פוסטים מאת עידו שחם

  • 15 באפריל 2016

    A Place To Bury Strangers בראיון: "למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר"

    שוגייז הוא כמו היין-יאנג: יש לו צד מואר עם טיפת אופל ויש לו את הצד האפל עם טיפה של אור. אם הצד הראשון מיוצג על ידי להקות ורדרדות כמו Lush, בצד השני משתוללות להקות כמו A Place To Bury Strangers, טריו ניו יורקי שלקח את The Jesus & Mary Chain והגביר אותם ל-12 עם חגיגה של כאוס וסערות דיסטורשן והופעות שמשמידות גיטרות ואת עור התוף. סימנתי אותם גבוה ברשימת ה-"להקות שאני חייב לראות לפני שאמות" כך שצעקתי בקול כשגיליתי שהם יגיעו לבארבי ביום שני 18.4. לכבוד ההופעה, תפסתי במייל את סולן הלהקה Oliver Ackerman (מרכז התמונה למעלה) לדיבור על אבדן שמיעה, פדלי גיטרות, ו-MTV אנפלאגד.

    אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני שענית על הראיון?

    כרגע אני בבית אבל הייתי בדיוק על אוטובוס בדרך בחזרה מהופעה איפה שלהקה של חברים בשם Conduit הופיעה, והם היו מעולים, ועוד להקה מופלאה הופיעה ושמה Wetware. לא נשארתי אבל לגמרי הייתי צריך להישאר שם. אולי הערב רק התחיל. ווטוור היו כל כך מרשימים. יש להם ביטים כבדים והיתה שם בחורה שפשוט נפנפה אגרופים באוויר בזמן שאור מהבהב דלק וגרם לה להראות כמו רובוט ולי להרגיש כאילו שאני בסרט "הניצוץ". אלה שתי להקות מניו יורק ופילדפליה שחייבים לבדוק.

    לפי תמונות של הופעות חיות, אני רואה שאתה אוהב לנגן על גיטרות פנדר ג'אגואר חבוטות. מה הקטע עם ג'גואר שאתה אוהב לעומת גיטרות אחרות?

    הן נשמעות מאוד רזות ויש להן מעט ססטיין. יש להן גשר צף שאני משתמש בו והן נפוצות מספיק כך שאני יכול למצוא להן חלקי חילוף ולא צריך לעבוד עליהן עם מכונה או משהו כזה. היו לי הרבה גיטרות שהיו משונות ואז כשהן נשברו בטור הייתי מסתובב עם תיק של גיטרות שאי אפשר לתקן.

    אני מניח שהן נראות חבוטות בגלל שהן מושמדות ואז משוחזרות, נכון? אם כן, מדוע אתה אוהב להרוס אותן?

    כן. זה פשוט טבע הדברים בהופעה שלנו. למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר.

    אקרמן: חובב פנדר ג'גאור

    אקרמן: חובב גיטרות פנדר ג'אגואר

    להופעות של APTBS יש צד ויזואלי חזק עם תאורה ווידאו ארט. איך אתם יוצרים את זה?

    בכל מיני דרכים למעשה. לצלם דברים שמעניינים אותנו, לעשות סרטים קצרים, לתת לחברים לעשות ניסיונות ויזואליים ואז פשוט להשתמש במה שיש כדי ליצור משהו שמתאים ליום מסוים עם מה שאנחנו מתכוונים לעשות בהופעה מסוימת.

    ההרכב הוכרז בתור הלהקה הכי רועשת בניו יורק. איזה להקות אחרות, לדעתך, הן המתחרות לכתר?

    The Dreebs בתקופות האינטנסיביות שלהם לגמרי שם. Conduit רועשים כמו הגיהינום ו-Bambara מטורפים אז הם כולם מועמדים טובים.

    האם מישהו בלהקה סובל מאבדן שמיעה? אתה לא מפחד להזיק לשמיעה של אנשים בקהל?

    אני כנראה סובל מאבדן שמיעה אבל לא בהרבה. יש אנשים שהם ברי מזל ולא צריכים לדאוג לגבי זה יותר מדי. גם לא אכפת לי, אם לא אוכל לשמוע, יש דברים יותר גרועים שיוכלו לקרות ופשוט אתאים את עצמי למצב הזה. יותר חשוב לי לחוות את הפלא והיופי של להיות מוצף בצלילים ואני תמיד רודף אחרי התחושה הזו כשאנחנו מופיעים. אני לא רוצה להזיק לשמיעה של אף אחד בקהל ואנשים צריכים לשים אטמי אוזניים אם הם דואגים לאבד את השמיעה שלהם. זה אותו הדבר כמו שאתה עומד ליד אש, אל תעמוד קרוב מדי אלא אם כן אתה רוצה להתבשל.

    אם MTV אנפלאגד היו קמים לתחייה ומזמינים אתכם להופעה, היית הולך על זה? למה כן או למה לא?

    הייתי הולך על זה כי אני אוהב לעשות דברים מגוחכים.

    אתה גם מקים חברת Death By Audio שמייצרת פדלים לגיטרות. איך התחלת ליצור פדלים ומה היה הפדל הראשון שבנית?

    התחלתי לייצר ולעצב פדלים בגלל שרציתי ליצור צלילים שלא יכולתי לקבל משום מקום אחר. צליל הוא חלק כל כך חשוב ביצירה שלי שרציתי לשלוט בממלכה הזו. הפדל הראשון שבניתי לדעתי היה פדל tone booster שהיה אפשר לבחור בו בין כמה גוונים שונים של צלילים עם כפתור מסתובב. תמיד אהבתי את כפתורי ה-vari-tone בגיטרות וזה גרם לי להתעניין האם לקבלים שונים עם אותו הערך יש צלילים שונים. הסתבר שלא בדיוק אבל באותו הזמן חשבתי שכן בגלל שהשתמשתי בחלקים ישנים שהערך שלהם השתנה עם הזמן.

    aptbs live

    APTBS: אולי הלהקה הכי רועשת בניו יורק

    כמה פדלים יש לך ואיזה אהובים עליך כרגע?

    אין לי מושג, אולי כמה מאות? אני חושב שכמה אבות טיפוס שבניתי הם האהובים עלי, אבל זה לא כיף כי אף אחד לא יכול לקנות אותם. אני מאוד אוהב את Space של Eventide בגלל שזה נשמע ממש ממש טוב ואני אוהב ריוורב, תמיד אהבתי את Coloursound Suppa Tonebender, Malekko Assmaster, ואת Earthquake Devices Aftermath.

    איך אתה חוקר טריטוריות חדשות של צללים? יש לך מעבדת אפקטים סודית?

    בכל צורה שאתה יכול לדמיין. בסופו של דבר אני חושב על רעיון לאפקט או משהו שאפשר לעשות עם אפקט ואנסה את זה. ולפעמים משהו קורה במעבדה התת-קרקעית או נותן השראה למשהו שקרה באופן לא מכוון וזה בדרך כלל הכי טוב. אז אנחנו עושים ניסוים עד כמה שאנחנו יכולים, כי מתמטית זה ייצר הכי הרבה תאונות מה שבדרך כלל יותר טוב מתכנון.

    היית גם הבעלים של מועדון ההופעות Death By Audio בברוקלין שלצערנו נסגר. האם אתה מתגעגע לזה? איזה הופעות אתה זוכר במיוחד מהמקום?

    אני לגמרי מתגעגע לזה. אני זוכר כל כך הרבה הופעות כאילי זה היה אתמול וזה כואב לי בנשמה. Jeff the Brotherhood תמיד היו אדירים, Dan Deacon, Zomes, New England Patriots, Oozing Wound, Yonathan Gat, Black Pus, White Mice. כל כך הרבה הופעות רוצחות וזמנים מדהימים.

    איך כדאי לקהל הישראלי שמעולם לא ראה את APTBS להתכונן להופעה?

    שיהיו מוכנים, אם הם מעזים, ואם הם והחברים שלהם מעזים, שיהיה להם ממש כיף. נדגדג אתכם אם נצטרך.

    יש עוד משהו שתרצה להוסיף?

    אני מצפה לפגוש את מי שיגיע להופעה ולראות את תל אביב.

    סגור לתגובות על A Place To Bury Strangers בראיון: "למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר" / כללי /

  • 11 באפריל 2016

    זאכרי קול סמית' מ-DIIV בראיון: "האלבום הוא התשובה לכל הבעיות שאני מעלה בו"

    ביטול הטור האירופאי של DIIV מסיבה בריאותית דחופה הוא רק עוד אחת מצרור הצרות של ההרכב. סולן הלהקה Zachary Cole Smith עבר התמכרות קשה להירואין ונעצר ב-2013 עם חברתו הזמרת Sky Ferreira באשמה של אחזקת סמים; ובסוף 2014 באסיסט ההרכב Devin Ruben Perez הואשם בהתבטאויות גזענות, סקסיסטיות, והומופוביות באתר הפורומים 4Chan. זה נראה כאילו שהיקום עובד נגד הלהקה הברוקלינאית שדווקא זכתה לשבחים בעקבות אלבום הבכורה "Oshin" מ-2012, אלבום גיטרות פוסט-פאנק-סרפיות ששם ספוטלייט על סמית'. גיטריסט ה-Beach Fossils לשעבר נהפך לסולן/דוגמן כריזמטי שנראה כמו גרסה צעירה ואופנתית של קורט קוביין. אבל בדיוק כשנראה שהוא בצלילה איטית למטה, דייב חזרו השנה עם "Is The Is Are", אלבום כפול שמרחיב את צליל הגיטרות של הלהקה ועוסק בבעיות של סמית'.

    הראיון הטלפוני עם סמית' היה אמור להתקיים לקראת ההופעה בארץ, והחלטתי לפרסם אותו למרות שהיא נדחתה. בחרתי לדבר איתו על דברים קצת שונים מהראיונות הקודמים שקראתי, אז אם אתם רוצים לשמוע יותר על הנושאים הטחונים מוזמנים לקרוא ראיון נרחב עימו בפיצ'פורק.

    איפה אתה נמצא כרגע?

    כרגע אנחנו נוסעים מלידס באנגליה לגלזגו בסקוטלנד. יש לנו למעשה יום חופש מהטור ואנחנו עושים נסיעה ארוכה. וכן אנחנו באמצע סיבוב ההופעות האירופאי שלנו.

    איך זה להיות בדרכים? קראתי כמה ראיונות שעשית ותמיד מדברים איתך על ההתמכרות שלך להרואין, אז תהיתי איך החיים השגרתיים שלך.

    הממ, ובכן, זה תלוי כמובן. אתה יודע, להיות בטור זה לא הדבר הכי קל כרגע - כולם חולים (משתעל). אבל כן, באופן כללי אני די מופנם ושקט, לא האיש הכי חברותי, וזה כנראה לא עובד כל כך טוב עם להקה ולהיות הסולן. אבל באופן כללי, בשבילי להיות בטור זה משהו שחייב לקרות ולמעשה כיף לנגן אבל לפעמים זה יכול להיות מעייף.

    בוא נדבר על "Is The Is Are". קראתי בטמבלר שלקחת את השם מפואמה ש-Frederick Deming שלח לך, שהמילים קפצו לך מהדף.

    כן. תודה שעשית את הריסרץ' שלך בן אדם, אני מעריך את זה! אין לך מושג כמה אנשים שואלים "אז, מאיפה לקחת את השם?" ואני אומר להם שכתבתי דבר שלם על זה! אז, בכל מקרה, אני מעריך את זה, תודה.

    בבקשה. משהו שכן תהיתי לגביו, זה מה הכותרת הזו אומרת לך?

    זה אמור להיות קצת מעורפל כזה, בניגוד לאלבום שהוא די להפך, זה אלבום שבו היינו חשופים לגמרי. אז רציתי משהו שירגיש כאילו שאני לא מובן באמת, כאילו שהכוונה שלי לא באמת הצליחה לעבור. רציתי משהו שיגרום קצת לדיסאוריאנטציה. אבל כן, נתתי לפרדריק כיוון לכתיבת הפואמות האלה, ואמרתי לו שרציתי שהן יהיו עם מילה חסרת משמעות. נתתי לו חמש או שש דוגמאות ואז הוא כתב כנראה 50 פואמות לפי הדוגמאות שנתתי לו, ואני חושב שהוא קלע, הוא לגמרי קלע בול.

    סמית'

    סמית': "אני מאוד ADHD"

    אני מניח שהיתה הרבה יצירתיות מסביב לאלבום הזה, קראתי שכתבת מעל ל-150 דמואים. זה יצא גם בתור אלבום כפול מה שדי ארוך בימינו. איך הצלחת לכתוב כל כך הרבה שירים? יש לך איזשהו תהליך?

    זו פשוט היתה תקופה ארוכה שבה עבדתי על האלבום והיה סביבו כל כך הרבה לחץ, אז ביליתי הרבה זמן בכתיבה. אבל זה גם קשור לתהליך הכתיבה שלי שבנוי מאוד על ניסוי וטעיה. אני כותב ומקליט את הדמואים באותו הזמן, אז גם אם היו משהו כמו מאתיים דמואים, היו, אולי, חמישים שהיו טובים. הדרך שבה הם נוצרו מבוססת מאוד ניסוי וטעיה. אבל כן, רציתי שיהיו הרבה שירים באלבום, ואני חושב שהאלבומים הכי טובים יוצרים סביבם עולם. אז כמו שאמרת, יש הרבה יצירתיות מסביב לאלבום. היו לי יותר ממאה ציורים שעשיתי בשביל זה, חמישים פואמות נכתבו, כמות אדירה של אמנות, כמות אדירה של מילים, הרבה שירים, הרבה דברים שיש להגיד. מאוד רציתי לעשות הצהרה דפניטיבית, פשוט בגלל שבמשך ארבע שנים כולם תהו מה נעשה באלבום השני שלנו, ומאוד רציתי לעשות משהו מיוחד. ואני חושב שהנסיבות מסביב ליצירה של האלבום היו מיוחדות מספיק כך שהייתי צריך לתפוס את ההזדמנות. וכל השירים מסביב לאלבום די היו צריכים להיות באלבום. אין עוד משהו שאני יכול להגיד על זה, כנראה.

    האלבום השני הוא גם בדרך כלל האלבום שהכי קשה ללהקות לעשות - משבר האלבום השני.

    כן, האלבום הראשון הוא כזה קל, בגלל שזו הצהרת כוונות מאוד תמציתית, אבל האלבום השני הוא אבן הבוחן. אז ידעתי שנוכל לקחת את הסאונד שלנו להרבה כיוונים והיה חשוב בשבילי לחקור את זה. ואני חושב שכדי שיהיה אפשר לעשות אלבום מאוד מגוון אני מרגיש שהוא היה צריך להיות באורך הזה, אחרת הרבה מהדברים לא היו הגיוניים בכלל בלי ההקשר סביבם.

    היית מודאג שזה לא יגיע לקהל הצעיר עם הפרעות הקשב של ימינו?

    נכון! נכון נכון נכון! גדלתי עם סופר הפרעות קשב, היו לי הרבה הרבה בעיות בבית הספר. גורשתי מאיזה חמישה בתי ספר והיו לי בעיות משמעתיות קשות ובעיות להתרכז בבית ספר, וזה היה סוג של ענייני הפרעות קשב. אני מאוד ADHD. אני חושב שהשירים סוג של מתאימים לזה באיזשהו אופן, כי לאף אחד מהשירים אין בית או פזמון. הם מתחילים מיד, ויש להם איזושהי תחושה של ADHD. אולי מישהו כזה לא יוכל להאזין לכל האלבום, או לא ירצה בהכרח לשמוע את כולו בפעם אחת, אל אני חושב שהשירים עדיין עובדים בשביל מאזין כזה, כי גם אני כזה.

    is the is are

    עטיפת "Is The Is Are": אחד ממאה ציורים שהוכנו לקראת האלבום

    האלבום היה פרויקט מאוד גדול והוא בטח השאיר חלל גדול מאחוריו. איך הרגשת אחרי שסיימת אותו?

    למעשה זה די היה להפך. בשבילי האלבום היה משהו שידעתי שיקרה בעתיד שלי, זה היה משהו שהלך להוציא אותי ממה שהייתי בו, והייתי במקום די אפל. וסוג של ידעתי שרק אם אסיים את האלבום הזה, אז החיים שלי ישתנו, וזה הרגיש כאילו שלדבר הזה הולכת להיות השפעה מסיבית על החיים שלי בצורה חיובית, או לפחות בצורה שתשנה אותי באופן דרמטי וקיצוני. פתאום אתה בטור ועושה דברים שקשורים לאלבום וזה הבדל גדול. אז בשבילי האלבום הזה, הוא סוג של, כאילו, על עצמו. כמובן שיש בעיות שמועלות באלבום, והבעיות האלה הן התמכרות לסמים ובלגן אישי נצחי, אבל יש גם פתרונות שמוצעות לבעיות הללו, ואני חושב שבאלבום הזה הפתרונות שאני מציע, הראשון הוא אהבה עם שירי האהבה באלבום; והשני זה לעשות מוזיקה ולהיות יצירתי. אני מרגיש שהאלבום הוא התשובה לכל הבעיות שאני מעלה בו.

    אז זה עבד לך.

    כן, בהחלט, כן.

    אחד מהדברים שלא הצלחתי למצוא בריסרץ' שלי, זה שקראתי על "Bent Roi's Song" ועל "Blue Boredom Sky's Song", אבל לא הצלחתי למצוא כלום על "Mire Grant's Song". תוכל לספר לי על גרנט?

    גרנט הוא חבר מאוד קרוב. "Sky's Song" הוא השיר של סקיי כי היא שרה בו; "Roi's Song" הוא השיר של רוי כי זה סוג של עליו; ו-"Grant's Song" הוא השיר של גרנט כי הוא היה שם בפעם הראשונה שניגנו אותו, וזה מאוד בסגנון שלו, ותמיד קראנו לזה "Grant's Song" מהרגע שזה היה קיים, ואז כשהגענו לאלבום הרגיש לי לא נכון להוריד את השם שלו מהשיר. היה חשוב לי לשמור את השמות באלבום כי היה חשוב לי שכל האלבום יהיה מושרש במציאות, שהכל יהיה מבוסס על ניסיון החיים האמיתי שלי, ואתה יודע, אתה יכול להיכנס לאינטרנט ולבדוק מי כל האנשים האלה. גרנט הוא גרנט סינגר שעשה בשבילנו קליפים. עבדנו איתו, הוא חבר טוב. הם כולם אנשים שתוכל למצוא בחיים האמיתיים. אז, בשבילי המטרה היתה שהאלבום יגיע הישר למאזינים, ושזה ירגיש כמו משהו שקרה לבן אדם אמיתי - לא רק סיפור.

    אני מאוד אוהב את נגינת הגיטרה שלך וזה נשמע כאילו שהיא התרחבה באלבום, זה מאוד מלודי ועם שכבות ויש בדיוק את הכמות הנכונה של אפקטים.

    קול.

    זה הזכיר לי קצת דברים כמו The Cure וגם Stone Roses.

    כן. אני חושב שהגיטרה סוג של יצאה קצת מהאופנה. אז כדי לעשות אלבום גיטרות ב-2016 היה לי חשוב לקחת את מה שנראה לי הכי מעניין לגבי הגיטרה, ואני חושב שמה שהגיטרה עושה הכי טוב זה ליינים מלודיים מאוד פריכים ובהירים שיש להם צליל מאוד מיוחד. אני לא חושב שאנחנו איזושהי להקת שוגייז בשום צורה, אבל אני בהחלט סוג של השאלתי טקסטורות מהמוזיקה הזו. לא הייתי אומר שהשירים הם באמת שירי שוגייז, אני חושב שהם יותר סוג של מבוססים על קראוטרוק ומוזיקה ניסיונית באופן שאין בית-פזמון - הם בערך מתפתחים על פי החוקים שלהם - ורוב להקות השוגייז מאוד משתמשות במבנה הקלאסי של בית-פזמון-בית, וזה היה הדבר הראשון שרציתי להיפטר ממנו עם הלהקה. אז אני ממש לא חושבת שאנחנו להקת שוגייז, אבל יש קצת טקסטורות שהשאלתי מדברים מהסוג הזה.

    diiv band

    חברי להקת DIIV

    כן, קראתי שהיית מושפע מדברים כמו אליוט סמית' וסוניק יות'.

    כן, בצורות שונות. עם אליוט סמית' זה היה קשור יותר לגישה והכנות והלב מאחורי האלבום, וגם הצורה שבה הוא הקליט את הקולות והאינסטרומנטציה - השימוש בסטריאו וכאלה - ממש חקרתי חלק מההפקה שלו. ואז סוניק יות', בשבילי "Bad Moon Rising" היה אבן דרך במובן של ההפקה והאווירה של האלבום הזה, כלומר כשיש את הסאונד האינטנסיבי הזה של להקה בחדר. רציתי שאנשים יוכלו לשמוע את החלל שהקלטנו בו. כל הפידבק בכל התקליט מאוד מושפע מ-"Bad Moon Rising" של סוניק יות'.

    יצא לך לפגוש את חברי סוניק יות'?

    לא, עדיין לא.

    אתה מקווה לזה?

    כן, אני מקווה לזה, לגמרי.

    אתה מגיע לתל אביב בפעם הראשונה. האם יש לך איזשהם תכניות חוץ מההופעה?

    אני חושב שנהיה שם שלושה ימים, זה אזור בעולם שתמיד הייתי מאוד סקרן לגביו. זה פשוט מקום מעניין בטירוף מבחינה היסטורית ויש הרבה דברים שאני בהחלט רוצה לראות בזמן שאני שם, בטוח. לראות חומה שנבנתה בעבודת יד עם אבן ששקלה מאה טון - רק ההיסטוריה הזו היא משהו שאני צריך לראות במו עיני.

    תרצה לנסוע לירושלים?

    כן, בדיוק, זה משהו שאני ממש רוצה לעשות, זה משהו שחקרתי ולמדתי עליו הרבה ועל האזור, והייתי מאוד שמח באיזושהי נקודה בחיי לנסוע לשם, אז בתקווה שזה יקרה בנסיעה זו.

    אגב, האם סקיי פררה תבוא איתך?

    לא.

    מה התכניות שלך לעתיד הקרוב?

    אני פשוט מנסה לכתוב כמה שאני יכול, אני מאוד רוצה להוציא מלא מוזיקה בעתיד. יש לי הרבה רעיונות מוזיקליים ויש הרבה דברים שאני רוצה לעשות, אז אני פשוט עובד על הכתיבה ולהתעשת וכמובן עדיין לקדם את האלבום הזה ולצאת לטור מסביב לזה וכאלה.

    יש עוד משהו שהיית רוצה להוסיף?

    לא, בן אדם. למעשה אני ממש מתרגש לבוא ולנגן לחבר'ה צעירים בישראל, כי אני חושב שמגיע להם לראות אותנו מופיעים. אני חושב שמגיע להם לראות להקות אמריקאיות ואני חושב שמגיע להם שנגיע לשם ושהם יוכלו לשמוע אותנו מנגנים.

    קול. הלהקה לשעבר שלך Beach Fossils היתה כאן לפני כמה שנים.

    שמעתי, אני יודע. כן בן אדם, קול.

    סגור לתגובות על זאכרי קול סמית' מ-DIIV בראיון: "האלבום הוא התשובה לכל הבעיות שאני מעלה בו" / כללי /

  • 10 באפריל 2016

    המאזין ברדיו 135: קליפורניה קידס

    שעה של אינדי אקלקטי כולל החדש של Weezer (בתמונה), פוסט-רוק יפני של Boris & Merzbow, וסינת' שבדי אפל תודות ללהקת Lust For Youth.

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-20:00

    סגור לתגובות על המאזין ברדיו 135: קליפורניה קידס / כללי /

  • 10 באפריל 2016

    אינטרו 24: MARBL - אינדי-פולק בניחוח אנגלי

    חברי MARBL אולי מגיעים מהארץ, אבל האינדי-פולק שלהם נשמע כאילו שהוא מגיע מאנגליה. מתברר שלצמד הרמת-גנים שהקים את ההרכב יש קשר הדוק לממלכה הבריטית, מה שמסביר את הצליל העדין והמהוקצע שלהם שהעיף אפילו מפיק עטור גראמיז. בואו נשמע את הסיפור.

    1. מי חברי הלהקה?

    מוריה אור, יונתן מימון, אדם טל ושלו סרור.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    יונתן: אנחנו שנינו מרמת גן, וגדלנו 10 דקות אחד מהשנייה. אבל אני הייתי צריך להרחיק עד ללונדון כדי שההיכרות בינינו תבשיל לכדי מה שהיא היום. הקשר בינינו נוצר כשאני גרתי שם, והייתי צריך להפיק אלבום כפרויקט של התואר בהפקה מוזיקלית שלמדתי באותו זמן. ביקשתי ממוריה שתכתוב לי כמה שירים לאלבום, ובאותו רגע אף אחד מאיתנו לא ידע לאן כדור השלג הזה יתגלגל.
    מוריה: באותו זמן, עדיין לא שמעתי שום דבר שיונתן הפיק, ובכלל לא היו לי שום ציפיות מסחריות מהפרויקט. חשבתי שזה יסתכם בעבודה לאוניברסיטה ושכל אחד ימשיך הלאה בעיסוקיו. אבל כשהתחילו לזרום הסקיצות הראשוניות, ובמיוחד כשהמנחה של יונתן, המפיק עטור הגראמיז פיפ וויליאמס, הביע אמון והתלהבות מהחומרים, הבנו שיש לנו משהו ביד שאסור לנו לתת לו להתפספס.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    תערובת של המוזיקה והמילים שמרגשות אותנו: זה יכול להיות פולק, פופ, אלקטרוני, רוק, קלאסי וכל שילוב של הנ״ל. זו הדרך שלנו לדבר עם האמנים שאנחנו אוהבים, ועם הקהל שאוהב אותם גם.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    מוריה: נסעתי ללונדון לבקר את יונתן, וראיתי פרסומים על תערוכת שיש שמציגה ב-Museum of Natural History. במשך כמה ימים לא הפסקתי לדבר עליה, אז גררתי אותו לעמוד חצי יום בתור, וכמעט בסופו ויתרנו כי היינו תשושים ורעבים מדי. הוא צחק עלי בלי הפסקה, ואז כשהיינו צריכים לבחור שם - הייתי בחזרה בארץ והוא בלונדון - הסתמסנו עם הצעות. הוא, כמובן, הציע MARBL, רק ששכח את ה-"E". אני סימסתי חזרה "כן" נלהב, לפני התיקון, וכך זה נשאר.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    המון מוזיקה, הרבה הופעות, פסטיבלים גדולים, שיתופי פעולה עם מוזיקאים שאנחנו אוהבים, פסקולים של סרטים, ויודעים מה? גם פרסומת או שתיים לאיזה מותג מגניב.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    מוריה: לי יש סטודיו לפיתוח קול, פסנתר, ותאוריה. אני הנציגה הרשמית בארץ מטעם ה-Institute for Vocal Advancement. יש לי תלמידים מדהימים שכיף לי לקום לעבודה בכל בוקר.
    יונתן: לי בכלל יש דייג'וב בהייטק ובמהלך היום אני מנהל שיווק ב-Wix, חברה שמפתחת פתרונות לבניית אתרים. העבודה עצמה דווקא מאוד יצירתית, וממש לא הפתיע אותי לגלות שיש לא מעט אנשים סביבי במשרד שיש להם גם להקות (למשל תום גוטליב מ-Labrador Laboratories)

    7. ממה אתם מושפעים?

    יונתן: במשפט אחד: מכל מוזיקה שגורמת לנו להתרגש. יש הרבה דרכים בהן זה יכול לקרות: מילים, לחן או הפקה - כל עוד הרגש מועבר בצורה שעושה צמרמורת. אם להיות ספציפיים, אנחנו חורשים את Elbow, Alt j, Tory Amos, Regina Spektor, Everything Everything, Son Lux, Lana Del Ray, Imogen Heap ועוד ועוד.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Elbow - The Seldom Seen Kid - Elbow, Alt j - An Awesome Wave. אולי כבר מכירים אותם שם, במאדים, כי הם לחלוטין אלבומים מהחלל החיצון.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    כנראה שכבר מחקו אותו, או שלמזלנו דילגנו עליו. לא מצליחים לחשוב על אחד כל כך גרוע.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    יונתן: אם Everything Everything באים לארץ ואנחנו לא מחממים אותם אני לוקח את זה ככישלון אישי ואני מתפטר.
    מוריה: אם יצא לנו לחמם את שיתוף הפעולה הדמיוני בין טורי איימוס, פיונה אפל, רג׳ינה ספקטור ולאנה דל ריי, אני מוכנה לחיות בדמיון הזה.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אם יש לכם חברים שעושים מוזיקה, במיוחד אם אתם מוזיקאים בעצמכם, תתמכו בהם. לכו להופעות, תקשיבו, תשתפו, תעזרו להם לפרוץ את המעגל הראשון. יש בעולם אין סוף זוגות אוזניים שצמאות למוזיקה חדשה, והיום יש לכם את היכולת להביא אותה אליהם באופן מידי ובלתי אמצעי.

    מארבל הוציאו במרץ אי פי בכורה, להאזנה וקניה בבאנדקמפ

    סגור לתגובות על אינטרו 24: MARBL - אינדי-פולק בניחוח אנגלי / כללי /

  • 4 באפריל 2016

    המסך הלבן בראיון לקראת הסרט "עוד אהבה נמסה"

    יום אחד, כשיעשו רוקומנטרי על התקופה הזו, המסך הלבן בטח יככבו בו. גבריאל וגילברט, בני הדודים לבית ברויד, חורכים כל במה אפשרית בחולצות לבנות ומשפריצים רוקנרול מלוכלך בעברית לכל עבר כמו בימים הטובים של הרוקסן. ב-6.4 הם ישיקו סרט מוזיקלי בכיכובם בשם "עוד אהבה נמסה", אז ביררתי איתם במייל מאיפה זה בא, מה קורה עם אלבום הבכורה שלהם, ואיך הם קשורים להרכב Fat White Family.

    איך התגלגלתם לעשות את הסרט "עוד אהבה נמסה"?

    האמת היא שהסרט התחיל מרצון לתעד את הימים הראשונים של המסך הלבן וחבריה ובעצם הפיכתה מדואו פולק אקוסטי ללהקת רוקנרול. באותם הימים חברינו הטוב אורי רנרט, המתופף העומד, הגיע לחופשה מברלין שהתגלגלה למסע הופעות מטורף ברחבי הארץ. ערב אחד ישבנו כולנו עם רם אוריון והחלטנו שחייבים להקליט את הטריו גיטרה/מלודיקה/תופים כאן ועכשיו, הכי לפרצוף שיש, כשהשירים הכי טריים שיש. מה שהתחיל בתור מחשבה על הקלטה לואו פיי על טייפ 4 ערוצים הפך למסיבה לבנה יחד עם כל החברות והחברים שהסתובבו עם הלהקה ועדיין מהווים חלק בלתי נפרד ממשפחת המסך הלבן. במהלך סיבוב ההופעות נפגשנו לראשונה עם במאי הקאלט רפי פרח (ערפדים סטלנים, מכונת הרג) שהערצנו בעקבות הסרט הגאוני "Drugged Out Sexed Up" והוא נכנס חזק בתור הבמאי של הפרויקט, ולקח אותנו למסע פסיכדלי שצולם והפך לסרט רוקנרול "עוד אהבה נמסה". למסך הלבן יש חזון שהוא גם מוזיקלי וגם ויזואלי ואנחנו הולכים להמשיך ולספק את הסחורה בשתי החזיתות.

    האיוונט מבטיח "הצצה ויזואלית אל תוך מוחם הקודר של האחים ברויד". ובכן, אתה יכול לתת טיזר ולתאר מה קורה במוחות הקודרים האלה?

    יש לנו כל מיני רעיונות ומחשבות, לעיתים ראדיקליות. אנחנו לא מרוצים מהסדר הקיים, אנחנו צמאים לדברים הטובים. קודחים לנו בראש כל היום, ואנחנו משתגעים. לכל אחד יש מצלמה על הפרצוף. כל נוד שמישהו עושה ב-2 בבוקר אני צריך לראות כשאני קם לעבודה. אני חוזר מחופשה קצרה בדרום ספרד והדבר הראשון שאני רואה בנמל התעופה בן גוריון זה 200 פוסטרים ענקיים של בר רפאלי מחייכת אליי חיוך סליזי בזמן שאני בכלל מפחד ששמו לי מטען חבלה במזוודה. אנחנו משוגעים על כל הראש ואנחנו לא יכולים לשאת את זה יותר. המסך הלבן זה עולם מקביל שיצרנו בשביל להתנתק מכל החרא הזה, ובשביל לממש את כל האהבה הגדולה שיש בנו ולתת אותה לעולם.

    צילום: גאיה סעדון

    לא מרוצים מהסדר הקיים. צילום: גאיה סעדון

    הקלטתם לסרט פסקול על טייפ 4 ערוצים בעזרתו של רם אוריון. איך היתה העבודה איתו? כתבתם שירים חדשים במיוחד לסרט?

    העבודה עם רם היא דבר שאנחנו מכירים ואוהבים עוד מימי שעלת נפוצה, אז הוא הפיק את האי.פי "ימית 2000" בצורה שהיינו מאוד מרוצים ממנה. באותם ימים, ימי חורף 2015, רם התחיל לחקור ולשחק עם הטייפ החדש שלו וגם השוויץ לנו בהקלטות חריפות במיוחד שעבד עליהן עם רייסקינדר. קלטנו שיש פה סאונד חזק ואותנטי שלא מחביא את הטעויות והלכלוך ומראה תמונה אמיתית של מה שקרה בחדר. אהבנו את הכיוון הזה וזה דיבר אלינו מאוד. בעולם הדיגיטלי של היום, המון רגש מתפספס בהקלטות ונעלם בתוך המחשבים והתכונות. הטייפ לא מאפשר לך את "הפריבילגיה" הזו ובעצם אתה צריך פשוט לתת את זה מכל הלב. כל עבודת הפוסט-הקלטות מאוד מינורית, אין כמעט מיקס וזה היה חלק מהרעיון. רם מבין אותנו ויודע איך לגרום לנו להזיע וכמובן שלפרויקט המשפחתי הזה רצינו רק אנשים אהובים וקרובים. אין שירים שנכתבו במיוחד לכבוד הסרט, אבל השירים שמופיעים בסרט הם שירים שנכתבו באותם ימים כמו "אישה אש" עם ליאת רז או "הציפור הלבנה" עם יולי שפרירי.

    אם כבר מדברים על זה, מה קורה עם אלבום הבכורה של המסך הלבן?

    אלבום הבכורה מצוי בבישול עמוק. מדובר באלבום ורסטילי מאוד עליו אנחנו עובדים עם אנשים שונים כמו רייסקינדר, Red Axes ועוד. השירים מקבלים את הצורה שלהם והיא מאוד מפתיעה. בחודשי הקיץ הוא צפוי לצאת וזה הולך לעשות פה בום גדול!

    צילום: יותם קלנר

    מושפעים מ-Fat White Family. צילום: יותם קלנר

    הזכרתם מתישהו שאתם מושפעים מההרכב Fat White Family. אפשר לשאול באיזה באופן? מאיזה עוד הרכבים אתם מושפעים?

    הפאט וויטס בהחלט אחת הלהקות האהובות עלינו. להקה חריפה ובועטת מדרום לונדון שיצא לנו לפגוש ולהכיר באחד הביקורים שלנו בלונדון. חבר טוב בשם מיכאל עבר לגור בעיר והתחיל לחקור מה קורה במועדונים האפלים של לונדון וככה נחשפנו לפאט וויטס. יצא לי להגיע איתו לכמה הופעות עוד לפני שהלהקה התפוצצה בגדול. משהו באווירה בהופעות היה כל כך חזק ועצמתי שזה הטריף אותי לגמרי. שוחחנו אחרי ההופעות ואנחנו מאמינים שעוד יצא לנו להופיע יחד מתישהו במהלך הדרך. צפוי מפגש נוסף ביוני הקרוב ואולי משהו ייסגר. כמובן שגם המוזיקה הלוקלית משפיעה עלינו ויש לנו זכות גדולה לעבוד עם האנשים שאנחנו הכי מעריצים כמו רייסקינדר, Red Axes, וחברים אחרים מהסצנה כמו הילה רוח, המפשעות, או הגרייט מאשין. אנחנו מושפעים מהרבה להקות כמו Devo, מחתרת הקטיפה, The Make Up והפרויקטים האחרים של יאן סביניוס, CAN או סינגפור סלינג. לאחרונה התחלנו לצלול לצד האפל של הפולק והפיפטיז.

    תצרפו עוד לוחמים למשפחת המסך הלבן לכבוד ההקרנה. לכל מי שחולם להצטרף ללהקה ולא יודע איך, כיצד עובד תהליך הקבלה שלכם?

    אין איזה ערב אודישנים או משהו בסגנון. האנשים שמצטרפים להופעות או להקלטות הם השותפים הטבעיים שלנו. החברים שלנו בחיים. את יולי וליאת הכרנו מההופעות והחיבור היה טבעי. כיף לנו כל הזמן להשתנות ולקחת את השירים למקומות חדשים. אנחנו מרגישים שזה מפתיע את הקהל ושומר על רוח הנעורים שלנו. יצא לנו לאחרונה להתחיל לנגן גם עם יונתן לסמן החצוצרן שמוסיף צבע קברטי ובהופעה הזו גם עמיתקס מהמפשעות ינגן איתנו על הבאס.

    יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף?

    מוות לטכנו.

    סגור לתגובות על המסך הלבן בראיון לקראת הסרט "עוד אהבה נמסה" / כללי /
→ פוסטים קודמים
פוסטים חדשים ←