תעני אסתר קיימת כבר שבע שנים. רוב הלהקות בארץ, במיוחד בסצינת האינדי, לא מצליחות להחזיק כל כך הרבה זמן, מכל מיני סיבות. מה הסוד שלכם למערכת יחסים יציבה?
זה פשוט מאוד. כל עוד יש מוסיקה שאנחנו מצליחים להתלהב ממנה יחד, אנחנו נמשיך ליצור יחד. הלב של הלהקה הזאת הוא ההשראה התמימה, ואנחנו עד היום מוצאים את עצמנו שואבים אותה מאותם מקומות וחולקים מכנה משותף חזק שמורכב מהתרגשות חסרת אגו. או בקיצור - דיוויד מגיש לשי ארוחת בוקר במיטה בזמן שהוא עושה מסאז' ברגליים לאמיר שמקשיב לאיך היה היום של יונתן. פשוט מאוד.
מה השתנה בתעני אסתר של האלבום השני לעומת תעני אסתר של האלבום הראשון?
הייתה טיפה יותר תמימות באלבום הראשון. המתופפים באלבום השני - אורי זליג (שהיה גם בראשון הקליט קצת מהשני וטס) אותו החליף ניר ווטשטיין היקר ואחריו הגיע אמיר-אוזן-קשבת-שטיינברג, שכולם אדירים ותרמו תרומה שלא תסולא בפז ללהקה ולאלבום. ההשראה שלנו הפכה להיות חזקה יותר, אחידה יותר, והביאה לידי ביטוי את השירים בצורה הרבה יותר קיצונית ומספקת.
חליתי בטימברמניה:
הוא עלה לבמה עם חליפה חומה ועניבה בהירה, הוא הציג קרחת ושיער שמוחלק לאחור, פלוס שפם מוקפד מעל לשפה. אבל אל תהיו כאלה שטחיים. קירק פתח את ההופעה לבד, רק הוא וגיטרה חשמלית, בביצוע "Memories" של לאונרד כהן. הקול שלו הדהד דרך המיקרופון באפקט פיפטיזי בסגנון אלביס ונשמע מאוד עמוק ועשיר. הוא הזכיר לי את מאט ג'ונסון, סולן The The, גם בהד, גם בגוון וגם בשפיכת הלב על הבמה לכדי צמרמורת. לגיטרה שלו היה צליל אורגני מלא ברגש. הוא הרבה להשתמש בידית הטרמולו ונתן לצלילים לנצנץ.
&h=300&w=300&tbnid=DoHPPjyCMqXOmM:&zoom=1&tbnh=160&tbnw=160&usg=__PPAsZVLeYABeWGkKOzWTN21JUnY=&docid=uC80ponrTO9IjM&itg=1&client=opera){kind=link}