פוסטים מאת עידו שחם

  • קשר הריוורב: ראיון עם Noria, Cannons, ו-Bucharest

    3 להקות אינדי ישראליות עומדות להשיק אלבומי בכורה - Noria, Bucharest, ו-Cannons (לשעבר Cannons Of Pedro). שלושת ההרכבים שרים באנגלית, השקיעו בהפקה מושחזת, ומתחברות לצליל האינדי פופ/רוק העכשיווי - הריוורב.

    ריוורב הוא האפקט שהופך אולפן קטן לאולם גדול בלחיצת כפתור. להקות כמו Interpol ו-Kings Of Leon החזירו את הצליל המהדהד לאופנה, גל נגד לסאונד החדר הצפוף של הניינטיז. דור ההמשך, למשל Soft Moon ו-Beach Fossils שראינו לאחרונה, הקצין את האפקט וסובב את מחוג הריוורב ל-11.

    בחזרה לארץ. בגלל האנגלית והסאונד הבינלאומי נשמע כאילו שלושת הלהקות שכנות באותו רחוב בברוקלין. זה בסדר גמור. למעשה יש עוד עשרות שכנים וכולם טובים בעיניי. בכל זאת, כדי להכיר יותר טוב את בוקרשט, נוריה, וקאנונז, ולראות שהם לא בדיוק אותו הדבר, שלחתי לשלושתן את אותן 5 שאלות.

    איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם למי שלא שמע אותה?

    בוקרשט: "מוזיקה היא אמנות שרק מעטים מסוגלים לתארה במילים (השאר לא צריכים לנסות). מוזיקת פופ, לאורך ההיסטוריה, מלאת רפרנסים ומחוות, לכן זו הדרך הקלה ולעיתים המתמצתת ביותר לתאר להקה. Bucharest כמו כל יצירה היא תוצר של השפעות. הבירדס, הסמיתס, בלר ודירהאנטר, הם רק חלק מרשימה ארוכה של להקות שהשפיעו על הסאונד והכתיבה של הלהקה. אבל מי צריך היום תיאורים כשאפשר להקשיב ביו טיוב".

    נוריה: "החומרים שלנו הם בהגדרה הכוללת של רוק אלטרנטיבי, עם מעט השפעות אלקטרוניות. מהעיניים שלנו, יש שם הרבה רגש והתייחסות לאסתטיקה כחלק מהמוסיקה שלנו".

    קאנונז: "מוזיקת פופ אלטרנטיבית. מלודיות מרוכזות העוטפות יגון בצלופן. אהבות אבודות, נעורים מפוספסים, לילות הוללות אומללים. לרקוד לבד בבית. השכנים לא יסגרו את החלון בזעם, יושבי האוטובוס לא ירצו למות".

    בשנים האחרונות להקות אינדי משתמשות בהמון ריוורב. מדוע אתם מתחברים לסאונד הזה?

    בוקרשט: "יש משהו בריברב שהופך את הכל למעורפל יותר, למרוח יותר, גורם לך לשמוע צלילים שלא בהכרך קיימים, מה שמשאיר אותך דרוך ומפעיל לך את הדמיון בצורה הכי מעניינת. חוץ מזה, רוב הדברים שאנחנו שומעים עכשיו שוחים בתוך בריכה של ריברב ובאופן טבעי אנחנו מושפעים מזה".

    נוריה: "זה נושא לשיחה שלמה. באופן כללי אפשר לומר שהריוורב תמיד נמצא בשימוש בצורה כזו או אחרת‫: כאפקט שיוצר עומק, וכמובן ככלי שנותן הרבה אופי למוסיקה, אז ‬אנחנו לא בטוחים שזה נכון לומר שספציפית בשנים האחרונות משתמשים בהרבה ממנו באינדי‫, הרי האפקט הזה הוא חלק לא קטן ולפעמים בלתי נפרד מהזהות של מוסיקאים וסגנונות בחמישים שנה האחרונות- הגיטרות אצל קולדפליי, הסנר באייטיז והסאונד של סיגור רוס כלהקה, לדוגמא. יכול להיות שהיום להקות מבליטות את האפקט הזה קצת יותר, בסופו של דבר, זה עניין של טעם ובחירה אמנותית- ‬כשהגענו לשלב המיקסים באלבום החדש עלתה השאלה הזו,לגבי הסאונד, וההחלטה הייתה שלא להשתמש בריוורב מסויים כמשהו שיאפיין את האלבום, כדי שלא להסיט את תשומת הלב מהשירים עצמם. באותה מידה שהוא מוסיף, הריוורב יכול לטשטש ולכסות על המוסיקה, ואחת המטרות שלנו בעבודה על Clear Backgrounds הייתה לשמור על השירים חדים וברורים כמה שניתן".

    קאנונז: "ריוורב הוא טשטוש, מריחה. הסוואת האמת, הסתרת המקור. הוא מדמה חלל ומעצים את הצליל. אנו נהנים מההעצמה הזו כפי שאנו נהנים לשיר במקלחת או להמהם במערה. לעניות דעתי, להקות אינדי החלו להשתמש בריוורב כפיצוי מסוים - על איכות הקלטה או מחסור באמצעים או אי-דיוק, וגם עקב חיבה לטשטוש ההוא, לערפל ולחולמנות שהוא משרה. כך שבתור מוזיקאי עצמאי, אתה יכול להקליט גיטרה בחדר השינה שלך ולגרום לה להישמע כאילו היא הוקלטה בבית האופרה של סידני או באיזו כנסיה. כאשר צליל הריוורב נהיה טרנדי, להקות רבות החלו לאפיין את עצמן דרכו, וזה כבר מצב מעט בעייתי. כמובן, אני נהנה ממוזיקה שטופת ריוורב כאשר היא אינה מסתירה בור נטול תוכן; כמו במקרים רבים - שימוש במידה".

    מה מייחד אתכם לעומת הרכבים אחרים שפעילים בז'אנר?

    בוקרשט: "אני חושב שלBucharest הייחוד שלה, אך לדעתי אלו אחרים שיכולים או צריכים לשים את האצבע על המרכיבים שמייחדים אותה משאר להקות ה'זאנר'".

    נוריה: "האובססיה לתוכן- הטקסטואלי והמוסיקלי.אנחנו משקיעים מאד בשירים עצמם, ומשתדלים שיהיה בהם תוכן ועולם דימויים שיעורר משהו הכי אוניברסלי ועם זאת הכי אינטימי במאזינים".

    קאנונז: "אינני יודע לומר מה מייחד אותנו לעומת אחרים מבלי להציב את עצמי מעל אנשים שאיני מכיר. אני יכול לומר שמיוחדת בעיניי הרצינות בה אנו תופסים את העיסוק במוזיקה, ההתמדה, הרצון להמשיך להיפתח ולהתפתח וההרכב האנושי הנהדר".

    אתם נשמעים בינלאומיים, כאילו יכלתם להגיע מכל מקום בעולם. איך בכל זאת החיים בישראל השפיעו על היצירה שלכם?

    בוקרשט: "אני לא חושב שמבחינה מוזיקלית אפשר לשמוע השפעות מקומיות אבל אין ספק שהנוף והסביבה בהחלט משפיעים על יצירה. הרבה מהשירים של Bucharest עוסקים בייאוש ותחושת מחנק, שהן בהחלט תחושות שליוו אותנו כנערים בשכונות הנידחות בהם גדלנו בירושלים. קשה להשים את האצבע על ההשפעות המקומיות, אך הן בהחלט מרחפות אי שם ברקע".

    נוריה: "החיים כאן גורמים לנו לחשוב גם על הקהל הישראלי שישמע את השירים ויתחבר אליהם. לא פשוט להיות להקה ששרה באנגלית בישראל, העובדה הזו גורמת לאנשים לבחון אותך פי כמה כי אתה לא שר בשפת האם שלך(ושלהם) ויש לזה השפעה מסויימת, אבל זה לא בא לידי ביטוי ביצירה שלנו, שם אנחנו נאמנים למסרים שלנו, ההשפעה מגיעה דווקא במהות וההתנהלות שלנו כלהקה. בהתחלה ניסינו להמנע מתדמית ה"הרכב הישראלי", ניסינו לברוח מהגדרות מוסיקליות מקומיות וזה לא תמיד האיר לנו פנים. היום אנחנו לא מתעלמים מהקהל הישראלי במה שאנחנו עושים ומכוונים הרבה אנרגיות חיוביות להצלחה בארץ , שזה אתגר לא פשוט כשהטקסט באנגלית".

    קאנונז: "אני חושב שהמוזיקה שלנו לא הייתה נשמעת כפי שהיא לולא היינו גדלים וחיים בישראל. נכון, הטקסטים באנגלית וההשפעות הניכרות שייכות לתרבות המערב, אך הכתיבה והיצירה נעשים מתוך חיים בישראל. גם אם מדובר בפנטזיית בריחה או שינוי, היא מעוצבת מן המציאות הסובבת. מעבר לזאת, יש המון מוזיקה ישראלית שאנו אוהבים; עליה גדלנו והשפה היא שפתנו.
    לא חשוב באיזו שפה אתה יוצר, אך ליצירה נטולת זמן ומקום אין ערך ממשי. אין ברירה אלא ליצור מתוך הסביבה בה אתה מתקיים".

    מה החלום הכי גדול שלכם בתור להקה?

    בוקרשט: "החלום הוא להגיע למצב שאנחנו עושים רק את זה, עם חופש מוחלט, מבלי להיות משועבדים לעבודות מזדמנות ששואבות מאתנו את כל הזמן והאנרגיה. להיות חצי מהשנה בדרכים ובחצי השני לכתוב ולהקליט חומרים חדשים. להרגיש שזה משהו חי שזז ומתרחב כל הזמן, עם קהל גדול שאוהב אותנו מספיק ולא מפחד לשמוע אותנו משתנים ומתנסים בדברים חדשים".

    נוריה: "להמשיך ליצור יחד, להגיע להרבה קהל ולגעת בהרבה אנשים, להופיע הרבה, לצבור חוויות יחד, ולהצליח להתפרנס ממה שאנחנו עושים וכל כך אוהבים".

    קאנונז: "איננו נוהגים לחלום חלומות גדולים, זה מפזר אותנו. החלום הנוכחי בתור להקה הוא לזכות בהכרה ראשונית, ולצאת ולנסוע ולהופיע ולהופיע".

    --

    בוקרשט ישיקו את אלבום הבכורה ב-24.10 בלבונטין 7

    נוריה ישיקו את אלבום הבכורה ב-29.10 בתיאטרון תמונע

    קאנונז ישיקו את אלבום הבכורה ב-12.11 בתיאטרון תמונע

  • המאזין ברדיו 22.10.13: ספיישל אפור גשום

    אני מקבל פניות מכל מיני להקות מקומיות שרוצות אייטמים. לצערי רובם לא בודקים בכלל על מה אני כותב כך ש-90% מהמיילים נזרקים לפח. ב-12 ביולי קרה משהו אחר. קיבלתי הודעה ממיכל ספיר, סולנית אפור גשום, שהזמינה אותי לשמוע את אלבומם האחרון, "מבפנים", בבנדקמפ.

    שמעתי אותו והתרגשתי. סוף כל סוף הגיע משהו שהוא לא רק רלוונטי, אלא ממש טוב, משהו מפתיע ומיוחד שמעלה את שאלת ה-"איך לא שמעתי על זה קודם". חזרתי מיד למיכל וסיכמנו שנעשה משהו בסתיו, כשתחזור מחופשה בלונדון וכשמזג האוויר בארץ יבשיל לקבל את המוזיקה שלה.

    הגיהנום של הקיץ הישראלי עבר והחלטתי לארח את אפור גשום לסשן חי ברדיו הבינתחומי. הכרתי גם את שי ועודד, הגיטריסט ובאסיסט ההרכב. המתופף אביב ברק לא יכל להגיע, אך בלעדיו חגגנו את הדהוד הגיטרות באולפן. דיברתי בין השירים עם מיכל על החיים בארץ ובחו"ל, וכמובן על מוזיקה. הו, המוזיקה.

    להורדה »

    1. אפור גשום - אדמה מוגנת
    2. אפור גשום - Hypnotoxic (לייב)
    3. אפור גשום - מבפנים (לייב)
    4. The Smiths - Reel Around The Fountain
    5. אפור גשום - ליקוי ירח (לייב)
    6. Beach Volleyball - First Floor
    7. אפור גשום - יום העצמאות (לייב)
    8. אפור גשום - Bad Star

  • האיסלנדית החדשה

    הסיגנל "זה בסדר לפחד", כלומר, "Ze Beseder Lefahed" (גוד יודע איך מבטאים את זה באמריקאית) של ועדת חריגים פורסם ב-Spin והלהקה סומנה כאייטם חם ב-The Fly. להקת אפור גשום, שחלק משיריה בעברית וחלקם באנגלית, קיבלה ביקורות אוהדות מעבר לים. אפילו אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר הופיעו בברלין בשפת הקודש. האם העברית היא האיסלנדית החדשה?

    זו לא הפעם הראשונה שמוזיקה בעברית מופצת בתפוצות, ואני לא מדבר על "אבניבי" של יזהר כהן. התקדים האחרון, יחסית, היה סרט הטראש של אדם סנדלר מ-2008 "You Don't Mess With The Zohan" שלווה במוזיקה של הדג נחש. הלהקה יצאה לטור או שניים באמריקה והופיעה בעיקר מול יהודים וישראלים לשעבר.

    השאלה הגדולה, כמובן, היא כמה רחוק זה יכול ללכת, עד כמה השפה מהווה מחסום למוזיקה? כדי לבדוק את זה, בואו נשאל בכיוון ההפוך - עד כמה רחוק הגיעה מוזיקה בשפות אחרות? האם אנחנו שומעים להקות ששרות בפולנית, קוריאנית, דנית, או אפילו בספרדית או צרפתית?

    יש לי חדשות לא טובות - מעט מאוד להקות הצליחו לפרוץ את מחסום השפה. גרוע מכך - ההצלחה שלהן לא פתחה את הדלת לעוד להקות. להיפך, זה נהייה גימיק שאי אפשר לשחזר, אלא אם כן אתה עושה מוזיקת עולם.

    יש בגרמניה תעשיית מוזיקה עצומה, אבל רק הגרמנית הנוקשית של Rammstein עברה את חומת ברלין לשעבר. כולם נהנים מהאיסלנדית השוטפת של Sigur Ros, אבל איזה הרכבים ששרים בשפת האלפים קיבלו אפילו חצי מהתהילה שלהם? גם כשחושבים על צרפתית, מהשפות האהובות בעולם, השם שעולה מיד הוא סרג' גינסבורג, ואולי MC Solaar למיטיבי לכת.

    רוב המוזיקאים שמו את שפת המקור בצד לטובת הגולה. Myslovitz הפולניים נכנסו לפלייליסטים ברחבי העולם עם הלהיט "Sound Of Solitude", במקור "Długość Dzwięku Samotności". גם Kent השבדיים הושמעו ב-MTV עם השיר "Music Non Stop", הגרסה האנגלית ל-"Musik Non Stop". כמו שפולנית ושבדית נשמעות לנו מוזר, ככה העברית נשמעת מוזר לגויים, אם לא יותר.

    בארץ היו נסיונות דומים. להקת היהודים תרגמה את שמה ל-.I.U.D.M ויצאה להופיע בארצות הברית. אפילו ריטה תרגמה את "בוא" לאנגלית שנהיה ללהיט מפתיע ברדיו האמריקאי. כששלום חנוך עבר ללונדון הוא כתב שירים באנגלית למרות הקושי שלו עם השפה, וגם פורטיסחרוף נטשו את העברית כהקימו את Minimal Compact.

    אולי יקרה משהו הרבה יותר צנוע. כמו שיש פרנקופילים ואיסלנדופילים אולי נזכה לראות ישראלופילים - אנשים בלי קשר לישראל שיבחרו לאמץ את התרבות שלנו ולהכיר כל צליל שיצא מפה, אולי בקטע היפסטרי של אפריקה זה פסה, I listen to Israeli bands that don't exist yet.

    בתמונה הגדולה, ועדת חריגים באה בזמן הנכון עם הסאונד הנכון והבאזז הנכון, וסחטיין על ההישג. אם הייתם אומרים לי לפני שנה שמוזיקה בעברית תגיע למקומות כאלה הייתי מרים גבה גבוהה. אלא אם כן ההיסטוריה תחזור על עצמה, מוזיקאים שרוצים קריירה בינלאומית ימשיכו לשיר בשפת המלכה. תשאלו את אסף אבידן ועדי אולמנסקי. כלומר, Asaf Avidan and Adi Ulmansky.

  • מלנכוליה אהובתי: המאזין ברדיו 15.10.13

    כשהקלטתי את התוכנית היה לי עצב עמוק שבא והולך כמו עונות השנה, מצב רוח של ימים אפורים שמסתגרים בהם במערה עם שוקו סויה חם מתחת לשמיכה על יד התנור ומוזיקה עצובה. השמש והשמים הכחולים עדיין כאן, אבל יצרתי לעצמי באולפן הרדיו הבינתחומי סערה קטנה.

    להורדה »

    1. The Frames - Revelate (live)
    2. Please The Trees - Getting Ready
    3. Editors - Formaldehyde
    4. U2 - The Unforgettable Fire
    5. Noria - My Heart & My Mind
    6. Bucharest - Cold House
    7. Mac DeMarco - My Kind Of Woman
    8. Camera Obscura - New Year's Resolution
    9. Sun Kil Moon - Lucky Man
    10. Mazzy Star - In The Kingdom
    11. Franz Ferdinand - The Universe Expanded
    12. אפור גשום - מבפנים

    צילום - James Goulden

  • לחיות בבועה בשפיות

    בשבוע הבא יתקיימו הבחירות המקומיות. לכאורה זה לא עניין לבלוג אינדי ישראלי. אז זהו, שכן.

    אני גר בתל אביב כבר 5 שנים. יש ערים ירוקות, מטופחות, וזולות יותר. אני, ורבים מחברי, ממשיכים לגור פה רק בגלל דבר אחד - תרבות. מוזיקה, חיי לילה, אמנות, ושוב מוזיקה.

    סצנת המוזיקה התל אביבית פועלת למרות רון חולדאי. העירייה בראשותו העלתה ארנונה לאולפנים וחדרי חזרות, סוגרת ונותנת קנסות לברים ומועדונים, ומשתיקה את נגני הרחוב. מנצלים מוזיקאים לאירועים עירוניים ובשאר הלילות תוקעים לנו מקלות במגברים. מה עם טיפוח כשרונות צעירים והנגשה של מוזיקה לכל תושבי העיר? העיקר התל אופן.

    ניצן הורוביץ הוא המעומד המוביל להעיף את חולדאי. הוא לא רק כותב סטטוסים חריפים בפייסבוק, אלא יש לו קבלות כחבר כנסת פעיל, במיוחד בתחום איכות הסביבה. ראיתי אותו מדבר בחוג בית של מרץ לפני הבחירות הכלליות והתרשמתי מאוד מהחוכמה והישירות שלו.

    כדי לברר את הזווית המוזיקלית של ניצן שלחתי לו 5 שאלות. למרות הטירוף לקראת הבחירות קיבלתי תשובות נורא מפורטות שחיממו לי את הלב, שאולי, סוף כל סוף, נוכל לחיות בבועה שלנו בשפיות.

    כיצד אתה מכוון לקדם את הפעילות המוזיקלית בתל אביב?

    "תקציב התרבות של תל אביב הוא תקציב נדיב מאוד בגובה של 168 מיליון שקל בשנה, וזה רק התקציב השוטף. הבעיה היא שכל השטף הזה לא מחלחל למטה ולא נוטף לצדדים. מצד אחד העירייה מוציאה מיליונים על פסטיבלים ועל שיפוצים ראוותניים, מצד שני היא מעלה את הארנונה בשרירותיות גמורה לכל חדרי החזרות ואולפני ההקלטות בעיר, משל היו סניפים של בנק. עיריית תל אביב-יפו בראשותו של רון חולדאי מתייחסת לאמניה כאל צמח בר שגדל פרא ממערב לירקון: לפעמים היא מתעלמת מהם ולפעמים היא מנכשת בהם, אבל היא לעולם אינה טורחת לטפח אותם.

    "כחלק ממצע התרבות אני מתחייב להגדיר תכנית חומש עירונית ראשונה בנושא תרבות וחיי לילה, בשיתוף האמנים עצמם והציבור הרחב, בדגש על פתיחת מוסדות תרבות חדשים בדרום העיר ובמזרחה ועל טיפוח יוזמות תרבות מקומיות. אני מאמין שרק מדיניות תרבות ברורה ושקופה תסדיר את המצב. במסגרת זו אפעל להסדרת אמצעי התמיכה של העירייה במוסדות תרבות ובאמנים ולשקיפות מלאה. בין היתר אפעל להסדרת נוהל תמיכות עירוני בתרבות, תקציב לתמיכה ולקידום יוזמות עצמאיות, עדכון ההגדרות המיושנות של אמנות בחוק העירוני, כך שגם מוזיקאים, צלמים ויוצרים אחרים יזכו להנחה בארנונה בסטודיו שלהם".

    היחס הנוכחי למועדונים אינו ידידותי - מקומות נסגרים בגלל ליקוי כזה או אחר ובעיות רישוי מול העייריה. מה אתה מתכוון לעשות לגבי זה?

    "חולדאי והרשויות השונות מתייחסים לחיי הלילה בעיר כמטרד במקרה הטוב, וכאויב ממש במקרה הרע - כמו שראינו במקרה של מועדון "הבלוק". בעיני, חיי הלילה הם אחד הנכסים של העיר. לכן, העירייה צריכה לחבק את בעלי המועדונים ולקבל אותם כחלק בלתי נפרד מהאופי של העיר ולא לנסות לסלקם מהעיר או לדחוק אותם למתחמים סגורים, כפי שעושה ראש העיר הנוכחי. העירייה בראשותי תפעל כגורם מגשר בין בעלי מועדונים לתושבים ובין בעלי מועדונים לרשויות, מתוך הבנה שגם חיי לילה הם תרבות ונכס חברתי וכלכלי. באופן זה, יימנעו חיכוכים ועימותים. אני אעודד הבאת אמנים בינלאומיים למועדונים ומסיבות בעיר, ובמיוחד אסייע לפעילות של גופים קטנים כגון "הבלוק" ו"האוזן השלישית", כך שיוכלו לשגשג וליצור, ויהיו נגישים לתושבים רבים".

    איך אתה מתכוון למנוע מעוול כמו העלאת הארנונה לאולפנים וחדרי חזרות מלחזור על עצמו?

    "העיריה צריכה להוקיר את אנשי היצירה, עליהם מבוססת התרבות, ולעזור להם לטפח את היצירה ולא לראות בהם רק עסק או יעד גבייה. לכן, יש לשנות את המצב הקיים בו אלפי אמנים בתל-אביב - יפו כורעים תחת מדיניות הקיפוח והניצול של רון חולדאי. עם בחירתי אפעל לשינוי מעמד האמנים בעיר לצורך תשלומי הארנונה, כך שיוגדר בחוק, שחור על גבי לבן, מהו בית עסק רגיל ומהו עסק העוסק ביצירה. בתוך הגדרה זו יוכנסו גם אולפנים וחדרי חזרות, אשר יחויבו בארנונה בשיעור מופחת".

    האם יוסדר סוף כל סוף מעמד נגני הרחוב בעיר?

    "התושבים והאמנים, כמו חלקים אחרים של האוכלוסייה בעיר, הם חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של העיר. כמו בערים רבות בעולם, נגני הרחוב מהווים אפילו את אחד המפגשים הראשוניים עם התרבות המקומית וככאלו יש להם מקום של כבוד בעיר. לצדם, חיים התושבים אשר גם להם מקום כבוד בעיר. במקרים רבים האינטרס של שתי הקבוצות האלו מתחבר יחדיו, אולם במקרים אחרים ישנם חיכוכים.

    "לכן, העירייה בראשותי תפעל באמצעות שיתוף הציבור, ופעילות נגני הרחוב תוסדר בהתאם לעמדות התושבים והאמנים יחדיו, תוך בחינת הסדרים מסוג זה שכבר קיימים ופועלים בערים מרכזיות בעולם".

    בליברפול ייסדו מגורים זולים למוזיקאים ואמנים בחלקים מוזנחים של העיר. מה הסיכוי שנראה משהו כזה בתל אביב?

    "תמיכה בתרבות אינה רק העברה תקציבית נקודתית, היא גם הניסיון לטפח, לעודד ולהקשיב לאמנים, תושבים ובליינים והיא גם הניסיון להקל איתם. במסגרת זו אבחן את האפשרות לאפשר מגורים בחללי עבודה וסטודיו. דבר יעשה זה בהתבסס על מדיניות תרבות שתתרכז במזרח ובדרום העיר ותכלול השמשת נכסי עירייה והצעתם לאמנים למטרות מגורים ועבודה, כמו גם הרחבת החוק העירוני כך שיאפשר מוגרים בחללי עבודה, במטרה להקל על העול הכלכלי הכרוך בהחזקת שני נכסים, ועל מצוקת הדיור בעיר באופן כללי".