בתוכנית ששידרתי אתמול ברדיו הבינתחומי עשיתי מעבר חד בין החי והרועש לשקט והמדמם. ישבתי באולפן עם האוזניות וכששמעתי את "Still" של Daughter נעטפתי בשמיכה מלנכולית לעומת שמחת החיים של תחילת התוכנית. פתאום יצא ממני קול אחר לגמרי, הקול של השדרן המהורהר בלילה בלי ירח. שלום, נעים להכיר.
Telegram - Follow
The 1975 - Sex
Cheatahs - The Swan
Paws - Jellyfish
המפשעות - ריטלין בלוז
שעלת נפוצה - הזמן הורס הכל
ויתרתי - בעתיד אנשים לא בהווה
Savages - Husbands
999 - Homicide
Daughter - Still
Red House Painters - 24
Chelsea Wolfe - The Waves Have Come
Insect Ark - Long Arms
סגור לתגובות על מהתנגשות לאבדון: המאזין ברדיו 24.9.13 / כללי / עידו שחם
הסרט האדיר "אנשי המסיבות" מציג את ההופעה האגדית של הסקס פיסטולס ב-Lesser Free Trade Hall, מנצ'סטר 4 ביוני 1976. "היו רק 24 איש בקהל", מספר לנו סטיב קוגן בתור טוני ווילסון, "אבל כל אחד מהם ניזון מכוח, אנרגיה, וקסם. מלאים בהשראה, הם יצאו ויבצעו מעשים מופלאים". ככה הרגשתי אתמול בפסטיבל סוכת חלל.
מהפכת הרוקנרול של תחילת העשור הקודם דילגה מעלינו, ועכשיו היא באה עם נקמה. תקראו לזה הגל החדש חדיש ומחודש, תקראו לזה קמבאק הלהקות הצעירות - המפשעות מחזירים את זה לבסיס של גיטרה, תופים, טמבורין וצעקות - אפס תחכום ופול כוח נא. מאור כהן מתהפך במיטת הקינג קומפורט שלו.
אני לא זוכר מתי ראיתי כל כך הרבה אנשים קופצים בכזו התלהבות לצלילי להקה מקומית. הגרסה המוקלטת של המפשעות לא מצליחה ללכוד את כמויות הליבידו שהם שפכו אתמול בהופעה - שילוב בין גראג' רוקנרול אמריקאי וחזה ישראלי שעיר. זה נשמע כל כך טבעי אמיתי ונכון, זה נשמע כמו רדיו חזק.
אם יש סיכוי שהאינדי יפרוץ לתודעת המיינסטרים, זה זה. יש לי וויז'ן של אלפי חיילים מתפרעים לצלילי המפשעות בחמשוש, מאחרים לחזור לבסיס בשביזות יום א' כי הם רצו לסנטר להוריד גיטרה חשמלית מאינספור המתלים בחנות כליזמר. לעזאזל, סולן הלהקה אילון A קורח מוכן לדמם בשביל זה, כפי שהוא עשה אתמול.
המפשעות לא לבד. שעלת נפוצה לא לגמרי שם מבחינה מוזיקלית, אבל כשהחומר יתיישר עם השואו הרדיואקטיבי שהם נתנו אתמול הם יחריבו את המדינה. הזמר שלהם, ברויד, הוא הסולן הכי סולני שראיתי מזה שנים. גם אתמול ראיתי אותו נותן הכל, נאחז בדיבוק ומתפרק לגזרים על הבמה. הוא הזכיר לי סולן על שהשמיעו מיד אחרי המופע בזמן שברויד היה מרוסק על הרצפה, את איגי פופ.
ויתרתי. הכריזמה שלהם לא משאירה אף אחד אדיש בשום מדיום - יוטיוב, בנדקמפ, ולייב. הקהל בהופעה של ויתרתי היה כל כך טעון שגם אם סולן הלהקה איתי זבולון היה אומר "גלעד שליט", כולם היו מתפרצים בצחוק ויוצאים לפוגו בשיר הבא. הם כל כך טפשיים, מתוחכמים, ואנטי ממסדיים שאני מתפלא איך כמויות של בנות 16 לא מתגנבות לחדר האמנים אחרי כל הופעה.
אני מתלבט אם ללכת לאינדינגב השנה. כרגע אני נוטה ל-"לא".
איך זה יכול להיות? הרי הלכתי ב-4 השנים האחרונות והמלצתי לכל היקום לבוא. אפילו כתבתי 10 סיבות למה אסור לפספס, כן, לפספס, את אינדינגב. חזרתי לקרוא אותו ואני עומד מאחורי מה שרשמתי. בכל זאת, אין לי חשק לנסוע השנה.
אינדינגב, זו לא את, זה אני. אני בטוח שכל הכרטיסים ימכרו והפסטיבל יהיה מלא ביפים ויפות, אווירה, ומוזיקה כמו כל שנה. האינדינגב הראשון שלי ב-2009 היה מוי כיף, אבל מאז היתה לי ירידה בגרף החוויתיות עד שבשנה שעברה היה לי רק "נחמד" ו-"סבבה". נחמד וסבבה לי להשאר גם בעיר.
אני לא היחיד. הרבה מבני דורי (יליד 80) החליטו לא לנדוד דרומה בשנה שעברה. הקהל בפסטיבל נראה צעיר במיוחד לא רק כי הזקנים לא באו, אלא כי האירוע נפתח לגילאים צעירים יותר. ככה זה אמור להיות - פסטיבלי אירופה הם חגיגות סקס סמים ורוקנרול לבני הטיפשעשרה מאשר אירועי תרבות לבני ה-30 ומשהו.
מוזיקלית אני לא מתחבר לליינאפ. מנווטים את ספינת המדבר לפאטה מורגנה של הפולק והגרוב מאשר לנחשים ולעקרבים. החלטה מעולה מבחינה שיווקית - רוב הקהל הישראלי מעדיף פנאן מאשר פוגו. אבל אני עם החלק השני. תנו לי משוגעים עם גיטרות ולא עוד הופעת אינדינגב של יהוא ירון, עם כל הכבוד לו.
יהיו ההסברים שיהיו, זה לא תהליך רציונלי של השוואות וטבלאות. זו הרגשה פשוטה של רוצה/לא רוצה. אינדינגב מעולה למי שמעולם לא היה בפסטיבל מוזיקה, לא הולך להופעות בשגרה, או סתם מחפש סופש של שכרות עם החבר'ה. זה לא אני.
אם בכל זאת תגיעו למדבר בעוד 3 שבועות סמנו את הלהקות הבאות במארקר צהוב: On And The Off's, Bela Tar, Please The Trees, The Bootsman, שעלת נפוצה, כלבי רוח, אביב מארק, פונץ'.
יצאה מלא מוזיקה מעולה השנה. אני נחשף לעוד ועוד אלבום ששובה אותי, כל אחד בדרך שלו, והשנה עוד לא הסתיימה. אולי גם אני פתחתי את האוזן והלב. שידרתי את כל האהבה הזו בתוכנית האחרונה ברדיו הבינתחומי.
התוכנית נפתחת עם גיטרות מהדהדות מהאיים הבריטיים, ממשיכה דרך הרכב גברי שנפגש בחנות לבגדי נשים, קטעי מוזיקה נסיונית ארוכים, ופצצה מהעבר לפינאלה של אלוהי אלקטרוניקה.
יום כיפור מציב מדי שנה אתגר לאתאיסט - איך לכל הרוחות להעביר אותו מבלי להשתעמם. טיול אופניים בנתיבי איילון? מרתון החמישייה הקאמרית? בריחה לאמסטרדם בדקה ה-90? אני מציע לעבור את יום כיפור עם מוזיקה.
1. חקירת מה בשקית שלי
בקליפורניה יש רשת חנויות תקליטים לאספנים כבדים בשם Amoeba. הם יצרו סדרת יוטיוב בשם What's In My Bag בה מוזיקאים, ולפעמים שחקנים, מסתובבים בחנות ובוחרים מוזיקה וסרטים על חשבון הבית. צלמי אומיבה מחטטים להם בשקית וחושפים את הבחירות שלהם.
מרתק לראות איזה מציאות הזויות יש בחנויות ואת אלה ששולפים אותם - מסולן דפש מוד דייב גהאן ועד שרה סילברמן. התוכנית נותנת הזדמנות להכיר אלבומים וסרטים שבחיים לא שמעתם עליהם, ואז לשמוע/להוריד אותם בטאב חדש בדפדפן.
בעקבות התוכנית גיליתי, למשל, את אמן האמביינט Wolfgang Voigt ואת סדרת הסרטים המצוירים של DC על באטמן וסופרמן. נרשמתי לערוץ ואני ממשיך לעקוב אחרי שקיות הקניות באומבה.
אם עושים את האריתמטיקה הפשוטה מגלים שאי אפשר לשמוע את כולם ביום בודד. יש ביום כיפור 25 שעות. אם אורך של אלבום ממוצע הוא 30-40 דקות יש זמן לשמוע 38-50 אלבומים, חלקם מתוך שינה.
אפשר להתמקד בתקופה, סגנון, לבחור אלבומים לפי העטיפות, ללכת על אלה שתמיד רציתם לשמוע, או על שאפל ידני. הפוסט הזה למשל נכתב לצלילי האלבום Cosmo's Factory של להקת הבלוז-רוק הדרומית Creedence Clearwater Revival. סיימתי אחד, נשארו עוד 1000.
3. מרתון הופעות חיות
ביוטיוב יש שפע מטורף של הופעות חיות. איך מוצאים אותן? יש כמה דרכים.
קודם כל לפי שמות פסטיבלים ושנים. למשל, חיפוש Glastonbury 2013 מעלה הופעות של Arctic Monkeys ו-Foals תודות ל-BBC. נסו לחפש גם iTunes festival.
אם רוצים וינטג' נסו תוכניות טלוויזיה של הופעות חיות. חיפוש Rockpalast תחשוף הופעות מהאייטיז של הסמית'ס והפוליס בטלוויזיה הגרמנית, Old Grey Whistle Test יתן לכם את לינרד סקינרד ובלונדי, ו-Later With Jools Holland ייתן הופעות עדכניות בעיקר של אמנים בריטיים.
עכשיו כשיש סוף כל סוף זמן אפשר לשקוע בספה כדי לראות רוקומנטרי איכותי ולהרשים את החברים בטריוויה מוזיקלית חדשה בצאת יום כיפור.
תוכלו, למשל, ללמוד איך דור של מוזיקאים גרמניים מצא דרך חדשה הרחק מהעבר האפל שלהם ומהמערב ויצר את הקראוטרוק. או אולי איך זה להיות הסולן, הגיטריסט, המתופף, או האחר ברוקומנטרי המעולה I'm in a Rock'n'roll Band.
בשביל למצוא עוד מחפשים "music documentary" או טוענים איזשהו רוקומנטרי ומסתכלים בצד על מה עוד יוטיוב ממליץ לראות. רעיון אחר - לחקור את הרוקומנטריים ששודרו בעבר בדוקאביב ולצאת למסע הורדות.
