פוסטים מאת עידו שחם

  • ראיון עם I Was A Bastard: השפעות רדיוהדיות

    כשהייתי בפסטיבל יערות מנשה, הלכתי להופעה של עמיר לב בתקווה לקבל מנה של שמים אפורים. השמים החשיכו רק יותר מאוחר, כשנתקלתי בלהקת I Was A Bastard.

    ארבעת חברי הלהקה נראו כמו אנשים לא קשורים שמצאו את עצמם פתאום על הבמה, אבל הם הופיעו בטוטאליות, בלי הקריצה המעצבנת (מבקרי מוזיקה: אני לא מבין למה אתם משבחים להקות שלא לוקחות את המוזיקה שלהן ברצינות), וניגנו לאט ועמוק. בן שלו התעצבן מההשפעות הרדיוהדיות שלהם, ואני דווקא הוקסמתי ושמעתי שם גם את Galaxie 500 והרכבי סלואו-קור כמו Red House Painters ו-Low.

    I Was A Bastard משיקים סוף כל סוף את EP הבכורה שלהם "In Your Great Heart" בלבונטין 7 ב-17.12, אז ניצלתי את ההזדמנות לראיון קצר במייל עם סולן הלהקה נוה שפרוני.

    קודם כל, מי חברי הלהקה, ואיך היא הוקמה?

    "חברי הלהקה הם: מיכאל יצחקי-תופים, אור דרומי- סינטי ,טמבורין, קולות, נוה שפרוני (אני)- גיטרה שירה, וכליל שפרוני- בס וקולות. ההרכב הנוכחי קיים בערך שנה, הוא בעצם מהווה המשכיות לאלבום שכתבתי והפקתי לעצמי, שנקרא free שהיווה את הבסיס להקמת הלהקה, ממנו הויז'ן לגבי הסאונד של הלהקה החל להתגבש ולצמוח ואפשר לשמוע אותו בבאנדקאמפ, את החומרים העדכניים של ההרכב אפשר לשמוע באיפי החדש שנקרא 'In your great heart' שגם נמצא בבנדקאמפ".

    מדוע בחרתם בשם I Was A Bastard?

    "השם הומצא כי הכינוי שלי היה באסטארד, וחוצמזה זה אחלה שם ללהקה, לא?"

    אמרתם שאתם במקור מחדרה. איך החיים בעיר השפיעו על היצירה שלכם?

    "האמת רק מיכאל ואור במקור מחדרה, וזה נאמר בתור בדיחה במהלך ההופעה, אני גדלתי במושב, ואנחנו עושים חזרות לרוב באולפני "'wavos" שבקיבוץ בית אורן ואני מאמין שהטבע הוא השראה ליצירה בשביל כל אומן, והסצינה העירונית הוא משהו שבתוכו אפשר להתפתח ולצמוח".

    בביקורת להופעה שלכם בפסטיבל יערות מנשה, בן שלו הגיב בשלילה לצליל הרדיוהדי של ההרכב. האם אתם מושפעים בכלל מרדיוהד, ומה חשבתם על הביקורת הזו?

    "האמת שאנחנו מושפעים גם מרדיוהד וגם מעוד הרבה אמנים אחרים, הביקורת שלו בגדול היתה טובה אז שמחנו שהיא נכתבה. אני מאמין שהסאונד שלנו בא ממקום אותנטי ורגשי ולא ממקום שמנסה בכח להיות משהו שהוא לא, ואני מאמין שמי שרואה הופעה שלנו יכול לזהות בקלות את הייחודיות הזאת".

    במסגרת סיכומי השנה, איך היתה 2014 בשבילכם ומה אתם מתכננים לשנת 2015?

    "שנת 2014 הייתה שנה מאוד פוריה הספקנו להוציא לאור איפי בכורה, ולהקליט עוד איפי שעומד לצאת, הופענו בהמון מקומות ובינהם פסטיבל יערות מנשה ואינדינגב, וקיבלנו המון תגובות נלהבות, ב2015 יש תכניות להתפתח מבחינה יצירתית אם זה באולפן או בהופעה חיה, הסאונד של הלהקה מאוד ייחודי ומזוהה איתנו ואנחנו נמשיך לפתח ולהעמיק לחקור ולחדש אותו. וגם נמשיך להופיע המון ולהכניס למופע אלמנטים ויזואליים. בהופעה הקרובה שלנו בלבונטין ב17.12 ננגן הרבה שירים גם ישנים וגם חדשים, נארח את דן עזרא מהאפיטייזר צ'יזקייק ועופר טיסר יהיה על עמדת הויג'יי. בנוסף אנחנו מתכננים להקליט אלבום בכורה ולצאת לטור באירופה בקיץ 2015".

    צילום ועיצוב תמונה: הילה כהן

  • מארינה מקסימיליאן בהופעה: משוואה עם נעלמת

    סיקרתי הופעה של מארינה מקסימיליאן בלומין עבור עכבר העיר:

    מה עם הרגש? מארינה בהחלט התרגשה. זו כנראה הייתה הופעת הסולו הכי גדולה בקריירה שלה, בהתחשב בצחקוקים וההצהרות שלה בין לבין ("אנחנו מנגנים ביחד כבר 11 שנים, אף פעם לא חזינו בדבר כזה"). ולמרות זאת העדינות, המלנכוליה, ושלל הצבעים האחרים שתמצאו באלבום הבכורה שלה, "Step Into My World", נמחקו בין נענועי האגן.

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • סיקור קצר להופעה של Sun Kil Moon: אבא'לה קוזלק

    Sun Kil Moon מילאו את הבארבי הלילה - לא באנשים, אלא בחום ואהבה. הבקשה של סולן הלהקה מארק קוזלק לא לצלם את ההופעה בנייד היתה כל כך מוצדקת. נוצר מרחב אחר, מרחב אינטימי ללא הפרעות קשב וריכוז. המסכן שהעז לבדוק תוצאות ספורט בנייד חטף קטילות מקוזלק וחיבוק אבהי מאוחר יותר. ואולי קוזלק היה האבא שלנו לכמה שעות הלילה ואנחנו הילדים שלו, אבא מלא בביקורת וחמלה לילדים שמפספסים את העולם בזמן שהם בוהים במסך. השירה שלו לקחה אותי לערבות אוהיו, מדינת המוצא שלו איפה שמתגוררות דמויות האלבום "Benji". וקוזלק, הוא נהנה דווקא להיות פה. הוא הרעיף אינספור מחמאות על תל אביב, נגעל מבירה שחורה, שר "שירי כריסמס ליהודים", והזמין את זואי פולנסקי לדואט "I Got You Babe". אולי היא חיממה אותו בשנה שעברה, אבל הוא לא הצליח לחמם אותה וביקש ממנה לפחות להעמיד פנים שהיא מחבבת אותו. זו לא רק זואי: קוזלק הוא אדם קשה לעיכול עבור הרבה אנשים. וברור למה. קוזלק לא משחק את המשחק. הוא לא מנסה לתחזק תדמית אחידה או להתחבב על אף אחד. קוזלק אומר את מה שיש לו להגיד ולעזאזל עם The War On Drugs. הם בטח יככבו בסיכומי שנת 2014, אבל קוזלק ושות' בועטים להם בתחת בכל מה שקשור למנעד המוזיקלי, הביצועים המדויקים, ואיכות הכתיבה. "אבא'לה עייף", אמר קוזלק לפני השיר האחרון - בכל זאת, הוא עבד שעתיים וחצי על הבמה. אבל אל תדאגו, אבא'לה עוד ישוב.

  • ראיון עם Mark Kozelek מ-Sun Kil Moon: הרוצחים הפכו לרוקסטארים

    קיבלתי הזדמנות שנייה לראיין את Mark Kozelek לקראת ההופעה שלו עם Sun Kil Moon ב-6.12 בבארבי. הוא ביקש שהשאלות יהיו "קצרות ומעניינות". החלטתי להיענות לאתגר.

    חרשתי על ראיונות של קוזלק כדי לנסות ולהבין מה לא, חס ושלום, ישעמם או יעצבן אותו. המסקנה - אין לי סיכוי. פשוט נמאס לו מ-20 שנה של ראיונות. הוא הגיב באריכות רק לבמאי Cameron Crowe (קוזלק השתתף בסרטו "Almost Famous") וסולן Death Cab For Cutie מר Ben Gibbard, אבל בלוגים ומגזיני מוזיקה זכו לתשובות קצרות וענייניות, ולפעמים לא זכו לתשובות בכלל. ואתם יודעים מה? אני יכול להבין אותו.

    אז בררתי את השאלות הכי קצרות ומעניינות שהיו לי ושיגרתי.

    אחרי שראיתי את הרוקומנטרי שלך, Mark Kozelek: On Tour, נראה שממש מבאס לצאת לטור, ובכל זאת אתה שוב יוצא לדרכים. מה גורם לך להמשיך?

    "זה לא 'מבאס'. זו פשוט לא מסיבה, ללכת לשדות תעופה כל יום. ראיתי הרבה דוקומנטריים על סיבובי הופעות ואתה לא רואה את האמנים משחקים גולף. לא בכדי זה נקרא מיוזיק ביזנס. מוזיקה מתרחשת שעתיים בכל לילה, השאר זה פשוט ביזנס".

    איך זה להופיע עם Sun Kil Moon לעומת הופעות סולו?

    "אני אוהב גם וגם - סך הכל יותר נוח לי בתור אמן סולו, וזה מערב פחות לוגיסטיקה, כשאתה נוסע לבד. אבל לנגן עם להקה זה גם נחמד. זה מביא אנרגיה אחרת לבמה".

    איזה שורות היית מוסיף לשיר "Baby In Death Can I Rest Next to Your Grave" אחרי הביקור האחרון שלך בארץ?

    "הו, אני לא יודע. אני לא חושב על השיר הזה כרגע".

    האלבום "Benji" עוסק המון במשפחה וחברים וזיכרונות מעיר ההולדת שלך. מה החזיר אותך לשם?

    "בת הדודה השניה שלי שמתה בפתאומיות באביב הקודם".

    איך אביך הגיב לשיר "I Love My Dad"?

    "הוא סיפר לי, במכתב, שהוא אהב את השיר".

    ואמך לשיר "I Can't Live Without My Mother's Love"?

    "היא אהבה את זה מאוד. כתבתי מאמר על השיר ליום האם, עבור ה-NY Times, והיא אמרה שזו מתנת יום האם הכי טובה שהיא קיבלה אי פעם".

    בהקשר לשיר "Pray for Newtown", עוד יריות קרו בלוס אנג'לס. מדוע אתה חושב שהדברים האלה ממשיכים לקרות, במיוחד בארה"ב?

    "בגלל שיש יותר מדי גישה לנשק, והרוצחים הפכו לרוקסטארים בזכות התקשורת. בנוסף, האינטרנט הפכה את אמריקה למקום עוד יותר מלא בשנאה. השנאה משתוללת ואנשים מבלים יותר זמן לבד, בבידוד מאחרים, בהזמנת נשק באינטרנט ובתכנון השנאה שלהם".

  • ראיון עם Cannons: הילדים הכי עצובים

    Cannons חוזרים. לפחות לרגע. הם הופיעו בפסטיבל השואוקייס לפני שבוע, והם יופיעו בלבונטין 7 ביום שישי 28.11 עם אירוח של תומר ישעיהו מ-Isiah וחימום של Napoli. לא ראיתי אותם מאז טרום-ההשקה המרהיבה לאלבום הבכורה "Nothing Anywhere", אז ביררתי עם סולן ההרכב שגיא ג'יימס שחר מה קורה איתם, איך הם עושים קליפים, ולמה הם שינו את השם.

    נראה שהלהקה נעלמה בשנה האחרונה אחרי ההשקה המאוד מוצלחת ל-"Nothing Anywhere". איפה הייתם ומה עשיתם?

    שגיא: "אני חשתי צורך לנסוע למקומות אחרים, לראות צבעים שונים, לחוות טעמים חדשים, לחיות חיים במקום זר. טיילתי באירופה, שהיתי תקופה בלונדון, וכעת אני גר בניו יורק. כל אחד מאיתנו התכנס בעניינים אישיים ופנה לפרויקטים שונים. לא ניגנו הרבה יחד מפאת המרחק, אבל התפתחנו כבני אדם וכמוזיקאים. למעשה, נדמה לי שכעת אנו נשמעים טוב מתמיד".

    שאלה שמטרידה אותי ולפחות עוד כמה מעריצים: מדוע שיניתם את השם מ-Cannons of Pedro ל-Cannons?

    שגיא: "או-אה, זו החלטה שהתקבלה כבר לפני שלוש שנים. Cannons Of Pedro זה שם שדבק בראשי עוד בזמן התיכון, והשתמשתי בו כשהקלטתי את האי.פי הראשון עם Tambourine Monkey (שהפיק גם את אלבום הבכורה שלנו). כשהלהקה התגבשה, הרגשנו שהשם מעט מנותק ולא מתחבר להרכב שנולד. נפרדנו מפדרו ונותרנו Cannons".

    הוידאוקליפים שלכם מאוד מושקעים וזכיתם לעשרות אלפי צפיות ביוטיוב. איך אתם ניגשים להפקה ולעשייה שלהם?

    שגיא: "תודה רבה! קליפים זה עניין יקר וקרוב לליבנו, ואני מניח שזה מקור ההשקעה. אני מאמין מאוד בקשירת תחומי אמנות שונים יחד. אני בכלל מגיע ממשחק, וקולנוע זו אהבה גדולה שלנו. הוידאו שמלווה את השיר הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה, ונראה שהתחושה הזו עוברת גם לקהל, שתופס את השיר ואת הקליפ כיחידה אחת. על הקליפים עבדנו עם הצמד המדהים, אדם בלופרב (במאי) ואיל כהן (צלם). אנחנו משתדלים למקם את התסריט במרחב ובנושאים בהם עוסק השיר, ומנסים להעביר תחושה מסוימת בכל אחד מהשירים. אגב, בדיוק סיימנו לצלם קליפ חדש בניו יורק, שיצא בקרוב".

    בתוך העטיפה של "Nothing Anywhere" רשום בגדול "we are the saddest kids". מדוע? האם אתם באמת מרגישים ככה?

    שגיא: "מכל השורות בשירי האלבום, הרגשנו שזו מייצגת באופן הטוב ביותר את תמצית התחושה שאנו מקווים להעביר בו - we are the saddest kids היא אמירה פשוטה ובהירה, אבל קיצונית להחריד. התחושה שמלווה אותך כשאתה נופל לתהומות, מהלך במנהרות חשוכות. המחשבות מוגזמות, נטולות פרופורציה. אתה הולך ברחוב לצד אנשים שאתה אוהב, ונדמה שאתם אבודים בחלל. הרחובות כולם דומים והאנשים כולם דומים ואתם הילדים הכי עצובים".

    מה התוכניות של ההרכב לעתיד הקרוב? האם תחזרו לפעילות יותר רציפה?

    שגיא: "אני מניח שהתכניות לעתיד מעט מעורפלות. אני לא יודע, בכנות, לגבי פעילות רציפה בישראל, כי המרחק מיטיב עמי בינתיים. כך או כך, אני כותב המון, יש הרבה שירים חדשים שיתחילו לבצבץ בקרוב, כמו גם שחרור רשמי של Nothing Anywhere. ממליץ לתפוס את ההופעה הקרובה בלבונטין, כי - כמו שקרה בשנה האחרונה - איננו יודעים מתי והיכן תהיה הבאה".

    קרדיט צילום: ענבל פרלמן